האבולוציה של האוכל – היבטים פסיכולוגיים ומדעיים לתחושת הרעב

בשבוע שעבר פורסמה במגזין טיים כתבה שסוקרת את המחקרים האחרונים בנוגע להעדפות הקולינריות שלנו. אין צורך להיות אבולוציוניסט גדול בשביל להבין את המקורות האבולוציוניים של תחושת הרעב. בלי אוכל אי אפשר לשרוד ותחושת הרעב אמורה לאותת לנו שהגוף שלנו זקוק למזון. אבל ברוב ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, אוכל לא היה מצוי בשפע וחלק ניכר מהזמן אנשים חיו על סף רעב. לא היו שום אמצעים מלאכותיים לשמור מזון ליותר מיום-יומיים (למשל מקרר), ואנשים היו צריכים לצוד וללקט בצורה יעילה ומדויקת. כשהצליחו אבות אבותינו למצוא אוכל הם אכלו מכל הבא ליד וכמה שיותר, כי לא יכלו לדעת מתי תהיה הפעם הבאה שאוכל יהיה בהישג יד.

היום כמובן הרבה יותר פשוט למצוא אוכל ומחסור באוכל הפך לשפע בלתי נדלה בחברה המערבית. אבל למרות שהסביבה המודרנית שונה קיצונית, המוח שלנו לא. תחושות הרעב שהמוח משדר לא תמיד מתאימות לצרכים הפיסיים של הגוף שלנו. בעבר, לא היה לחץ אבולוציוני להפסיק לאכול ועדיף היה לאכול כל עוד יש אוכל. היום, רצוי מאוד לדעת מתי להפסיק. כמה סטטיסטיקות על מנת לסבר את האוזן: בארה"ב למשל, שבה זמינות האוכל היא הגדולה ביותר, 67% מהאוכלוסייה סובלים מעודף משקל או פשוט שמנים בצורה קיצונית (מהם 17% מהילדים בגילאי 6-19). 112,000 מקרי מוות מיוחסים לעודף משקל מדי שנה.

אבל לא כל המאכלים שווים. בחברה על סף רעב עדיף היה לאכול מאכלים שהיו העשירים ביותר מבחינה תזונתית. לא מפתיע אם כך, שבני אדם פיתחו העדפה למאכלים שומניים או רווי סוכר, העדפה שקיימת איתנו עד היום. מה שלא קיים היום הוא המחסור במאכלים הללו. זו דוגמא מצוינת לאי הסתגלות של הגוף שלנו לחיים בסביבה מודרנית. למרות שידועות הסכנות הבריאותיות באכילה מופרזת ולא מבוקרת של מאכלים שומניים וסוכריים, ולמרות שיש קמפיינים נרחבים כנגד אכילת מאכלים כאלו, עדיין הרבה אנשים אוכלים אותם ללא בקרה או שהם מתקשים מאוד להימנע מהם.

אבל לא רק תחושת הרעב מתעתעת בנו אלא גם תחושת השובע. מכיוון שאוכל מזין לא היה בשפע היה עדיף לאגור עודפים ממנו ככל האפשר. זו הסיבה שהגוף שלנו לא משדר תחושת שובע מיידית, למרות שהאוכל כבר השביע את כל הצרכים שלנו. אנחנו מתוכנתים לא רק לאכול יותר ממה שאנחנו באמת צריכים, אלא גם לא להבחין מתי הגוף שלנו לא זקוק יותר לאכול ולכן צריך להפסיק לאכול (כפי ששרמן אפט ראסל מתארת בספרה Hunger: An Unnatural History). בזמן שלוקח למוח שלנו לקבל את השדר של תחושת השובע ולהורות לנו להפסיק לאכול, סביר שאכלנו הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים ואנחנו מרגישים "מפוצצים". האנשים שלא מאבדים את התיאבון במהירות, ודוחסים לעצמם עוד ועוד אוכל,  הם אלו שהיה להם את הסיכוי הגבוה לשרוד תקופות ארוכות של רעב.

עוד כמה עובדות מעניינות על תחושת הרעב:

1) השעה במשך היום משפיעה על תחושת הרעב שלנו. כדרך שיגרה, הגוף שלנו מתרגל לאכול בשעות מסוימות. כשהשעה מגיעה ואין אוכל הגוף משדר תחושת רעב.

2) רעב היא תחושה פיסית שקיימת לא רק במוח. גם הקיבה שלכם מתכווצת כשאתם רעבים והיא שולחת אותות למוח דרך העצב התועה.

3) מראה או ריח האוכל מעוררים תיאבון. אפשר לעצום עייניים או להתרחק מאוכל על מנת להימנע מרעב, אבל זה פיתרון זמני. מעבר לכך, במחקרים בהדמייה מגנטית של המוח נמצא שתמונות של אוכל מעוררות את תחושת הרעב (בעוד תמונות של אוכל שנוא מעובדות במקום שונה במוח). זו הסיבה שעצם המחשבה על האוכל האהוב שלכם יכולה לגרום לכם להזיל ריר.

4) לטעמים שונים יש חשיבות גדולה. דיוויד כץ, אחד המומחים הגדולים לרפואה מונעת, כתב ספר שבו הוא מתאר איך אנחנו משתוקקים לטעמים שונים. העיצה המרכזית שלו לאלו שרוצים להרזות היא לאכול מאכלים בטעמים שונים. ברגע שאוכלים אוכל בעל טעם אחיד (למשל, אוכל מלוח) אנחנו מאבדים את החשק לאכול מאכלים מאותו הטעם, אבל מאוד משתוקקים למאכלים בעלי טעם שונה. זו הסיבה שאפילו אחרי ארוחה דשנה יש עדיין לרוב האנשים דחף לאכול קינוח מתוק. תחושת המתיקות פשוט לא באה על סיפוקה במהלך הארוחה. הוספה של פרי אחד לסלט שלכם במהלך האוכל יכולה לדכא את התחושה הזו.

5) קיים הורמון רעב שנקרא Ghrelin המופק בקיבה ואחראי לאותת למוח שאתם רעבים.

6) חשבתם למה כל כך קר במסעדות לפעמים? ככל שקר יותר כך תחושת הרעב גדולה יותר. חילוף החומרים בגוף (מטאבוליזם) איטי הרבה יותר כשרעבים, ואוכל מחמם אותנו וגורם לתחושת שובע. השומנים גם מגינים עלינו מפני הקור וזו אחת הסיבות לאגור אותם בגוף.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עופר  On 12/06/2007 at 9:10 am

    שאלה מתבקשת,האם אנו אוכלים מכיוון שאנו ממש רעבים או,שמא זאת המחשבה שאומרת שאנו רעבים?
    יש מחקר רציני על זה?

  • CrazyVet  On 12/06/2007 at 11:28 am

    אותי חינכו לאכול כמה שאני רוצה, ולא כל מה שבצלחת. כשאני שבעה, אני מפסיקה. לעומת זאת, אני מכירה לא מעט אנשים שימשיכו לאכול כי כך חינכו אותם. הזוגי סיפר לי על שיטות החינוך בבית הילדים בקיבוץ (לא גמרת? יחכה לך לארוחת ערב). היום את מה שאני לא גומרת מהצלחת הוא אוכל, כי אסור לזרוק.
    מה אתה אומר על זה, גיל?

  • גיל  On 12/06/2007 at 8:36 pm

    אבל לא בכיוון שאת מתכוונת אליו נדמה לי. כל הסיפורים שמספרים לילדים על רעבים באפריקה ושהם צריכים לסיים את כל האוכל קשורים יותר למצפון של ההורים. אף ילד לא יגווע ברעב אם לא יאכל. מה שכן, להרגלי האכילה של הילדים יש חשיבות גדולה. כמו שכתבתי יש בעייה גדולה היום של עודף משקל אצל ילדים. ילדים נוטים לחקות את מה שהם רואים מההורים, ואם ההורים לא אוכלים בריא גם הם לא יאכלו בריא. אמנם קשה לשלוט על מה ילדים אוכלים מחוץ לבית, אבל דוגמא רעה מההורים לא מוסיפה.

  • יעלה  On 12/06/2007 at 8:49 pm

    אני תוהה אם זה לא להפך.. כלומר, אם המטאבוליזם לא אמור להיות באופן תאורטי לחלוטין לחלוטין מהיר קצת (כל כך כל כך קצת) יותר בקור, כיוון שהגוף משתדל לחמם את עצמו. הבעיה היא שבמצב של קור, דבר נוסף שקורה הוא שבאופן מוזר, אחת מהדרכים שאנחנו (בטח במסעדה..) מנסים לחמם את עצמנו הוא באוכל. אוכל במדינות חורפי הוא כבד יותר (צ'ולנט, בורשט, גולאש…) לעומת מאכלים של מדינות ים תיכוניות (צציקי, פסטה עם שמן ולא פולנטה עם כבד עוף…)

    אני מאד לא מסכימה עם המאמר שלך.
    השבוע במקרה ראיתי בתוכנית בוקר לילדים שמנחה אביגיל אריאלי, דיון שנעשה בנושא השמנה, היתה שם אשה שהיתה ילדה שמנה, וכשמטפלת בתנועה שאלה אותה אם היא היתה נותנת לבתה אוכל שהיא יודעת שהוא בריא אבל משמין- היא התפתלה בכסא ואמרה "אין כזה דבר!", המטפלת בתנועה (אשה רזה אם תהית) אמרה "חמאת בוטנים, טחינה" ואותה אשה אמרה "לא! מה פתאום!".
    שומן לא תמיד לא בריא. הוא בעיקר מגעיל בני אדם. אני לא יודעת אם ראית את התוכנית שהיתה עם דנה ויס בזמנו, אבל יש שמנים בריאים. אנחנו הרבה יותר אוהבים להגיד שזה לא בריא מאשר יש לנו אומץ להגיד שזה -מגעיל אותנו לראות שמנים-.

    אני חושבת שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו להגעל מעצמם. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לפחד מאוכל. משוקולד. משתיה מוגזת. ואז הם מפחדים גם מתפוחי אדמה ומחסה. אין אוכל משמין ואין אוכל מרזה. יש כמויות לא נכונות ויש לא להקשיב לעצמך. תינוק יודע מה הוא צריך. הוא יודע להגיד די. הוא יודע שאמא שלו דוחפת לו. הוא יודע שאמא מציקה לו עם הכפית או עם הבקבוק או הציצי. הוא יודע שהוא לא רוצה ואמא שלו פולניה. הוא יודע שהוא רוצה עוד ולא נותנים לו (ואולי הוא צריך עוד כי הוא מתפתח בגיל מוקדם?).
    אנחנו לא נותנים לילדים להקשיב לגוף שלהם כי לנו לא נתנו להקשיב לנו. הם יושבים על המחשב ולא מזיזים את הגוף. כמונו. הם לא צריכים חדרי כושר. הם צריכים להנות מהגוף שלהם במשחקים של ילדים. והם צריכים להנות מאוכל. כי במבה זה טעים. וגם חביתה זה טעים. וגם ברוקולי זה טעים. ואף אחד לא בא במקום השני. הכל מגוון. והכל מתי שמרגישים שרוצים. בלי להכריח. ובלי להגזים.

  • גיל  On 12/06/2007 at 10:08 pm

    כמו שכתבתי יש סיבה אבולוציונית למה בני אדם רוצים מאכלים שומניים. הבעייה היא לא אם מרכיב זה או אחר אלא אם הכמות שאוכלים מכל דבר שחורגת מכל פרופורציות. תוסיפי לזה את העובדה שבני אדם עושים הרבה פחות פעילות גופנית מאשר בעבר ותביני למה יש אנשים עם עודף משקל. אני אפילו לא מדבר על הליכה לחדר כושר או ריצה, אלא על דבר בסיסי כמו הליכה. היה איזה מחקר שהשווה כמה צעדים הולכים אנשים בעולם המערבי לתרבות האיימיש ונדמה שלי שאנחנו הולכים בערך רבע ממה שהם.

    אני גם לא חושב שילדים צריכים ללכת לחדר כושר, אבל היום ילדים ספונים בביתם ועוסקים הרבה פחות בפעילות גופנית משחקית אפילו בהשוואה ללפני 20 ו30 שנה. משחקי המחשב, האינטרנט והטלביזיה לא גורמים לילדים לצאת החוצה.

    זה נכון שעודף משקל קל לא ממש מזיק, אבל שליש מהאמריקאים בעלי BMI של יותר מ30 וזה כבר לא צחוק. אני לא חושב שאפשר ללמד הרבה מה לאכול. אנשים רוכשים טעמים בצורה טבעית, אבל לא מפתיע שהם יעדיפו לשתות קולה על מים.

  • דינה ראלט  On 12/06/2007 at 10:37 pm

    אני לא אלאה אתכם בכל מידע מחקרי של השנים האחרונות אך כן אשתדל בקיצור לציין שיש 2 סוגי רעב עקרוניים. האחד למלא את הצרכים השוטפים והאחר הוא הדאגה למחר ולשניהם כמובן אפקט שובע שונה במהותו
    http://www.notes.co.il/dina/31183.asp

    ובקשר לסעיף 5- יש הרבה משתתפים במשחק הרעב פרט לגהרלין, ראה לדוגמה את חלקם
    http://www.notes.co.il/dina/32950.asp

  • יעלה  On 12/06/2007 at 11:28 pm

    עוד תוסיף את המדיה, את תרבות הצריכה המהירה, את מכוני הכושר מזוני הלייט שלא דואגים לך לשובע והעולם המודרני שמציע לך לבחור מה שתרצה להיות, ולא מסביר לך שאתה לא יכול לשנות נתונים בסיסיים..
    הבי אמ איי לא לומד להכיר את ההיסטוריה של בני האדם שהוא מודד, הוא לא יודע אם הוא מודד מאסת שריר או שומן, הוא לא יודע אם הוא מודד אדם שהיה כל חייו שמן או אדם שעלה במשקל. הוא לא יודע כלום. ויש הרבה בעייתיות עם הבי אמ איי בגלל זה. הוא רק מספר. כמו קלוריות. ולמרות זאת, אנשים מאד אוהבים מספרים, על אף פי שיש הרבה אנשים שנופלים לפח המספרים (כנס פעם לפורומים של שומרי משקל, ירידה במשקל, הפרעות אכילה וכו')..
    בוא נוסיף לעובדה שילדים לא עושים ספורט כי יש יותר תחרותיות, כי לא לוקחים אותך כי לא בוחרים אותך בשיעורי התעמלות כי אתה לא הכי טוב- והנה ילד לומד לשנוא התעמלות, כי אמא אומרת לילדה שהיא לא נראית טוב בבגד גוף- והנה ילדת גן לא אוהבת בלט,

    דיאטות היו יו שהרוב הגדול (אני לא מדברת על האו ביז..) של הציבור הרחב שותף להם, מסוכן הרבה יותר לבריאות מאשר לשמור על משקל קצת גבוה מהממוצע…

    מה שאני אומרת זה שקולה זה לא קללה.
    ברגע שהופכים את הקולה לקללה מתחילה הבעיה עם האוכל. וזה מתחיל עם ילדים קטנים. וזה יכול להגיע למחלקת הפרעות אכילה בתל השומר או לאוביז שאתה מתאר כאן.. או לתסביכים אחרים. ברגע שלא עושים מזה עניין. זה פשוט לא עניין.
    הקולה קיימת. מה הטעם להתעלם ממנה?

  • גיל  On 12/06/2007 at 11:46 pm

    אבל הנקודה היא שהם בנויים על צרכים מסוימים ולא אחרים. למה קל לשכנע אנשים לאכול מזון מהיר ומתוקים ולא אחר? לאנשים יש מודעות רבה לנזקים של מזונות כאלו, ויש הרבה מעשי פירסום שיוצאים נגד זה ולמרות זאת הם ממשיכים לאכול את זה. בניסויים על תינוקות אפשר לראות שהם מעדיפים לשתות קולה על מים כשניתנת להם הבחירה והם לא ממש מושפעים מלחצים חברתיים.
    אכן יש בעייתיות עם הBMI אבל עדיין הוא מדד מקובל מאוד. כמובן שחשובה ההיסטוריה האישית של כל אדם, ועדיין יש בעיית השמנה גדולה מאוד.

    אני מסכים שדיאטות יו יו לא רצוית, והורדת משקל כשלעצמה לא פותרת דבר אם לא משנים הרגלים שקשורים לאכילה ולפעילות גופנית. חשוב לזכור שיש מה שנקרא set point, נקודה שכל אדם נע סביב לה והיא מושפעת במידה רבה מגורמים ביולוגיים.

    אני לא יודע אם הקולה קללה או לא רבל הבעייה היא מידתיות. אם תשתי רק קולה כל היום זה לא הכי בריא. ואם זה רק היה קולה ושאר הדברים היו בסדר אז זו לא בעייה. אבל תוסיפי לקולה גם בירה, חטיפים והרבה דברים מזיקים אחרים במצטבר והנה לך בעייה.

%d בלוגרים אהבו את זה: