המירוץ הבלתי אפשרי אחרי האושר

נניח שעומדת בפניכם הבחירה הבאה: להרוויח 50,000 ש"ח בשנה, כאשר כל אדם אחר מרוויח 25,000, או להרוויח 200,000 כאשר כל השאר מרוויחים 300,000. המחירים של כל המוצרים והשירותים זהים בשני המקרים. מה הייתם מעדיפים? באופן מפתיע, מחקרים מראים שרוב האנשים יעדיפו את האפשרות הראשונה. מבחינה כלכלית-תועלתנית גרידא, היינו מצפים שאנשים יעדיפו את האפשרות השנייה כי כוח הקנייה שלהם יהיה גדול יותר.

הפרדוקס הזה משתלב בפרדוקס גדול יותר. חישבו על ההשוואה הבאה: ההכנסה הממוצעת לנפש יותר מהכפילה עצמה ב-50 השנים האחרונות. יש לנו יותר אוכל, יותר בגדים, בתים גדולים יותר, אנחנו יוצאים לחופשות בחו"ל לעיתים קרובות יותר, עובדים פחות, הרבה יותר בריאים וחיים חיים ארוכים יותר. ולמרות כל הדברים הללו אנחנו לא מאושרים יותר ממה שהיו ההורים שלנו או הסבים שלנו.

החיפוש אחר האושר קיים מראשית הקיום האנושי. אריסטו הכריז שאנשים מחפשים רק דבר אחד בחיים, להיות מאושרים. כל פעולה בחייהם מכוונת למטרה הזו. אושר מופיע בהצהרת העצמאות האמריקאית, כאחת מזכויות היסוד הבסיסיות שאנשים זכאים לה.

חקר האושר, משתלב במגמה חדשה בפסיכולוגיה המודרנית של מחקרים על רגשות חיוביים. עד השנים האחרונות, התרכזו פסיכולוגים בחקר רגשות שליליים כמו שנאה, כעס וכו', והתרכזו בהשפעות שליליות שיש על בני אדם (למשל, מחקרים על דיכאון). החוקרים התרכזו ברגשות השליליים כי הם נראים הרבה יותר חשובים והרבה יותר משמעותיים לחיינו, וגם כי חיפשו דרכים להיפטר מהם על מנת להיטיב את איכות חיינו. והנה לאחרונה, מתפתח תחום מחקרי חדש שנקרא פסיכולוגיה חיובית (או Positive Psychology) שמתרכז באספקטים החיוביים של חיינו כמו אהבה, אושר, הומור וכו' (גם אני עוסק בצורה זו או אחרת בתחום). עד עתה, לא התרכזו בנושאים הללו כי הם נתפסו כטריוויאליים, או ככאלו שלא תורמים שום דבר משמעותי או שום הבנה משמעותית של בני אדם. אבל מחקרים בתחומים הללו מגלים שגם לרגשות ותחושות חיוביות יש השפעה חיובית על חיינו. למשל, חיזוק מערכת החיסון שלנו, שיפור יכולות קוגנטיביות שונות (הגברת הריכוז, יצירתיות ועוד).

בשנים האחרונות נכתבו הרבה ספרים בנושא האושר (Happiness או Subjective well being כפי שהם מכונים באקדמיה). כל האנשים רוצים להיות מאושרים, אבל מה בדיוק המשמעות של להיות מאושר והאם אנחנו יכולים לגרום לעצמנו להיות מאושרים יותר?

נסו למשל לחשוב, כמה מאושרים יותר הייתם יכולים להיות? כמה פחות מאושרים? אלו דברים היו גורמים לכם להיות מאושרים יותר? אלו דברים היו גורמים לכם להיות פחות מאושרים? מה משתי האפשרויות כוללת בתוכה יותר אפשרויות?  רוב האנשים יכולים לחשוב על הרבה יותר תרחישים של דברים שליליים שיכולים לקרות בחייהם מאשר חיוביים. גם הירידה הפוטנציאלית ברמת האושר גדולה יותר. כמו ששחקן הטניס המפורסם ג'ימי קונורס אמר פעם: "אני שונא להפסיד יותר ממה שאני אוהב לנצח". לא מפתיע למצוא בכל שפה הרבה יותר מונחים וביטויים רגשיים שליליים מאשר חיוביים. אנשים לא אוהבים לקחת סיכונים שעלולים להסתיים רע. חישבו על ההבדל בין עליית ציון של מבחן בחמש נקודות לבין ירידה שלו ב-5 נקודות. אצל רוב האנשים, הירידה הפוטנציאלית נתפסת כגדולה יותר ופוגעת יותר, מאשר האושר שיתלווה לעליית הציון (עד כמה שזה נשמע מוזר, ניתן לכמת רגשות חיוביים ושליילים למספרים ולהשוות ביניהם). האם תחילתו של קשר רומנטי חדש תגרום לכם יותר אושר, בהשוואה לסבל שתעברו מסיום קשר כזה?

מקובל להניח, בהתבסס על מחקרים של תאומים זהים, ש-50% מרמת האושר נקבעת על ידי הגנים שלנו. אבל מה בדבר ה-50% האחרים? הרבה אנשים סבורים למשל, שאם רק יהיו עשירים יותר הם גם יהיו מאושרים יותר. כל המחקרים בנושא מצביעים בלאו מוחלט. למעט מקרים קיצוניים של עוני או רעב קיצוני, שבו אין לאנשים רמת חיים בסיסית, או כאלה שחווים דיכאון קליני, רוב האנשים מאושרים באותה מידה (אושר הוא כמו בריאות. כשיש לכם אותו הוא נראה חסר חשיבות, אבל ברגע שהוא לא קיים אז מרגישים בהבדל). אין הבדלים משמעותיים בין המינים (מעניין שדווקא יש נטייה קלה לנשים להיות מאושרות יותר), אין הבדלים בין מדינות, גזעים וכו'. אנשים יפים יותר מאושרים יותר? לא ממש.

מחקר שנעשה על זוכים בלוטו גילה שאנשים אכן חוו אושר רב ומיידי בטווח הקצר, אבל כשחזרו אליהם אחרי שנה, גילו שהם לא היו יותר מאושרים ממה שהם היו לפני הזכייה. למעשה, רבים מהם היו פחות מאושרים בגלל הזכייה. כשנופל במפתיע לידי אנשים שלא מורגלים בכך סכום כסף גדול, רבים לא יודעים מה לעשות איתו. הם מבזבזים על ימין ועל שמאל את סכום הזכייה ולפעמים אפילו נכנסים לחובות כבדים (שלא להזכיר את כל אותם גורמים שמנסים להניח את ידם על נתח מהכסף. "פתאום" צצים חברים שלא דיברתם איתם שנים, וכו'). מחקרים דומים על אנשים שקיבלו קידום בעבודה מצאו ממצאים דומים.

למעשה, וזו הנקודה החשובה שפותרת את הפרדוקסים שהצגתי בתחילה, אנשים משווים את עצמם לאחרים כל הזמן. אבל אנשים לא מודדים את עצמם במונחים אבסולוטיים אלא במונחים יחסיים. הם בודקים את מיקומם היחסי ביחס לאחרים ועל פי זה נגזרת מידת ההצלחה והאושר שלהם בחברה. אם קיבלתם 90 במבחן וכל השאר קיבלו 100, לא תרגישו אותה רמת אושר שהייתם חשים אם קיבלתם 90 וכל השאר נכשלו. הבעייה היא שתמיד יש למה לשאוף (אלא אם קוראים לך ביל גייטס). אנשים שמקבלים קידום בעבודה למשל, משרדגים את רמת חייהם ומרגישים טוב מאוד. אלא שאחרי תקופה מסוימת הם ילטשו עיניהם לקידום הבא. לא רק זה, ככל שנהיים עשירים יותר גם ההוצאות גדלות (חשבתם כמה עולה לתחזק פרארי?).

באותה מידה זה פועל גם לכיוון ההפוך. אם תקחו את העניים בכל חברה (אבל כאלו שבכל זאת יש להם רמת חיים בסיסית), תראו שההשוואה היחסית פועלת אפילו בצורה חזקה יותר. למרות העובדה שמצבם טוב עשרות מונים מעניים שחיו לפני 50 ו-100 שנה, הם עדיין ירגישו בנחיתות כי קבוצת ההשוואה שלהם היא אחרת. גם חסרי המזל, כאלו שעברו למשל תאונות דרכים שהשאירו אותם נכים, יחושו דיכאון בטווח הקצר, אבל תוך תקופה מסוימת ישובו לרמות האושר שאפיינו אותם לפני הפגיעה. לכל אחד מאיתנו יש נקודת איזון מסוימת. למרות שיש בסיס ביולוגי לאושר, הבסיס הזה הוא של טווח מסוים ולא של נקודת אושר ספציפית. בתוך הטווח הזה כל אחד מאיתנו יכול להגביר את רמת האושר שלו, אלא שלרוב זה קורה לטווח הקצר בלבד.

כאמור, שינויים ברמת האושר הם לרוב מזעריים. מה כן יכול לגרום לשיפור האושר? אולי פעילויות אקטיביות שלנו שיחפשו אחרי האושר החמקמק? אנחנו בעלי החיים היחידי שחושב בצורה מודעת ומתכנן דברים לעתיד הרחוק. אנשים מדמיינים הרבה מאוד אירועים או דברים שאם רק היה להם אותם, היו גורמים להם לאושר. הבעייה היא שאנשים אוהבים בעיקר דברים חדשים, וברגע שהם משיגים מה שהם שאפו אליו, הם נהנים ממנו, אבל בפעם השנייה זה כבר פחות טוב. אם אתם חושבים על מערכת הקולנוע הביתי שתמיד חלמתם לקנות, ובסופו של דבר מממשים את הקנייה. אין ספק שתיהנו מהמערכת שלכם, אבל האם אחרי חודש או חודשיים תיהנו באותה מידה מצפייה בסרט כמו שנהניתם כשרק קיבלתם את המערכת? אם חלמת על מאכל גורמה שקיים רק במסעדה הררית נידחת בצרפת, הזמנתם מקומות חודשיים מראש, וסוף סוף הגיע היום המיוחל. בהנחה שלא תתאכזבו מרמת האוכל, סביר שתרגישו סיפוק רב. אבל האם תרגישו אותו סיפוק אם תחזרו אל המסעדה בשנית?

חקר האושר מנסה לענות גם על שאלות מורכבות אחרות. ידוע למשל, שאנשים שנמצאים בקשר זוגי מספק או שיש להם חברויות חזקות, מאושרים יותר. אבל האם זה בגלל הקשרים שיש להם או שבגלל שהם מאושרים יש יותר סיכוי שהם יחפשו קשרים כאלו או שאנשים אחרים ימשכו אליהם?

אנשים גם מגיבים לפעמים בצורות שונות לאותם אירועים או חוויות. הם נותנים פירושים שונים לסיטואציות דומות. בחורה שאיבדה את שני הוריה בשואה הפכה דווקא למאושרת יותר בחייה. בגלל הנוראיות של השואה, נראה לה לא נכון ואפילו פוגעני כלפי הוריה, להיות לא מאושרת מאירועים טריוויאליים ויומיומיים. לעומת זאת, בחורה אחרת עשויה להגיב בקיצוניות לצד השני ולחוש אומללה כל חייה. מחקרים רבים על אנשים שעברו אירועים טראומתיים כמו השואה או פיגועי טרור, מראים השפעות שונות וקיצונית לאנשים שהיו בדיוק באותו המקום וחוו את אותה חוויה טראומטית.

אני חייב להוסיף מילה של ספקנות לצורה שבה בודקים אושר. לכולם נדמה שזו תופעה שקל להגדירה, אבל די מסובך לבדוק אותה בפועל. אם אני אשאל אתכם עד כמה אתם מאושרים בסולם מ1-10, תזרקו מספר מסוים, אבל עד כמה הוא מדויק או מייצג את רמת האושר האמיתית שלכם? מצד שני, ברגע שחוזרים על הבדיקות הללו שוב ושוב, ועושים את זה על אוכלוסיות שונות ובתרבויות שונות אפשר להשוות את רמות האושר של אנשים שונים. כל המחקרים במדעי החברה עובדים על בסיס השוואתי. השוואה בינינו לבין עצמנו בנקודות זמן שונות, בינינו לאחרים וכו'.

עוד כמה תהיות לסיום:

אם היה אפשרי לייצר "סם אושר" (יש כאלו שטוענים שהוא כבר קיים), האם הייתם מוכנים לקחת אותו? באיזה מחיר? האם הייתם מוכנים להיות מאושרים יותר ממה שאתם עכשיו אם זה היה בא על חשבון פגיעה במשפחה שלכם? אובדן אינטליגנציה? אובדן חברים קרובים?

מחקרים מראים שמה שכנראה יכול לשפר את רמת האושר באופן קבוע הוא קביעת מטרות בעלות השגה. המטרות הללו לא חייבות להיות גדולות או לטווח הארוך. אם אנחנו מאתגרים את עצמנו באופן יומיומי ומשיגים מה שרצינו להשיג, סביר שנרגיש סיפוק מכך. הכלל הבסיסי אומר שאם את חשה מאושרת, תמשיכי לעשות מה שאת עושה, אם לא, תשני משהו בחיים שלך. בל נשכח שלחרדות ותחושות שליליות אחרות יש תפקיד אדפטיבי בחיינו. ברגע שאנחנו מרגישים רע, סביר מאוד שיש לזה סיבה מוצדקת שדורשת את התייחסותינו וטיפולנו. לא כל רגש שלילי בהכרח רע, בעיקר כשהוא מגיע ברמות מתונות. חרדה לפני מבחן היא גורם מוטיבציוני שמדרבן אותנו ללמוד טוב יותר. מצאו שאנשים בעלי רמת חרדה בינונית, הצליחו יותר במבחנים בהשוואה לכאלו שלא היו חרדים בכלל, או שהיו חרדים ברמות גבוהות. גם דיכאון יכול להיות אדפטיבי. דיכאון גורם לנו להאט, לחשוב על מה שקורה, לאגור כוחות, להעריך מחדש את המטרות שלנו ולחשוב בצורה רציונלית יותר. אם משהו דרוש תיקון זה הזמן לתקן אותו לפני שממשיכים הלאה. הוא גם מאותת לאנשים אחרים שאנחנו זקוקים לעזרה. מחקרים גילו באופן מפתיע, שאנשים דיכאוניים דווקא היו הרבה יותר ריאליים ותפיסת המציאות שלהם הייתה נכונה יותר מכאלו שלא חוו דיכאון.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אילנה  On 14/04/2007 at 7:38 am

    נמדד, אך ורק, על פי תחושות הבטן ומצב הרוח שלי, בנקודת זמן.
    ללא שום השוואה לסביבה.

  • גבר שנותן חזק  On 14/04/2007 at 9:31 am

    אני קורא לזה "חדוות החדירה". בזמן סקס אני מאושר.

    אף פעם אני לא מאושר, שלא בזמן סקס.

  • גלי  On 14/04/2007 at 12:30 pm

    ותהייה מאושר נון סטופ.
    היא גם לא תספר לחבר'ה שיש לך זין קטן
    ובעיות קומוניקציה גדולות

  • רנן גרוס  On 14/04/2007 at 2:28 pm

    כפי שתארת, ישנה איזושהי נקודת שיווי משקל בכמות האושר שאדם מרגיש (האם אפשר לומר שהיא מוכתבת על ידי הגנים?). כמו כן, האושר נשלט על ידי משוב שלילי, כלומר, גם אם נסטה פעם אחת מנקודת שיווי המשקל, תמיד נחזור אליה לבסוף, כאשר נראה לי סביר שרמת הסטייה דועכת בהדרגתיות עם הזמן.
    לפי כך, מה שטענת בסוף הרשימה הוא נכון; ככל שנציב לעצמנו יותר אתגרים ברי ביצוע, כך נהיה מאושרים יותר, שכן על כל משימה שביצענו נגדיל את כמות האושר שלנו זמנית. המצב ההתמדתי של עמידה באתגרים כביכול מנטרל את החזרה המתמדת לנקודת שיווי המשקל של האושר. אך עלי לשאול, האם גם כך ישנה נקודת שיא שמעשית אי אפשר לעלות מעליה. ידוע לנו שחושי בני האדם פועלים בצורה לוגריתמית, כלומר בשלב מסוים, גירוי חזק מאוד לא ישפיע הרבה יותר מאשר גירוי חלש יותר. יהיה מעניין לבדוק, האם גם האושר פועל כך, וכאשר אנו מגיעים לסף מסויים, גודל הסיפוק שאנחנו צריכים לקבל כדי לעלות את רמת האושר שלנו יהיה כל כך גדול עד שהוא אינו בר ביצוע.

  • מיה  On 14/04/2007 at 4:54 pm

    אמנם שמת אותו בסוגריים, אבל אני זוכרת שחשבתי לא אחת עד כמה ביל גייטס ודאי אומלל, משיצא מכל אפשרות ל"אושר יחסי".
    שמחתי לשמוע ממך שיש גם רמת אושר סוביקטיבית.
    אבל אין כמו אושר יחסי, אין כמוהו!

  • גיל  On 14/04/2007 at 6:27 pm

    אני לא בטוח שאפילו הוא מאושר יותר בחייו מהרבה אנשים אחרים. עובדה שגם כשהוא היה הכי עשיר הוא חיפש לעצמו עוד ועוד אתגרים חדשים. גם כעת, עם פרוייקט הצדקה שלו הוא כנראה מנסה לנתב את המטרות שלו למקום אחר.

    לרנן, סביר שיש גבול סופי לאושר. תנסה לדמיין מתי היית הכי מאושר. האם נראה לך שהיית יכול לשמור על רמת אושר תמידית כזו? מה יהיו ההשלכות שלה? אפילו אנשים מאניים לא יכולים לשמור על רמות האנרגיה הגבוהות שלהם לזמן רב.

  • נינה  On 14/04/2007 at 7:35 pm

    המירוץ אחר האושר נעוץ לדעתי בתפיסה מוטעית של מהו האושר. כל מה שכתבת כאן מתאר נכונה את ההתייחסות שלנו בחברה המערבית לאושר. אבל אפשר גם אחרת. כתבתי על כך סדרת מאמרים באתר שלי כאן. יהיה מעניין לשמוע את תגובתך.
    http://www.notes.co.il/nina/23647.asp

  • גיל  On 14/04/2007 at 7:48 pm

    אני בהחלט מסכים איתך שפער בין הרצוי למצוי הוא לב ליבו של החיפוש אחרי האושר. אבל אני לא חושב שאנחנו נמצאים במלחמת הישרדות תמידית. רוב האנשים בחברה המודרנית חיים חיי ביטחון יחסי. אני לא בהכרח חושב שיש מירוץ אחרי האושר, אלא שאנשים מאושרים למדי למרות חוסר הוודאות בעולם.

    אני חושב שהדרישה לנבא את המחר לא ממש מציאותית, ולמרות זאת אנשים יכולים במידה זו או אחרת לדעת איך העתיד הקרוב שלהם יראה (אנחנו הרבה יותר גרועים במחשבות על עתיד רחוק, כי כנראה לא עוצבנו לסוג כזה של חשיבה).

    אבל הנקודה המרכזית היא, כמה אפשר באמת להיות מאושרים בסופו של דבר? אי אפשר להעלות את האושר שלנו כל הזמן כי יש גבול עליון לאושר שלנו.

  • נינה  On 14/04/2007 at 8:51 pm

    לשמחתי, איני סבורה שיש גבולות כלשהם לאושר. אושר הוא חווייה של מלאות, של יש, וכמו כל חוויה, הוא טוטאלי כאשר הוא מתקיים.
    לדבר על גבול עליון לאושר מרמז על חשיבה ליניארית, על סקאלה. וזה שורש הבעייה לדעתי: הליניאריות שאנחנו שבויים בה, והרצון למדוד ולכמת כל דבר.
    תמיד משעשעת אותי האמירה: בסולם מ-1 עד 10 – מה אתה מרגיש?
    עבורי זה NON_QUESTION.
    כי כשאני מרגישה – אני מרגישה במלאות. אני אוהבת, אני כועסת – וכל רגש כזה בהקשר שלו הוא מלא.

  • גיל  On 14/04/2007 at 9:07 pm

    השאלה היא עד כמה הן נפוצות וכמה זמן הן אורכות? אין ספק שסקאלות שכה פופולאריות על פסיכולוגית לא נותנות את כל הסיפור, אבל אפשר למדוד תכונות כמו אושר באופן יחסי. אולי אי אפשר לכמת את זה בצורה מספרית אבל את בוודאי יכולה לומר שבסיטואציה X היית מאושר כך וכך, ובסיטואציה Y פחות או יותר.

  • נינה  On 14/04/2007 at 10:18 pm

    מצטערת, אבל באמת שלא.
    אני גם לא חושבת שאושר זו תכונה. זו חוויה, והיא באה והולכת, ואי-אפשר למדוד אותה. אם אני מאושרת בסיטואציה מסויימת – אז אני מאושרת. ואין מקום להשוות לתחושות בסיטואציות אחרות.
    ולגבי משך הזמן? באמת שלא יודעת איך אפשר למדוד. אושר יכול להימשך דקה – ויכול להימשך יממה או ימים שלמים. מה זה משנה? איני סבורה שיש אושר וחצי אושר ורבע אושר. אושר הוא אושר. למה לנתח ולפרק ולגמד?

  • גיל  On 14/04/2007 at 10:25 pm

    מאוד יתכן שאושר שנובע מתחילתו של קשר חזק שונה מאוד מאושר שנובע מהולדת ילד או קבלת ציון גבוה במבחן. במקרה כזה, צריך לדעת למה להשוות. אושר בהחלט גם יכול להימשך תקופה קצרה או ארוכה. במקרה כזה האושר יכול להיות זהה רק הזמן שהוא אורך משתנה.

    אני לא רואה בזה ניסיון לגמד אלא להבין את התופעה, אלא לנסות להבינה טוב יותר ויש עוד הרבה מה לחקור.

  • Amir A  On 14/04/2007 at 10:46 pm

    הסתיים טיפול השורש האחרון שעשיתי לא התקרב לאושר שחשתי עם הצעדים הראשונים של הילדים שלי. ועדיין מדובר בשתי תחושות אושר. ואני מניח שאנשים רבים יסכימו איתי. ומכאן שאושר ניתן לכימות והשוואה.

  • ל.  On 14/04/2007 at 11:04 pm

    אני חושבת שיש להפריד בין תחושת סיפוק, שהיא קונקרטית למדי, לבין האושר, שהוא יותר מטאפיזי. שוב מדהים לגלות עד כמה השפה דלה וחסרת אונים בבואנו לנסות ולהגדיר תחושות מדוייקות

    מבחינתי האושר הוא סיפור שאני מספרת לעצמי. לפעמים.

  • גיל  On 14/04/2007 at 11:28 pm

    זו אחת הנקודות שניסיתי להעביר. יש הרבה פחות מילים בכל שפה שמתארות אושר, שמחה או רגשות חיוביים והן הרבה פחות מדויקות ממילים שבאות לתאר רגשות או חוויות שליליות. גם כל התחום הזה לא נחקר כמעט ורק בשנים האחרונות יש שיפור.

  • אריאל  On 15/04/2007 at 2:38 am

    יש אמירות, כמו נושא הציון במבחן, שהצלחת לשים את האצבע בדיוק על הנקודה הנכונה.
    אישית, אם נוציא מכלל חשבון אושר נקודתי (חתונה, זכיה של קבוצה אהודה באליפות, וכו') הייתי אומר שאני זוכר נקודות בזמן שהייתי בהן מאושר, אבל אני לא זוכר שבאותו זמן הרגשתי מאושר באופן יוצא מהכלל. יכול להיות שזה אישי, אבל לדעתי נושא המדידה של האושר בנקודת הזמן אותה מודדים הוא מאוד בעייתי. אם תשאל אותי על העבר, אני אוכל להגיד לך בדיוק מתי הייתי מאושר ומתי הייתי אומלל (איכשהו, מדים תמיד היו מעורבים בזה) אבל באותה נקודה זה היה לא כזה ברור

  • גיל  On 15/04/2007 at 3:25 am

    הקשר בין ההווה לעבר מרתק, וכמו שכתבתי ברשימה על זיכרונות מודחקים יכול להיות בעייתי. הרבה פעמים אנחנו משנים את התייחסותנו לאירועים מהעבר כתלות במה שקרה בעקבותיהם, מה שאחרים אמרו על הנושא או איך שכיום אנחנו תופסים אותם. דברים שנראו לנו חשובים והם לא כאלה יזכרו גם בצורה שונה ולהיפך.

  • גיל  On 16/04/2007 at 6:52 pm

    השאלה אם מישהו שאומר שלא מעניינים אותו אחרים, באמת כזה. יכול להיות שההשוואות שלו יהיו מעט שונות או הקריטריונים שהוא ישווה אליהם יהיו מעט שונים, אבל קשה לי להאמין שלא יעניין אותו בכלל.

  • אורי  On 19/04/2007 at 6:18 pm

    שכחת להזכיר את דניאל כהנמן, הישראלי זוכה פרס נובל לכלכלה, ואת הספר שלו בעברית "רציונוליות, הוגנות, אושר", בהוצאת כתר, שהוא מאוד מוצלח בנושא זה.
    קראתי על הרבה מהדברים שכתבת עליהם בספר זה, ועל רעיונות נוספים, כגון אפקט שיא-סוף, שהוא גם די מעניין ולא הזכרת אותו –
    עשו מחקרים על תחושות סובייקטיביות של אנשים אחרי אירועים קשים, כגון ניתוחים.
    בקיצור – קבוצת אנשים אחת עברה ניתוח שכלל כאב מתגבר בהדרגה עד לשיא, ואז קטן בהדרגה עד לאפס. הקבוצה השניה עברה את אותו הניתוח, רק הכאב הופסק ברגע השיא, בלי התאוששות הדרגתית.
    מבחינה הגיונית, נראה שלקבוצה הראשונה היה יותר זמן סבל, אך דווקא היא זכרה את הניתוח יותר לטובה.
    הסיבה היא שבזיכרון של אירועי עבר אנחנו נוטים לזכור בעיקר את רגעי השיא, ואיך הרגשנו בסוף.

  • מיטל  On 26/07/2007 at 9:47 am

    להצליח בכוח המחשבה החיובית

    בהקשר של הנאמר להנאתך מאות מאמרים בנושאים אושר, אהבה, הצלחה, שמחה, מודעות, תת מודע, ביקורת, דפוסי התנהגות, חשיבה, התמודדות, בטחון והערכה עצמית, כח המחשבה, פתרון בעיות, כוח הרצון, חשיבה חיובית, פילוסופיה, ניהול ועוד.

    http://eip.eliadcohen.com

  • בחורה  On 05/02/2010 at 12:16 am

    אני מאוד מאושרת איתו ומאוד לא מאושרת בלעדיו. בוודאי שאני "מוכנה" לקחת ציפרלקס, כמו שאני מוכנה לקחת כל תרופה אחרת שחיונית לבריאות שלי. יעלה כמה שיעלה.

Trackbacks

  • By שווה קריאה on 14/04/2007 at 4:40 pm

    ניח שעומדת בפניכם הבחירה הבאה: להרוויח 50,000 ש"ח בשנה, כאשר כל אדם אחר מרוויח 25,000, או להרוויח 200,000 כאשר כל השאר מרוויחים 300,000. המחירים של כל המוצרים והשירותים זהים בשני המקרים. מה הייתם מעדיפים? באופן מפתיע, מחקרים מראים שרוב האנשים יעדיפו את האפשרות הראשונה. מבחינה כלכלית-תועלתנית גרידא, היינו מצפים שאנשים יעדיפו את האפשרות השנייה כי כוח הקנייה שלהם יהיה גדול יותר.

    הפרדוקס הזה משתלב בפרדוקס גדול יותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: