הבסיס הביולוגי והאבולוציוני של הומוסקסואליות

בעקבות הפוסט של נולי עומר שעסק בהומוסקסואליות ועורר הרבה תגובות, חשבתי להתייחס לנושא בצורה אחרת, מההיבט הביולוגי שלו.

אין ספק שהומוסקסואליות ולסביות מעוררת עדיין אי נוחות רבה בקרב הרבה מאוד אנשים, אם זה מתוך בורות או הומופוביה, או כל סיבה אחרת. עד סוף שנות ה-70, הומוסקסואליות הוגדרה כסטייה על ידי ה-DSM, שהוא הכלי המשמש פסיכולוגים ופסיכיאטריים לאיבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים (אני בכוונה לא אומר מחלות נפש, כי הכלי מאפשר לאבחן הפרעות בדרגות שונות, ומחלת נפש היא מושג לא ממש מדעי). ההחלטה על הסרת ההומוסקסאוליות ממדריך הסיווגים התקבלה בהצבעה על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית. או כמו שגור וידאל אמר פעם: 30 מיליון אמריקאיים "החלימו" בבת אחת.

הומוסקסואליות היא נושא מאוד מורכב ואין ספק שהיא תוצר של אינטרקציה בין גנים וסביבה. אף אחד לא יודע מהם בדיוק הגורמים הסביבתיים שגורמים לאדם להימשך לבני מינו, אבל יש יותר הבנה של המרכיבים הביולוגיים, ויש גם כמה תיאוריות מעניינות בנושא. 

באופן עקרוני, אפשר לחשוב על מיניות האדם כמחולקת לשלושה מרכיבים שונים:

1) המין שאיתו אנחנו שואפים לעשות סקס.
2) המין שבו אנחנו מרגישים נוח עם עצמנו.
3) המין הביולוגי שלנו (ונתעלם ממוטציות של XXY).

בעניין החלק השני: ישנם אנשים, ניקח לדוגמא גברים, שנמשכים לבחורים, אבל מרגישים שהם בעצם נשים. אלו הם האנשים שיעשו ניתוח לשינוי מין כי הם חשים שהם בעצם גבר בגוף אישה. מצד שני, רוב ההומסקסואליים מרגישים נוח מאוד עם הגוף שלהם אבל הם נמשכים לבני מינם, כך שיש כל מיני קומבינציות אפשריות. דבר נוסף, ישנם הומסקסואליים שנראים כמו בני המין השני וישנם כאלו שלא. כולנו מכירים את הסטריאוטיפים של גברים נשיים אבל מצד שני יש גברים שנראים כמו גברים סטרייטים ועדיין נמשכים לגברים אחרים.

 

איך יודעים שלהומוסקסואליות יש בסיס ביולוגי חזק?

יש כמה דרכים לבחון את העניין. ראשית, יש כמה גנים "חשודים" ככאלה שאחראים במידה זו או אחרת על קביעת הזהות המינית. שנית, אפשר לראות איך שינוי במינונים של הורמונים מסוימים בעובר משפיעים על זהות מינית עתידית. לעוברים זכרים שסובלים ממחסור בטסטוסטרון יש סיכוי הרבה יותר גבוה להיהפך להומואים, בעוד שלעובר נקבי שיש לו עודף בטסטוסטרון יש סיכוי גבוה יותר להיהפך ללסבית. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שאפשר לזהות נטייה מינית כבר מגיל צעיר, אפילו של כמה חודשים. אם מציגים לאנשים סרטוני וידאו של תינוקות או ילדים קטנים (שהיום הם כבר אנשים בוגרים), הם מסוגלים לזהות במידה רבה מי מהם הומוסקסואל ומי לא. ילדים שיגדלו להיות הומוסקסואליים ייטו לשחק בצעצועים של ילדות. הורים מסוימים ינסו למנוע מהם לשחק במשחקים הללו מתוך פחד שהם יגדלו להיות הומוסקסואליים, אבל מניעת משחקים כאלו לא תשנה את הנטייה המינית שלהם. זו גם דוגמא טובה, איך להורים יש השפעה מוגבלת על התפתחות ילדיהם. עוד ממצא מעניין: סיכויו של אח תאום זהה שאחיו הומוסקסואל או לסבית להיות כזה גבוהים ב50% מאחים רגילים.

בניגוד למה שהיה מקובל לחשוב, אי אפשר לשנות נטייה מינית. במהלך ההיסטוריה היו ניסיונות שונים ומשונים להפוך הומואים לסטרייטים. הורים לילדים הומוסקסואליים הפנו את ילדיהם לפסיכיאטריים על מנת שיהפכו אותם לסטרייטים. כל מיני שיטות פסיכולוגיות מפופקות נוסו על הומוסקסואליים אומללים. למשל, על פי שיטת ההתנייה הקלאסית של פאבלוב, בכל פעם שהומואים חוו ריגוש מיני, הציגו בפניהם תמונות של בחורות ערומות בניסיון נואל לקשר בין השניים. כל הניסיונות הללו לשינוי נכשלו.

הומוסקסואליות גם אינה ייחודית לבני אדם. כבשים, איילים ושימפנזות הם רק חלק מהחיות שנצפתה בהן התנהגות הומוסקסואלית, ובמקרה כזה אי אפשר להאשים את ההורים השתלטניים או המנוכרים שגרמו לנטייה הזו.

הבסיס האבולציוני להומוסקסואליות

אם מקבלים את ההנחה שלהומוסקסואליות יש מרכיב ביולוגי חזק, נשאלת כעת השאלה למה הוא התפתח מלכתחילה? מבחינה אבולוציונית נראה תמוה שעד 10% מהאוכלוסייה יהיו הומוסקסואליים, כי הרי יחסים כאלו אינם מובילים לרבייה ולכן נראים מיותרים מבחינה אבולוציונית. מיעוט של חוקרים סבור שאחוז ההומוסקסואליים באוכלוסייה זניח יחסית, והסיבה שהתופעה עדיין קיימת היא פשוט "שגיאה" ביולוגית, שאינה מפריעה להתפתחות התקינה של האבולוציה. הטיעון הזה בעייתי מכמה בחינות. בעיקר, אם להומוסקסואליות יש בסיס ביולוגי, סביר שהגנים האחראים לו היו נכחדים או לפחות מתמעטים במהלך ההיסטוריה. והנה, למרות רדיפות חוזרות ונשנות של הומוסקסואליים לאורך כל ההיסטוריה האנושית, האחוז שלהם באוכלוסייה קבוע למדי.

יתכן שהומוסקסואליות נוצרה על מנת לחזק קשרים תוך מיניים (בין גברים לבין עצמם ובין נשים לבין עצמן). ביוון העתיקה למשל, יחסים הומוסקסואליים היו דבר שבשיגרה. חיזוק להשערה הזו אפשר למצוא בעובדה שבני אדם אינם בעלי החיים היחידים שמראים נטיות הומוסקסאליות. לא תופתעו לשמוע שקופי אדם אחרים כמו אורנגאוטנים נצפו כמקיימים יחסים הומוסקואליים, אבל התופעה נפוצה מאוד בקרב כבשים, דולפינים, עטלפים, פינגווינים, חיפושיות ועוד. בהרבה מקרים מדובר על פרטים שמקיימים יחסים בלבדית עם בני מינם.

ישנו אלל מסוים (אלל הוא הביטוי של הגן) שכאשר הוא מורש מהאם, הוא מגדיל את הסיכוי של הילד להיות הומוסקסואל. יתכן שאותו אלל מעלה את הכשירות של האישה כאשר הוא מורש לנשים, אבל מקטין את הכשירות של הגבר אם זה מופיע אצלו. יתכן שישנם יתרונות מסוימים לקיום יחסים עם שני המינים. לקיום יחסים עם בני אותו מין יש יתרונות חברתיים. אצל צבועים למשל, הנקבה מתחברת לנקבות אחרות שעוזרות לה בגידול הצאצאים שלה, וההזדווגות איתם מקטינה את הסיכוי שהן יהיו מעוניינות בצאצאים משלהן.

אחת הדיעות המקובלות היום היא שגברים ונשים אינם דיכוטומיים באוריינטציה המינית שלהם אלא נעים על רצף. אבל רוב האנשים לא אוהבים להגדיר עצמם על רצפים, והדו משמעות יוצרת מתח מסוים מבחינה קוגנטיבית (יכולה ליצור דיסוננס למשל) וגם מבחינה חברתית (הרבה יותר קל להתייחס למישהו שיודעים בדיוק מהו מאשר למישהו שיכול להיות הכל). לכן רובינו מעדיפים להגדיר עצמנו כהטרוסקסואליים או הומוסקסואליים. יתכן, שמי שמגדיר עצמו בלעדית כהומוסקסואל או לסבית, פשוט נמצא בקצה הסקאלה.

לנשים כנראה קל יותר לנוע על אותו רצף מאשר גברים. הסיבה היא כנראה שברגע שגבר נחדר (או מקיים מין אורלי), המעשה מאוד מובחן וקשה להתעלם ממנו, בעוד שליחסים לסביים יש רמות שונות שמאפשרות לנשים לחוות דברים חדשים בצורה פחות חודרנית, ומבלי להגדיר את עצמן כלסביות. נשים יכולות להינות מסקס בצורות יותר מגוונות, עם דגש רב יותר על אינטימיות ומשחק מקדים ולכן פתוחות יותר לצורות אחרות של סקס. גברים לעומת זאת הרבה יותר ממוקדי מטרה, וזה נכון הן ליחסים הטרוסקסואליים והן ליחסים הומוסקסואליים. יתכן שנשים, שנוטות להיות יותר חברתיות מגברים ולהחצין את רגשותיהן, קל יותר לחוות מגע פיסי עם נשים אחרות (כמו נשיקה על הלחי). אם גברים היו עושים את אותם דברים זה היה נתפס כמחוות הומוסקסואליות.

גם המחשבה שיחסים הומוסקסואליים מבטלים את האפשרות להולדת צאצאים כנראה לא נכונה. פעמים רבות אנשים מנסים להסתיר את העובדה שהם הומוסקסאוליים או לסביות על ידי בניית מערכת זוגית עם בני המין השני, שכוללת גם ילדים. דווקא בגלל שהומוסקסואליות נתפסת כלא רצויה, הרבה מאוד מההומסקסואליים ממהרים להתחתן על מנת להפריך את השמועות, ובד בבד עם ניהול מערכת יחסים הטרוסקסואלית במהלך הנישואין הם משוחררים ל"בגידות" הומוסקסואליות. מה שעוד יותר מעניין הוא, שבמחקר אחד מצאו שלא רק שהומוסקסואליים לא סבלו מבעיית גישה לבני זוג מהמין השני, אלא שבממוצע הם הולידו יותר ילדים מגברים הטרוסקסואליים באותן חברות שבהן נבדקו. בדרך זו אפשר לראות איך גנים שאחראים על נטייה הומוסקסואלית יעברו הלאה לדורות הבאים. הומוסקסואליים ולסביות נוטים לחשוב כמו בני המין השני, ולכן יש להם אפיל רב. הם לא מהווים שום איום שעלול "לחטוף" בני זוג פוטנציאליים, וכולנו מכירים את הסטיריאוטיפ (שבסיסו נכון) שבו בחורה אומרת לידידה ההומוסקסואל, "אילו היית סטרייט, היינו יכולים להיות זוג נהדר". מה שהיא לא מבינה הוא שעצם העובדה שהוא הומוסקסואל כנראה מושכת אותה אליו, כמו גם בגלל שהוא לא חושב כמו גבר טיפוסי.

האם הומוסקסואליות יכולה להתפתח גם בגיל מאוחר?

הרבה פעמים קורה שאדם שחשבנו שהוא סטרייט כל חייו, התחתן והוליד ילדים, "ישבור את הכלים", יצא מהארון, יתגרש ויתחיל בחיים חדשים. בהרבה פעמים מדובר במישהו או מישהי שתמיד נמשכו לבני מינם וניסו להסתיר את זה, אבל האם יתכן שאנשים באמת מפתחים נטייה הומוסקסואלית בגיל מאוחר? אם אנשים אכן נעים על רצף בין סטרייטיות מוחלטת מצד אחד לבין הומוסקסואליות מוחלטת בצד השני, יתכן שכישלון סידרתי עם בני המין השני "ידחוף" אותם לבני מינם. מצד שני, אפשרי שהם נכשלו כל הזמן בפיתוח קשרים זוגיים הטרוסקסואליים בגלל שהנטייה ההומוסקסואלית הייתה חזקה אצלם מלכתחילה.

בכל זאת יש הבדל מסוים בין הומוסקסואליים ללסביות בנקודה הזו. ישנה טענה שהזהות המינית הנשית גמישה יותר ומתפתחת בגיל מאוחר יותר. ישנן הרבה יותר נשים שגילו בגיל מאוחר יותר שהן מעדיפות נשים (אם בגלל מערכות יחסים כושלות עם גברים או מסיבות אחרות) מאשר גברים שמגלים את זה בגיל מאוחר. יכול מאוד להיות שגברים מסתירים יותר את הנטייה המינית שלהם, או שהם חשים יותר בושה. אולי זה קשור למה שהוזכר קודם, לעובדה שלנשים יש פחות בעייה להפגין רגשי חיבה או מגע פיזי עם נשים אחרות. ככה גם קל יותר לנשים לחוות חוויה לסבית ועדיין להגדיר עצמן כסטרייטיות בעוד שאצל רוב הגברים ברגע שהם מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים הרבה יותר קשה להם לחזור ולהגדיר עצמם כסטרייטים מוחלטים. 

ממצא מאוד מעניין הוא שלא משנה מה הנטייה המינית של הגבר או האישה, גם גברים וגם נשים הומוסקסואליים נוטים להתנהגות שדומה לחבריהם הסטרייטים. למשל, גברים הומוסקסואליים ייטו לסקס מזדמן ונשים לסביות ירצו מערכות יחסים מונוגניות יותר ויתרכזו באספקטים של חום, אהבה וקשר עם פחות דגש על סקס. מהבחינה הזו, לגברים ונשים הומוסקסואליים ולסביות יש יתרון על פני הסטרייטים, מפני ששני הצדדים מעוניינים באותם הדברים. קל להם יחסית למצוא בני זוג בלי לשחק את משחקי החיזור שכל כך אופיינים לסטרייטים. בהערת אגב, אצל רוב הגברים ההטרוסקסואליים, הפנטזיה שגורם לעוררות המינית הגבוהה ביותר הינה לסביות שמקיימות יחסי מין. זה בגלל שיש בפנטזיה הזו כדי לכוון לנטייה האבולוציונית של גברים לחפש מגוון מיני ולקיים יחסים עם כמה שיותר נשים.