הפסקת הווסת – אחת החידות האבולוציונית הגדולות של זמננו

אחת השאלות המעניינות באבולוציה של בני אדם, שפעמים רבות זוכה להתייחסות מועטה מדי, היא מדוע נשים מפסיקות לקבל וסת (Menopause)? השאלה הזו נראית אולי טריוויאלית או לא חשובה, אבל מבחינה אבולוציונית היא תעלומה אחת גדולה. תיאוריות שונות הוצעו כהסבר לתופעה ואני אסקור אותן כאן.

למה זו בעצם תעלומה? הירידה בפוריות מתרחשת למעשה החל מגיל ה-20 וקיימת גם אצל גברים. אלא שבניגוד לגברים שאינם חווים הפסקה מוחלטת של הפוריות עד ליום מותם, אצל הנשים היעדר הפוריות הוא עובדה מוגמרת (אלא אם כן הן עוברות טיפולי פוריות). הפסקת הפוריות ייחודית מאוד לבני אדם. נשים שורדות הרבה יותר שנים מכל נקבת פרימאטים אחרת אחרי הפסקת הווסת. מעבר לכך, בניגוד לירידה הדרגתית בתפקודי הגוף האחרים או ירידה מתונה והדרגתית ביכולות הקוגנטיביות, הפסקת הווסת היא מוחלטת ומתרחשת בתקופה קצרה יחסית. אלו סיבות אבולוציוניות יכולות להיות להפסקה כזו?

אפשר למעשה להפוך את השאלה הזו ולשאול אותה קצת אחרת: למה נשים חיות תקופה ארוכה אחרי שהן חדלות להיות פוריות? במובנים רבים, השאלה הזו מתייחסת לתוחלת החיים של נשים (שגבוהה ברוב המקומות מאלו של הגברים). מכל בחינה אחרת, נשים מתפקדות בצורה דומה לגברים בגילאים שמעבר לגיל הפוריות.

כמה סטטיסטיקות: פחות מ3% מהלידות מתרחשות בגיל 40 ומעלה. בין גיל 40-44 יש לנשים 6.6 לידות על כל אלף נשים, ובין הגילאים 45-49 המספר יורד ל-0.3 לידות לכל אלף נשים (הנתונים לקוחים מארה"ב). גיל הפסקת הווסת קשור לתוחלת החיים. נשים שהווסת נפסקה אצלן לפני גיל 40 מתו פי 2 מהר יותר מנשים שהווסת הפסיקה אצלן בין הגילאים 50-54. הממצאים הללו זהים גם לנשים שהשתמשו בתחליפי אסטרוגן בגיל המעבר.

הגיל הממוצע של הפסקת הווסת בחברות מערביות נשאר קבוע במאה השנה האחרונות ועומד על 51. הממצא הזה מעניין אם משווים אותו לגיל התחלת הווסת שנמצא בירידה מתמדת, בעיקר בגלל תזונה ובריאות טובים יותר. גיל הפסקת הווסת מושפע מגורמים סביבתיים וגנטיים כאחד. עישון למשל, גורם להפסקת ווסת מוקדמת כמו גם לתמותה בגיל צעיר יותר. מצד שני, גיל הפסקת הווסת של האם מהווה את הניבוי הטוב ביותר לגיל הפסקת הווסת אצל בתה (זה במיוחד נכון אם הפסקת הווסת התרחשה בגיל צעיר יחסית).

 תיאוריות אבולוציוניות להפסקת הווסת

התיאוריה הראשונה להפסקת הווסת גורסת שההפסקה באה להגן על נשים מזדקנות מפני הסיכונים הגוברים והולכים של לידה. בחברות ציידים לקטים, בתנאים שבני אדם התפתחו ואפילו בחברה המודרנית היום, לידה היא תופעה שיש בה סיכונים לא מעטים לאם ולתינוק. ככל שהנשים מבוגרות יותר, ועם היחלשות מערכות אחרות בגוף, הסיכון של אישה למות בזמן לידה נעשה גדול כל כך, שעדיף שלא תלד. מוטאציות מסוימות שגרמו לנשים להיות לא פוריות לפני הגיל שבו מוות בלידה נהיה נפוץ, נתנו לנשים הללו יתרון הישרדותי על פני נשים שהיו חסרות את המוטאציות הללו.

תיאוריה שנייה אומרת שבשלב מסוים בחיים לא שווה להשקיע בהולדת ילדים חדשים, אלא עדיף להשקיע בילדים קיימים. התיאוריה הזו מתבססת על העובדה שהמטרה העיקרית של האבולוציה אינה הישרדות אלא רבייה. אם פרט מסוים באוכלוסיה אינו מגיע לגיל רבייה ומתרבה בעצמו, הוא יחשב כ"ביזבוז" מבחינה אבולוציונית כי הגנים שלו לא יעברו לדורות הבאים. הישרדות היא תוצר לוואי של המטרה הזו. לכן אם יש תינוק שלא מגיע לגיל הבגרות המינית שלו, או לשלב שבו הוא יוכל לשרוד בעצמו ללא עזרה של אחרים, כל ההשקעה בו יורדת לטמיון. במחקר קודם הראו איך מספר הילדים משפיע על תוחלת החיים של ההורים, ובמיוחד זו של האם.

לאורך ההיסטוריה האנושית ובלא רפואה מודרנית, תמותת תינוקות הייתה גבוהה מאוד. גם היום, בחברות לא מערביות ישנה תמותת תינוקות גבוהה. מכיוון שבני אדם הם היונק שבו נדרשת ההשקעה הגדולה ביותר עד שהצאצא מגיע לבגרות מינית ומסוגל לכלכל את עצמו, אפשר להבין למה עדיף להשקיע בילדים קיימים ולא בהולדת ילדים חדשים. אם ילדים היו נולדים עד לגיל הקרוב למות האם, היה סיכוי גדול שהם לא היו שורדים ללא נוכחותה החיונית (יש לזכור שבתנאים שהאבולוציה של הפסקת הווסת התעצבה, אם ילד לא היה גודל בחברת הוריו ולא יכל לשרוד בזכות עצמו, אף אחד אחר לא היה מטפל בו). השקעה בהריון, לידה והנקה גוזלות הרבה אנרגיה מהאם, אנרגיה שיכלה להיות מושקעת בילדים שכבר יש לה. תמיכה להשערה הזו מצויה בעובדה שבחברות ציידים לקטים, נשים שעברו את גיל הפוריות עושות חלק גדול מהעבודה, והרבה יותר יעילות במציאת מזון מאשר נשים בגילאי הפוריות (גם לניסיון יש חלק גדול בזה).

אחת ההשערות שצברה פופולאריות בשנים האחרונות הינה "השערת הסבתא" (Grandmother Hypothesis). על פי ההשערה הזו, נשים מפסיקות לקבל ווסת בגלל שיש יתרון אבולוציוני בתמיכה בנכדים שלהן. על פי התיאוריה הזו, לא רק האמהות מספקות אוכל לילדים אלא חלק ניכר מהאוכל מגיע מהסבתות, שבהיעדר ילדים משלהן הזקוקים לתמיכה, תומכות בנכדיהם. על פי השערה זו, פעולתן של הסבתות מחזקת את הברירה כנגד מוטאציות מזיקות שבאות לידי ביטוי בגיל מתקדם אצל האימהות. הסבתות מחזקות גנים שמאריכים את החיים אצל אימהות שיש להן סבתות, ובצורה כזו מחזקות את השרידה של בנותיהן.

אבל ההשערה הזו לא עומדת במבחן המציאות. כשחושבים על יתרון אבולוציוני כלשהוא, חשוב לנסות ולראות מה היו היתרונות במקרה הפוך. במקרה של הסבתות צריך לאמוד את התרומה היחסית של הסבתות להישרדות הנכדות, מול האפשרות של העלאת גיל הפסקת הווסת. נעשו מחקרים שונים שבדקו את תרומת הסבתות ורובן ככולן גילו שהתרומה שלהן יחסית שולית בהשוואה לרווחים הפוטנציאלים האפשריים מהעלאת גיל הפסקת הווסת. אפילו העלאת גיל הפסקת הווסת בשנה אחת, מביאה יתרונות אבולוציוניים ניכרים (ביולוגים מתימטיים משתמשים בכל מיני אלגוריתמים אבולוציוניים לדמות סיטואציות אפשריות שונות כאלו).

למה יש הפסקת ווסת אצל יונקים אחרים?

הבנה של תהליכי הפסקת הווסת אצל נקבות יונקים שאינם בני אדם יכולה לעזור לנו בהבנה של אותם תהליכים אצל נשים. באופן כללי, הסיכון למות קטן הרבה יותר אצל יונקים אחרים, סיכון שלא גדל גם בגיל מאוחר. בגלל המבנה האנטומי השונה של נשים שנובע מאבולוציה שונה, לידות הרבה יותר ארוכות ומסוכנות באופן יחסי. גם העובדה שמעבר לתקופה קצרה אחרי הלידה, צאצאים של יונקים אחרים יכולים לשרוד ללא עזרת האם, מפחיתה את הלחצים האבולוציוניים להפסקת הווסת אצלן (החריג היחיד הוא זן מסוים של לוויתנים).

 אולי בעצם אין שום יתרון אבולוציוני בהפסקת הווסת?

ביולוגים אבולוציוניים מסוימים מחזיקים בדיעה שאין פה בכלל שום בעייה שדורשת הסבר. מכיוון שתוחלת החיים עלתה בצורה משמעותית במאה השנים האחרונות, חלקם מאמינים שהפסקת הווסת היא תופעה מודרנית שמהווה תוצר לוואי של חיים בחברה מודרנית עם שירותי רפואה מתקדמים ותזונה טובה יותר. על פי הטענה הזו, החיים הארוכים אחרי הפסקת הווסת הם תוצר לוואי של רפואה מודרנית, בעוד שבעבר נשים מתו מעט אחרי הפסקת הווסת.

הטיעון הזה נשמע הגיוני כי בהחלט הייתה עלייה ניכרת בתוחלת החיים במאה השנה האחרונות, אבל היא לא נכונה. ישנן עדויות רבות מחברות מסורתיות או מעדויות היסטוריות שתוחלת החיים שלהן דומה לזו שאנו רואים היום בחברות מודרניות (למשל, אנשים ביוון העתיקה חצו פעמים רבות את גיל ה-80 ואף ה-90). הנתון של תוחלת החיים מעט מטעה, מכיוון שחלק ניכר מהגידול בתוחלת החיים נובע מהעובדה שתמותת תינוקות קטנה בצורה משמעותית. כלומר, למרות שתוחלת החיים הממוצעת גדלה בצורה משמעותית, היא לא מתפזרת בכל הגילאים בצורה שווה. בחברות של ציידים לקטים למשל, ברגע שתינוקות עוברים סף קריטי מסוים (בדרך כלל בסביבות גיל 4), אין הבדלים משמעותיים בתוחלת החיים שלהם ושל חברות מודרניות. כלומר, אם מישהו הצליח לשרוד את השנים הראשונות שבהן הסיכוי למות גבוה, צפויים לו חיים ארוכים למדי.

סיבה נוספת למה הפסקת הווסת אינה תוצר לוואי של האבולוציה היא שיש גנים ספציפיים שאחראים להפסקה הזו. אם תופעה מסוימת מהווה תוצר לוואי אבולוציוני לא סביר שיהיו גנים מאוד מסוימים שאחראים לה. כמו שהזכרתי קודם, יש קשר הדוק בין הפסקת ווסת של אמא ושל בתה. בנוסף, אם באמת אין שום יתרון אבולוציוני להפסקת הווסת, למה הווסת מפסיקה זמן ניכר לפני שמערכות גוף אחרות מפסיקות לתפקד (למשל, הלב)?

איפה זה משאיר אותנו? לא ממש ברור. אף אחד מההסברים להפסקת הווסת לא ממש משכנע או מסביר בצורה נאותה את התופעה. בשנים האחרונות חוקרים מנסים לתת פתרונות תיאורטיים ולבחון אותם הלכה למעשה, כך שצפויות לנו התפתחויות נוספות בנושא.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מעניין.

    יש כל כך הרבה רגש סביב הווסת. שלקרוא התיחסות אבולוציונית/מדעית פרופר עליה ודווקא בגיל שאני צריכה להתחיל אולי להתכונן 😦 ומצד שני להתחיל להכין בנגיעות קטנות את בת האחת עשרה שלי…מעניין. ותודה.

    הנה…מתעורר לו הפוסט בנושא 🙂

  • גיל  On 07/06/2007 at 9:23 am

    ומסיבות מוצדקות. מה שמעניין הוא שרוב הדיבורים בנושא (מדעיים או לא) הם בעיקר על התחלת הווסת (מעבר מילדות לבגרות מינית, טקסי התבגרות בתרבויות שונות וכו'). הפסקת הווסת לא פחות מעניינת אנשים, אולי בגלל שזה תהליך שלא קורה ביום אחד, או שיש ניסיון להדחיק ולדחוק את הקץ.

  • מירי פליישר  On 07/06/2007 at 7:10 pm

    גילוי לב קטן
    אצלי ההפסקה הזו יצרה פרץ יצירתיות שלא היה לפני כן כשהייתי כולי בגידול הילדים ובתיפקוד ההורי
    מזל שנותרתי בריאה יחסית לגילי
    אולי פעם כדבריך נשים לא שרדו הרבה אחרי זה
    או שטיפלו בדור ההמשך
    יש היום ילדים שגדלים ועוזבים את הבית לגדול עוד יותר ובו בזמן האמהות שלא הפכו מיד לסבתות במשרה מלאה עם אנרגיות,
    יוצרות ומתפתחות מבחינה רוחנית
    לא כולן
    אבל כמה ובכיף
    כתבתי על התחושות במאמר על שירה של חביבה פדיה
    ב"מארב

    http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=867

  • אריאל  On 07/06/2007 at 7:41 pm

    היא לא קצת בעייתית בהתחשב בעובדה שהמטרה שלנו היא רביה ולא הישרדות? אם הזכר של האלמנה השחורה לא חושב לשניה על ההשרדות שלו וכל מה שחשוב לו זה שייוצרו צאצאים (ויש עוד דוגמאות בטבע), למה שזה מה שיהיה חשוב לבני אדם?
    אם הבחירה היא בין עוד צאצאים לבין השרדות אישית, הייתי מצפה שהאבולוציה תבחר את האופציה הראשונה ולא השניה, לא?

  • גיל  On 07/06/2007 at 8:34 pm

    הצאצאים של אלמנה שחורה יכולים לשרוד בלי האב כי האבולוציה שם שונה. אצל בני אדם האישה (וגם הגבר) חשובים מאוד להישרדות שלו, ובלי שהוא ישרוד לפחות מספר שנים לא היה לו סיכון לחיות. לכן הבחירה היא לא בדיוק בין עוד צאצאים להישרדות כי במקרה של מות האם לא יהיה לא זה ולא זה.

  • גיל  On 07/06/2007 at 8:36 pm

    נשים חוות שינויים הורמונליים גדולים יותר במהלך המחזור עצמו ובמהלך החיים, שינויים שמשפיעים בצורות שונות.

  • אריאל  On 07/06/2007 at 11:43 pm

    מה שאתה אומר מתאים לתיאוריה השניה (שאיתה אין לי בעיה). אבל בתיאוריה הראשונה, אתה אומר בפירוש שהבחירה היא בין החיים של האמא לבין עוד צאצאים, לא בין זה שהאמא תוכל לגדל את הצאצאים לבין להביא עוד צאצאים (שזאת התיאוריה השניה).
    בכל מקרה, אם נבחן את שתי התיאוריות הללו, הרי ההנחה (הנכונה) שעומדת בבסיסן היא שככל שהאמא יותר מבוגרת, הסיכויים שלה לשרוד לידה הולכים וקטנים. השאלה שהייתי שואל פה היא – האם זה המצב בעוד בעלי חיים, שאצלם אנחנו לא רואים הפסקת פוריות? כי אם לא, אז אולי כדאי לנסות להבין למה הלידה בעצם הופכת מסוכנת עם הגיל אצל בני אדם. ואם התשובה היא כן, אז שתי התיאוריות הללו לא יכולות להתאים, כי היינו מצפים להתאמה בין בעלי החיים הללו לבני אדם, לא?

  • גיל  On 08/06/2007 at 2:02 am

    לא מסבירה בצורה טובה את התופעה. מבחינה פיזיולוגית-אנטומית, הלידה הרי יותר קשה לנשים מכל נקבת יונקים אחרת בלי קשר לגיל. אצל בני אדם, עלייה בגיל מלווה בירידה בכל מערכות הגוף מה שקורה הרבה פחות אצל יונקים אחרים. הבעייה היא שהפסקת הווסת מתרחשת ככה באמצע החיים ולא ברור למה בדיוק אז ולא אחרי 10 שנים נניח (מה שיכל לתת יתרון אבולוציוני גדול לכאורה). לכן זו תעלומה.

  • מירי פליישר  On 08/06/2007 at 7:48 am

    מזל שלא הכל אפשר להסביר מדעית
    אחרת היינו מכונות
    וגם המדע התבלבל תודה לאל
    הנסיון לתפוס את השור בקרניו ולהגיד לו מה הוא חושב
    אבוד
    אם כי הנסיון מעניין כמשחק מנקודת מבטו של האל או הטבע או איך שלא נקרא לו
    ואנחנו משחקים בהסברים

    וכל זאת אני כותבת כי מוזר לי לראות את פעולותי כתוצאה של הורמונים שמובילים אותי לכאן ולשם.
    זה לא יכול להיות כל הסיפור
    מבינה את הצורך למסגר ולהגדיר את הנפש בהסברים ביולוגיים אבולוציוניים
    ובטח להגדיר קבוצות בעלות מחנות משותפים אבל…

  • גיל  On 08/06/2007 at 8:35 am

    של אישה אחת. הדברים הללו סטטיסטיים ופועלים בממוצע. לכל אדם יש את הגורמים הייחודיים לו. גם כשמדברים על השפעות (כמו השפעות הורמונים) אלו השפעות יחסיות וחלקיות. זה לא שהכל נגרם בגללן.

  • ardg  On 08/06/2007 at 9:40 am

    אולי זה בגלל שככל שהאשה יותר מבוגרת עולה הסיכוי למוטציות בביציות? בשלב מסויים הסיכון שהילד שיוולד יהיה חולה במחלה גנטית קשה כמו תסמונת דאון וכו', עולה על התועלת (האבולוציונית) שבהבאת יותר צאצאים.

  • גיל  On 08/06/2007 at 10:00 am

    למה אין אותן בעיות בריאות גם בלב, כבד, ירידה בתיפקוד המוח וכו'?

  • ardg  On 08/06/2007 at 1:44 pm

    יש את אותן מוטציות בכל המקומות, אבל מוטציה בתא סומטי לא יכולה להזיק כמו מוטציה בתא מין.
    מחלות הזקנה בשאר האיברים בגוף הן לא על בסיס מוטציות (חוץ מסרטן כמובן) אלא נובעות מבלאי טבעי, ירידה בכושר החיסוני, קיצור טלומרים וכו'.
    ולעומת זאת מוטציה בביצית תתבטא בכל התאים של העובר ואם היא במקום קריטי עלולה לגרום למוות או למחלה גנטית קשה.
    לדעתי מכאן גם נובע ההבדל בין נשים לגברים, שאצלם יש יצור זרע מחדש כל כמה שבועות.
    ולגבי הגנים שאחראיים על הפסקת הוסת – יכול להיות שאלו גנים שאחראיים גם לדברים אחרים, ורק הבקרה על הביטוי/פעילות שלהם השתנתה במהלך האבולוציה? הגנים האלו לא קיימים במינים אחרים של בע"ח?

  • טל  On 08/06/2007 at 6:48 pm

    למען האמת, יש גם ירידה באיכות הזרע אצל גברים וכך גם השכיחות למחלות תורשתיות עולה.

  • טל  On 08/06/2007 at 8:40 pm

    כמה שהאישה עוברת יותר מחזורי וסת, כך גדל הסיכון שהיא תחלה בסרטן השד. מי יודע, אולי היתה לכך השפעה כלשהי על תופעת הפסקת הוסת.

  • אריאל  On 08/06/2007 at 9:21 pm

    הרי ההפסקה של הוסת היא כתוצאה ישירה מכמות הביציות שיש לאשה, כמות שנקבעת כבר בתקופת ההריון, כידוע.
    אולי באבות האבולוציוניים שלנו, הכמות הזאת של האלפים היתה די והותר לכל תקופת החיים ותקופת האבולוציה הקצרה (יחסית) שעברנו כבני אדם לא הספיקה כדי להגדיל את המספר הזה? הרי אנחנו רואים גם היום שרידים אבולוציונים שלנו אין צורך בהם כלל והותר (נניח, תוספתן או שיער) שהאבולוציה לא "טרחה" להיפטר מהם.
    סתם רעיון, הרי אבולוציה היא לא מושלמת, אחרי הכל

  • מירי פליישר  On 09/06/2007 at 12:56 am

    טוב יותר קל לגבר עם הזרע שלו מאשה עם תינוק בבטן לא ???????
    אבולוציה נהדרת
    מזל של האשה והתינוק גם יחד
    אולי האבולוציה היא הברירה הטבעית שטובה למי ששרד
    עוד מעט אבין אבולוציה
    העיקר שהמחזור החודשי נפסק ובא לציונה גואל

  • Tmantiko  On 11/06/2007 at 10:06 am

    לא הבנתי מה פרוש הפסקה הבאה:

    גיל הפסקת הווסת קשור לתוחלת החיים. נשים שהווסת נפסקה אצלן לפני גיל 40 מתו פי 2 מהר יותר מנשים שהווסת הפסיקה אצלן בין הגילאים 50-54.

    האם הכוונה שתוחלת החיים קטנה פי שתיים?

    הערה נוספת היא בעניין תוחלת החיים בעידן הפרה-היסטורי – כמה שידוע לי וראה גם
    http://en.wikipedia.org/wiki/Life_expectancy#Life_expectancy_over_human_history
    תוחלת החיים אז היתה 20-40 שנה. יוון העתיקה לא ממש מעניינת כי מדובר בשבריר שנייה אבולוציוני מימינו אנו.

  • גיל  On 11/06/2007 at 10:23 am

    וזה גם הגיוני, כי אם הווסת היא מעין סימן מקדים לירידה בתפקודים אחרים אזי ככל שהסימן מוקדם יותר כך הירידה בשאר התפקודים תהיה נמוכה יותר.

    לגבי הנקודה השנייה, כמו שאמרתי וגם כתוב בקישור שהבאת, תוחלת החיים מושפעת מאוד מתמותת תינוקות. אם מישהו שרד את השנים הראשונות הקריטיות, תוחלת החיים לא הייתה שונה בהרבה מזו שקיימת אצלנו. מחקרים אנתרופולוגיים מודרניים שנעשו על חברות ציידים לקטים מאששים את זה.

  • גיל  On 11/06/2007 at 10:27 am

    נמוך משמעותית מזה שבחברות מערביות (כנראה כתוצאה מתזונה). כתוצאה מכך, גם הנשים שם חיות שנים רבות לאחר הווסת האחרונה.

  • אינדקס  On 15/06/2007 at 5:45 pm

    בני אדם צריכים את אמא שלהם לפחות עד גיל 15
    כדי להיות מסוגלים לשרוד.

    מה הטעם שאישה תביא ילד בגיל 50 ובגיל 62 תמות
    הטבע שומר שילדים לא יאבדו את אימם כשהם בני 12

    סירטונים

  • גיל  On 15/06/2007 at 8:02 pm

    או שנתיים משמעותית הרבה יותר מבחינה אבולוציונית מאשר החשיבות שהאם תשרוד כדי לגדל את בנה. אל תשכח שהאבולוציה עובדת בממוצע ונכון שחשיבות האם לגידול הילדים גדולה, אבל ילד בן 12 יוכל לשרוד ברוב המקרים גם בלי האם ולכן נדמה שמבחינה אבולוציונית היה עדיף שהפסקת הווסת תהיה מאוחרת יותר.

  • SilentMike  On 16/06/2007 at 11:28 am

    קודם כל אני חושב שתיאורית הסבתא דווקא כן הגיונית אם לוקחים בחשבון את התיאוריה הראשונה (כלומר הן משתלבות ביחד). משלב מסוים עדיף להשקיע בצאצאים שכבר יש ובצאצאים שלהם (ובאחיינים וכו') מאשר להסתכן בהריון. ואם זוכרים שכמעט לכל אישה פוריה יהיו צאצאים (שונות נמוכה וכו') אז זה בכלל מסתדר שמשלב מסוים האבולוציה "תהמר" על רחמים צעירים יותר מאותו ה-kin.

    חוץ מזה בקשר לאנשים ביוון זה לא אומר הרבה. כי האנשים מאריכי החיים הללו היו מיעוט מתוך קבוצה של בני מעמד גבוה שחיו בחברה עירונית (אין לנו סטטיסטיקות אבל אני מעריך שלבן 70 באתונה של אז היו פחות סיכויים לראות את גיל 80 מאשר לבן גילו באתונה של היום). בחברה של ציידים לקטים החיים בשבטים קטנים אני מניח שאם זקן הכפר הוא בן 70 או יותר אז זה מרשים למדי.

  • גדי  On 19/06/2007 at 8:05 pm

    …הגיע הזמן שתקראו לילד בשמו הנכון.האבולוציה מתיחסת לביוץ ולא לווסת

  • גיל  On 19/06/2007 at 10:38 pm

    אבל אלו שני פנים לאותה תופעה. ביוץ הוא משהו שאי אפשר לראות, ואילו ווסת מאז ומעולם הייתה הסממן המרכזי לפוריות בכל החברות. זו הסיבה שהמילה ווסת היא זו שהתקבעה כשחוקרים מדברים על הנושא.

  • גדי  On 20/06/2007 at 9:44 am

    ….זו גדולתה של הנקבה האנושית,ביוץ מוסתר,לעומת שאר היונקים שאצלן ביוץ עם"פרסום",או בשיטת ריחות או שיטת פרסום במראה לדוגמא-נקבת הבבונים או השימפנזים וכו'……

  • אורי כהן  On 04/07/2007 at 9:41 am

    אתה כותב:
    "מוטאציות מסוימות שגרמו לנשים להיות לא פוריות לפני הגיל שבו מוות בלידה נהיה נפוץ, נתנו לנשים הללו יתרון הישרדותי על פני נשים שהיו חסרות את המוטאציות הללו."

    אבל מוטציות שנותנות לנשים ייתרון הישרדותי לא יכולות להתפשט באוכלוסיה אם הן לא משפרות את הרביה, ונשים לא פוריות לא מביאות ילדים.

  • גיל  On 04/07/2007 at 4:11 pm

    וכתוצר לוואי לגרום להפסקת הווסת. משהו אחר שיכול לקרות זה שהמוטאציה עוברת דרך הגברים, בדיוק כמו שיש השערה לגבי הומוסקסואלים שיש גן אצל נשים שכאשר הוא נמצא אצל גברים גורם להומוסקסואליות.

  • שרון  On 07/07/2007 at 12:30 pm

    וגיל ארבעים הוא גיל נפלא ללידה

    סתם לדכא?

  • ח ל י  On 07/07/2007 at 12:40 pm

    הגבתי אז, ראשונה, אין לי מושג לאן נעלם שמי, עבר בדיוק חודש והנה :

    http://www.notes.co.il/chelli/33985.asp?p=0

  • טלי  On 07/07/2007 at 3:14 pm

    הצצתי כאן בעקבות חלי, ולמדתי הרבה.

    אני אישית תומכת לגמרי בתיאוריית הסבתא, זה נראה לי נכון, טבעי, דרך העולם. תמיד חשבתי שאשה צריכה להפסיק ללדת בשלב שבו הילדים שלה מתחילים- לדעת שאז זה התור שלהם, ותורה כסבתא לתמוך ולעבור פאזה.
    התאכזבתי מהפיסקה שמפריכה את תיאוריית הסבתא, אבל לא "קניתי" אותה- אני חושבת שמתמטיקה ומספרים לא יכולים להסביר תהליכים אנושיים וניואנסים רגשיים.
    והנה למדתי ממך עוד דבר שלא ידעתי- שהממוצעים על תוחלת חיים בחברות קדומות הם בעצם ממוצעים שמושפעים מתמותת ילדים. המתימטיקה הזאת גרמה לי לחשוב תמיד שבחברות קדומות מתו בגיל צעיר יחסית, והנה- הפתעת אותי וחידשת לי.

  • גיל  On 07/07/2007 at 7:10 pm

    תיאוריית הסבתא אכן נשמעת הגיוניות אבל לצערנו יש לה מעט תמיכה אמפירית. התמיכה של הסבתות להישרדות הנכדים זניחה יחסית, וכמו שכתבתי, צריך לקחת בחשבון מה היה קורה אם גיל הפסקת הווסת היה עולה בשנה. לפי כל המודלים היתרונות האבולוציוניים של זה היו הרבה יותר גדולים.

    העניין של הממוצעים באמת מעניין כי רוב האנשים לא מסתכלים על ההתפלגות. גם היום, במדינות רבות באפריקה ואסיה, תוחלת החיים נמוכה הרבה בגלל תמותת תינוקות.

    לשרון, נשים אכן יולדות אחרי גיל 40 אבל הרבה פחות ועם יותר סיכונים. אין כאן שום רצון לדכא אף אחד והרפואה המודרנית מאפשר לידות בגיל הזה בביטחון גדול ביחס לעבר.

    לחלי, אני זוכר שהגבת ראשונה והשם באמת נעלם משום מה. נסתרות דרכי האתר.

  • יהודה שמשון  On 08/07/2007 at 7:20 pm

    מאד

  • כחולית  On 05/09/2007 at 2:00 am

    (קראתי מספר תגובות ולא היה לי כוח לקרוא את כולן,א זם אם מישהו שאל את השאלה, תגיד לי ואחפש את התשובה)
    חשבתי שאולי אצל בני אדם יש ירידה בתפקוד המערכות הכלליות בגלל שהם גם בין היצורים שחיים הכי הרבה זמן, לא? מה קורה באמת אצל בעל חיים שחיים קרוב למאה שנים וכמה מינים כאלה באמת יש? ואני לא מדברת על פרטים בודדים, אלא פחות או יותר על הנורמה.
    יש להניח שאם בעבר נשים נפטרו בסביבות גיל הארבעים שלהן, אז הן היו עדיין במלוא אונן הפיזיולוגי לא?
    האם יש ידיעות מתי בתקופות קדומות יותר (כמו הדוגמה שנתת על היוונים) הווסת הפסיקה גם בערך בגיל 50?
    והאם זה נכון שאצל נשים הלידה קשה יותר בגלל שהן זקופות על שתיים ולכן זה שינה לגמרי את מבנה האגן שלהן?

  • גיל  On 05/09/2007 at 2:26 am

    נשים חיו עד גיל מאוחר גם בעבר. העלייה בתוחלת החיים נובעת בעיקר מהקטנת תמותתת תינוקות. אין הסבר למה דווקא הווסת מפסיקה בעוד אין שום ירידה משמעותית בתיפקודי איברים אחרים. הווסת מפסיקה דווקא מוקדם יותר בחברות של ציידים לקטים.

    נכון, הלידה אכן קשה יותר בגלל מבנה האגן וזו הסיבה שלוקח יותר זמן לתינוק להתפתח עד שהוא יכול לעמוד בפני עצמו.

Trackbacks

%d בלוגרים אהבו את זה: