פמיניזם אבולוציוני (כן, יש דבר כזה)

פמיניזם הוא מושג טעון שמעורר אי נוחות בקרב הרבה מאוד אנשים. למעשה, כפי שמציין סטיבן פינקר (בספרו "הלוח החלק", בפרק העוסק במגדר שעליו אני מבסס את המאמר בחלקו), הרבה בני אדם מחזיקים בדיעות פמיניסטיות, רק שהם לא מכריזים על כך בקולי קולות. הסיבה שהם לא מגדירים עצמם כפמיניסטיים היא מתוך חשש (אמיתי או מזויף) שמלווה למושג אסוציאציות שליליות. הבעייה העיקרית נובעת מזה שאנשים לא מבחינים בין שני סוגים שונים של פמיניזם וזה מה שיוצר את הבילבול, או תחושת האי נוחות.

על שני סוגים של פמיניזם

פמיניזם של השיוויון הוא פמיניזם שדוגל בשיוויון זכויות, ושיוויון הזדמנויות לנשים בדיוק כמו גברים. הוא טבוע עמוק במסורת ההומאניסטית והליברלית הקלאסית. הוא מאפיין את מה שנקרא הגל הראשון של הפמיניזם שהתקיים בין אמצע המאה ה-19, ל-1920 (היום שבו אושר התיקון ה-19 לחוקה האמריקאית המאפשר זכות בחירה שווה לנשים וגברים), ותחילת הגל השני (שנות ה-60 העליזות). פמיניזם של המגדר רואה בגברים משעבדים של הנשים, או בלשון ציורית יותר, פטריארכיה גברית שניזונה ממערכות כלכליות, חברתיות, מעמדיות וכו'. הזרם הכי מזוהה עם הפמיניזם של המגדר הוא הזרם הפמיניסטי הרדיקלי, שמייצגות בולטות שלו הן אנדראה דבורקין וקתרין מקינון. הוא קיים משנות ה-60 בערך וביתר שאת היום.

רוב רובם של האנשים מאמינים בפמיניזם של השיוויון אבל לא של המיגדר, אך אינם מכריזים על כך ברמה ההצהרתית. בגלל שמיעוט קולני ששייך לפמיניזם של המגדר (בעיקר לזרם הרדיקלי שבו) "משתלט" על השיח הציבורי במקרים רבים וגורם לאנשים לחשוב שיש לו "בעלות" על מושג הפמיניזם, אנשים מזהים בטעות את כל הפמיניזם איתו, ולא רוצים להיות קשורים אליו בשום צורה. בהקשר הזה אגב, מעניין לראות שהרבה פמיניסטיות של המגדר מרגישות שכל התקפה על טענה זו או אחרת מטעמן, נתפסת כהתקפה על הפמיניזם כולו והן מיידית מתייגות את האדם שמולן כ"לא פמיניסט". מצד שני, כאשר ישנם חילוקי דיעות בינם לבין עצמן, אלו נחשבים לחילוקי דיעות "לגיטימיים" בתוך המסגרת הפמיניסטית. בלי להיכנס לנושא יותר מדי, הייתי מציין שכל תנועה חברתית , שאינה מסוגלת להגן על הנחות היסוד שלה בצורה רצינית ומנסה מיידית לנכס לעצמה תפיסת מציאות מסוימת ולהדיר אחרים שחולקים עליה או או על הנתונים שהם מביאים, לא יכולה באמת להצליח ולקרב אליה אנשים חדשים.

מה קורה בפועל? רוב הנשים למשל, לא יכריזו על עצמן כפמיניסטיות, בגלל שעצם העלאת המושג הזה מקושרת אצלן לפמיניזם של המגדר. לעומת זאת, כששואלים אותן שאלות נוספות, רואים שהן כן מחזיקות בדיעות פמיניסטיות, רק שאלו דיעות שמבוססות על פמיניזם של השיוויון.

אז איך זה בדיוק קשור לפמיניזם אבולוציוני? הסיבה שהזכרתי את שני סוגי הפמיניזם (שכל אחד כולל בתוכו כמובן שלל גישות שונות) היא שיש הבדל עקרוני נוסף ביניהן: פמיניזם של השיוויון אדיש לשאלות אמפיריות שקשורות לפסיכולוגיה או לביולוגיה של שני המינים, אבל הפמיניזם המגדרי שולל לחלוטין הסברים מבוססי אבולוציה. בעיניהן הכל קשור ליחסי הכוחות בחברה, לפטריארכיה, להבנייה של המציאות וכו'. בהקשר הזה, בני אדם לא פועלים כאנשים ספציפיים, אלא הכל קשור לקבוצות חברתיות. כלומר, הגברים הם אלו שמנסים לשלוט בנשים ולשמר את מעמדם העליון לכאורה, עם כל ההטבות הנילוות אליו.

מהו פמיניזם אבולוציוני?

פמיניזם אבולוציוני אומר דבר מאוד פשוט. יש הבדלים ביולוגיים בין גברים ונשים שנובעים מהאבולוציה השונה שלהם, וההבדלים הללו גורמים להעדפות, רגשות והתנהגויות שונות. בניגוד להבדלים הפעוטים בין גזעים, ההבדלים בין גברים ונשים או בין זכרים ונקבות בטבע ניכרים מאוד לעין, ונחקרו בצורה אינטנסיבית על ידי ביולוגים אבולוציוניים. ההבדלים הללו בולטים כבר ברחם, וממשיכים להיות בולטים לאורך כל החיים. מערכת ההתמיינות לזכר ונקבה והברירה המינית שבאה בעקבותיה, הן לב ליבו של המחקר האבולוציוני. בכל מקום בעולם ברור לכל אחד מי גבר ומי אישה, ויש התייחסויות שונות בהתאם.

חשוב להבהיר שההבדלים הללו נבחנים בממוצע (כמו כל השפעה אבולוציונית אחרת). כלומר, נמצא את כל קשת ההתנהגויות והרצונות אצל גברים ונשים כאחד. השאלה היא, האם שיעורי הנשים או הגברים שמחזיקים בתכונה מסוימת, או בעלי העדפה מסוימת זהים? אם לא, מאוד יתכן שתהיה לזה השפעה לגבי תוצאה מסוימת (אביא כמה דוגמאות בהמשך).

נקודה נוספת: אין בקבלה של הבדלים בין גברים ונשים, לומר משהו לגבי גבר בודד או אישה בודדת. כל אדם צריך להישפט על פי הכישורים והרצונות שלו עצמו, ולא בגלל הממוצע של הקבוצה שלו. אם למשל, נשים חלשות יותר פיסית בממוצע מגברים, אין זה אומר שאין נשים שחזקות בממוצע מרוב הגברים. השאלה היא שוב, מה יהיה אחוז הגברים החזקים לעומת אחוז הנשים החזקות?

אפליה נובעת מאי שיוויון בהזדמנויות ולא מאי שיוויון בתוצאה. אי שיוויון נצפה לעולם אינו יכול להעיד על אפליה בהכרח או על אי שיוויון בהזדמנויות, כל עוד אנחנו לא לומדים מהם הגורמים שהובילו לאי שיוויון. למשל, אי שיוויון בשכר בין גברים ונשים. במדדים מוחלטים, אכן יש הבדל בשכר לטובת הגברים. בארה"ב זה מתבטא בביטוי "75 לדולר". הווה אומר, נשים מרוויחות 75 סנט על כל דולר שגבר מרוויח. אבל השוואות כאלו צריכות להיעשות על גברים ונשים ששווים ביניהם בכל. כלומר, לא יהיה מפתיע לגלות גבר שירוויח יותר מאישה אם יש לו יותר ניסיון בעבודה, או שהוא עבד שעות נוספות. לכן ההשוואה הרלוונטית היחידה צריכה להיעשות היא על ידי מה שסטטיסטיקאים מכנים "החזקת משתנים קבועה". כלומר באמצעים סטטיסטיים אפשר להשוות גברים ונשים שעבדו אותן שעות, בעלי אותה השכלה אקדמית, אותו ניסיון בעבודה וכו'. והנה, הפלא ופלא, כשעורכים השוואות כאלו מגלים שהפערים בשכר בין גברים לנשים נמחקים כמעט לחלוטין!

השאלה הבאה הנשאלת, היא כמובן למה גברים ונשים שונים בשנות ההשכלה, במספר שעות העבודה שלהם וכו'. אבל ניתוח הגורמים הללו כשלעצמו אינו מעיד על אפליה הכרחית. לנישה הזו יכולה, לפחות בחלקה, להיכנס הפסיכולגיה האבולוציונית. למשל, ידוע שגברים תחרותיים יותר מנשים בגלל השאיפה שלהם לסטטוס גבוה. זה יכול להסביר למה מוצאים פחות נשים בעבודות מסוימות, או בתפקידים בכירים (כולל פוליטיקה). גברים יהיו מוכנים להשקיע שעות עבודה רבות, לא מתגמלות, בתנאים קשים (עבודות מסוכנות או מלוכלכות) ורחוק מהבית על מנת לנסות ולהרוויח כסף, בעוד שנשים ייטו לכך פחות, ויש לכך שורשים אבולוציוניים.

הבעייה היא, שברגע שמעלים את עצם הרעיון שיש הבדלים ביולוגיים ואבולוציוניים בין גברים ונשים, כהסברים לאי השיוויון בפועל, פמיניסטיות של המגדר דוחות אותו על הסף. לא רק שהן מתעלמות לחלוטין מהבדלים קיימים שנמצאו במחקרים רבים, אלא עצם העלאת הרעיון נראית להן בלתי אפשרית.

דוגמא נוספת קשורה להבדלים באקדמיה. הנתונים פה די ברורים. נשים מהוות כ-60% מבוגרי התואר הראשון בתחומים מדעיים, אבל רק 20% מאלו שמסיימות את הדוקטורט ונמצאות במסלול לקביעות. האם מדובר באפליה או לא? ישנם גורמים אבולוציוניים שיכולים לשפוך אור על ההבדל הזה. מעבר לעניין התחרותיות שהוזכר קודם, ישנם גורמים נוספים. אחד מהם קשור למוטיבציה השונה לעסוק במדע. מקובל לחשוב היום שגברים מתעניינים יותר בעיסוק ב"דברים" (Things), בעוד שנשים אוהבות לעסוק בבני אדם ובחיות. זה יכול להסביר למה יותר נשים פונות לעיסוקיים חברתיים יותר כמו עבודה סוציאלית, מדעי הרוח, פסיכולוגיה וכו'. בהקשר הזה אגב, חשוב לציין שהיוקרה של מקצועות נשייים לא בהכרח פחותה יותר מזו של הגברים. מקצועות כמו פסיכולוגיה קלינית, או ביולוגיה נחשבים ליוקרתיים למרות שיש בהן רוב נשי. גברים לעומת זאת מעדיפים לפנות למקצועות עם חשיבה מופשטת כמו פיסיקה ומתמטיקה. הזכרתי קודם שהבדלים בין גברים ונשים קיימים בממוצע. יש לזה גם היבט נוסף. בתכונות מסוימות, אין הבדלים בין גברים ונשים בממוצע, אבל כן יש הבדלים בקצוות. מה זה אומר? שההתפלגות של גברים ונשים שונה. גברים ונשים יכולים להיות בעלי יכולות מתמטיות דומות בממוצע, אבל ברמות הגבוהות ביותר והנמוכות ביותר יהיו יותר גברים (הפיזור שלהם גבוה יותר). זה יכול להסביר למה יהיו פחות ופחות נשים במקצועות הללו ככל שמתקדמים במעלה הפירמידה, כי בקצה העליון אנו מצפים למצוא את הטובים ביותר, וכאלו יש יותר בממוצע, גברים.

פמיניסטיות של המגדר טוענות שיש עדיין הגבלות חברתיות רבות על נשים בבחירת מקצועות כאלו, כולל אפליות בפועל. זה אולי נכון, אבל חשוב להסתכל על הדברים גם מהכיוון ההפוך. למשל, למרות מדיניות אפליה מתקנת מקיפה ב-30 השנה האחרונות בארה"ב, שבאה במטרה לדחוף נשים למקצועות שהיו קודם "גבריים", כמו הנדסה, השיעורים לא עלו בצורה משמעותית. מחקרים שנעשו על ילדות שאותרו כמחוננות בבית ספר יסודי, ועודדו ללמוד מקצועות מדעיים בצורה מועשרת (כולל קורסי קיץ), אמרו אחרי שנים שהן הרגישו נדחפות למקצועות לא להן והעדיפו לעסוק במקצועות הומאניים יותר.

אולי העדות החזקה ביותר, היא עצם פתיחתן של האוניברסיטאות בפני נשים. עד למחצית המאה שעברה, היו מגבלות חמורות ביותר על מה נשים יכולות ללמוד ומה לא. והנה, כשנפתחו כל החוגים בפניהן, רבות מהן פנו למקצועות מסוימים אבל לא לאחרים (ושוב, למרות ניסיונות שידול שונים). למה זה בדיוק קרה? יכול מאוד להיות שנטיות הלב שלהן דחפו אותן למקצועות ספציפיים ולא לאחרים, נטיות שלא קשורות לאפליה זו או אחרת.

טענה נוספת של פמיניסטיות של המגדר היא שההורים (והחברה בכלל) מתייחסים בצורה שונה לבנים ולבנות מרגע הולדתם. ראשית, עצם ההתייחסות השונה לבנים ובנות אין בה בשום צורה כדי להעיד על אפליה. מאוד יכול להיות שההורים מתייחסים לילדים בצורה שונה כי הילדים פשוט שונים זה מזה ומתנהגים בהתאם. השוני הבסיסי בהתנהגות של בנים ובנות גורם להורים להתייחס לכל אחד בצורה שונה. הבדלים בין בנים ובנות נמצאו כבר אצל תינוקות בני יומם. תינוקות בנים העדיפו להסתכל יותר על תמונות של מכונות, לעומת תינוקות בנות שהעדיפו להסתכל על פרצופים של אנשים. שנית, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר, ההורים לא מתייחסים בצורה שונה כל כך כלפי ילדיהם כפי שמקובל לחשוב. בכל מקרה, הסברים חלופיים להסברים האבולוציוניים צריכים להראות ממה ההבדלים בהתייחסות נובעים, ואיך הם בדיוק משפיעים על ההתפחות העתידית של הילדים.

אפשר להתווכח על הדוגמאות שהבאתי, עד כמה ההסברים האבולוציוניים באמת תקפים או שיש הסברים תרבותיים חלופיים. אי אפשר להתעלם מהמסר המרכזי: חייבים לקחת בחשבון גורמים אבולוציוניים בכל הבדל נראה לעין בין גברים ונשים. אי שיוויון בפועל לא מעיד בהכרח על אפליה. הבעייה היא שעצם העלאת הרעיון שקיימים הבדלים אבולוציוניים בין המינים מהווה מעין "סדין אדום" לפמיניסטיות של המגדר, כי הסברים כאלו פוגמים בבסיסה של התיאוריה על פטריארכליות ושליטה גברית. חוסר ההבנה נובע במידה רבה כי אנשים תופסים הבדלים אבולוציוניים ככאלה שמצדיקים אי שיוויון. אבל אי שיוויון כשמו כן הוא, אי שיוויון. הוא לא מעיד בשום צורה על עליונות של צד אחד אל אחר (ויש הבדלים רבים שנוטים דווקא לטובת הנשים), או מעידים בצורה כלשהיא שהבדלים כאלו הם טבעיים, כלומר משמשים כתירוץ לדחוף אדם מסוים בניגוד לנטיות הטבעיות שלו.

נקודה אחרונה שראויה לציון היא שהרבה מאוד מהעוסקים בהבדלים בין המינים מבחינה אבולוציוניות הן נשים שמגדירות עצמן כפמינסטיות אבולוציונית. הן באות מדיסיפלינות מדעיות שונות כגון אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, ביולוגיה, ניורביולוגיה ועוד. השמות הבולטים הם: לורה בטציג, ג'ודית קליינפלד, שרה בלאפר הרדי, מרגו וילסון, הלן פישר, לידה קוסמידס, בובי לו, ברברה סמאטס, הלנה קרונין, אליזבת קשדן, ננסי אטקוף ואן קמפל. לכולן משותפת ההכרה שגברים ונשים שונים והכרה בהבדלים הללו יכולה לתרום להבנה טובה יותר של המציאות הסובבת אותנו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אבי  On 28/03/2007 at 7:56 am

    ראשית, אתה לא מביא כל תימוכין לטענתך שרוב הנשים לא מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, תראה לי סקר שמראה זאת.
    שנית, ברור שיש יחסי כוחות לא שיוויוניים בין נשים גברים ושהחברה היא אינה שיוויונית מבחינת ההזדמנויות. בארה"ב פערי השכר בכלל בחברה הם גדולים וזאת כמובן כתוצאה מיחסי כוחות לא שיוויוניים שקיימים בחברה האמריקנית. במדינות סקנדינביה בהן עוסקים באפלייה מתקנת בהיקפים משמעותיים יותר מבארה"ב התוצאות טובות יותר (איך אפשר לטעון שהחברה האמריקנית מקיימת אפלייה מתקנת אם רק 13% מחברי הפרלמנט שם הן נשים?). כך, לדוגמא, בסקנדינביה כמעט כל המנהיגים הפוליטיים גברים כנשים יגדירו את עצמם רשמית כפמיניסטים.

  • גיל  On 28/03/2007 at 8:05 am

    לומר שעצם העובדה שרק 13% נמצאות בפרלמנט מעיד על אפלייה זה לא נכון. צריך לבחון מה הגורמים שמובילים לייצוג לא שיוויוני. אולי זה קשור לאפלייה אבל האם באותה מידה זה לא יכול לנבוע ממוטיבציות שונות? היכולת של גברים להקריב שנים ארוכות מחייהם במרדף אחרי סטטוס?

    לגבי הנתונים], הם מבוססים על סקר שפינקר הביא. ב-1997 70% מהנשים לא הגדירו עצמן כפמיניסטיות (לעומת 50% עשור קודם).

  • אבי (אחר)  On 28/03/2007 at 9:53 am

    אבל עדיין מצליחות בחיים יותר ויותר.
    מצבן היום טוב בהרבה משהיה לפני עשרים שנה ובוודאי לפני ארבעים שנה.
    הן בכיוון הנכון, ואני בהחלט מקווה שהפמיניזם המגדרי ייעלם.

  • הלל  On 28/03/2007 at 10:29 am

    ברור שיש הבדלים בין נשים לגברים, אבל אני לא רואה איך אפשר להבדיל *בצורה מדעית* בין מידת ההשפעה של גורמים אבולוציוניים לבין מידת ההשפעה הסביבתית בתחומים של בחרית מקצוע/תחום לימוד.
    מכיוון שאת ההשפעה האבולוציונית אף אחד לא יכול לשנות, אפשר רק להתמקד בניטרול השפעות סביבתיות וזה מה שהפמיניסטיות מנסות לעשות.
    כל עוד לא ניתן להראות באופן מדעי שההבדלים שאתה מציין נובעים בעיקרם משוני גנטי (דבר שאני בספק אם ניתן יהיה לעשות אי-פעם משום שזה נראה לי משהו לא אמפירי), השאלה של מה משפיע יותר תורשה או סביבה נשארת בהקשר הזה שאלה פוליטית, ודעתי היא שצריך מאוד להזהר מניסיונות לשוות לה גוון מדעי.

  • אבי  On 28/03/2007 at 11:22 am

    כשציינתי שרק 13% מחברי הפרלמנט בארה"ב הן נשים התכוונתי להראות בכך שאין אפלייה מתקנת משמעותית שם וזאת לעומת 45% נשים בפרלמנט השבדי בעקבות חוק שקובע שכל מין צריך להוות 40% מהפרלמנט.
    בשבדיה (ובכל סקנדינביה) פערי השכר בין נשים וגברים הן הקטנים בעולם. תוצאה זו היא לא פרי הטבע האבולוציוני, אלא בעקבות כוחם של האיגודים בסקנדינביה שמונעים פערים גדולים יותר (לדוגמא כמו בארה"ב ובישראל).

  • ל, פמיניסטית  On 28/03/2007 at 11:32 am

    כתבת

    השאלה הבאה הנשאלת, היא כמובן למה גברים ונשים שונים בשנות ההשכלה, במספר שעות העבודה שלהם וכו'. אבל ניתוח הגורמים הללו כשלעצמו אינו מעיד על אפלייה הכרחית. לנישה הזו יכולה, לפחות בחלקה, להיכנס הפסיכולגיה האבולוציונית. למשל, ידוע שגברים תחרותיים יותר מנשים בגלל השאיפה שלהם לסטטוס גבוה. זה יכול להסביר למה מוצאים פחות נשים בעבודות מסוימות, או בתפקידים בכירים (כולל פוליטיקה). גברים יהיו מוכנים להשקיע שעות עבודה רבות, לא מתגמלות, בתנאים קשים (עבודות מסוכנות או מלוכלכות) ורחוק מהבית על מנת לנסות ולהרוויח כסף, בעוד שנשים ייטו לכך פחות, ויש לכך שורשים אבולוציוניים.

    שאני אבין

    אתה טוען שגברים נולדו כשהשאיפה לסטטוס גבוה מוטמעת בביולוגיה שלהם ונשים לא? מהי פסיכולוגיה אבולוציונית?

    ובעניין
    "גברים יהיו מוכנים להשקיע שעות עבודה רבות, לא מתגמלות, בתנאים קשים "
    וואללה. כמעט חשבתי שאתה מדבר על עקרת בית

  • Amir A  On 28/03/2007 at 1:19 pm

    ליותר מדי התייחסות ביחס למשקלו הסגולי. טענה כמו זו של דבורקין שכל אקט מיני הוא בעצם אונס היא מסוג הטענות שניתן למצוא בוויכוחים של ילדים אשר עושים שימוש בטיעונים כביכול חזקים אבל מופרכים בשביל לחזק את טענתם. מי שמכיר את סיפור חייה, עם זאת, יכול להבין מהיכן זה בא.

    ולענייננו – אני מסכים עם גיל שניתן למצוא הבדלים בין גברים ונשים אשר יכולים להסביר תופעות שונות כמו מספר הגברים והנשים שלומדים מקצועות מסויימים. אבל בעיה אחת עולה מהמאמר:

    נניח שאכן גברים נדחפים יותר למקצועות מסויימים, או לפעילויות מסויימות יותר מנשים – איזה אינטרס יש להם לחסום את הנשים? ורק נביא שתי דוגמאות: האחת, כמו שגיל כתב, האוניברסיטאות היו חסומות בפני נשים, והשניה הוא מועדון הגולף הנחשב בעולם, באוגוסטה, המונע קבלת נשים כחברות. מה בפסיכולוגיה האבולוציונית יכול להסביר תופעות כאלו?

  • ל, פמיניסטית  On 28/03/2007 at 2:53 pm

    לאמיר – האינטרס לחסימת נשים נעוץ באי רצון גברי קולקטיבי לוותר על מוקדי כוח ושליטה מסורתיים, וברצון (הדי מובן ודי הגיוני) לשמר את ההגמוניה הגברית ואת העדיפות הכלכלית שהגמוניה זו מאפשרת. מוקדי הכוח הפוליטיים, הכלכליים, האקדמיים, בהם לא הייתה דריסת רגל נשית לאורך מאות שנים – עוצבו על ידי גברים כדי למלא בראש וראשונה את הצרכים הגבריים.

    אם גיל טוען שקיים הבדל מהותי בין גברים לבין נשים שנובע מסיבות אבולוציוניות, אזי הוא ודאי מסכים שקיים הבדל בין הצרכים הגבריים לבין הצרכים הנשיים, ולכן לא ברור כיצד אתה (גיל) שולל את הפמיניזם המגדרי שמצביע על השונות הזו ודורש לעדכן דפוסי חשיבה מיושנים.
    אני לא אוהבת את התפיסה שהועלתה כאן, שמתייחסת למין כאל גורל שקשה מאד להמלט ממנו, כאל הטמעה התנהגותית שנקבעה לאורך מליוני שנים. כמו כן שלילת הפמיניזם המגדרי מתעלמת מתרומתה הרצינית לשיח הקיים בעצם העלאת מושג ה'אחר' לדיון.
    בעניין הגולף, משחק הגולף, זה קצת פחות ברור – אבל תחשוב על קבוצת ילדים משחקים – באופן שרירותי הם יכולים להחליט בנוגע לאחד מהם – "אתה לא!" ובכך הופכת הקבוצה שמבצעת סלקציה לנחשקת יותר לא רק בפני מי שמתדפקים על חומותיה מבחוץ, אלא גם לאלה ש'עשו את זה' ונכנסו פנימה.

  • Amir A  On 28/03/2007 at 3:32 pm

    הניתוח שלך את הסיבות לפטריארכיה הוא מעט פשטני. לדוגמא, בימי הביניים המוקדמים יחס הפטריארכיה לאימהות התבסס על היחס של המימסד את הדחף המיני. מכיוון שדחף זה נחשב בזוי בעיני הכנסייה, הרי האימהות – שהיא תוצר של דחף זה – נחשבה גם היא נחותה. ניתן אם כן לראות כי היחס השלילי לנשים ניזון גם מגורמים מתווכים. יש לציין שזוהי גם התקופה בה התחילה הכנסיה להפקיע את שליטת הנשים על גופן

    הבעיה של הפמיניזם המגדרי, לטעמי, היא באימפוטנטיות שלו. במקום לעסוק בקידום הנשים זרם פמיניסטי זה עסוק בוויכוחים אידיאולוגים ריקים מתוכן. ובינתיים ברחבי העולם נשים ממשיכות להיות מופלות לרעה, מנוצלות וכדומה. אני לא חושב שלאישה מאיזה כפר נידח באפריקה, עיירה רדומה בארה"ב או בית בושת בישראל איכפת אם המין הוא גורל שניתן או לא ניתן להשתחרר ממנו. איכפת לה לשנות את מצבה, והצעקות של הפמיניזם הרדיקלי לא הועילו במאום, ואפילו הזיקו למטרה זו

  • ל, פמיניסטית  On 28/03/2007 at 5:40 pm

    לאמיר
    הנצרות, ביחס לדתות האליליות שקדמו לה היא ללא ספק דת בעלת דגשים פטריאכליים; אולי מתוך צורך ליצור בידול של המותג הנוצרי מול צרכני דת פוטנציאליים יצרו הנוצרים הראשונים אנטי-תזה לדתות האליליות הקיימות, רוויות היצרים. כנראה שתפיסה זו לא עמדה במבחן המציאות לאורך זמן, כי בסופו של דבר האם הקדושה נתפסת כדמות מפתח בנצרות ובאמצעות פולחן האם הקדושה השתמרו פולחנים נשיים עתיקים יותר, שעברו הסבה לנצרות.
    תפיסת האישה כיצור יצרי-חייתי הנשלט ע"י הטבע במחזורים של טומאה וטהרה מאפיינת גם את היהדות. ההוויה הגופנית הנשית עד כדי כך איימה על ההגמוניה הגברית שהגברים מוזהרים שוב ושוב באזהרות כמו
    "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים"
    "כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"
    מכיוון שהאישה היא יצור מיני וחייתי מסוכן, גבר נדרש לאלף ולרסן אותה, "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך", ובשיתוף פעולה מופלא בין הגבר לבין הריבון העליון – פוריות האישה היא אמצעי שליטה שלא לומר מניפולציה
    "כי שנאני אלוהים ולא ילדתי בנים ליעקב"
    האישה היא מכשול בפני הגבר השואף להתעלות רוחנית – "קול באישה ערווה".
    היחס בין גבר לאישה הוא יחס של בעלות, אדנות,
    הקשר הסמנטי בין משפחה לבין שפחה מצוי לא רק בשפה העברית. המילה הלטינית
    familia
    משמעותה פמליה של שפחות ועבדים המאדירים את כבוד האדון. משרת בלטינית –
    famulus
    כשהפמיניזם הרדיקלי טוען שיחסי הכוחות מוגדרים באמצעות השפה הוא מתכוון בדיוק למקומות האלה. האחריות לשלומן של נשים בעולם השלישי אינה מוטלת לפתחן של הפמיניסטיות בלבד, אלא זו בעייה הומניסטית ממדרגה ראשונה. בתוך הפרקטיקה הפמיניסטית יש מקום של כבוד גם להוגי דעות שעסוקים בניסוח אידיאולוגי, כפי שבכל תחום יש מקום להוגי דעות שיתעסקו ברבדים העליונים של הדיסציפלינה שלהם כך שהטענה הזו מגוחכת במיוחד.

    הויכוחים האידיאולוגיים אינם ריקים מתוכן, זה כמו שתאמר שהתרומה

  • Amir A  On 28/03/2007 at 5:55 pm

    "בתוך הפרקטיקה הפמיניסטית יש מקום של כבוד גם להוגי דעות שעסוקים בניסוח אידיאולוגי, כפי שבכל תחום יש מקום להוגי דעות שיתעסקו ברבדים העליונים של הדיסציפלינה שלהם כך שהטענה הזו מגוחכת במיוחד.
    "
    הכל טוב ויפה. עד השלב שהוגי הדעות תופסים בעלות על הדיסיפלינה וגוררים אותה למקומות שמזיקים לה.

    בואי לרגע נעזוב את שאלת האידיאולוגיה, הסמנטיקה וכדומה. בואי נשאל שאלה פשוטה – האם מצבן של הנשים בעולם (ונא לא להביא את סקנדינביה כדוגמא, היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל) השתפר משמעותית כתוצאה מהזרם הפמיניסטי הרדיקלי? האם זרם זה מועיל לנשים בצורה כלשהי?
    הבעיה היא שהתנועה הפמיניסטית לא תפסה כי השאלה של המגדר היא שאלה פוליטית-פרקטית ולא שאלה פילוסופית אידיאולוגית.

    ודרך אגב, זה אופייני להרבה תנועות מחאה. משבר דומה עובר עכשיו על ה- NAACP , תנועת זכויות האדם של השחורים בארה"ב אשר לא מצליחה לעבור מהויכוח והאג'נדה האידיאולוגית לאג'נדה פרקטית

  • גיל  On 28/03/2007 at 6:23 pm

    לאבי (הראשון): לא טענתי שיש אפלייה מתקנת לגבי ייצוג נשים בפרלמנט בארה"ב ולכן המספר הנמוך. לגבי סקנדינביה, אכן יש שם אפלייה מתקנת והשאלה הנשאלת האם זה דבר רצוי או לא? אני לא יוצא עקרונית נגד אפליות מתקנות, אני רק מנסה להראות שלאי שיוויון יכולים להיות סיבות אבולוציוניות ומה לעשות איתו נתון בידינו.

    להלל: שים לב מה אתה עושה. אתה טוען (ובצדק) שקשה להבדיל בין גורמים אבולוציוניים לתרבותיים וממשיך וטוען שעירוב גורמים אבולוציוניים מקורו בפוליטיקה. וקבלה של השפעה של גורמים סביבתיים אינה פוליטית? למה יש נטייה לשלול אפריורית גורמים אבולוציונית ולקבל גורמים תרבותיים כמובנים מאליהם בלי שניתן להבחין ביניהם כהגדרתך?

    לל': אני בהחלט טוען שלגברים יש שאיפה אבולוציונית לסטטוס גבוה, הם תחרותיים יותר ומוכנים להשקיע בעבודה פיסית פחות מתגמלת לאורך זמן. את מוזמנת לקרוא בארכיון בהסברים שלי לגבי מהי פסיכולוגיה אבולוציונית.

    אני דווקא מסכים איתך שמוסדות מסוימים כמו אוניברסיטאות מותאמות יותר לגברים (בעיקר בכל הנוגע להתאמה לטיפול בילדים). אבל במהות, כל החוגים היום פתוחים בפני כולם, יש הרבה מילגות ואפליות מתקנות אחרות לטובת הנשים, ועדיין ישנם הבדלים גדולים למדי בבחירת מקצועות מסוימים ומספר מסיימי תוארי דוקטורט. אני סבור שחלק גדול מזה יכול להיות מוסבר על ידי נטיות לב שונות שבסיסן אבולוציוני.

    לגבי הויכוח על הזרם הרדיקלי: הייתי אומר שבאופן כללי, הפמיניזם הוא קורבן של ההצלחה שלו עצמו. הפמיניזם בגל הראשון והשני היה תנועה מצליחה מאוד, ונדמה לי שהפמיניזם הרדיקלי מנסה לשנות דברים שרוב הנשים עצמן לא רואות צורך לשנות. הייתי אומר שיש היום הרבה יותר שיוויון מבעבר והשיוויון הזה קרוב מאוד להיות מוחלט. הפמיניזם הרדיקלי נדרש היום לכל מיני דוגמאות מהעולם השלישי שלא ממש רלוונטיות לנשים במערב. גם חוסר השיוויון הברור במדינות כאלו יכול להיות מוסבר על ידי משטרים לא דמוקרטיים שמפלה את כל האוכלוסייה. ברגע שמדינה עוברת להיות דמוקרטית, מצבן של הנשים משתפר בצורה דרסטית.

  • הלל  On 28/03/2007 at 8:30 pm

    אני לא שולל גורמים אבולוציוניים ואני בכלל לא נכנס לשאלה מי כאן צודק. אני מנסה לטעון שהניסיון להסביר את המספרים של בנות בפוליטיקה או בסגל של הפקולטה למתמטיקה דרך אבולוציה הוא *לא מדעי* בגלל שאי אפשר לבודד את הגורם לכך מבין כל הרעש (ואני מקפיד *לא להיכנס* לשאלה האם ההסבר עצמו נכון או לא).
    המדע יכול לטעון שגברים בצורה מולדת יותר תחרותיים מנשים (למשל, אין לי באמת מושג אם יש טענה כזאת) אבל ההשלכה של זה על הסיבה למיעוט הנשים בפוליטיקה כבר לא נמצאת בתחום המדעי האמפירי, ואני לא מבין למה שענף אמפירי ירצה בכלל להגיד משהו על הסוגיות האלו. מהקצת שאני מכיר פסיכולוגיה אבולוציונית הדעה שלי היא שלטובת התחום כדאי לו להתרחק מזרמים כמו "פמיניזם אבולוציוני" שהם בעצם ניסיון לקחת ממצאים של פסיכולוגיה אבולוציונית למקומות פוליטיים דרך היקשים שאין להם ממש קשר למשהו מדיד ואמפירי (בין אם התחושה היא שיש בזה משהו ובין אם לא).
    אני דרך אגב לא מנסה לנגח, אני פשוט מתעניין בתחום וזאת ההתרשמות שלי מהצד.

  • גיל  On 28/03/2007 at 8:40 pm

    אל דאגה, לא חשבתי שאתה מנסה לנגח.

    תראה, מדעי החברה לעולם לא יהיו מדויקים ולעולם לא תהיה לך "הוכחה" לכאן או לכאן. מה שיש לנו הוא מגוון תופעות שונות, שחורגות מגדר האקראיות שדורשות הסבר. למה יש מיעוט נשים במחלקות לפיסיקה? למה יש פחות נשים בפוליטיקה? כל הסבר חייב שיהיה מבוסס על משהו. הסברים חברתיים צריכים להיות מגובים בדיוק באותה מידה שהסברים אבולוציוניים צריכים להיות כאלו. אני לא חושב שרק הסברים אבולוציוניים מסבירים את ההבדלים הללו אבל אני חושב שיש להם משקל.

    אני סבור, שאם למשל מראים שתחרותיות היא כן משהו ששונה בצורה אינהרנטית בין גברים ונשים, וגם שאיפה לסטטוס גבוה, אלו דברים שצריך לקחת אותם בחשבון. למה חושבים שגברים יותר תחרותיים מנשים ושואפים לסטטוס ואיך בדיוק בודקים את זה, זו באמת שאלה נפרדת (אי אפשר להתעלם מהעובדה שבכל חברה שנחקרה בעולם מצאו דפוסים דומים). אתה יכול לראות בחלק השלישי שכתבתי על פסיכולוגיה אבולוציונית בנוגע לשיטות מחקר.

    אני בהחלט חושב שכן יש למדע האמפירי מה לומר על כל תופעה חברתית. מה שהמדע לא יכול לומר (וגם לא נבון מצידו) הוא מה לעשות בהינתן מצב מסוים. כלומר, אנחנו כחברה יכולים להחליט שזה לא טוב שאין מספיק נשים בפוליטיקה ולנסות לעודד אותן כן להיכנס לתחום.

  • אבי  On 28/03/2007 at 10:08 pm

    גיל האם אתה חושב שהעובדה ששיעור הנשים בפוליטיקה במדינות סקנדינביה הוא גבוה פוגע במדינות אלו? האם הן לא מצליחות להנהיג כמו שצריך מדינות אלו בגלל חוסר באסרטיביות או משהו כזה? האם העובדה שראשי האיגודים המקצועיים בשבדיה ובנורבגיה הן נשים גורמת לכך שהעובדים במדינות אלו משיגים תנאים פחות טובים? המשמעות של דמוקרטיה היא ייצוג של האוכלוסיה והאינטרסים שלהם ולכן חוסר בנשים פוליטיקאיות משמעותו חוסר בייצוג של אינטרסים נשיים (האם זה מקרה שבמדינות סקנדינביה בהן שיעור ייצוג הנשים בפוליטיקה הוא הגבוה בעולם גם חופשת הלידה היא הגבוהה בעולם?) טענת שאולי יש משהו שלילי בכך שיש ייצוג גבוה של נשים בפוליטיקה בסקנדינביה, מהו הדבר השלילי שבתופעה זו בדיוק?

  • גיל  On 29/03/2007 at 12:30 am

    יש כאן פגיעה אפשרית בשתי רמות: אנשים לא מתאימים מגיעים לתפקידים הנכונים, ואנשים אחרים שכן מוכשרים נדחקים הצידה בגלל האפלייה המתקנת.

    השאלה אם זה הכרחי ואם זה תורם במשהו להצלחה של המדינות הסקנדיביות מעבר להראות שיכול להיות ייצוג שווה לגברים ונשים.

    אתה לא צריך להיות אישה בשביל לייצג אינטרסים נשיים או אחרים. למה לעצור רק בנשים? האם למשל רווקים לא זקוקים לייצוג האינטרסים שלהם?

    כל אישה יכולה להצביע כרצונה לאיזו מפלגה שהיא רוצה. העובדה היא שאם יש מפלגות שמתבססות רק על אינטרסים נשיים הן מהוות כוח שולי בכל מקום כי רוב הנשים לא בוחרות בהן, למה זה קורה לדעתך? הרי לפי ההיגיון שלך חצי מהאוכלוסייה צריכה לבחור בהן לא?

  • אבי  On 29/03/2007 at 8:41 am

    כל הגברים היו פעם רווקים, אין אף גבר שהיה פעם אישה.

    "השאלה אם זה הכרחי ואם זה תורם במשהו להצלחה של המדינות הסקנדיביות מעבר להראות שיכול להיות ייצוג שווה לגברים ונשים". כן זה תרם לכך שהתנאים והזכויות של הנשים במדינות סקנדינביה הם הטובים בעולם (חמשת מדינות סקנדינביה מדורגות בחמשת המקומות הראשונים ב"מדד הפער המגדרי" של "הפורום הכלכלי העולמי").

    "אין לי מושג אם זה פוגע או לא

    יש כאן פגיעה אפשרית בשתי רמות: אנשים לא מתאימים מגיעים לתפקידים הנכונים, ואנשים אחרים שכן מוכשרים נדחקים הצידה בגלל האפלייה המתקנת"
    לא הבנתי, אז מדינות סקנדינביה כן נפגעו או לא נפגעו. בבדיקה שערכתי מדינות סקנדינביה לרוב מובילות בכמעט כל המדדים. תראה לי הוכחה שמדיניות של קידום נשים בסקנדינביה פגעה באיכות האנשים המנהלים שם. כך, לדוגמא, במדד שיצא רק אתמול שנקרא "מדד המוכנות לטכנולוגיית המידע" של "הפורום הכלכלי העולמי" מדינות סקנדינביה מובילות (תשווה את הממוצע שלהן לממוצע של 5 המדינות האנגלו סקסיות או של 5 המדינות מהמזרח הרחוק).
    http://www.weforum.org/en/initiatives/gcp/Global%20Information%20Technology%20Report/index.htm
    תראה לי איפה הפגיעה במדינות אלו? ואל תגיד עוד פעם שאתה לא יודע מכיוון משום שהמשמעות של טענה כזו היא שאין באמת פגיעה במדיניות של אפלייה מתקנת (תזכור אנו בדיון זה "מדענים" אמפיריים ולא רק תיאורטיים).

  • איילת  On 29/03/2007 at 10:42 pm

    המממ… נושא מעניין🙂

    ולגבי סקנדינביה – מישור נוסף לדיון יכול להיות לא במישור שנשים טובות יותר מגברים בניהול, אלא שעצם ההתעקשות על ייצוג זהה תורמת בדרך כלשהי לחברה – למשל, על ידי כך שהיא מעודדת פלורליזם של דעות, או תפיסות ליברליות יותר – מה שבעצמו תורם במידה רבה לקיום הסקנדינבי.

    לפיכך, גם אם קיימת פגיעה מסויימת בנקיטת המדיניות של העדפה מתקנת, היא פגיעה ש"מכוסה" על ידי תרומה אחרת לחברה, שגדולה מן הפגיעה.

  • אבי  On 29/03/2007 at 11:21 pm

    איילת שמתי לב שאת עו"דית (הצצתי באתר שלך), האם את מכירה את מערכת המשפט הסקנדינבית? האם יש הבדל בינם לבין האנגלו-סקסיות? משום שהם מגדירים את עצמם כסוציאל דמוקרטים ואילו האנגלו סקסיות מגדירות את עצמן כליברליות

  • גיל  On 30/03/2007 at 12:30 am

    מה לעשות אחרי שמבינים שיש הבדלים זו שאלה נפרדת, שכמו שציינתי אינה מדעית אלא חברתית. בהלחט יתכנו מצבים שהחלטות שניקח יפעלו כנגד האי שיוויון. הנקודה שרציתי להבהיר הייתה שעם קיומו של האי שיוויון אינו מעיד בהכרח על אפליית נשים.

  • איילת  On 30/03/2007 at 8:21 pm

    לאבי – אני לא מכירה את מערכת המשפט הסקנדינבית. אני יכולה רק להעריך שהיא דומה לשאר מערכות המשפט הקונטיננטליות (כמו רוב מדינות אירופה, כגון צרפת וגרמניה).

    [בגדול, ההבדל בינן לבין השיטות האנגלו-סקסיות הוא בעיקר במקום השונה שניתן בהן לרשות השופטת ולרשות המחוקקת: המערכות האנגלו-סקסיות (אנגליה, אוסטרליה, קנדה, ארה"ב וכו') מבוססות יותר על משפט הנבנה בבתי משפט, ואילו המערכות הקונטיננטליות מבוססות יותר על משפט הנוצר על ידי המחוקק (החל ב"קוד נפוליאון" ועד ימינו)].

    אבל לגבי הסוציאל-דמוקרטיות מול ליברליות – אני חושבת שזה פשוט עניין פוליטי: מדינות אירופה (ובטח ובטח שמדינות סקנדינביה) נוקטות הרבה יותר בגישה של מדינת רווחה, אל מול ארה"ב, שבה הגישה הרווחת היא הניאו-ליברליזם והתפיסות של השוק החופשי.

    ולגיל – אם כל מה שניסית לומר הוא שביחס לגברים ולנשים יש שוני ביולוגי, שעשוי להוביל לאי-שיוויון (במובן של שוני, לא של עדיפות של אחד מן המינים על פני השני) – אז אני איתך.
    השאלה איך נוהגים בשוני הזה היא אכן שאלה נפרדת.

  • גיל  On 30/03/2007 at 8:31 pm

    הבעייה היא שהפמיניסטיות של המגדר רואות לרוב כל הבדל, כמקורו בחברה ולא מעלות בדעתן שיש הסברים נוספים לאי שיוויון. עצם העלאת הסברים ביולוגיים לאי שיוויון נתפסת בעיניהן כהצדקה שלו, או הן "שומעות" כאילו הדובר אמר שהאי שיוויון טבעי ולכן רצוי (מה שנקרא הכשל הנטורליסטי).

  • איילת  On 30/03/2007 at 9:15 pm

    ואני חשבתי שברור עד עכשיו שאני פמיניסטית "מיושנת"…

  • גיל  On 30/03/2007 at 9:30 pm

    לא כל דבר צריך לשנות רק בשביל השינוי. מההיכרות הקצרה שיש לי איתך הלוואי שכולן היו פמיניסטיות כמוך.

  • diamond  On 09/04/2007 at 3:16 pm

    אם כי לא בדיוק הבנתי מה הוא פמיניזם אבולוציאוני? ולמה הכוונה: "הרבה בני אדם מחזיקים בדיעות פמיניסטיות, רק שהם לא מכריזים על כך בקולי קולות"?
    האם אתה רוצה לומר שזה שאני לובשת מכנסיים – אני בעצמם פמיניסטית? או זה שאני מצביעה – גם הופך אותי לפמיניסטית?

    אני למעשה כלל לא פמיניסטית ומתנגדת לתנועה זו. יתכן ומתחילת דרכה היו לה מטרות נעלות, אך הואיל ועם הזמן פמיניזם כתנועה למען שיוויון לכאורה, נהפכה לתנועה אלימה ולא אמינה – אני סולדת ממנה. הרצון הבלתי נשלט לשיוויון גרם לאפליה עצומה לרעת הגברים.
    כל טענות הפמיניזם העכשיוי הן בעצם נגד הטבע, נגד הבריאה ונגד "התפיסה החברתית". כל מה שאי פעם היה הגיוני ונכון, הופך ל"קיפוח" בעת האחרונה. אבל חוץ מהנורמות המגדריות המקובלות ישנן גם נורמות חברתיות. שמא נשנה גם אותן? אפשר לשנות את החוק או סעיף מסוים בחוק אם הוא באמת מקפח צד אחד אבל אי אפשר לשנות את האנושות. אי אפשר לשנות את הגברים או הנשים. אם הפריוולגיה ללדת היא שייכת רק לנשים אז אין טעם לנסות לשנות אותה ולטעון כי "אני בודקת מדוע אני רוצה להיות אמא – האם זה הכרחי? האם זו תולדה של האידיאולוגיה הציונית? האם עידוד הילודה משמש ככלי שליטה בנשים? האם אני מסכימה עם ערכים ציונים אלו?" (כמו שכתבה פמיניסטית אחת).

    למעשה הסכמתי עם כל מה שכתבת, רק באמת שלא הבנתי מה הקשר לפמיניזם אבולוציאוני ולמה הוא בכלל צריך להיות? פמיניזם מלכתחילה לא ממש נועד לשיוויון. עצם המילה "פמיניזם" כוללת בתוכה רק נשיות (נשיות בתור מגדר ולא בתור תכונה), מכאן התוצאה שעם הזמן יותר ויותר מתרחקים משיוויון ומקדישים לנשים בלבד. גם הומואים ולסביות "מקופחים", למשל – אין כאלה בכנסת; גם שחורים יותר מקופחים מלבנים; מבוגרים יותר מקופחים מצעירים; נכים יותר מקופחים מבריאים; עניים יותר מקופחים מעשירים; אז איזה אחוז של אלה אמור להיות בכנסת למען שיוויון מלא?

    שיוויון זכויות זה כאשר לכל אחד יש זכות לעסוק במה שהוא בוחר, במה שהוא רוצה. אבל אם גבר רוצה לרקום אך הידיים שלו דומות לזה של כורה או של חקלאי, אף אחד לא יעריך את הריקמה שלו.
    אם אישה רוצה לעסוק במקצוע שפעם נחשב למקצוע גברי וזה מצליח לה טוב – הרי שיש לה זכות לזה. לא צריך שום פמיניזם בשביל זה כיום(!). אבל אם היא לא מצליחה, בדומה לגבר רוקם, כדאי לה לא להתעסק בזה. ושום אנטי-פמינזם או שוביניזם לא הבעייה כאן. אם היא לא מצליחה, אז הכל אמור להסתדר בדרך הטבעית (פשוט לא להתעסק במה שאת גרועה בו).
    שיוויון הוא שיוויון, אבל כישרונות אצל כולם שונים…
    אם בן אדם באמת חכם ומוכשר הוא יצליח בחיים ללא קשר למין, לגזע, לציונים בבית הספר, לנכות. לדוגמא, פרפ' סטיבן הוקינג נכה מילדות, מפורסם בכל העולם בזכות ההשגים שלו, היה נשוי פעמיים ואב לשלושה, אמר דבר כ"כ נכון: "יהיו חיים רעים כפי שיהיו, תמיד יש משהו שאפשר להצליח בו".

    פמיניסטיות לפי אינרציה ממשיכות לדחוף את כל סיסמאות מהעבר לגבי הסקסיזם ומנסות לתפוס על זה טרמפ כדי להחשב "גיבורות" ולרכוש אהדה, פרסום וכבוד ע"ח הפמיניסטיות הראשונות, אבל בפועל אין לזה כבר שום משמעות.

    דיי מקומם אותי שנשים מחפשות שיוויון רק איפה שזה קל, נוח ומשתלם. על מה הוויכוח? על זה שאין אחוז שווה של חברות כנסת בכנסת? שאין אישה נשיאה? שאין אישה רמטכ"ל? הרי גם אין אישה סבל, אין אישה עובדת בכורה פחם, אין אישה סוללת כבישים ועובדת במשאית זבל, ועוד הרבה תחומים רבים נוספית.

    כל הפמיניזם היום נשאר רק בראשן של אותן ה"פמיניסטיות" ושאר הלוחמים על שיוויון זכויות. היום לשני המינים יש הזדמנות לממש את עצמם בכל תחום שהם רוצים כולל פוליטיקה ומדע. השינויים הפיזיאולוגיים של גברים ונשים זאת שאלה אחרת. זה הטבע ואין לתווכח עם הטבע.

    במקום לחפש בעיות בתוך עצמן, ולמצוא תשובות הגיוניות למה הן כ"כ שונות מגברים ונשים נורמליות, למה הן יותר היסטריות מנשים נורמליות – פמיניסטיות מעדיפות לחפש בעיות מבחוץ. ומוצאות – הרי זה כל כך קל להאשים אחרים ולא את עצמן. ואז מסתבר שנשים ממלאות את תפיקיד האישה, האימא ובכלל שומרות על חק המשפחה לא כי זהו תפקידה הישיר בטבע של נקבות, אלא כי זוהי מזימה עולמית-כללית של כל הגברים בעולם נגד נשים.

    אין מה לעשות, נשים שונות, גברים שונים. ואין שום סיבה להתכחש לזה ולבנות ארגוני נשים למניהם שישנו את המציאות. אז יש אנשים שנולדים עוורים, אין זה אומר שצריך לארגן עמותות, מפלגות ותנועות של עוורים ע"מ להוציא עיניים לאחרים – למען השיוויון כמובן. גם אין זה אומר שצריך לתת לעיוורים להטיס מטוסים למען שיוויון זכויות. אבל עוורים מבינים זאת, פמיניסטיות לא.

  • ג'ק  On 09/04/2007 at 8:50 pm

    עצם השם "פמיניזם" הוא גזענות בפני עצמה כי הוא מבטא השקפת עולם לפיה כל דבר צריך להימדד, להיבחן ולהיות מוכתב מזווית ראייה נשית-מטריארכלית כלומר תמיד יש מעליך איזשהי אישה שמכתיבה לך מה זה שיוויון ומה הם נושאי שיוויון בין המינים באופן מונופוליסטי ממש.
    בבלוג שלי אני מסביר מדוע אין שום דבר חיובי בפמיניזם, אפילו לא מזווית ראייה היסטורית כי זו תנועה שהתקדמה והתפתחה בתוך המשטרים והתנועות הכי קיצוניות מהKKK ועד לנאציזם ומלכתחילה התעלמה לחלוטין וממש העלימה עין במכוון מפגיעה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של גברים.

  • ג'ק  On 09/04/2007 at 8:54 pm

    פמיניסטית שמצדיקה אפליה של גברים לטובת נשים היא לא שונה משום בחינה מגדולי הגזענים בעבר ובהווה.

  • diamond  On 09/04/2007 at 10:19 pm

    השאלה היא האם באמת צריך להיות פמיניזם כדי להשיג שיוויון? פמיניזם מעצם הגדרתו המילולית נועד לנשים. כלומר, שיוויון – לנשים, זכויות – לנשים, הטבות – לנשים, דאגה – לנשים, מעמד האישה, בריאות האישה. אם פמיניזם דוגל בשיוויון, למה אף פמיניסטית לא הציעה עונש מחמיר לאישה שמגישה תלונת שווא בזדון? אם פמיניזם דוגל בשיוויון כללי, למה אף פמיניסטית לא מציעה הורות שווה וחזקה משותפת על גיל הרך? למה אף פמיניסטית לא מציעה חוק מזונות גם עבור האם במידה והילדים ישארו עם אביהם? למה אף פמיניסטית לא נלחמת גם עבור הטבות בעבודה לגברים? לתנאים מתחשבים גם עבור גברים?
    תמהני כיצד ניתן להשיג שיוויון כאשר "משיגי השיוויון" דואגים רק למין מסוים בלבד?

    ואם הפמיניזם האבולוציוני בא להסביר למה גברים ונשים שונים מבחינה אבולוציונית, אני לא מבינה למה זה צריך להיקרא "פמיניזם"? זה פשוט טבע – אבולוציה, אנחנו שונים. ואני מאוד אוהבת שאתה מסביר את זה בצורה כל כך ברורה ויפה. רק באמת שאני לא מבינה למה זה אמור להיקרא פמיניזם?

    אני חושבת שעצם הנושא "פסיכולוגיה אבולוציונית" עונה על כל השאלות של שוני ו/או שיוויון בין המינים. למה פמיניזם?

    היום לנשים יש יותר שיוויון משל גברים. לכן, אם כבר שיווין, אז הוא צריך להתחיל לשחק לכיוון הפוך. שיוויון כבר הושג, וכל מה שעושות פמיניסטיות כיום – זאת השוואה. ולהשוות מה שמלכתחילה לא שווה – בלתי אפשרי.

  • גיל  On 09/04/2007 at 10:32 pm

    את שואלת שאלה טובה. אין ספק שבמהלך ההיסטוריה הייתה לתנועה הפמיניסטית הצדקה והיא הביא להרבה שינויים מבורכים. האם היום צריך להתהדר בשם פמיניסטית או פשוט לנהוג בשיוויון זה עניין סמנטי. רוב האנשים לא עושים עניין גדול מהדיעות הפמיניסטיות שלהם ולא מרגישים צורך להצטרף לקבוצה, וזה לגיטימי בעיניי. הבעייה של הפמיניזם המגדרי, זו בעייה שיש להרבה תנועות חברתיות או מוסדות חברתיים. ברגע שהם הופכים ללא רלוונטיים הם צריכים למצוא הצדקות לקיום שלהם, גם אם זה כרוך בפנייה לגישות קיצוניות.

    יש צורך במונח פמיניזם אבולוציוני מכיוון שהיו מספיק אנשים שהרגישו ש"השתלטו" להם על המונח פמיניזם והם כקונטרה מנסים להציג אלטרנטיבה אחרת. לרוב מדובר באנשים שתחום עיסוקם הוא פסיכולוגיה אבולוציונית, או תחומים קרובים אחרים.

  • diamond  On 10/04/2007 at 1:53 am

    צריך להשאיר את מונח ה"פמיניזם" במה שאתה מכנה "פמיניזם אבולוציוני" רק על מנת לרצות את חמוי המוח שחרדים לחזור 150 שנה אחורה? אבל אין לזה בסיס. אף אחד לא יקח מנשים את הזכות להצביע, לעבוד, ללמוד, לעשות הפלות, להתגרש וכד. כמה שיותר אנו מתקדמים – כך פמיניזם מאבד את השפיות והליגיטימיו. בעצם הוא כבר איבד ומזמן.

    אני אגיד לך למה אני לגמרי נגד פמיניזם, רק משום שיש לנו הזדמנות פז ללמוד על טעויותינו. כבר נתנו לפמיניזם לפרוח, כבר נתנו לנשים כוח, כבר נתנו לנשים חופש ועצמאות ברמות שפויות, ותראה לאן זה הגיע ולמה זה הוביל. לכן, אם למשל, תציא למגר את הפמיניזם הראדיקלי ולהשאיר את הפמיניזם האבולוציאוני או שפוי או מתון או איך שלא תקרא לזה, הוא שוב עלול להגיע לאן שהגיע כיום. הפמיניזם השפוי התפתח ממול עינינו למפלצת שכל מטרתה היא להרוס תא המשפחה, להוריד ילודה, להגיע לשיוויון התוצאות בכל מחיר, להפוך את הנשים לגברים ולסרס את הגברים הן בצורה הנפשית, והן בצורה הפיזית.

    לפי כל חוקי הטבע שיוויון מוחלט בין שני מינים שונים פשוט בלתי אפשרי. בתכל`ס הן מבינות את זה, אבל להודות בזה האגו שלהן לא נותן להן. לכן בוחרות בלשבור את הגברים, לדכא אותם, וכאשר הגבר יהיה ממש חלש – כך יהיה להן קל יותר להתחרות בו. את שיוויון הזכויות והאפשרויות כבר השיגו, אבל להגיע לאותה התוצאה של גברים פמיניסטיות לא מצליחות בכל זאת. לכן הן משנות כיוון ועושות דגש על שיוויון בתוצאות וזה באופן אוטומטי מקבע את הגברים.
    זה כמו להשוויות נשים וגברים בשחמט אבל גברים שישחקו ללא המלכה. או לתת תחרות קפיצה לגובה לנשים ולגברים אבל כך שנשים יקפצו לגובה קטן יותר אך לתוצאה הסופית יוסיפו להן מטר. זה כמו לתת לאישה להתחרות עם גבר בצייד אבל להכריח את הציפור לעוף לאט יותר.

    נשים יבינו לאיזה אסון הן גורמות רק כאשר יתחילו להפגע גברים קרובים אליהן ויקרים להן. וכל כך לא היתי רוצה לחכות עד שיפגעו המון גברים בשביל שנשים יקבלו מספיק שכל כדי להבין שגברים דעכים ונעלמים לא רק מבחינה פיזית אלא גם רוחנית.

  • diamond  On 10/04/2007 at 2:00 am

    חמוי=חמומי
    והליגיטימיו=והליגיטימיות
    תציא למגר=תציע למגר

  • Amir A  On 10/04/2007 at 2:34 pm

    אני חייב לציין שהגישה שאת מבטאת מרתקת, במיוחד כשהיא באה מאישה. יש דברים שאני מסכים ויש דברים שאני לא מסכים. ומכיוון שבחשיבה ביקורתית עסקינן, בואי נתמקד במרכיב השני.
    קודם כל הגישה בה את נוקטת נשמעת לי לא שונה מהפמיניזם הרדיקלי, רק מהצד השני. נכון שיש הבדלים מולדים בין גברים ונשים. אבל לטעון שאין הבדלים חברתיים שיש להילחם בהם גם כיום זה לטמון את הראש בחול. וקצת דוגמאות שעולות בראשי – תקצוב הספורט למשל. שם קבוצות ספורט גבריות מתוקצבות בסכומים גבוהים בהרבה מקבוצות נשיות. הטענה שגברים טובים יותר בספורט אינה רלוונטית כאן, כי תקצות ממשלתי לפעילות גופנית לא צריך להיות מותנה בהישגים.
    בנושא השליטה של נשים על גופן – בארה"ב למשל וויד נגד רו (פסיקת בית המשפט העליון המשמעותית ביותר בנוגע להפלות) מצויה בסכנה גדולה כבר שנים. המינויים האחרונים של בוש לבית המשפט מעלים את השאלה האם הפסיקה הזו לא תתהפך.
    היכולת לעסוק בכל מקצוע (במגבלות היכולת). שוב דוגמא מארה"ב – החינוך לגיל הרך אינו מתוקצב. מעון לילד עד גיל 6 (שאז קיימת האפשרות ללכת לבית ספר ציבורי) עולה בסביבות 1000 דולר לחודש. הרבה נשים, לפיכך, נשארות בבית עם הילדים הצעירים, כי השכר שיביאו ילך רובו ככולו למעון. באופן זה נשים רבות בקבוצת הגיל שבין 25-35 (אשר בה הקריירה מעוצבת) נשארות בבית ובעצם נפלטות ממעגל העבודה.

    קיימות עוד דוגמאות רבות שאפשר להביא. כל כוונתי היא להראות שלפמיניזם עוד יש מה להשיג ומה לעשות. התנועה תעשה בשכל אם תשיג זאת בדרכים פרקטיות ולא בהתלהמות מיותרת.

    ולגבי הטענה כי יש הרבה קבוצות מקופחות – טענה לגיטימית אבל לא במקומה. העובדה שקיימות קבוצות מקופחות רבות לא צריכה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה של תנועה הפועלת לשפר את המצב של אחת הקבוצות הללו.

  • diamond  On 10/04/2007 at 6:18 pm

    תודה על ההתיחסות.
    שים לב שכבר במשפט הראשון אתה מבטל אותי כאישיות (אני אומרת את זה לא כדי חלילה לתקוף, אלא רק על מנת להדגיש את כוונתי). המצב שפמיניז יצר הוא שאישה היא לא אישיות, נשים זה לפני הכל קולקטיב ורק אחרי זה אישיות בפני עצמה, אם בכלל. וזה, אגב, כלל לא מסתדר עם דרישתן להתיחס לנשים כאל בני אדם שווים ולא כאל ג'נדר.

    הרבה מאד פעמים אני נתקלת בהתנפלות של ממש, קללות וגידופים לכיווני רק משום שאני לא חושבת כמו רוב הנשים. באמת היתי שמחה להבין למה גבר פמיניסם, קרי תומך בדעות נשיות, זה טוב, יפה, אדיב, מכובד, אך מאידך אישה שמסוגלת להבין את הצד הגברי מתקבלת לרוב בפליאה או בהשמצות? אולי משום שגברים אוביקטיביים יותר? אולי משום שדווקא גברים אלה שמסוגלים לתת לבני אדם חופש בחירה א-מ-י-ת-י ועצמאות אמיתית?
    מה שחשוב לי באמת – זה לגלות עצמאות מחשבתית, הוגנות וצדק. אינני מוכנה לכופף את ראשי מפני דעת הרוב כאשר אמון בצידקת עמדתי וצדקת התוצאוה גובר על הרוב.

    לעצם העניין.
    אשמח לדעת מה רדיקלי בגישה שלי?
    אכן, יש הבדלים חברתיים שיש להלחם בהם, אך הבדלים אלה לא נוגעים לנשים בלבד. אתה אומר שקבוצות ספורט גבריות מתוקצבות בסכומים גבוהים בהרבה מקבוצות נשיות, ואני אומרת שבריאות האישה זוכה לתקציבים גדולים יותר ולמחקרים מעמיקים יותר מבריאות הגבר. לדוגמא, הילרי קלינטון הכריזה על הקמת מערך של נשים משפיעות שישתלבו בקמפיין שלה בו היא תקדם מחקר רפואי של מחלות של נשים בלבד, וזה על אף העובדה שתוחלת חייהם של הגברים נמוכה ב7 עד 8 שנים משל נשים. למשל, בארגון הבריאות העולמי ישנה מחלקה של בריאות האישה בלדב, אך אין שום מחלקה או אפילו ועדה כללית לגבי בריאות הגבר. ועוד, National Institutes of Health בארצות הברית משקיעים בערך פי ארבע במחקרים של בריאות האישה. ועל אף שלגברים ישנה כמעט אותה סבירות ללקות בסרטן הערמונית, עדיין משרד הבריאות ו-Human Services' National Cancer Institute משקיעים כמעט פי שלוש וחצי יותר כספים במחקרים של סרטן השד.

    ראה, הכוונה שלי זה כלל לא להראות מי מקופח יותר, אלא להדגיש שעל כל קיפוח של אישה, יש קיפוח לפחות אחר של גבר. אישה מופלאת במשהו אחד, גבר באחר. ומה שמפריע לי זה שפמיניזם מתעלם לחלוטין מצרכים ודרישות של גברים. זה נקרא שיוויון? העצמת צד אחד ע"ח החלשת צד אחר – זה שיוויון? מסכימה מאד עם מה שגיל אמר "אי שיוויון בפועל לא מעיד בהכרח על אפלייה".

    בעניין ההפלות, אמנם זכות להפלה נותן זכות בחירה למישהי אבל שולל זכות לחיים ממשהו אחר. אבל לא, אני לא נגד הפלות. ישנם מקרים של אונס והריון כתוצאה מכך, או אישה הרה חולה במחלה שעלולה לסבך את חייה או את חיי העובר, או כמובן מה שנקרא "פנצ'ר". אבל בוא נחשוב על כך שזכות להפלה נמצאת אך ורק בידי האישה אע"פ שגבר שותף מלא בהריון הזה. רק אישה יכולה להחליט האם להמשיך את הריונה או לא. אז נכון, יש לה זכות לפרטיות הגוף שלה, אבל אין לה את הזכות הבלעדית לגוף העובר, ועדיין רק היא תחליט מה יעלה בגורלו, בגורלה ובגורלו של בן זוגה עקב המשך ההירון או הפלה.

    בדוגמא שאתה מביא לי לגבי תקציב לחינוך לגיל הרך איני רואה כל קשר לפמיניזם. הרי אף אחד לא מכריח דווקא את האישה להשאר עם הילד בבית. גם בעלה יכול להשאר במקומה. זה לא חוק ולא חובה, אלא רק מוסכמות בתוך המשפחה. לכן על ראשויות לפתור סוגיה זו כך שלא תפגע באף אחד ממהורים.

    בארצות הברית היה מקרה כאשר אישה מצא את בתה בחדר עם בחור בן גילה, בן 14, להגנתם נערים טענו שבסך הכל מממשים את הזכות שלהם – זכות לקיים יחסי מין. הענין הגיע לביהמ"ש. עו"ד דון לינק יצג את הנער וטען שגם לנוער ישנה זכות ליחסי מין אשר נובע מתוך זכות "קבלת החלטות רציניות לנוער", כי הרי חוק אשר אוסר יחסי מין עד גיל 16 נועד רק על מנת להגן על קטינים מפני אלימות מינית כלפיהם.
    שופט מחוזי, תום דונגן, לא קיבל את טענות ההגנה והרשיע את זוג הקטינים. נער קיבל 15 חודשים בפועל(!) ונערה קיבלה עונש על תנאי(!) (אך הפרה אותו במהרה כאשר לא חזרה ללון בביתה). בהמ"ש נימק את החלטתו המחמירה בכך שכל אחד מהקטינים הללו בא ממשפחות לא מוצלחות וגם לפני המקרה הזה הם היו ידועים עם התנהגות לא הולמת. בכל אופן, לזוג קטינים ישנה זכות לקיים יחסים עוד בטרם הגיעם לגיל ה-16. זה הוגן שעל אותה ה"עבירה" נערים קיבלו עונשים שונים?

    כאשר כל כך הרבה תשומת לב מוקדש לנשים, אז כול העולם כולו נצפה דרך מנסרת הפמיניזם. הסיבה שחברה מאמינה לכל סיפור של אישה לגבי עבירת מין נמדדת לפי מדד אחד – האם זה טוב או לא טוב עבור נשים?
    אובססיית השיוויון נהפכה לבעייה רצינית, מכיוון שדגש מופרז נעשה על הזכויות ובשום אופן לא על החובות, אבל ידוע לכל ששני אלו מקבילים, אע"פ שמהחובות מעדיפים להתעלם ולא לדון בעניינן.

    להשוות בין גברים ונשים זה בארך כמו להשוות בין טנק ופורשה, או יום ולילה. הטימטום של פמיניזם בכך שמנסה להשוות בין דברים מנוגדים לחלוטין, ושני צורות חיים שונות. והנזק בא לידי ביטו בכך שפמיניזם עושה מאישה גבר.

  • ג'ק  On 10/04/2007 at 6:58 pm

    אני לא רוצה להשמע בוטה אבל הטיעונים שהעלית ידועים היטב והם פשוט קישקוש חסר כל בסיס:
    קודם כל, לגבי תיקצוב הספורט, כבר לפני שנתיים או שלוש ביהמ"ש העליון קבע שיש להשקיע פי 1.5 יותר מספורט הנשי מאשר בספורט הגברי.
    זאת אפליה מכוערת בפני עצמה שאפילו לא מנסה לפתור בעיה הרבה יותר חמורה שהיא המשמעת ומוסר הספורטיבי הלקוי של הנשים בישראל שממש שואף לאפס.

    זה מתחיל במערכת החינוך שם מגיל מאוד צעיר, ממש בביה"ס היסודי הבנים עושים תרגילים הרבה יותר קשים ומתאמצים הרבה יותר ועד לתיכון שם אי אפשר לקבל תעודת בגרות בלי ציון עובר בחינוך גופני, בזמן שהרמה של הבנות היא מאוד נמוכה, אם בכלל יש דרישות.
    יש לי חבר שלמד בבתי ספר בעולם והוא סיפר לי שהיה בהלם כשראה מה שהולך בארץ. באף מקום בעולם אין אפליה כל-כך חמורה ומרושעת נגד בנים כמו שיש בישראל. לפני שנשים באות בטענות לגברים או ל"ממסד הספורטיבי הגברי", שיעשו חשבון נפש עם עצמן.

    לגבי ה"חינוך לגיל הרך" גם זה טיעון חלול כי אף אחד לא מכריח נשים להביא ילדים וכשהן עושות זאת, הן עושות זאת מרצונן החופשי. כפי שדיאמונד הזכירה, יש גם גברים רבים מאוד שמשקיעים ומוכנים להשקיע יותר בגידול ילדים אם היו בטוחים שאין סיכונים בנושא פרנסה וכסף.
    כל הכסף הרב שהמדינה משקיעה כדי שנשים תצאנה לעבוד הוא פשוט ביזבוז רשלני ומיותר.

    אם תבדוק כמה כסף גברים מחוייבים ע"פ חוק להוציא על משפחתם ואיך אוטומטית הם נכנסים למעגל של חובות ומינוס אחרי חתונה וילדים, אולי תבין שמחוייבות משפחתית, זה ממש לא בעיה של נשים ודווקא גברים הם אלה שכלואים ומשועבדים לעבודה כדי לפרנס את האישה והילדים.

    לפמיניסטיות כיום אין *שום* טענה מוצדקת וכל האידיאלוגיה שלהן מבוססת אך ורק על שקרים, על שנאה, על בורות, אינטרסנטיות ואגוצנטריות תהומית. זא הסיבה היחידה שהן נוהגות באגרסיביות ומפעילות צנזורה אלימה כלפי חוקרים חשובים בעלי שם עולמי כמו פרופ' מרטין ואן קרפלד. הן בעצמן יודעות שמאחורי כל המספרים והקלישאות והסיסמאות והדיקלומים שלהן אין שום דבר.

  • Amir A  On 10/04/2007 at 9:50 pm

    הרשה לי לצטט מתגובתך:

    "אני לא רוצה להשמע בוטה אבל הטיעונים שהעלית ידועים היטב והם פשוט קישקוש חסר כל בסיס". ובזה נסיים

  • ג'ק  On 10/04/2007 at 11:25 pm

    כיצד פמיניסטים מתעלמים, מזלזלים ומתנשאים מעל אנשים שלא מסכימים אפילו במעט לקו המחשבה האחיד והשרירותי שלהם. פמיניזם זו אידיאולגיה אנטי דמוקרטית ואנטי חשיבתית-הגיונית-עצמאית

  • Amir A  On 10/04/2007 at 11:44 pm

    זוהי דוגמא לאיך אנשים נמנעים מלהיכנס לעימותים חסרי תרבות דיון.

  • ג'ק  On 11/04/2007 at 12:01 am

    לא התייחסת אפילו לא לטענה אחת שגם אני וגם דיאמונד השקענו ופירטנו ונימקנו לעומק.

  • Amir A  On 11/04/2007 at 12:17 am

    עוד אתייחס (אני נמצא בעבודה ואין לי זמן להתעמק בהן עדיין). לגבי הטענות שלך, אני חייב להודות שסגנון הכתיבה מקשה עלי להתייחס לתוכן. יתכן ואמנם במקרה זה הבעיה היא אצלי.

  • אריאל  On 11/04/2007 at 1:16 am

    בוא נראה. לגבי הטענה הראשונה שלך של החינוך הגופני, יש בה סתירה פנימית קשה. מצד אחד, אתה מתלונן שיש אפליה קשה כלפי גברים בזה שנותנים תקציב גדול יותר לנשים (טענה שאני לא בטוח בנכונות שלה, אם אני זוכר נכון מדובר על תקצוב ספורט כללי ומדובר על שיוויון בתקציבים) ומצד שני אתה מתלונן שהמשמעת של נשים בספורט מאוד נמוכה ושלא מנסים לעשות איתם כלום בבית הספר. חשבת שזה אולי נובע מזה ש*אין* תקציבים לנשים? שאולי תיקצוב ספורט נשים יגרום לזה שממש ינסו לפתח תרבות ספורט נשים בארץ? או שאתה פשוט מתנגד לתת כסף לספורט נשים?
    לגבי הטענה שאף אחד לא מכריח נשים ללדת, זאת טענה מגוחכת. אם משפחה רוצה ילד (להזכירך, זאת החלטה של שני ההורים, לא של האשה) אין לאותה משפחה ברירה מאשר שהאשה תלד כי מה לעשות, הגבר לא יכול ללדת.
    הדבר האחרון שאתה מדבר עליו, זה שגברים "מחויבים" לעבוד כדי לפרנס את המשפחה הוא כמו שאתה אוהב להגיד "קשקוש חסר בסיס". חשבת על זה שאם המדינה היתה מממנת מעונות יום לילדים גם נשים היו יכולות לצאת לעבוד ועול הפרנסה לא היה נופל על הגבר? חשבת על זה שאולי הגבר היה נשאר בבית והאשה היתה זו שחייבת לפרנס את הילדים?
    צר לי לומר לך, אבל הטענות שלך, בנוסף לעובדה שהן חסרות תרבות בסיסית, נגועות עד השורש בשנאת נשים ובשוביניזם. אתה משוכנע שכל הנשים והפמינסטיות באות לתקוף אותך, וחבל

  • ג'ק  On 11/04/2007 at 11:26 am

    וממש פיספסת לחלוטין את כוונתי:
    קודם כל, כשדיברתי על הרמה העלובה של הנשים, לא התכוונתי ליוקרה ותהילה ופירסום וכל הדברים שפמיניסטיות אוהבות לדרוש ולסחוט אלא על הדרישות הבסיסיות ביותר שנשים לא מוכנות למלא ולתת מעצמן מגילאים צעירים מאוד. הנשים בישראל הן עצלניות ואוכלות חינם שרגילות לקבל כל דבר על מגש של כסף, בלי חס וחלילה לעבוד קשה ובלי להקריב מעצמן שום דבר.
    הסיבה היחידה שבגללה אנחנו פחות שומעים על ה"ספורט הנשי" הוא שזה ידוע שספורט לא מעניין כלל את רוב הנשים.
    שנית, לגבי המחוייבות של הגבר לפרנס את המשפחה, אתה שוב פעם סוטה לחלוטין מהנושא: רק לגבר יש על-פי חוק חובה לעבוד מבוקר עד ערב לפרנס את משפחתו ולשלם חובות, אפילו אם זה אומר להרוס את בריאותו ולסכן את חייו בעבודות קשות ושוחקות.

    כל עניין "עבודת הנשים" הוא בלוף אחד גדול כי אפילו במקרים בהם האישה יותר מהגבר, ויש הרבה מקרים כאלה, כשיש גירושין הגבר מחוייב לשלם מזונות לאישה אפילו כשהילדים אצלו!!!
    בכלל נשים בעולם העבודה זה נטל כלכלי מיותר ומזיק שרק הורס את החברה והמשפחה. הבעיה זה לא ה"עצמאות הכלכלית של האישה" אלא האיך צריך להפוך עולמות ולשנות ולהגמיש מקומות ושעות עבודה רק כדי שלנשים יהיה נוח. הכל תמיד מגיע רק על חשבון הגברים.

    הרבה נשים מנצלות לרעה את עודפי הזכויות האסטרונומיים שיש להן במקום העבודה החל מבלוף ה"הטרדה המינית" ועד טענות על פיטורים בזמן הריון. יש הרבה שמסתירות מהמעסיק את עובדת הריונן, גורמות לפיטורין של עצמן ואז רצות לתבוע עשרות ומאות אלפי שקלים.

  • אלוהים  On 11/04/2007 at 12:05 pm

    זה שכמה מהגברים מתייחסים לנשים ככח עליון זה לא אומר שלכל הגברים אין עמוד שדרה.

  • Amir A  On 11/04/2007 at 3:18 pm

    כתבתי תגובה ארוכה ומפורטת, ולצערי מערכת יש בעיה במערכת התגובות של רשימות ומשום מה התגובה לא נקלטה.

    לחזור על זה בקצרה:
    1. צודקת לגבי המעידה שלי בהתייחסות לנשים כאל קולקטיב
    2. קשה יותר לקבל אישה שמצדדת בגברים משום שהתפיסה הרווחת (ללא קשר לשאלה האם התפיסה הזו נכונה או לא) היא שהגברים הם המדכאים והנשים המדוכאות. קשה לקבל מישהו שמזדהה עם המדכא.
    3. אם המספרים לגבי השקעה במחקר רפואי נכונים אז יש כאן עיוות שחייבים לתקנו.
    4. לגבי הנושא של הפלות, נראה שיש ביננו אי הסכמה עקרונית. הויכוח בנושא זה חורג מנושא מעמד הנשים.
    5. הישארות עם ילדים בבית – גברים לא יכולים להניק. ומכיוון שאת תומכת (עד כמה שהבנתי) בהגשמה עצמית במסגרת מגבלות נתונות, תסכימי איתי שבמקרה זה חשוב יותר שנשים ישארו עם ילדים בבית בתחילה ולא הגברים. בגילאים מבוגרים יותר של הילדים, אם נשים היו מרוויחות שכר זהה לזה של גברים, הייתי מקבל את הטענה כי ההחלטה על ההישארות בבית היא החלטת בני הזוג המנותקת משיקולים חברתיים וכלכליים. הן לא
    6. השופט אידיוט. קורה. מעניין אם שופטת היתה מגיעה לפסק דין דומה.
    7. לסיכום – אני לא דוגל בפמיניזם בשם הפמיניזם. אני דוגל בחובת החברה לאפשר לפרטים בה להגשים את הפוטנציאל הטמון בהם. המאבק של הפמיניזם צריך להתמקד בהבטחת עקרון זה לנשים, כמו שמאבק תנועות אחרות צריך להבטיח עקרון זה לקבוצות שהן מייצגות (נכים, מיעוטים, ועוד).

  • diamond  On 11/04/2007 at 11:39 pm

    לא מבינה את ההסבר שלך תחת מס' 2, אולי בעצם יותר נכון – לא מקבלת. אני לא מדוכאת ואין לי מדכאים. מעולם אף גבר לא ניסה לדכא אותי ומעולם לא חשתי שפופה בשל היותי אישה. זאת אך ורק דעה פמיניסטית, אך לא עובדה. אני רואה את זה בצורה אחרת, בדיוק כפי שנמקתי: נשים, או יותר נכון – פמיניסטיות, לא אוביקטיביות ולכן קשה להן להשלים עם עובדה שאנו – בני אדם – לפני הכל אינדיווידואלים ורק אחרי זה מגדר. וחשוב לזכור שרק אינדיווידואלים יכולים לשאת באחריות על מעשיהם. רעיון של חשיבה קבוצתית מורה על כך שאינדיווידואל/אישיות נפרדת לא הבעלים ולא אחראיים על הפעולה שלהם, ושום פעולה כזאת לא תזכה לא למחמאה ולא לנזיפה. כל בן אדם חייב לשאת באחריות על פעולותיו ודווקא זה מה שמקנה לו זכויות ומחייב לכבד זכויות של אחרים.
    אנשים מתאחדים בקבוצה (המכונה חברה) ומייצרים מערכת של זכויות דווקא כדי לקבל פריווילגיות (פרוטקציות) משיתוף פעולה עם אנשים אחרים. אבל בל נשכח שגם החברה בנויה מאנשים נפרדים. היא לא מתקיימת בזכות עצמה אלא בזכות מייצגיה.
    חשוב לציין שחברה/קבוצה תעלם ברגע שיעלמו מרכיביה – האינדיווידואלים. ברגע שנעלמים המרכיבים הקטנים, נהרס גם השלם אותו הם גיבשו.
    אנחנו לא יכולים לברוח מהאחרוית בכך שנאשים את החברה.
    מכאן אני מסיקה שלי יש ככל הנראה גישה מקורית/יחודית לנושא הפמיניזם, שאיני רואה בו מקשה אחת, שלכל אחד ישנה זכות לחופש דיבור, שעצמאות ועמקות מחשבה הם אלה שמנעים אותי. יחד עם זאת, איני מסתירה את חיבוטי הנפש שלי כאשר אני מתבלטת ואת נחרצותי כאשר איני מתלבטת. לא אלך אחרי קבוצה רק כי כך עושה הרוב, ולא אשאר במיעוט כדי להתבלט. אפעל לפי מה שהחשיבה העצמאית שלי מכתיבה לי.

    לגבי שלוש, בלא שאכריע בדבר, אומר כי הנתונים אכן נכונים ואסכים כי חייבים לתקן, אבל מטרתי היתה לאו דווקא להראות שיש דברים מעוותים בעולם בו אנו חיים שצריך לתקנם, אלא רק להדגיש שעל כל "קיפוח" של אישה ישנו קיפוח של גבר. כלומר, זה לא שרק נשים מקופחות, מדוכאות ומסכנות, אלא גם גברים לא פחות. ולתקן צריך כל עיוות – גם כלפי נשים, וגם כלפי גברים.

    חמש. אז אתה מדבר על תקופת ההנקה או על תקופה עד גיל שש? יש הבדל כל כך עצום בין להישאר עם הילד במשך שלושה חודשים או במשך שש שנים.
    אתה אומר "אם נשים היו מרוויחות זהה לגברים", אבל נשים לא מקופחות מבחינת שכר! שעת עבודה של אישה עולה לא פחות משעת עבודה של גבר במידה ויש להם אותה השכלה, אותו מקצוע והם עובדים את אותם השעות. שעת עבודה היא אחידה לכולם. אם כבר נשים מרוויחות פחות, אז הרי זה רק משום שהן עובדות פחות שעות כי, נניח, נאלצות להישאר מהשעה ארבע עם הילד בבית. אבל אם יתחלפו התפקידים ואישה היא זאת שתעבוד 10 או 12 שעות במקום גבר, תעבוד משמרות לילה ושבתות – אני לא רואה כל סיבה שמשכורתה תהיה נמוכה יותר. ואם נקח בחשבון שנשים בארץ מסימות צבא בגיל צעיר יותר מגברים, אז סביר להניח שהן גם רוכשות השכלה/מקצוע מוקדם יותר.
    זאת לא סוגיה פמיניסטית. עידוד ילודה זה דבר מאוד חשוב להמשכיות עמנו, לכן על המדינה לתת את התנאים הנוחים ביותר למשפחות כדי שיוכלו להביא ילדים ללא קשיים מיוחדים.

    שש. למיטב זכרוני ליאור דקל הורשע ע"י שלוש שופטות. ולא אכביר יותר במילים.

    לנשים היום ישנה אפשרות לפיתוח הפוטנציאל, זכויות למכביר, פריווילגיות, הזדמנויות. כל מה שנשאר זה להתחיל לממש את כל אלו בצורה יעילה ביותר. ומי שאינה מסוגלת או אינה רוצה – כנראה ממשיכה לדבוק בסיסמאות פמיניטסטיות מהעבר ולבכות על גורלה המר המדומה.

  • Amir A  On 12/04/2007 at 5:21 am

    לטעון כי אנו רק אינדיבידואלים ולהתעלם מהמסגרות החברתיות הרחבות יותר זוהי טמינת הראש בחול. הרי שלא ניתנה לנשים זכות ההצבעה בבחירות לא היה זה לאחר בחינה של כל אישה ואישה כאינדיבידואל, אלא פסילה גורפת על בסיס מין. באותו אופן אפליה כנגד שחורים היתה מבוססת על צבע עור ולא על ניתוח מושכל של כל אדם ואדם השייך, במקרה, לקבוצה זו.
    אפשר להמשיך בוויכוח בינינו עוד ועוד, אולם לא נראה לי שיש בכך טעם היות וקשה לי לראות איך מי מאיתנו ישתכנע בצידקת השני.

  • diamond  On 12/04/2007 at 6:54 am

    אתה מבלבל. הטענה שלי נטענה כלפי כך שאתה לא נותן אפשרות (לפחות זה מה שמשתמע לי מהתגובה אחרת שלך שכתבת) לי, בתור, אישה להיות אינדיווידואל אלא לפני הכל אישה.
    "אני חייב לציין שהגישה שאת מבטאת מרתקת, במיוחד כשהיא באה מאישה", אבל מה לעשות, יש לי מחשבות ותפיסת עולם אישית משלי. לגברים פמיניסטים לא אומרים כזה דבר, מגברים פמיניסטית לא מתפלאים שהם חושבים שונה מהרוב (הגברי שלהם). ואני רואה בזה תוצאה ישירה של פמיניזם אשר כופה על כל הנשים תפיסת עולם זהה.

  • diamond  On 12/04/2007 at 7:20 am

    לא טענתי, אגב, שאנחנו *רק* אינדיווידואלים, נראה לי שאתה קצת מעוות את המסר שלי. טענתי שגם החברה בנויה מאינדיווידואלים.

  • ג'ק  On 12/04/2007 at 10:58 am

    זה שקר שמבוסס על פוליטיקה של שנאת גברים:

    קרא ולמד
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=831241

  • Amir A  On 12/04/2007 at 1:47 pm

    כל כוונתי במשפט שמרתק לשמוע דעה כזו מאישה היא שפשוט נדיר לשמוע דעה כזו מאישה. זה הכל, לא יותר ולא פחות. בואי לא ניתלה במשפט הזה ונכניס לו משמעויות מעבר לכך, כי אין בו.

    ולא באתי לטעון שאת טוענת כי אנחנו רק אידיווידואלים. כוונתי היתה שהתפיסה, בניתוח תהליכים חברתיים, כי האינדיווידואל קודם לקבוצה החברתית אליו הוא שייך היא תפיסה שלא עומדת במבחן המציאות. שוב, אין כאן הבעת עמדה של מה אני חושב שצריך להיות. כל מה שיש כאן הוא ניסיון להבין איך המציאות פועלת, בין אם אני אוהב את זה ובין אם לא.

  • ק  On 16/12/2007 at 12:48 pm

    כתבת ברצינות שאם לאישה יש את היכולת ללדת אז היא לא צריכה לשאול שאלות? את רצינית?
    יש לנו גם איידס וסרטן באופן "טבעי". האם אנחנו נהנים מזה?
    לגבי הרבה נשים, אם הם יבחרו באמת שלהן – היא תהיה בהכרח רתיעה גדולה מאוד מנושא ההריון והלידה…צריך רק להתבונן ולראות אותן אחרי לידה" שמנות, מסמורטטות, מדוכאות וכו'..
    וכן, זה בהחלט כלי לדיכוי נשים, למרות שהטבע אפשר זאת.

  • ROOO  On 16/12/2007 at 12:52 pm

    האם יש תאוריה אבולוציונית לתופעת השתעבדות הגברים לנשים?
    קשה להאמין שאחוז ה"משרתים" הלא מבוטל הוא עקב פגיעה כלשהי בילדות.

  • רקדנית  On 26/01/2010 at 10:45 am

    בקצרה:
    א. אין סתירה בין הדברים. אני רואה עצמי כפמיניסטית רדיקלית (במובן של חקירת השורש/שינוי מהשורש פשוטו כמשמעו, ולא לשם השינוי "כי בא לי", אלא כי אני חושבת שהוא נכון, מוצדק, בעל ערך וכו'. ולא במובן של להסכים עם כל מי שמגדירה עצמה בפמיניסטית רדיקלית ובהקשר לכל טענה פמיניסטית רדיקלית)
    אך זה לא אומר שאני מתנגדת לתאוריה האבולוציונית, להיפך – הכל קשור לאבולוציה ולא ייתכן מצב שאינו קשור לאבולוציה בדרך כזו או אחרת, גם אם מדובר בהגשמת האבולוציה של האחד ע"ח נטיות האבולוציה של השני.
    עדיין לא שמעתי מפמיניסטיות רדיקליות כי הן שוללות את ההשפעה האבולוציונית (לכן מה שאמרת מריח קצת מגמתי), אלא ש זה לא העיסוק הפמיניסטי רדיקלי.
    ב. אני לא חושבת שהזרמים הפמיניסטים נובעים בהכרח מנקודות השקפה שונות כ"כ, אלא עוסקים בחומים שונים של אותו נושא. אני יכולה להעריך את ההישגים הפרקטיים של הזרם הליברלי, ובאותה נשימה לדעת שהאידיאל הוא ראיה עמוקה יותר רדיקלית )שקרגע אין לה יכולת להתקיים כמעט, עקב תיעוב ושנאה גדולים מצד רוב האנושות שמתנגדת לראיה שונה ולנשים המגדירות עצמן אחרת), לכן כל תחום מתחיל באופן ליברלי כדי להשיג דבר מה (לרוב). ובאותה נשימה לצדד בחלק הפוסטמודרני שטוען שאין מושג כזה "אישה" ואין צורה נשית אחת או גבולות למושג, אך לא לאהוב את הרעיון של "אין טוב ורע", כיוון שיש ערך חזק של טוב ורע בעיניי.
    וכן למצוא את הנקודה הנכונה בעוד זרמים.
    אני לא חושבת שהם סותרים האחד את השני.

    הדבר האחרון שאני רוצה זה "להשתוות לגבר", בדיוק ההיפך, אני שמחה על כל מחקר שמדגיש את היכולות הטובות בממוצע של מין כזה לעומת יכולות טובות של מין אחר ואני חושבת שיש הרבה טעם להכניס את העניין האבולוציוני כחלק אינטגרלי מהמחקר הפמיניסטי, בתנאי כמובן שלא ילך למקומות הקשורים בהצדקה של דיכוי או כפיה, שהרי גם המוסר שלנו הוא אבולוציוני ולא נרצה ללכת נגד המוסר שקיים בנו, רק בגלל שהרוע שולט במניעים של הרבה מאוד אחרים.
    ג. לגבי הספורט – הרבה מאוד נשים אוהבות ספורט (אפילו מנשים שחיו בקבוצות מאוד סגורות ולא נחשפו כלל לתחום, שמעתי אהבה רבה לתחום) ואין לשפו זאת בעיניים גבריות של "האם היא קופצת גבוה יותר", כי ברור שגברים חזקים יותר פיזית, אלא ללמוד את הנטיות של הנשים ולהעניק להן שיעורי ריקוד למשל, במקור כדור-עף אלים )איך רעדתי מזה בביה"ס)
    וכמו כן, היו גם בנות שרצו לשחק כדורגל, אז יש לאפשר להן את זאת "בצורה ספורטיבית" ולא לטעון שבגלל שהן פחות טובות מגברים בכדורגל, אין לאשר תקציב. למעשה ג'ק רואה בעובדה שבכלל "מאפשרים" להן לעסוק בספורט כבזבוז מוחלט, מפני שהוא רואה זאת בצורה חד מימדית-הישגית-גברית וזה עצוב, מדכא ומאוד מעוות.
    ועד כמה שזכור לי, גברים לא שברו עצמם בשעת ספורט. הם שיחקו כדורגל או רצו, כאשר גם נשים רצו ובמקום כדורל הכינו תרגיל יצירתי בסוף השנה עם אלמנטים (או משהו כזה).
    הוא למעשה מערבב בין רמת הספורט בארץ לבין שנאתו לנשים. הרי ברור שאם נקח ספורטאיות עולם לעומתו, הוא יוריד את ראשו. לא מובן מדוע כ"כ רע לו על עצם העובדה שהן לא מתעסקות בחיתולים. פשוט לא מובן.
    כדאי שיחליט אם האג'נדה שלו היא אנטי-נשית או אנטי-ישראלית אם הוא מעוניין שדבריו ישמעו קוהרנטים.

  • רקדנית  On 26/01/2010 at 11:08 am

    לגבי ההמשך בסעיף ב' – מעולם לא רציתי להיות דומה לגבר, מעולם לא ראיתי בגבר משהו שגרם לי לרצות להדמות לו באיזו דרך, מעולם לא היתה לי תקופת "טום-בוי" או סגנון גברי כזה או אחר, להיפך כמו כל ילדה קטנה באופן טבעי ראיתי בהם "נחותים" ונגעלתי מהם תמיד (סליחה על הבוטות) או כאלה שממש לא מעניינים אותי.
    הצורך בפמיניזם גם לא היה כלל ברור לי, עד שראיתי ושמעתי על הדיכוי האכזרי, ההיסטוריה הנוראית, שיחות עם זונות, תקיפות גבריות בכל מקום, חברות שנאנסו וכיו"ב את המציאות…
    זה לא "כיף" להיות פמיניסטית, זו פשוט עובדה נוכח המציאות וברור שהייתי המאושרת באדם אם מלכתחילה היה סדר אידיאלי וחופש בחירה משחר האנושות – לכולם.
    אבל ה"טבע" הגברי לא איפשר זאת..

    אני כמובן מסתדרת מעולה עם גברים ויש לי אינטראקציה מעולה איתם (אגב, חושבת שחברויות בין נשים לגברים הן נפלאות)
    אבל כל הטענה המגמתית בסגנון דיאמונד כאילו פמיניסטיות רוצות להפוך לגברים או להפוך נשים לגברים – אין שקרית ממנה.

    ואם יש קבוצה שמזכירה בצורתה והליכותיה את המאפיינים הגבריים הטיפוסיים, הן הרי השובניסטיות למיניהן.
    וזאת יכולה להוכיח לכל מי שמוכן להווכח – במציאות.
    כמובן שיש הטעיה מסוימת בגלל לסביות "גבריות", או נשים שנולדו לגוף הלא מתאים, אך הן נעזרות בתאוריות ליברליות בדרך עקיפה בכל מקרה, וכמובן שדרך השונאים היא לתקוף תוך כדי השמצתן והכללת הפמיניסטיות..

    ולדיאמונד משפט אחד: אמיר אכן יצא אובייקטיבי ממך בהרבה.

  • גיל  On 26/01/2010 at 5:35 pm

    והלוואי שכולן היו חושבות כמוך. אני אומר את זה ברצינות כי אני כמעט לא נתקלתי עד עתה בפמינסטיות רדיקליות שקיבלו הבדלים בין המינים בצורה שאת מקבלת אותם. באמת אין סתירה עקרונית בין הדברים, אבל שוב ושוב אני נתקל בפמיניסטיות (בעיקר רדיקליות אבל לא רק) שמתכחשות להסברים אבולוציוניים מקובלים. רק בבלוג הזה יש לך דוגמאות אין ספור. כל פעם שעולה פוסט שעוסק בהסבר אבולוציוני זה או אחר להבדלים בין המינים, תמיד יהיה מי שיתקוף אותו תוך נפילה לכל הכשלים הלוגיים הידועים. אם תקראי את הספר של כריסטינה סאמרס הוף שהיא זה שטבעה את האבחנה בין המושגים, תמצאי שלל דוגמאות מפמניסטיות רדיקליות (אני יכול להביא לך כמה אם תרצי).

    זה נכון שיש הסכמה בין זרמים שונים בפמיניזם אבל יש גם שונות גדולה שלפעמים מובילה להתקפות שונות כאילו זרם זה או אחר פחות פמיניסט. אני מחזיק בדיעה הבסיסית שכל אחד ואחת זכאים להזדמנות שווה אלא שבפועל, לא נמצא שיוויון בין המינים בתחומים מסוימים בגלל הבדלים סטטיסטיים שנובעים מהבדלים מולדים. אין שום בעייה להתווכח על הרעיון אם הוא נכון או לא, אבל יהיו פמיניסטיות שא-פריוריות לא יעלו בכלל את האפשרות שיתכן הבדל בין המינים שנובע מהאבולציה השונה שהם עברו. אני מסכים לחלוטין שאין שום הצדקה לחלוקה הסטרואטיפית שציינת בספורט בבית ספר ובשאר הדוגמאות שנתת. אל תתייחסי לג'ק או דיאמונד ברצינות, הם לא ראויים לזה.

  • רקדנית  On 28/01/2010 at 3:43 pm

    אם מה שאתה אומר הוא נכון, אז זה עצוב ביותר.
    אני בכל מקרה לא רואה סתירות בין הזרמית השונים, שהם בעיניי תת נושאים של עיסוק בנשיות ובחירה חופשית (בשורה התחתונה).
    פשוט מדהים אותי לקבל נאצות כאשר מישהי מתעסקת בהגות על הדיכוי ותוצאותיו.
    נשים מפחדות לדבר על זה או להודות בכך שזה מטריד או מעסיק אותן, בגלל תגובות נאציות )ואני שמחה מאוד שאתה לא רואה את יעקוב או דיאמונד כראויים להתיחסות:)

    לאחר שיהיה חופש בחירה מוחלט ושינוי מסוים מהשורש בתחומים מסוימים, יהיה קל יותר לנתח את ההבדלים מתוך המחקר האבולוציוני.

    לגבי ספר כזה או אחר והגות רדיקלית – לא התפנתי עד היום לקרוא פמיניזם ולא נזקקתי לדעה של מיוחסת כלשהי כדי להיות סופר רדיקלית בענייני פמיניזם.
    זו טעות חמורה לבטל את ההבדלים האבולוציוניים, במיוחד כי אני בטוחה שזה מציג את התאוריה שלהן באור פחות אובייקטיבי.

    חשתתי כי מה שכתבת מגמתי, מכיוון שרגילה לראות בנט תגובות כמו "פמיניזם זה בולשיט כי גברים ונשים הם שונים" ואתה בטח מבין למה משפט כזה כה מכעיס, ילדותי, שטחי ולא קשור לטענות על דיכוי ובחירה חופשית.

    עצוב בעניניי שקיימת תופעה שבה אם אני למשל בעד אידיאל היופי ומקבלת אותו, אז אני "לא מספיק פמיניסטית", בעוד שאני בטוחה כי בתתי נושאים אחרים גם בעיניי אותה אחת תהיה שובניסטית..
    ולכן אני מסכמת פמיניזם כבחירה חופשית מתוך מודעות למה שאני ורק אני מעוניינת בו.

    למשל, מעולם לא הצלחתי להתחבר לקטע של "זוגיות ממוסדת" או הבאת ילדים לעולם.
    אני מניחה שרק בגלל זה הרבה יגדירו אותי רדיקלית, למרות שזה הגיע ממקום טבעי וחוסר .
    עניין בדרך זו, בלי שום ידע על פמיניזם.
    אבל אם אני רואה לנכון לשנות כמה מילים בשפה העברית, כדי שתהפוך לפחות פוגענית ואונסת, אני חייבת להיות "רדיקלית", גם אם אני הטיפוס הכי שברירי ולא לוחמנית מטבעי. פשוט אין מנוס מהגדרתי כרדיקלית אם אני חושבת שהכי לגיטימי בעולם לשנות פגמים ותועבות.

  • גיל  On 28/01/2010 at 5:19 pm

    הלוואי שכל הפמיניסטיות יהיו הגיוניות באותה מידה. מקווה שתשארי פה (ואגב אין סיבה לחתום בשמות שונים בפוסטים שונים, לא נושכים פה).

  • ניצן  On 23/10/2013 at 8:59 am

    חוץ מזה ה"פמיניזם המגדרי" מגדיר את "הנשים" ואת ה"גברים" כקבוצה שצריכה לפעול במשותף עבור האינטרסים של המגדר. לדעתן, אישה צריכה לעזור למישהי רק כי היא אישה וגברים "שובינסיטים" עוזרים אחד לשני רק כי הם גברים, דומה לתפיסה של לאום.
    אגב, הייתי שמח לו פמינסיטית הייתה מציינת מי חבר ב"פטריארכיה", הייכן הם מתכנסים ומה תוכן הישיבות שלהם.

    • גיל  On 23/10/2013 at 9:04 am

      אם נקח לרגע את הצד של הפמיניסטיות הרדיקליות, הן תאמרנה שאין איזו ועדה מיוחדת שמחליטה על פעילות הפטריארכיה אלא שזה כל החברה וכל האנשים מקבלים במובלע את הקודים הללו.

Trackbacks

  • […] פמיניזם אבולוציוני הוא הזרם הפמיניסטי שלוקח בחשבון את העובדה שיש הבדלים ביולוגים בין גברים ונשים שנובעים מהברירה המינית, ולכן לא צריך לצפות בהכרח לשיוויון מוחלט בהתפלגות של גברים ונשים בכל תחום. כמובן, שהעובדה שאין שיוויון בתוצאה הסופית לא בהכרח אומרת שההבדלים המקוריים היו ביולוגיים אבל גם לא בהכרח נובעת מאפלייה. כל מקרה צריך לבדוק לגופו ולבחון על פי מכלול הגורמים שהובילו לאי השיוויון הזה. לפעמים ההסברים יהיו חברתיים, לפעמים אבולוציוניים, לפעמים יהיה מדובר באפלייה ולפעמים לא. הבעייה היא שאם מראש לא מביאים בחשבון את כל הגורמים האפשריים לאי שיוויון וקובעים מראש שכל אי שיוויון הוא אפלייה אז בקלות אפשר להגיע למסקנות שגויות. זה מלווה לצערי פעמים רבות, בגישה מאוד אנטי מדעית לחקר המציאות ותיוג כל מי שמעז להציג הסבר אלטרנטיבי לאי שיוויון כלשהו כאנטי פמיניסט או שוביניסט. […]

%d בלוגרים אהבו את זה: