מותו של הומואקונומיקוס

כבר כתבתי מספר פעמים בעבר על התנהגויות לא רציונליות של אנשים (למשל, פה), והנה, כמה מחקרים שנעשו לאחרונה מאוששים (שוב) את ההבנה שבני אדם אינם מונעים על ידי מיקסום רווחים. מייקל שרמר מתאר מחקר כזה במגזין סיינטיפיק אמריקן החדש.

שרמר מתאר דילמה כמיטב המסורת של המחקרים בתחום: נניח שאתם צריכים לשלם שכר לימוד בגובה של 20,000 דולר. יש לכם שתי אפשרויות: אחת, למזלכם קניתם 100 מניות של גוגל כשהיא הונפקה לראשונה בבורסה בשווי של 20 דולר למניה, והיום המניה הכפילה עצמה. כלומר יש לכם 40,000 דולר. שתיים, קניתם פעם מניות של פורד ב40,000 דולר, אבל אללי, היום הן שוות רק 20,000. האם תמכרו חצי ממניות גוגל שהרווחתם עליהן, או את כל מניות פורד שהפסדתם עליהן?

רוב האנשים ימכרו מחצית ממניות גוגל. הסיבה היא שאנשים מקווים שהמניה המפסידה של פורד תתאושש בשלב כלשהוא ותחזיר לפחות חלק מהפסדיה. כנראה שמכירה של מניות פורד כמוה כהודאה בכישלון שלכם, וזה משהו שאנשים לא מוכנים להודות בו. זוהי כמובן אסטרטגיה מוטעית. אין סיבה כלכלית הגיונית למכור מניות שנמצאות בעלייה ולדבוק במניות שנמצאות בצניחה. שנאת ההפסדים, שטברסקי וכנהמן היו הראשונים לתאר, היא הגורם המכריע בהתנהגות של רוב האנשים במקרים כאלו. אנשים מרגישים צער וכאב גדולים יותר על הפסד סכום כסף מסוים, מאשר אושר על זכייה באותו סכום.

ועתה, מחקר חדש ב-fMRI מראה את האיזור במוח שאפקט הסלידה מהפסדים מתרחש. במאמר (שהתקציר שלו נמצא כאן), נתנו החוקרים לנבדקים לבחור בין הימור שבו יש 50% לנצח ו-50% להפסיד. ככל שעלה הסיכוי להרוויח הייתה עלייה באיזורים שקשורים למוטיבציה וגמול (Mesolimbic and mesocortical dopamine). כשעלה הסיכוי להפסד, הם מצאו ירידה בפעילות המוחית באיזורים הללו. בנוסף, הם מצאו שגם רווחים וגם הפסדים מקודדים באותם איזורים במוח, שקשורים לקבלת החלטות ולמידה בהקשרים של גמול ועונש, ולמידה ומוטיבציה באופן כללי.

הממצא החשוב ביותר היה שניתן היה לחזות עד כמה אנשים יסלדו מהפסד (קרי: יהמרו יותר במצב של הפסד) לפי עד כמה המוח היה יותר לא פעיל על ידי הפסדים, מאשר פעיל במצב של רווח. אחת ההשערות היא שאנשים שונים זה מזה בפעילות המוחית שלהם לגבי כל אחד משני המצבים (רווח והפסד), וההבדלים הללו (שיכולים לנבוע מהבדלים מולדים או נרכשים) מסבירים למה חלק מהאנשים נוטים לקחת יותר סיכונים מאחרים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עמית  On 17/07/2007 at 11:37 pm

    נתקלתי לאורך חיי (בעיקר במהלך עבודת המסטר שלי… שכן זה היה תחום ההתמחות של המנחה שלי) הרבה במתודולוגיות מחקר שמשתמשות בfMRI… ויש משהו שלא הצלחתי להבין והרשימה של מעלה אצלי שוב את השאלה…
    נשתמש לרגע באנלוגיה של המוח שלנו במעין מכונת חישוב מתוחכמת – אנלוגיה די מקובלת במחקרים הקוגניטיביים. אלא שבניגוד לתוכנת מחשב בה אפשר לראות את שורות הקוד ולעשות reverse enginerring, בחקר המוח זה קצת יותר קשה.

    אם אני מבין נכון, המידע שהfMRI נותן אנלוגי בפחות או יותר (באנלוגיה שעשינו בין מוח לתוכנה) למידע באיזה איזור בזכרון נמצאים המשתנים שהתוכנה שלנו משתמשת בהם (או באיזה רגיסטרים של יחידת העיבוד היא משתמשת).

    בתור איש תוכנה, אני יכול לומר בוודאות שהמיקום של המשתנים ושאר מידע מסוג זה אינם מוסיפים או גורעים מידע בנוגע לשאלה איך התוכנה עושה את מה שהיא עושה (והם עוזרים רק באופן מוגבל להבין מה התוכנה עושה).

    אז שאלתי היא: למה? או יותר נכון איך משתמשים בנתוני הfMRI באופן מושכל ופרודוקטיבי יותר. איפה האנלוגיה שלי מתמוטטת?

  • אחת מהצפון  On 18/07/2007 at 12:36 am

    לא מזמן היו מאמרים על זה שהמשקיעים הקטנים בבורסה מוכרים בהפסד וקונים ביוקר. ההגיון הכלכלי ובמיוחד הסטטיסטיקה הבורסאית מראים שגם כשיש נפילה הרי לאורך זמן של שנים (אם החברה טובה ויציבה) המניה תחזור ותעלה הרבה יותר. הגיוני שאמכור כשיש לי רווח ולא כשיש לי הפסד.

  • טל ירון  On 18/07/2007 at 12:49 am

    ההבדל בין מחשב למוח הוא גדול…
    במחשב המידע נשמר בד"כ על גבי דיסק קשיח ומפוזר על גביו על פי תבלאות הקבצים. המידע מועבר משם למעבד לצורך עיבוד, ואין שום חשיבות למיקום המידע. לעומתו, אם אחטא בתיאור סופר-פשטני, המוח בנוי מאזורי זיכרון כללים (בעיקר הפרפרונטל-קורטקס וההיפוקמפוס), אך גם באזורי זיכרון ספציפיים (לריחות, למראות, לתנועות וכיוב'). גם המידע עצמו מעובד באיזורים שונים האחראים על דברים שונים. ולכן יש חשיבות גדולה מאד למיקום במוח של פעולת העיבוד והזיכרון. טעות במיקום יכולה ליצור תופעות מענינות כמו "הרחת צבעים" (מקרה בו יש טעות והמסר הניורני של הצבעים מגיע לאזורי הריח, במקום להגיע לאיזורי הצבע.

  • אבי  On 18/07/2007 at 8:28 am

    הדבר הכי מדויק שאפשר לומר על מחירי מניות, הוא שלאורך זמן הן תמיד עולות (כש"אורך זמן" נשאר מעורפל… 🙂

  • יוסי לוי  On 18/07/2007 at 8:44 am

    הוא מעולם לא חי

  • גיל  On 18/07/2007 at 10:54 am

    יוסי, אתה בוודאי מכיר את ההיסטוריה של לפני 30 שנה. היום כשכולם כבר התרגלו לבעוט בהומו אקונומיקוס והמחקרים של טברסקי וכנהמן וממשיכיהם נראים לנו מובנים מאליהם, שוכחים שעד לא מזמן זה לא היה כך.

    לעמית, שאלת האיך אכן עדיין ללא פיתרון. כידוע לך, גם אם מידע מעובד במקומות מסוימים, המוח אינו עובד בדיוק כמו מחשב עם מודולים נפרדים. אבל במחקרים מהסוג הזה אפשר היום להתחיל לראות את סדר הפעולות של המוח.

  • כחולית  On 28/08/2007 at 9:12 pm

    לא יודעת, גם אני הייתי מוכרת את המניות המפסידות מתוך חשיבה שיקח זמן אם בכלל עד שיתאוששו, בזמן שמניה מצליחה ועוד של חברה גדולה ומבוססת שהסיכוי שתיפול נמוך ועלייתה רק מתמידה- עדיף לשמור אותה.
    השיקולים של בני האדם שונים משל מחשב שמחשב הסתברויות, בגלל שאצלם זה הרבה עניין של סמנטיקה, למרות שלכאורה שתי האפשרויות הן זהות.

%d בלוגרים אהבו את זה: