הבדלים ברמת התחרותיות של גברים ונשים

גברים תחרותיים יותר מנשים ומקובל לחשוב שחלק ניכר מההבדלים מקורו אבולוציוני. ככל שיש שוני גדול יותר במבנה הגוף של זכרים ונקבות בטבע, כך רמת התחרות התוך מינית חריפה יותר. אצל גברים, השאיפה האבולוציוניות לסטטוס גבוה והתחרות החריפה בינם לבין עצמם על ליבן של הנקבות, הם הגורמים המניעים המרכזיים להבדלים הללו. מהצד השני, נשים נוטות להיות בעלות יכולות חברתיות גדולות יותר ומעוניינות פחות להתחרות עם נשים אחרות, מכיוון שהן בלאו הכי הצד הבררן בבחירת בני זוג, וגברים מחפשים את קירבתן יותר מאשר להיפך. נשים מפנות את עיקר המאמצים שלהן לשיפור היחסים בתוך הקבוצה, בעוד שגברים ממוקדים יותר במאבקים בין קבוצתיים.

מחקר חדש שופך אור נוסף על מהות ההבדלים הללו. במחקר שפורסם לא מזמן בכתב העת Psychological Science, נחקר נושא התחרותיות בהקשר של מאבקים בין קבוצות. זה מזמן ידוע שהנטייה האנושית היא לחשוב במונחים של "אנחנו" מול "הם". אנשים יחפשו סיבות שרירותיות להכליל אנשים בקבוצה שלהם, וברגע שהוגדר מי שייך לקבוצה ומי לא, מייד נעשית הפרדה ברורה בין הקבוצות שמובילה להאדרת הקבוצה שלנו וראייתה באור חיובי, וניסיון לצייר את הקבוצה היריבה במונחים שליליים. מחקרים מראים שאפילו חלוקה שרירותית לשתי קבוצות שנעשית על ידי הטלת מטבע, גורמת לאנשים לחשוב ששתי הקבוצות שונות בצורה קיצונית. זהו למעשה המקור לסטריאוטיפיזציה של קבוצות ולאפליה, כאשר מתלווה לזה רגשות שליליים חזקים כלפי קבוצות אחרות.

מלחמות ומאבקים בין קבוצות היו מאז ומעולם נחלתם של הגברים. בשבט היאנומאמו שבברזיל, לגברים לוחמים יש מעמד גבוה יותר בקבוצה, ויש להם יותר פרטנריות מיניות מקרב בנות קבוצתן. אפילו בקרב כנופיות רחוב בארה"ב, לגברים ששייכים לכנופיות יש יותר הזדמנויות מיניות מאשר לממוצע באוכלוסייה.

במחקר החדש חילקו את הנבדקים לשתי קבוצות שנבדלו במשתנה התחרותיות. קבוצה אחת התמקדה בתחרות אישית, וקבוצה שנייה התמקדה בתחרות בין קבוצות. כל מתחרה היה חלק מקבוצה של 6 נבדקים. כל אחד מהם קיבל 4 דולרים והיו לו שתי אפשרויות: לשמור את הכסף לעצמו או לשים אותו בקופה משותפת (אי אפשר היה לחלק את הכסף). אם כל הקבוצה השקיעה לפחות 16 דולרים באופציה הקבוצתית (כלומר, לפחות 4 משתתפים מתוך ה-6 השקיעו בקבוצה), כל חבר בקבוצה יקבל 8 דולרים (כפול ממה שהיה מקבל אם היה בוחר לקחת את הכסף), בלי קשר אם הוא השקיע בקבוצה או לקח את הכסף לעצמו.

בתנאי התחרות בין קבוצות, נאמר לסטודנטים המשתתפים בניסוי שמטרת המחקר לבדוק עד כמה קבוצת הסטודנטים באוניברסיטה שלהם טובים במשימה כזו ביחס לקבוצות סטודנטים מאוניברסיטאות אחרות. בתנאי התחרות האישית, גם נאמר להם על הסטודנטים באוניברסיטאות אחרות, אבל הודגש שהמטרה היא לבדוק עד כמה הם באופן אישי טובים במשימה.

התוצאות גילו הבדלים בולטים בין גברים ונשים. גברים שיתפו פעולה ב92% מהמקרים כשהיה מדובר בתחרות קבוצתית מול אוניברסיטאות אחרות, ורק ב57% מהמקרים כשמדובר היה בתחרות אישית. אצל נשים זה היה בדיוק הפוך: 78% מהן שיתפו פעולה כשמדובר היה בתחרות אישית, ורק 53% שיתפו פעולה בתחרות הקבוצתית.

המחקר הזה שוחזר בניסויים נוספים שבו החוקרים שינו במקצת את סכומי הכסף שכל אחד היה צריך להשקיע. האפקט נשאר זהה אצל הגברים, אבל אצל הנשים ברוב המקרים נעלמו ההבדלים בין התנאים (תחרות קבוצתית מול אישית). אצל הגברים לעומת זאת נמצא גורם מתווך משמעותי והוא רמת ההזדהות עם הקבוצה. רמת שיתוף הפעולה אצל הגברים עלתה כתוצאה מתחרות בין קבוצתית בגלל שתחרות כזו נתפסה כאיום על הקבוצה שלהם וגרמה לעלייה ברמת ההזדהות עם הקבוצה שהם שייכים לה.

תוצאות המחקר מאששות את ההשערה שתחרות בין קבוצתית או איום מצד קבוצה חיצונית גורמים לשיתוף פעולה אצל גברים אבל לא אצל נשים. גברים נוטים להיות מושפעים יותר מאיומים חיצוניים והם מגיבים אליהם בצורה שתגן על הקבוצה שלהם.

המחקר שופך אור על הבדלים ידועים אחרים בין גברים ונשים ברמת התחרותיות הבין קבוצתיות. החל  מהנטייה הגדולה שלהם לצאת למלחמה עם קבוצות או מדינות שנתפסות כאיום, וכלה ברמת התחרותיות הגבוהה שיש לגברים בענפי ספורט קבוצתי. גברים גם נוטים הרבה יותר מנשים לסכן את חייהם על מנת לעזור לקבוצה שלהם, ונוטים יותר להזדהות עם קבוצות חברתיות גדולות מאשר עם יחידים. גם אצל שימפנזות יצירת קואליציות כדי להגן על הטריטוריה שלהם היא נחלתן הבלעדית כמעט של הזכרים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מישהו  On 22/04/2007 at 12:27 am

    אבל מה בכלל ההשלכות של המחקרים האלו? האם המשמעות שנשים לא יכולות להנהיג? לא יכולות לעמוד בראש צבאות?

  • גיל  On 22/04/2007 at 12:39 am

    אם היו לנו רק נשים מנהיגות כנראה שהיו הרבה פחות מלחמות בעולם. מצד שני, פחות נשים רוצות להנהיג אז זו בעייה.

    בכל מקרה, אין למחקרים השלכות במובן הזה שהם קובעים מה טוב ומה רע או מה צריך שיקרה. הם מראים על הבדלים מסוימים (וחשוב לזכור שההבדלים הללו הם בממוצעים ולא חייבים להיות תקפים לכל גבר או אישה), ומה אנחנו עושים עם הידע הזה זו שאלה נפרדת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22/04/2007 at 9:58 am

    נראה שהמיתוס על נשים מנהיגות כדרך לשלום נוצר רק בשל מיעוט ההזדמנויות לנשים להנהיג.
    במקרים הבודדים בהם זה קרה (לדוגמה האמזונות, קתרינה הגדולה וגולדה שלנו) נשים הובילו לשפיכות דמים גדולה מזו לה גרם המנהיג הגבר הרגיל.

  • גיל  On 22/04/2007 at 10:31 am

    ומה שסביר להניח לא במקרה. במצב אידיאלי, אם יכלנו "לכפות" על נשים להנהיג אז אולי מודל השלום היה עובד. אבל בפועל מה שקורה זה שיש סלקציה עצמית של הנשים שבוחרות להיכנס לפוליטיקה. במידה רבה נשים פוליטיקאיות אינן פחות תחרותיות מגברים. יש אפילו מחקרים שמראים קשר בין עודף טסטוסטרון לתפקידי הנהלה בכירים של נשים. כל שמאוד יתכן שנשים כאלו קרובות ביולוגית למודל הגברי ולכן צורת ההנהגה שלהן דומה.

    יתכנו לזה גם סיבות חברתיות כמו הרצון להוכיח שהן לא שונות מגברים וגם הן יכולות להיות לוחמניות באותה מידה. בגלל מיעוט הנשים בפוליטיקה בוחנים נשים בשבע עיניים, וחלקן מנסות להוכיח שהן לא "נשיות" ולכן שווה לתמוך בהן.

  • מישהו  On 22/04/2007 at 12:12 pm

    והנה הגעתם להשלכות מעשיות לתיאוריה – נשים לא יכולות להנהיג כי הן יהיו יותר גרועות מגברים.
    בקשר לדוגמאות- האמזונות הן כמובן מיתוס בלבד וקתרינה הגדולה לא הייתה שונה מהמלכים הגברים בתקופתה.
    דוגמאות מודרניות יותר יכולות להיות בדמותן של גרו הרלם ברונדטלנד רה"מ נורבגיה במשך 11 שנים בשנות ה-80 וה-90, נשיאת פינלנד הנוכחית טריה הלונן, רה"מ ניו זילנד במשך 9 השנים האחרונות הלן קלרק, סוניה גנדי שנבחרה לנשיאות בהודו והמועמדת לנשיאות בצרפת סגולן רויאל. מה שמשותף לכולן הוא שהן אכן יותר "פציפיסטיות" ופחות תוקפניות ומיליטנטיות.

  • יונתן.ק  On 22/04/2007 at 1:07 pm

    אבל אני איכשהו מרגיש שגם לבנות יש סיבות חשובות בהחלטה שלהן אם לשמור או לחלוק את מה שניתן להן( במחקר.

    אולי חשיבה "בגדול" מעוררת בהן יצר לרכז תשומת לב סביב עצמן(ליצירת מתח מיני ממוקד מול גברים בקבוצה)לעומת חשיבה ב"קטן" שמושכת אותן לשתף פעולה(ליצירת מתח מיני מוגבר מול גברים חזקים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22/04/2007 at 1:35 pm

    ראשי המדינות הנשים של נורבגיה, פינלנד, ניו זילנד, הודו וצרפת לא היו מעורבות בלחימה?

    אפילו אם אטילה ההוני היה רא ממשלת ניו זילנד הוא לא היה מעורב מלחמה.

  • מישהו  On 22/04/2007 at 2:23 pm

    לא נכון, קלרק הייתה יכולה להיות כמו ג'ון האוורד רה"מ אוסטרליה ששלח כוחות רבים לעירק. הימין בניו זילנד כל הזמן רוצה לשלוח כוחות לעירק ובעד מדיניות הגירה קשוחה ותוקפנית

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 22/04/2007 at 4:07 pm

    אם כך האוורד נחשב למיליטנטי?
    נראה שהגדרה כזו היא מאד "תלוית שכונה".
    אצלנו, במזרח התיכון…

  • מישהו  On 22/04/2007 at 5:36 pm

    הווארד שולח כוחות צבאיים בהיקפים גדולים בערך כמו בוש יחסית לגודלה של אוסטרליה לעומת ארה"ב. בוש והאוורד שניהם מיליטנטים ומנסים להצטייר כבעלי תדמית כזאת.

  • Chenus  On 22/04/2007 at 5:54 pm

    כתוב שבשינוי הסכום ההבדלים בין הנשים נעלמו.
    מדובר בהקטנת הסכום או בהגדלת הסכום?

    שימוש מעניין לעובדה שגברים מגיבים כך לאיומים מבחוץ ראיתי ביום אימונים שהיה לי בצבא. נתנו לנו משימה קבוצתית שנראתה משעממת וטרחנית (בכל זאת, חיילים שבוזים) אבל אז כשאמרו לנו על כמה השיא עומד פתאום כולם קיבלו מוטיבציה ועבדו במרץ.
    מספיק להגיד לגברים שהם נמדדים מול אחרים ומקבלים מוטיבציה בשפע. אולי אפשר להשתמש בזה בבתי ספר. (לבנים יגידו מה ההמוצע בבתי ספר שכנים ולבנות יגידו שהן עצמן נמדדות בזה)

  • גיל  On 22/04/2007 at 7:38 pm

    וההבדלים התבטלו. כנראה שההבדלים הראשונים היו יותר ארטיפקטים.

  • אחת שלא מבינה  On 23/04/2007 at 12:41 am

    פתחת בציון עובדה שאתה מאמין בה וטענת שמקובל לחשוב שחלק מהגורמים לה הינם אבולוציוניים. המשכת בתיאור ניסויים שמראים התנהגות שונה אצל גברים ונשים במצבים תחרותיים.
    לא הבנתי מה צורך יש כאן באבולוציה או בביולוגיה (אני לא בטוחה שגם האבולוציה עצמה הבינה). הניסויים מאשרים את ההבדלים בתחרותיות אך לא אומרים דבר וחצי דבר על הגורמים להם. לא הסברת מדוע מקובל לחשוב שהגורמים להבדלים בתחרותיות הם דווקא אבולוציונים ולא תרבותיים למשל. גם לא הסברת בקרב מי מקובל לחשוב כך. לטעמי, המשפט הקולע ביותר במאמר הזה הוא
    "מחקרים מראים שאפילו חלוקה שרירותית לשתי קבוצות שנעשית על ידי הטלת מטבע, גורמת לאנשים לחשוב ששתי הקבוצות שונות בצורה קיצונית. זהו למעשה המקור לסטריאוטיפיזציה של קבוצות ולאפליה".
    יפה אמרת.

  • גיל  On 23/04/2007 at 3:08 am

    נכון, לא כתבתי ישירות על הבסיס האבולוציוני של תחרותיות כי זה לא היה הנושא. ההבדלים ברמת התחרותיות נובעים משתי סיבות מרכזיות: 1) האבולוציה השונה של גברים ונשים, והעובדה שנשים בררניות הרבה יותר בבחירת בני זוג, לעומת הגברים שצריכים להיאבק על הבחירה שלהן. 2) העובדה שגברים הם אלו שמחפשים סטטוס גבוה.

    כל אחד מהנושאים הללו נתמך בהרבה עדויות ישירות ולא ישירות, וההבדלים בין גברים ונשים שמובילים להבדלים ברמת התחרותיות הם אותם הבדלים שקיימים בטבע ומובילים לניבויים דומים אצל חיות אחרות בהתאם להבדל בהשקעה ההורית שיש לכל אחד. אני ממלי. לך לקרוא (אם לא קראת) את המבוא שלי לפסיכולוגיה אבולוציונית שם אני דן בנושאים הללו בהרחבה.

    ישנם הרבה מאוד מחקרים שמעידים על הבסיס האבולוציוני של התחרותיות והעובדה שגברים יותר תחרותיים מנשים. החל בעובדה שבכל תרבות בעולם נצפתה יותר תחרותיות אצל גברים, וכלה בזה שגם אצל פרימאטים אחרים הזכרים הרבה יותר תחרותיים.

    אכן חלוקה שרירותית גורמת לכל התופעות שציינתי, אבל התופעות הללו הן בעיקר נחלתם של הגברים. כל המחקרים שציינתי, החל מכנופיות רחוב וכלה במשחקי ספורט, מראים על נטייה ברורה של גברים לתחרותיות. ההבדלים הללו, בתוספת להבדלים בחשיבות שמקצים גברים ונשים ליחסים בתוך הקבוצה וליחסים בין הקבוצות, הן אלו שהובילו את החוקרים לנבא שיהיו הבדלים ברמות התחרותיות על פי הקריטריונים של הניסוי.

  • אחת שעדיין לא מבינה  On 23/04/2007 at 4:29 pm

    אני יכולה להסכים לגבי העובדות: תחרותיות, סטטוס, בחירת בן זוג וכו'. הקשר לאבולוציה/ביולוגיה עדיין לא מובן לי.
    במשפט שלך שציטטתי, התכוונתי דווקא לחלוקה השרירותית בין גברים לנשים שמובילה לסטריאוטיפיזציה ואפליה ואפילו להבדלים אמיתיים בין הקבוצות.
    אתן רק דוגמא אחת שתבהיר את כוונתי: אם על קבוצה אחת נאסר שרירותית במשך רוב ההסטוריה למעט העשורים האחרונים ללמוד לבחור לעבוד ולצבור הון, כשדרך ההשרדות היחידה היתה בחירת בן זוג ממין זכר, אין זה מפתיע שבנות אותה קבוצה בוחרות את בן הזוג הזה בקפידה. מצד שני, כשלקבוצה אחרת כן מתאפשר ללמוד לעבוד לבחור ולצבור הון, מעט מוזר בעיני להשוות את השאיפה של הקבוצה הזאת למעמד לשאיפות של הקבוצה שכלל לא התאפשר לה לזכות בסטטוס כלכלי/חברתי (ועדיין לא מתאפשר במובנים רבים ובמקומות רבים).
    הדבר דומה בעיני להשוואה בין ההצלחה האקדמית והחברתית של אנשים שנולדו בסביון לבין ההצלחה של אנשים שנולדו בעיירת פיתוח והסקת מסקנות לגבי האבולוציה השונה של תושבי שני המקומות הללו.
    ההבדל שאני מוצאת בין שתי הסיטואציות הוא שאת המסקנה השניה מקובל יותר לזהות כגזענות ואילו המסקנה הראשונה מתקבלת כמחקר מדעי לגיטימי מתוך סקרנות מדעית טהורה, בלי שום קשר לפוליטיקה או אינטרסים חלילה.

    לגבי הפרימאטים, תצפיות על בעלי חיים נוטות לספר יותר על הצופה מאשר על בעל החיים.
    אולי במובן הזה התצפיות יכולות לשמש אותנו ללימוד על בני האדם (החוקרים).

  • גיל  On 23/04/2007 at 7:23 pm

    איך תסבירי את העובדה שבכל תרבות שאי פעם נחקרה, כולל בתרבויות של ציידים לקטים ששונות קיצונית מהתרבות המערבית, גברים יותר תחרותיים? האם בכל התרבויות נאסר שרירותית על נשים לעשות משהו ועל הגברים לא? אם התכונה אכן הייתה שרירותית, היינו מצפים שחלק מהתרבויות יתנהגו הפוך. את בעצמך אמרת שבתרבות המערבית יש היום יותר שיוויון מאשר היה לפני כמה עשורים, אז למה רמת התחרותיות של גברים ונשים לא משתנה? למה בתרבויות שונות ששונות זו מזו בצורה קיצונית בכל כך הרבה מאפיינים, החל משיוויון וכלה בחלוקת ההון מגלים הבדלים דומים?

    ההשוואה בתוך התרבות עצמה בין שתי קבוצות שונות לא קשורה בכלל לאבולוציה ולכן אי אפשר לטעון שהם עברו אבולוציה שונה (אף אחד גם לא טוען את זה). לכן מיותר להביא טיעון כזה ולהתווכח איתו.

    לגבי מחקרים על חיות אחרות. יש המון מחקרים על חיות אחרות וקצת מוגזמות לפתור אותם בזה שהם מעידות בעיקר על החוקר ולא על החיות. על סמך מה את מבססת את זה? יש שיטות מחקר מתוחכמות מאוד בחקר פרימאטים וחוקרים בלתי תלויים מגיעים למסקנות דומות. איך היית מגיבה אם מישהו היה אומר לך שהמסקנות שלך לגבי בני אדם שרירותיות ומעידות בעיקר על האג'נדה שלך?

    אל תשכחי שההבדלים שנבדקים מתאימים מצוין לניבוי האבולוציוני. אם לא הייתי אומר לך שהמחקרים נעשו על בני אדם, אלא על יצורים ששונים זה מזה במבנה הגוף שלהם ושידוע שיש הבדלים בהשקעה ההורית בצאצאים, כל ביולוג היה מנבא את ההבדלים הללו בתחרותיות (יש אגכ גם דוגמאות הפוכות בטבע). רק ברגע שמזכירים שמדובר בבני אדם, פתאום אנשים נבהלים מניבויים שבסיסם אבולוציוני.

    ההסבר האבולוציוני אינו שרירותי ומתייחס גם ספציפית להבדלים בתחרותיות בתוך הקבוצה ומחוצה לה. הסבר תרבותי חייב להסביר בצורה אחרת את הממצאים שהתקבלו מהניסוי וממחקרים אחרים בקשר להבדלים ספציפיים בתחרותיות.

  • אחת שעדיין לא מבינה  On 24/04/2007 at 4:17 am

    אני לא מכירה מספיק מחקרים על תרבויות ששונות קיצונית מהתרבות שלנו ויהיה מעניין לקרוא כאלה. לגבי השוויון שיש היום לעומת לפני כמה עשורים, השאלה שלך קצת מפתיעה אותי. ראשית, האם אתה יודע בודאות שרמת התחרותיות לא משתנה? האם זה נבדק היום לעומת לפני כמה מאות/עשרות שנים? הרי הרעיונות האבולוציונים חדשים יחסית (1800). לא יתכן שבוצעו ניסויים כמו אלה שתארת לפני שפותחה התאוריה…
    שנית, עשרות בודדות של שנים הן ממש לא הרבה זמן. קיים שוויון חלקי בתאוריה אך ממש לא בפרקטיקה. השיטה של להתעלם מהממוצע ולבדוק כל אדם לגופו לצערי עדיין לא עובדת. במצב כזה קשה לצפות שיהיה שינוי משמעותי בין הקבוצות.

    לגבי המחקרים על החיות, לא רק מחקרים על חיות מעידים על החוקר יותר מאשר על מושא המחקר. יש נטיה לחשוב שמחקרים מדעיים ותצפיות הם אובייקטיבים וטהורים לחלוטין ולהתעלם מההשפעה שיש לצופה על מושא התצפית. החוקר הוא זה שמחליט מה לחקור, אילו שאלות להציג, מה יהיה אופן הניסוי וכיצד לפרש את המסקנות האלו. בדרך כלל יש גם איזושהי הנחה/צפיה מראש של התוצאות שגם היא למרבה הצער עלולה להשפיע על תוצאות המחקר. יש דוגמאות של מקרים כאלה אפילו בפיסיקה שנחשבת למדע יחסית מדוייק ונקי מאמוציות בהשוואה למדעי החיים הטבע והחברה.

    לגבי אג'נדות ושרירותיות: מקובל לחשוב שמדענים עוסקים בחקר האמת המוחלטת ובחשיפתה.
    מקובל להתעלם מן האפשרות שבנוסף לתיאור המציאות, נוטלים למעשה המדענים חלק פעיל ביצירתה ובהנצחתה. המחקרים שאתה מספר עליהם דולפים החוצה בצורת מדע פופולרי. אתה בתור חוקר מבין שמדובר בממוצעים ושיש לבדוק כל אדם לגופו אולם מרבית האנשים לא מבינים את זה. מה שקורה הוא שנוצר מצב שבו פרטים שלא מתאימים לממוצע נוטים להרמס ולהיות מוחזרים לתלם (למשל אישה שרצתה להיות טייסת לפני העתירה לבג"ץ או גבר שהתחשק לו לסרוג גרביים…). נוצרת למעשה מערכת של היזון חוזר ששומרת על הממוצע. יכול להיות מעניין לבדוק כמה פרטים שחורגים מהממוצע באמת נרמסים או נרמסים חלקית בדרך וכמה שורדים (הרי לך רעיון לניסוי). בכל מקרה, הנקודה היא שהמחקר בהחלט יכול להשפיע על המערכת הנחקרת. במיוחד כשהחוקר עצמו הוא חלק ממנה…

    לגבי הבהלה והניבוי, אני יכולה לחשוב על עוד יצורים ששונים זה מזה כמו למשל עכבר ופרעוש או אדם בהיר שיער ותכול עיניים ואדם כהה עור.
    אני לא נתקלתי לאחרונה במחקרים שבודקים את ההבדלים (הבדלים כלשהם) בין הקבוצות האלו. אולי מתוך פחד להיות מואשמים בגזענות ואולי כי זה באמת לא מעניין אף אחד. הנקודה היא שהבדלים פיסיים קיימים בין הרבה קבוצות אנושיות. חוקר בוחר באילו מהקבוצות להתמקד על פי טעמו האישי ונטיית ליבו. בדרך כלל הבחירה היא בשתי קבוצות שיחס החברה אליהן שונה מאוד (שחורים/לבנים ימניים/שמאליים נשים/גברים). צריך לקחת בחשבון שבעצם זה שלוקחים שתי קבוצות כאלה ומסמנים ממוצעים שמיוחסים לביולוגיה יתכן שמסייעים לקיבוע מצב שהוא בבסיסו דווקא חברתי או סתם בר שינוי.

    לסיכום, הנקודה שלי היא שאסור להתעלם מהעובדה
    שגם בבסיס המדע המאוד טהור עומדים בני אדם שיש להם השפעה רבה על הניסויים שלהם ועל תוצאותיהם וחשוב מכך, שהמחקר המדעי עצמו תורם ליצירת המציאות וקיבועה.

  • גיל  On 24/04/2007 at 6:06 am

    לפני 100 שנה, אבל אפשר ללמוד על מידת התחרותיות של בני אדם גם מתצפיות עליהם שבה בודקים למשל, מה מוכנים גברים לעשות בשביל בת זוג לעומת מה נשים מוכנות, או מי מעורב יותר במלחמות ומאבקים בין קבוצות.

    אין ספק שיש השפעה מסוימת של החוקרים, אבל אל תשכחי שבמדעי החברה, בכל תחום יש עשרות ומאות מחקרים שאם רובם נוטים לכיוון מסוים אז כנראה שיש בזה משהו. חוקרים שונים מסתכלים על הנושא בצורות שונות, חלקם עושים ניסויים, חלקם עושים תצפיות על בני אדם, אחרים על חיות וכו'. מה שמתקבל הוא ידע מסוים שכמובן יכול להיות מפורש בצורות שונות. כמובן שקצת קשה בבלוג כזה להקיף את כל המחקרים בתחום בכל נושא, אבל מה שאני מנסה להראות זה איך הנחות היסוד האבולוציוניות (במקרה הזה על הבדלים בין גברים ונשים) גורמים למדענים לעלות השערות מסוימות לגבי נושא מסוים שאותו הם בוחנים במעבדה. אם רוצים לסתור את הממצאים צריך להציע מחקר אחר שסותר אותם, או להציע דרך אחרת להסתכל עליו. לומר שהחוקר משפיע על המחקרים, או שאין אמת אבסולוטית והכל ניתן לפרשנויות שונות, קצת מעקר את כל המחקר במדעי החברה (אני לא יודע מה ההשכלה שלך בשיטות מחקר, אבל יש דרכים רבות לעקוף או להפחית מההשפעות הללו). הרי אפשר לומר את זה כל כל מחקר בפסיכולוגיה, ואם כך לעולם לא נתקדם לשום מקום. תחשבי למשל, שהיית מציגה לי מחקר על אי שיוויון בין גברים ונשים, ואני הייתי אומר לך שהמחקר הזה נובע מהשפעה של החוקר או החוקרת. איך היית מגיבה? חוקרים מודעים להסתיגויות הללו, ועדיין ממשיכים במחקרים שלהם ומצליחים לומר דברים משמעותיים על החברה שלנו.

    אני מסכים איתך שאנשים מפרשים בצורה מסולפת הרבה מחקרים. האם המסקנה הנובעת מזה צריכה להיות שלא לעסוק במחקר? או אולי כדאי לנו להסביר מה שאנחנו עושים טוב יותר? אחת הסיבות המרכזיות שאני כותב את הבלוג הוא לנסות להסביר בצורה טובה יותר את התחום של פסיכולוגיה אבולוציונית, וזו הסיבה שאת כל הביקורות על התחום וההסתיגויות ממנו ריכזתי במאמרי הפתיחה שלו ואפשר לקרוא אותם שם.

    כמו שהזכרתי בעבר, המטרה של המחקרים היא לא להנציח או לשנות דברים בחברה שלנו, אלא פשוט לנסות להבין טוב יותר מה קורה סביבנו. ברגע שיהיו לנו נתונים טובים יותר, כל האנשים (לא רק מדענים) יוכלו להחליט מה לעשות איתם. אם יש הבדלים מסוימים בין גברים ונשים לא היית רוצה לדעת עליהם?

    התייחסתי בעבר למה הרבה מהמחקרים מתרכזים בהבדלים בין נשים וגברים (בעיקר בפוסט של פסיכולוגיה אבולוציונית ב'). גברים ונשים שונים בהרבה מרכיבים פיזיולוגיים וכל תרבות בעולם מתייחסת בצורה שונה לגברים ונשים. ההבדלים ביניהם ברורים לכל מי שמסתכל עליהם, בניגוד למשל להבדלים בין קבוצות. זה לא אומר שלא חוקרים למשל הבדלים בין שחורים ללבנים, אבל רוב המחקרים לא מראים שום הבדל משמעותי בשורה ארוכה של פרמטרים, בניגוד לגברים ונשים.

    הקביעה שגברים ונשים שונים בממוצע היא לא שרירותית אלא (שוב) נובעת מניבויים שמתבססים על עקרונות אבולוציוניים מוצקים. כשרואים הבדל כלשהו, צריך לבחון האם מקורו תרבותי או אבולוציוני ואי אפשר להניח מראש שזה אחד מהשניים. פירטתי בעבר על איך בדיוק מפרידים בין תרבות לביולוגיה במחקרים ואת מוזמנת לקרוא.

  • אריאל  On 24/04/2007 at 7:22 pm

    שהסיבה שהמחקרים האלה מטרידים כל כך הרבה אנשים היא הדטרמינסטיות המשתמעת מהם. בעצם הם אומרים לנו שהכל ביולוגיה ולנו אין יכולת השפעה על מה שהגנים הורישו לנו, ולהרבה אנשים קשה לקבל את זה.
    כמובן שזה ניתוח פשטני של העובדות ולמעשה, תנועות שיוויון (כולל התנועה הפמינסטית) בשנים האחרונות הוכיחו ששום דבר כמעט הוא לא גזירה משמיים אבל זה לא מפריע להרבה מאוד אנשים להתנגד אוטומטית למחקרים שכביכול מכתיבים תכונות לאנשים.

  • גיל  On 24/04/2007 at 7:58 pm

    לפרש את המחקרים בצורה שנוחה להם ושבפירוש אינה הכוונה של החוקרים?

    מעניין שלאותם אנשים אין בעייה לקבל השפעות תרבותיות והם לא מוטרדים מהם, למרות שהם ניתנים לשינוי בדיוק באותה מידה.

  • אחת שלא מבינה  On 24/04/2007 at 8:15 pm

    ראשית, אריאל, תודה על התגובה שלך. אפשר לומר שאחנו מסכימים.

    חוץ מזה, אני מצרפת סקירה הסטורית מעניינת מאת דר' לביולוגיה על דארויניזם והשפעותיו החברתיות. יש שם גם כמה פרטים מעניינים על דארוין עצמו. במאמר מתוארת השפעת החוקר על התאוריה שלו וכמו כן השפעת התאוריה על מושאי המחקר.

    http://www.answersingenesis.org/tj/v14/i1/females.asp

  • אריאל  On 24/04/2007 at 8:16 pm

    שגנים נשמע הרבה יותר חד משמעי ובלתי ניתן לשינוי מאשר תופעה חברתית.
    כמו שאמרת, אנשים בוחרים במה הם רוצים להאמין. אני אישית רואה את העובדה שהביולוגיה כמכתיבה לנו דברים כדבר חיובי ואולי אפילו מנחם. ככה לפחות אני יודע איפה אני עומד, בניגוד למחקרים התרבותיים, שם הרשות נתונה לכל אחד להמציא תיאוריות משלו

  • אחת שלא מבינה  On 24/04/2007 at 8:47 pm

    אתה טוען שכדי להפריך מחקר צריך להציע מחקר שונה או להציע דרך אחרת להסתכל עליו. אני חושבת שהמאמר בקישור בהחלט מציע דרך הסתכלות שונה על המחקר האבולוציוני על ידי זה שהוא חושף קצת יותר לגבי מה שעומד בבסיסו ולגבי הסיבות להתבוננות דווקא בקבוצת הגברים והנשים.

    שים לב גם לקרבה ההסטורית בין הדארויניזם לתנועות למען שוויון זכויות: בשנת 1848 פורסם המניפסט הראשון של תנועת הנשים בארה"ב בדרישה לקבלת זכויות לנשים ואילו הספר מוצא המינים פורסם ב-1859. האם יכול להיות שיש קשר בין מחקר על הבדלים בין המינים לרצון לתת תוקף "מדעי" לסדר החברתי הישן והטוב בו נשים הן חסרות זכויות בדיוק כשאלו מחליטות פתאום להתמרד כנגדו…?

  • אריאל  On 24/04/2007 at 8:57 pm

    מעניין מאוד.
    כמה דברים:
    1. ממה שאני קורא, הדיעות של דארווין על נשים לא היו שונות משמעותית מהדיעות בתקופתו בציבור הרחב. אנשים יכולים להיות מדענים גדולים ועדיין מושפעים מהחברה שבה הם חיים.
    2. דווקא העובדה שהתיאוריה של דארווין שנשים פחותות מגברים הופרכה סופית ואף אחד לא מאמין בה יותר מראה את החוזק של המחקר המדעי שמקיא מתוכו רעיונות שלא עומדים במבחן הזמן. אם ניקח תיאוריות חברתיות, לשם השוואה, לדוגמא קומוניזם, הרי שהתיאוריה הזאת לא עמדה במבחן הזמן, אבל מכיוון שהיא לא עומדת לבחינה מדעית, יש עדיין הרבה אנשים שמאמינים בנכונותה.
    3. ישנם הבדלים בין נשים לגברים, אני חושב ששנינו נסכים על זה. גברים בממוצע יותר חזקים מנשים, למשל, ואני מניח שגם את תסכימי שמדובר בתהליך אבולוציוני לאור העובדה שנשים היו נשארות לגדל את הילדים והגברים היו יוצאים לצוד. עכשיו נשארת השאלה של איזה עוד הבדלים קיימים בין המינים ומה הסיבה להם. אם מקבלים את הנחת הבסיס הזאת אפשר לבחון את העובדות באופן מדעי ולקבל תיאוריות שהוכחו באופן מוחלט ולזרוק לפח את אלו שלא. האם מדענים מושפעים מאג'נדות? ברור, הם רק בני אדם, אבל למזלנו המתודה המדעית מאפשרת לנו לבחון את המחקרים שלהם בעיניים מפוכחות ולהחליט איזה מהם באמת נכונים. לפעמים זה ייקח זמן, זה נכון, אבל לפחות יש לנו את הכלים כדי לקבוע את האמיתות הזאת. אם נניח שהכל תרבותי היכולת שלנו לקבוע משהו בצורה ודאית היא כמעט אפסית.

  • גיל  On 24/04/2007 at 9:22 pm

    וסקסיסטיים כי כך היה מקובל אז. אם הייתם קוראים את מה שהוא ואחרים כתבו על שבטים ילידים השערות שלכם היו סומרות. מצד שני, אין זה הוגן לשפוט אותם על פי התפיסות שלנו היום.

    לאחת שלא מבינה (יש לך שם?), אי אפשר להקיש ממה שהיה לפני 150 למה שקורה היום. העובדה שאנשים חשבו ככה או פיתחו תיאוריות מסוימות לא אומר שום דבר על המצב היום. ההבנה שלנו של האבולוציה השתנתה במובנים רבים מאז (למרות שהעקרונות הבסיסיים של התיאוריה נשארו זהים). גם התפיסות החברתיות השתנות ללא הכר כאמור. אי אפשר להביא דוגמאות מהעבר בתור "הוכחה" למה שקורה היום.

  • אחת שלא מבינה  On 24/04/2007 at 9:43 pm

    שוב תודה על התגובה.
    לגבי הסעיפים:

    1. אני מסכימה שדעותיו של דרווין כנראה לא היו שונות משמעותית מהדעות הרווחות סביבו. מה שאני טוענת זה שאי אפשר להפריד בין האדם לתאוריה שהוא יצר ובין התאוריה שהוא יצר לסביבה שבה היא נוצרה ושעליה היא פועלת. הדעות של דרווין חלחלו לתאוריה והשפיעו עליה אבל חמור מכך וכמו שמתואר במאמר, התאוריה השפיעה על החברה. התאוריה הזו ממשיכה להשפיע על החברה גם היום.
    כמו שכבר אמרתי לגיל, עניין ההשפעה ההדדית הוא בעיה שקיימת בכל תאוריה. הבעיה שלי עם התאוריה המדעית הזו היא שנוטים להסתכל עליה כעל מדע טהור ומדוייק ולהתעלם לחלוטין מההשפעות החברתיות והסביבתיות על נושאי המחקר שלה (נשים וגברים דווקא).
    2. האופן בו אני רואה את הדברים הוא שהתאוריה לא הופרכה (לפחות לא כולה) אלא שהטרמינולוגיה השתנתה. היום לא מדברים על נחיתות אלא על שוני. לא מדברים על תכונות טובות ורעות אלא על הבדלים.
    3. בסעיפים 1 ו-2 וגם בקישור שהפניתי אליו (וגם בשאר התגובות שלי עד כה…) ניסיתי להסביר מה בעייתי בעיני בתאוריה עצמה. למשל ההתעלמות המקובלת מהעובדה שהיא מושפעת מהחוקר ומהדעות הרווחות באותה תקופה וגם מהעובדה שהיא משפיעה על המערכת בעצמה. לאור כל זה, אני מניחה שתבין אם אומר שאני לא מקבלת את כל הנחות היסוד שלך כפי שהן עולות מאותה התאוריה. לגבי העניין התרבותי/גנטי: אני לגמרי לא מציעה להניח שהכל תרבותי. יש השפעה תרבותית עמוקה מאוד על כולנו אך יחד עם זאת יש גם מרכיב ביולוגי. ההתנגדות שלי היא לחלוקה לקטגוריות לפי הבסיס הזה מכיוון שהחלוקה עצמה (למשל נשים/גברים שחורים/לבנים) וגם המחקר מושפעים באופן מוחלט מגורמים פוליטיים וחברתיים. הרי המחקר של דרווין על ההבדלים בין המינים התחיל מיד אחרי התעוררות התנועה הפמיניסטית! קשה להמנע מהמחשבה שכל המחקר בנושא ההבדלים בין המינים נבע מרצון לתת תוקף מדעי לסדר החברתי הקיים ומפחד שמשהו ישתנה.

  • גיל  On 24/04/2007 at 10:05 pm

    השאלה אם הדיעות שלו השפיעו על התיאוריה הן שאלות לגיטימיות. אני אגב לא מקבל את הטענה במאמר שהוא חשב שנשים נחותות (מדובר בציטוטים מאוד סלקטיביים).

    אבל זה לא מה שחשוב: התיאוריה שלו היא תיאוריה מדעית, וככזו היא נבחנה ותיבחן בסטנרדטים מדעיים. מדענים לא היו מקבלים אותה אם לא היו מוצאים אותה נכונה בלי קשר לדיעות שלו.

    לגבי ההשפעה החברתית: אי אפשר להאשים אותו ואחרים שמסלפים תיאוריות מדעיות על ימין ועל שמאל לצרכיהם. חלק עושים את זה מתמימות או חוסר הבנה, וחלק עושים את זה בכוונה תחילה על מנת לקדם אג'נדה מסוימת. מדענים יכולים לנסות להסביר את התיאוריות שלהם לקהל הרחב, וצריך לעודד חשיבה מדעית בציבור, אבל אין להם שליטה על מה שאחרים יחשבו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29/01/2010 at 8:41 pm

    על מחקרו של דרווין בנוגע לנשים ועל מה שחש ב/טען לגביהן/ידע עליהן/חשב שהוא יודע עליהן/נטען כי חשב עליהן?

    תודה

%d בלוגרים אהבו את זה: