האם יש הגבלות גדולות מדי על בני נוער?

איגוד הסרטים האמריקאיים החליט לאחרונה שסרטים שכוללים כמות מסוימת של עישון תיאסר על צפיית בני נוער מתחת לגיל 17 ללא השגחת מבוגרים. החלטות דומות קיימות זה מכבר בנוגע לאלימות וסצינות מין בסרטים. בשנים האחרונות יש יותר ויותר מגבלות חוקיות על בני נוער. רשימה של כל ההגבלות הללו תהיה בלתי אפשרית, אבל הנה כמה דוגמאות מהשנים האחרונות בלבד (שנת 2000 ואילך). החוקים נוגעים לארה"ב (לפחות בחלק מהמדינות) אבל קיימים בגירסאות שונות גם במקומות אחרים:

תלמידי בית ספר לא יכולים ללבוש בגדים שפוטנציאלית יכולים לפגוע בילדים אחרים.

איסור על נערים ללכת למסיבות שבהן מוגש אלכוהול גם אם הם לא שותים אותו בעצמם.

איסור על הליכה לקניונים לבד.

התקנה מכשירי מעקב בטלפונים סלולאריים ומכוניות של נערים.

איסור על נהיגה תחת שום השפעה של אלכוהול (אפס מוחלט של אלכוהול בדם).

החוקים הראשונים שכוונו לבני נוער דווקא נועדו להיטיב עימם. הם כללו לימודי חובה עד גיל מסוים, הגבלות על עבודות ילדים מתחת לגיל מסוים, וכו'. אבל עם השנים ההגבלות כוונו לנוער עצמו, החל מאיסור שתייה מתחת לגיל 21 ברוב מדינות ארה"ב, קביעת גיל מינימום לעבודה, קביעת גיל מינמלי לנהיגה, להצבעה, ליחסי מין (ומיגבלות שונות ומשונות עם מי מותר ועם מי אסור לשכב), איסור על מכירת מוצרים מסוימים לנערים מתחת לגיל מסוים (סיגריות ומוצרי מין למשל), איסור על קעקועים ופירסינג, ואפילו איסורים על שיזוף מלאכותי.

אז כולם יודעים שלא קל לבני הנוער היום מסיבות שונות, אבל האם אנחנו לא מחמירים איתם יותר מדי ומעכבים אותם יתר על המידה? הפסיכולוג רוברט אפשטיין סבור שכן. בספר חדש שלו הוא יוצא נגד הגישה שנערים בהכרח לא אחראיים למעשיהם ושהחוקים שמכוונים נגדם מגבילים את חייהם שלא לצורך.

לאורך ההיסטוריה האנושית מעולם לא הייתה התייחסות כמו שיש היום לבני נוער. ברוב החברות המסורתיות ישנם טקסי מעבר מילדות לבגרות (בדרך כלל בסביבות גיל 13 לגברים ועם קבלת המחזור החודשי אצל נשים), ואחרי המעבר הזה נחשבים הנערים למבוגרים לכל דבר שזה כולל את החופש (או החובה) לעבוד, האפשרות להתנסות ביחסי מין עם כל אחד או אחת (כולל יחסי מין בין בני נוער ואלו שמבוגרים מהם בשנים רבות) ועוד.

אז מה השתנה או השתבש בחברה המודרנית? למה יש לנו את הצורך לשלוט כל כך בחיים של אנשים צעירים? הרעיון הבסיסי שלי אפשטיין הוא שאנחנו מאריכים בצורה מלאכותית את תקופת הילדות. הרבה מאוד ילדים בוגרים יותר ממה שנדמה לנו, ובעיקר יותר ממה שההורים שלהם מעריכים. הוא סבור שהיום דברים מגיעים לידי אבסורד כך שתקופת הילדות מוארכת במקרים רבים עמוק אל תוך שנות ה-20. גיל 30 היום הוא מה שהיה פעם גיל 20, ואמריקאים לא מאמינים שמישהו נחשב לבוגר עד שהוא מגיע לאמצע גיל ה-20 שלו. 

מה בדיוק השתבש לדעתו של אפשטיין? מערכת החינוך וחוקי העבודה שהתקבלו במאה ה-19 מקבעים את מעמדם של בני העשרה כלא בוגרים. במיוחד הוא תוקף בחריפות את מערכת החינוך המודרנית שגורמת לנזקים יותר מלתועלת. יש משהו מאוד מלאכותי בעובדה שהרבה מאוד אנשים לומדים עד לפחות אמצע שנות ה-20 שלהם. למידה כזו לא תמיד קשורה לעולם החיצוני, היא מלאכותית ומגוננת מדי. העובדה שמבוגרים (בעיקר ההורים) מתייחסים לילדים שלהם כלא בוגרים תקופה ארוכה כל כך, למרות שמבחינה פיסית ומנטלית הם כן בוגרים, גורמת לדעתו לקונפליקטים מיותרים בין ילדים למבוגרים, לעליייה בשיעורי הדיכאון של הילדים, ובכעס שיש להם כלפי ההורים וכלפי העולם בכלל. ילדים פשוט מרגישים "כלואים" בעולם לא שלהם. הוא מביא דוגמאות מחברות לא מערביות שבהם ילדים עוברים באופן טבעי ובגיל מוקדם משלב של ילדים לחיים של מבוגרים, בלי שיתלוו למעבר קונפליקטים גדולים מדי עם מבוגרים, או סימנים של בילבול אצל הילדים. בתרבויות רבות אין אפילו מושג שמתאר את גיל ההתבגרות.

לטענתו, העולם הקפיטליסטי נהנה מאוד מגיל התבגרות מלאכותי כזה, כי בתצורתו הנוכחית הוא גן עדן של הכנסות. בני נוער מוציאים מדי שנה 200 מיליארד דולר בארה"ב לבדה, על מוצרים שהוא מכנה אותם "טריוויאליים" כמו בגדים, מוסיקה וכו'. אבל בני נוער סובלים מזה שבמידה רבה הם לא הבעלים של המוצרים שהם קונים. הם לא יכולים לחתום על חוזים לבדם וההורים שלהם יכולים לקחת מהם את מה שהם קנו. במחקר שהוא עשה הוא גילה שמוטלות על בני נוער פי 10 מיגבלות ממה שיש על מבוגרים, ופי 2 ממה שיש לחיילים בצבא או אפילו לאסירים בבתי כלא. הוא קורא לתופעה הזו "אינפנטיזציה" (מלשון Infant), כלומר, התיילדות, ולטענתו ההתיילדות הזו גורמת לנזקים נפשיים מיותרים אצל בני נוער.

בני נוער מקבלים את רוב המידע שלהם מחברים ומושפעים מהם עמוקות. לעובדה הזו יש השלכות משמעותיות ושליליות בעיקר לדידו של אפשטיין. בני נוער באמריקה נמצאים בחברת בני גילם בערך 65 שעות בשבוע, בהשוואה ל-4 שעות בשבוע בחברות מסורתיות או לא מערביות. לאינטרקציה מוגברת עם מבוגרים יש השפעות חיוביות יותר לדעתו. ילדים יהיו מבוגרים בסופו של דבר ולכן עדיף להם ללמוד מאינטרקציות עם מבוגרים כמה שיותר מוקדם, כאלו שיהיו חלק מעולמם בקרוב. אם הם מבלים זמן רב מדי עם אנשים בגילם, אין להם הרבה מושג על עולם המבוגרים וכאשר הם באים באינטרקציה עם העולם ה"אמיתי" בסופו של דבר, הם לא מתפקדים בו בצורה טובה ולוקח להם הרבה זמן להבין אותו.

בנוגע לנושאים רגישים כמו אהבה ומין הוא טוען שבני נוער מסוגלים לחוות אהבה בדיוק כמו מבוגרים. ההבדלי המרכזי הוא שנערים מחליפים פרטנרים מיניים בתכיפות גדולה יותר משל מבוגרים. מצד אחד, אין בזה שום דבר שלילי כי זה חלק מתהליך הלמידה שלהם. מצד שני, ברגע ששמים כל כך הרבה מיגבלות על המיניות של בני נוער, על מתי ועם מי מותר להם לשכב, אנחנו גורמים לבעיות לא הכרחיות. חלק מהמיגבלות הללו גורמות לבני נוער להאמין שהם לא מוכנים או מסוגלים ליצור זוגיות ארוכת טווח כבר מגיל צעיר, למרות שהנתונים מראים ששיעורי הגירושין של אנשים שהתחתנו בגיל צעיר לא גבוהים משמעותית מאלו שהתחתנו בגיל מבוגר.

בשורה התחתונה הוא מציע  להעביר לילדים מבחן שאם הם עוברים אותו הם יכנסו לעולם המבוגרים. כמובן שכניסה כזו טומנת בחובה לא רק זכויות אלא גם את החובות של מבוגרים (למשל, חובות משפטיות). המבחן כולל מימדים שונים כמו תיקשורת בין אישית, אחריות אישית, מנהיגות וכו' ולטענתו רוב בני ה14 עוברים אותו בהצלחה ומוציאים תוצאות דומות למבוגרים שלקחו את המבחן. כשנותנים למבוגרים להעריך כמה לדעתם יוציאו בני נוער במבחן, הם מעריכים שהם יקבלו ציונים נמוכים בצורה משמעותית ממה שבני הנוער מקבלים בפועל.

בני נוער שעברו את המבחן (או מבחנים אחרים שיפותחו ויקבעו את מידת הבגרות שלהם) צריכים לדעתו לקבל את האפשרות להתחתן, לעבוד, לפתוח עסק חדש, לחתום על חוזים וכו'. ברגע שילדים יקבלו יותר אחריות הם גם יהיו יותר אחראים ובעלי מוטיבציה גדולה יותר להצליח.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Chenus  On 13/05/2007 at 12:28 am

    אני, למשל, בעד שאם עושים את זה לבני נוער שיעשו את זה למבוגרים. עצם העובדה שמישהו מלא זמן בעולם לא אומר שהוא יודע איך להתמודד עם הכל פשוט שבאיזשהו שלב לא תהיה לו ברירה.

    לא ידעתי שהמצב של בני הנוער כל כך חמור בארה"ב
    מהכרותי עם בני הנוער שלנו (והיותי אחד עד לפני כמה שנים) אני חושב שהייתי מרגיש נורא בהגבלות כאלה

    אני כן נורא סקרן אם החברה המערבית משתפרת בין השאר בגלל שאנשים לא נזרקים לחברה בגיל צעיר מדי שבו הם יכולים לעשות מלא מלא בעיות כמו שהיה נהוג פעם.

  • ענבל  On 13/05/2007 at 8:23 am

    אני רוצה להציע עוד הסבר:
    בחיים שלנו כיום רמת השליטה במתרחש הולכת ופוחתת, אפילו הרצונות שלנו מתווכים בידי החברה (תקשורת, פרסומות) שלא לדבר על היכולות המוגבלות מראש. יש מעט מאוד דברים בהם אנחנו שולטים ואחד מהם הוא הילדים.
    במקביל, כשם שאנחנו לא שולטים בחיינו, אצל המתבגרים ההשפעה של החברה על חייהם גדולה עוד יותר. כל שלא רק שאנחנו לא שולטים בחייהם, גם הם לא שולטים בחייהם ואנחנו אפילו לא בוטחים במי שכן שולט בחיים של המתבגרים שלנו. לא פלא שאל מול כוחות כה דמוניים והרסניים אנחנו חשים צורך בחקיקה.

  • גיל  On 13/05/2007 at 8:50 am

    של אבדן הסמכות ההורית. בעולם פרימיטיבי ההשפעות החיצוניות פחותות והורים רואים את ילדיהם חלק ניכר מהיום. הבעייה היא שדווקא בעולם שיש בו הרבה גירויים, ילדים הרבה יותר טובים מההורים שלהם. הם שולטים למשל בכל חידושי הטכנולוגיה ונראה שהמבוגרים מנסים בכל כוחם להיאחז באיזו שהיא סמכות על הילדים.

    הנקודה שאפשטיין מעלה היא שהמסגרות החינוכיות מאוד מגבילות את החופש של הילדים, ואם רק יאתגרו אותם באתגרים הלקוחים מהעולם ה"אמיתי" הם יצליחו לעמוד בהם.

  • אחת מהצפון  On 13/05/2007 at 9:22 am

    כאמא לשני ילדים (16,13) המוטו שלי בגידולם הוא "אני מכינה אותם לבגרות כמו חתולה את גוריה". זה אומר שכל שנה הם לומדים לעשות עוד משהו (בישול, כביסה, גינון, נקיון). זה עוד החלק השפוי. מה אם תהיה שואה נוספת? מה אם תפרוץ שוב מלחמה כמו בקיץ שעבר ואנחנו, ההורים, לא נשרוד? אז צריך שהם יהיו חזקים גופנית, וצריכים לדעת ערבית, ולהכיר את מקומות המסתור באזור. וחוץ מזה שיידעו איפה הכסף מושקע ולמי צריך להחזיר הלוואות ואיך הבורסה עובדת ומי החברים החשובים שלנו. ככה, מהיום למחר הם אולי יצליחו לשרוד טוב יותר.

  • CrazyVet  On 13/05/2007 at 1:12 pm

    נכנסתי לאתר הבחינה, והשתעשעתי מספר דקות בפתירתה. אני חייבת לציין שלדעתי יש בה בעיה מתודולוגית רצינית – היא מתייחסת אך ורק לחברה האמריקאית, ולא לבגרות באופן אבסולוטי. היא גם מקדשת כל מיני אקסיומות שבחברה הצריכה בה אנו חיים לא כל כך עובדות – אם תסיים קולג' תהייה לך עבודה טובה יותר. במקום בו אני חייה (ספרד) אקדמאי לא מצליח לגמור את החודש, ולעומת זאת חשמלאי או שרברב חי כמו מלך.
    בנוסף, צריך לזכור שטבע האדם הוא לרמות במבחנים. מבחן כזה שמציע רק שתי אפשרויות (כן או לא) הוא קל מאוד ללמידה ולרמיה. נכון שמופיעות בו אותן השאלות בנוסח משתנה, אולם בדיוק כמו הרבה בחינות אחרות, ערכו ירד ברגע שיתפרסם תוכנו.

  • גיל  On 13/05/2007 at 7:48 pm

    וזה נכון שאפשר לרמות כמו שאפשר בכל מבחן. אפשר להתגבר על זה עקרונית כמו שעושים עם מבחני אחרים שהם חסויים ושכוללים העברה פנים אל פנים, או שמכינים הרבה גירסאות שלו, או שאפילו שמים את הילד בתקופת מבחן מסוימת כדי לבדוק את ההחלטות שלו בפועל. כמובן שאם יאמצו את הרעיון במקומות אחרים יצטרכו למצוא דרכים חלופיות לבחון את הבגרות של האנשים.

  • CrazyVet  On 13/05/2007 at 8:41 pm

    גיל, הרעיונות שהצעת (מעבר לבחינה) הם עקרונות החינוך הבסיסיים של הורים נאורים. הורי חינכו אותי כך, ואיני חושבת שהם קראו על השיטות האלה (אולי על דומותיהן). כמובן שבמקרה כזה לא מוכרזת תקופת מבחן, אלא ההורה בוחן את החלטותיו של הילד ומאפשר יותר חירות בהתאם להתפתחותו. ישנה גם התפתחות מילד לילד – לומדים לשחרר יותר מוקדם עם הילדים הצעירים יותר (אחרי הטעויות על הילדים הבוגרים).
    אולי חלק מהבעיה היא באנשים שעינם צרה את התקדמותם של צאצאיהם? לא חסרים מקרים כאלה, וקנאת ההורים בילדיהם היא פתולוגיה מוכרת (במיוחד בין אמהות לבנותיהן המתבגרות).
    רציתי לשאול מה דעתך בנושא הפשיעה בקרב בני נוער, ואיך אתה מקשר בינה להגבלות. מהי הביצה ומהי התרנגולת?

  • גיל  On 13/05/2007 at 8:51 pm

    היא שהם חסרי אונים בגלל כל המיגבלות שמוטלות עליהם וחוסר האינטרקציה היומיומית שיש להם עם הילדים (הורים שבקושי רואים את הילדים בגלל העבודה שלהם למשל). יכול להיות שיש גם קשר לעובדה שהורים דוחים את גיל הולדת הילדים ונוצר פער דורות גדול מדי שקשה להם להתגבר עליו.

    בארה"ב יש היום הרבה מסגרות חינוך חלופיות כמו חינוך ביתי שנותנת חופש גדול יותר להורים.

    נושא ההגבלות זה כמובן נושא מורכב, אבל משהות בארה"ב אני יכול להגיד לך שההגבלה על שתייה מתחת לגיל 21 מטופשת כי מי שרוצה שותה בכל מקרה, ועצם ההגבלה גורמת לאנשים לרצות לשתות עוד. זה גם בכלל טיפשי שלנער בן 18 אין בעייה לנהוג או לקנות נשק אבל יש לו בעייה לשתות.

    גם ההגבלות על יחסי מין מגוחכות ברובן. יש חוקים למשל שאוסרים על יחסי מין עם פער הגילאים גדול מדי (למשל בן 18 עם בת 15). גם אם היחסים נעשו בהסכמה ולאף צד אין בעייה עם זה הנער יכול ללכת לכלא ויגדירו אותו בתור "עבריין מין". אני חושש שחלק מהטראומות שיש לנערים בקשר למיניות נובעות מזה שמכניסים להם לראש כמה זה אסור, לא חוקי, ושהם אמורים להיפגע גם אם אין בזה ממש פגיעה.

  • CrazyVet  On 13/05/2007 at 9:04 pm

    אם כך חלק מהבעיות שאתה מתאר לא יהיו קיימות בחברה פחות פוריטנית (החברה האמריקאית היא דוגמה מובהקת לחברה כזו).
    לגבי שאר ההגבלות, אולי הן לא פותרות הכל, אולם הבעיות שתיארת עדיין לא מצדיק הרשאה לילדים לשתות או לעשן (פה בספרד הגיל הממוצע לשתיית אלכוהול הוא 11, כנ"ל לעישון מריחואנה). ושני ההרגלים האלה אסורים לא בגלל שלמחוקק קפץ פיוז ונמאס לו מחברה בני 12 שיכורים מתחת לבית (כמו שקורה אצלי בשכונה) אלא בגלל הנזקים המוכחים בעקבות שימוש בחומרים הנ"ל בגילאים רגישים.

  • גיל  On 13/05/2007 at 9:30 pm

    אבל השאלה היא עד כמה ילדים יכולים להיות אחראיים להתנהגות שלהם. גם אצל מבוגרים יש נזקים בדברים הללו ואנחנו לא אוסרים את זה עליהם לא?

  • CrazyVet  On 13/05/2007 at 9:48 pm

    כל יום כשאני חוזרת מהאוניברסיטה אני רואה ילדים בני 11 מגלגלים ג'וינטים בכניסה לבית הספר, ולא מדובר בילד אחד אלא בקבוצות-קבוצות (תופעה חברתית?). גם החברה ששותים את עצמם לשכרה מדי סופשבוע לא ממש מודעים, ואולי הם יודעים ולא אכפת להם, כי באותו רגע חשוב יותר להיות אחד מהחברה?
    לא נראה לי שיש להם מושג לגבי הנזקים שנגרמים להם מזה. גם למבוגרים לא בטוח שיש מושג מהנזקים של אלכוהול ועישון (לפחות פה בספרד, מדינה עם שיעור צריכת הסמים, אלכוהול וסיגריות מהגבוהים באירופה).

  • גיל  On 13/05/2007 at 9:59 pm

    לא ממש מתכוונים אליהם, מה עוד שעישון סמים לא חוקי ברוב המקומות. ההגבלות שהוא מדבר עליהם הן בעיקר על גילאי אמצע שנות העשרה.

    לאנשים באמת אין מושג על הנזקים ארוכי הטווח של סמים ואלכוהול, אז למה שנלין על ילדים שמשתמשים בזה אם אנחנו כמבוגרים לא מסוגלים לשלוט בזה?

  • עומר  On 16/05/2007 at 9:48 am

    שאלת ההגבלות על בני הנוער היא שאלה חינוכית פשוטה למדי – מתי לפרט מסויים יש יכולת מינימלית (מבחינה נפשית, ידע וכו') להשתלב בין יתר האנשים, באיזו נקודה הם מסוגלים להפריד בין ה"אני" ל"אחר" (רוב בני העשרה לא מצליחים לעשות זאת באופן סביר אפילו בגילאי העשרה המאוחרים. אולי בשל כך יש כל כך הרבה "מתנדבים" ליחידות קרביות….).
    לגבי העניין של ההבדל בין החברות ה"מסורתיות" לאלו ה"קפיטליסטיות" – אם המצב של הראשונות עדיף בעינך על אלו האחרונות, אתה מוזמן לעבור לגור בחברה כזו ואף לגדל את ילדיך שם; דבר אחר – ההארכה של תקופת הילדות היא אכן תופעה של בעולם המתועש, אך היא דווקא פגעה בתחומים רבים שהיו נשכרים מ"עבודת ילדים" (כמו למשל – מכרות וציים ב"עולם הישן" וכל חברות המותגים של היום שהכנסותיהם היו גדלות אף יותר…). ה"הכנסות" בהן מדובר היא דווקא תופעה של 30-40 השנים האחרונות, ולא היה לה קשר עם העניין שבו מדובר.
    לעניין הטיעון בדבר למידה מ"קבוצת השווים" לעומת למידה מ"מבוגרים" – הטיעון הזה ממש יורה לאפשטיין ברגל. ראשית – נניח שהם יתרועעו פחות עם בני גילם ויותר עם מבוגרים. אז מה? הם יכולים לעשות זאת (בתנאי שלא יצאו מדעתם…) עד גיל 18! בנוסף, יוצא מהדברים שחברת "מבוגרים" עדיפה על חברת "נערים" ולפיכך יש לאותה "בגרות" (תהה אשר תהה) ערך מוסף כלשהו, שחסר ב"נערות". אם כך – אז מה אפשטיין רוצה לכל הרוחות?!
    לגבי הטיעון שהשמעת בתגובות:
    בנושא סמים – אני דווקא חושב שיש לטעון טיעון אחר: אם מבוגרים נכשלים בעניינים הללו, הרי שילדים על אחת כמה וכמה! והטיעון הזה תקף גם לגבי נישואין (הסטטיסטיקה שהצגת אינה רלוונטית. אנשים לא מתגרשים היום כי הם "לא בשלים" אלא משום שהמחיר החברתי של גירושין הוא נמוך מבעבר) לידה וכו'.
    בעניין מגבלות הגיל לקיום יחסי מין – אני בהחלט חושב שאפשר להתווכח על מה שווה "הסכמה" של מישהי בת 14…

  • גיל  On 16/05/2007 at 7:54 pm

    אבל כמה הערות: אני לא חושב שבני נוער נבדלים ממבוגרים בעיקר ביכולת ההפרדה שלהם מה"אני" ל"אחר", אם תציץ במבחן תראה שהוא מתיימר לבדוק כשרים רבים.

    לא אמרתי בשום מקום שחברות ציידים לקטים עדיפות על חיים מודרניים, אבל יש משהו קצת מתנשא במחשבה שהחיים שלנו עליוניים על שלהם בצורה כלשהיא. אנשים בחברות ציידים לקטים לא בהכרח ירצו להתחל. איתנו והם מאושרים בדיוק באותה מידה כמונו.

    כל הנקודה של האינטרקציה המוגברת עם נערים היא שאנשים יוצאים הרבה יותר מאוחר לעולם "האמיתי" ובהרבה מקרים הם לא כשירים לכך. אנשים גדלים בחממה (של ההורים והחברים) עד אמצע שנות ה20 שלהם וכשהם סוף סוף צריכים להיות עצמאיים רבים מתקשים בכך.

    לגבי הנישואין לא ממש הבנתי את הנקודה שלך. הסיבות לגירושין לא ממש רלוונטיות והנקודה היא האם בני נוער יכולים להחליט בעצמם להתחתן או לא.

    אני מסכים שבהחלט אפשר להתווכח מה שווה הסכמה של בת 14, וחשוב לזכור בהקשר הזה שבעיקר אצל נערות, גיל הפוריות המינית ותחילת המחזור יורדים בהתמדה בעשורים האחרונים אבל גיל ההסכמה רק עולה!

  • עומר  On 17/05/2007 at 10:20 am

    הסתכלתי במבחן הזה, והוא נראה לי שטחי ומטופש. יש מבחנים פסיכולוגיים קצת יותר רציניים בנמצא. לעניין דעתך בעניין בני הנוער, יתכן שנשאר חלוקים כאן; אך מה אעשה ורוב תהליך ההתבגרות קשור במערכת הקשרים שיש ביני לבין אחרים?!

    ההערה שלך לגבי היחס לחברות ציידים-לקטים לא מובנת לי; אני הצעתי שאם החברות האלה טובות בעינך (שים לב – בעינך!!) מהחברה המערבית אתה מוזמן לעקרו מכאן לפפואה ניו-גיני. התשובה לשאלה "מהו טוב" תלויה ברצונו של כל אדם ולפיכך התשובה (המוחלטת…) לה תלויה בכל
    אדם ואדם. בהחלט יתכן שבני חברת הציידים לא ירצו לגור בעולם המערבי. אבל אני לא התייחסתי אליהם אלא אליך (ואולי בעצם לאפשטיין…).
    דבר אחר – החברה המערבית שונה מאוד, מבחינת התמריצים הקיימים בה, מחברת ציידים לקטים (לעומת העובדה שהתכונות הבסיסיות של בני האדם נשארות קבועות). נראה לי משונה שמישהו ירצה לנהל את החברה המערבית, לפי קודים של חברה שבה התמריצים שונים בתכלית!

    מדוע אתה חושב שנערים לא "מוכנים" ל"עולם האמיתי"? אני חושב שצריך מעט זמן יחסית כדי להבין את הכללים המקובלים בחברות שונות בהנתן שיש לך תשתית ללמוד את הכללים הללו. אותם נערים לומדים הרבה מאוד על עצמם ועל אחרים דרך האינטרקציה שלהם עם נערים אחרים ובכך משפרים את יכולת הלמידה העתידית שלהם. זה בערך כמו ההבדל בין ללמד מישהו את התנ"ך בעל-פה לבין ללמד אותו לקרוא; שאלת העצמאות היא שאלה טובה, אבל הקשר בין מידת העצמאות של הפרט למספר השעות שהוא נמצא בחברת הוריו נמצא לדעתי דווקא ביחס הפוך. למעשה השאלה היא מה מידת האחריות שנדרשת מאותו נער בביתו מצד המבוגרים, ולא במשך כמה שעות הם נפגשים ביום, וזו שאלה אחרת לגמרי.

    לסוגיית הגירושין – אתה ציינת ששיעור הגירושין בקרב מי שהתחתנו צעירים אינה שונה משיעורם בקרב מי שהתחתנו בגיל מאוחר. המסקנה – מדוע לא להתיר לבני נוער להינשא?
    אני מצידי טוען כי זהו הבל! הסיבה לכך שגירושין הם כה נפוצים היום אינה "חוסר בגרות" אלא בעיקר שגירושין הם "זולים" יחסית. לפיכך, השאלה העיקרית צריכה להיות לא מהי מידת הבגרות של הפרטים (זו שאלה חשובה, אבל לא העיקר כאן), אלא – איזה מחיר עשויים קילקולים בנישואין להשית על אותם נערים. מחיר מזונות עבור נער שהוא חסר השכלה תיכונית יכולים להתבטא לא רק בכך שהוא יצטרך לעבוד כדי לספקם אלא גם במחיר הכנסה עתידית, משום שלאותו נער יהיו תנאים טובים פחות לסיים תיכון ואוניברסיטה. כאן גם טמון אחד ההבדלים העצומים בין חברות הציידים לקטים לבין החברה המערבית. אם אפשטיין היה לומד גם קצת כלכלה ולא רק פסיכולוגיה אולי הוא היה מצליח לעלות על זה.

    ולבסוף, לעניין הסכמתן של בנות 14. משילוב תגובתך עם דבריו של אפשטיין אני מבין שאנחנו נצטרך בקרוב לדון בסוגיית ההסכמה של בנות 8. אני רק מקווה שלא ימצאו אותם המנוולים שינסו להכשיר גם את השרץ הזה…

  • יאיר  On 01/06/2007 at 12:15 am

    כנקודה לדיון שקשורה לנושא – באיזשהו מקום בארץ, חשבו שכדי לפתור את הבעיה של השתייה "בסתר" אצל נערים, אפשר לעשות להם פעם בשנה, מסיבה בה האלכוהול חופשי, אפילו ילד בכיתה ז' יכול לשתות ולהגיע לרמות שכרות גבוהות. מה אתה/ם חושב/ים על זה?

    בהקשר של הפרש הגילאים בקיום יחסי מין, היה סיפור באיזה אוניברסיטה או היי סקול בוירג'יניה/ג'רג'יה (אחת מהדרום מזרחיות) שאחד מהכוכבים קיים יחסי מין עם אחת שקטנה מנו ביותר מ-3 שנים, בהסכמה, ובגלל זה הוא נכנס לכלא לכמה שנים. אמריקאים….

  • פוסט-האקר-dar32  On 31/08/2007 at 8:20 pm

    בתור נער בן 15, אני חייב לציין שאומנם הנתונים מיוחסים לארה"ב, אבל אני מרגיש לפעמים בתוך כלא מלאכותי, אשר כופה עלי חברה קאפיטליסטית ודפוקה. לפעמים בא לצרוח "תפסיקו לנסות ולשלוט בנו", אני לא מבין מאיפה מגיע טירוף השליטה. נערים ונערות שוברים מוסכמות חברתיים כי הם אנוסים לעשות כך. הרי לא תצפו שנשב בזמן ש"אתם" פוגעים בזכויותינו הבסיסיות. תכירו בזה שאנחנו בני אדם.
    אני זוכר שקראתי לא מכבר על כך שמבוגרים פוחדים מיורשים על כן לפעמים הם מעוניין בסירוסם. אני לא פסיכולוג ולא מתיימר להיות שכזה לכן איני באמת יודע את הסיבה לכך. אבל תדעו שהתופעה הזו קיימת בישראל, והיא האחראית באופן ישיר על חלק גדול ממצב הנוער בארץ.

    השבוע צפיתי בחוצה ישראל ודיבר שם אדם (יסלח לי שאיני זוכר את שמו) על "שנאת נוער" שקיימת בחברה המערבית, ובישראל בפרט. אני חושב שזו נקודה שאנשים צריכים לחשוב עליה.

%d בלוגרים אהבו את זה: