הבסיס המוסרי של ההתנהגות האנושית

ההשלכות האבולוציוניות מקיפות באופן פוטנציאלי את כל מגוון ההתנהגות והמחשבה האנושית. למעשה, אין תחום שנוגע לבני אדם שלא יכולה להיות לו נגיעה פוטנציאלית לאבולוציה. זה כולל גם נושאים כמו המוסריות האנושית.

חיזוק לבסיס האבולוציוני של המוסריות אפשר למצוא על ידי התבוננות בחיות אחרות, בעיקר שארי קרובינו הפרימאטים העליוניים. ידועים מקרים של שימפנזות (שאינן יודעות לשחות) שטבעו בניסיון להציל שימפנזות אחרות מטביעה, או של קופי ריזוס

קופי ריזוס בחברותא

שגוועו ברעב במשך ימים, כאשר משיכת שרשרת שהייתה מביאה להם אוכל, נתנה שוק חשמלי לקוף אחר. ביולוגים טוענים שהתנהגויות כאלו מהוות את הבסיס המוסרי של בני אדם. כל החיות החברתיות חייבות להגביל עצמן ולשנות את התנהגותן בצורות שונות, על מנת שהחיים החברתיים שלהם יהיו נסבלים.

אמירות כאלו, היו עד לא מזמן מקפיצות את הפילוסופיים שעוסקים בתחום האתיקה (תורת המוסר). פילוסופים שונים הסתייגו ממחשבות כאלו (שהיוו בעיניהם פלישה לתחום לא להם), אבל כיום הם הרבה יותר פתוחים לרעיונות מסוג דומה. אדוארד וילסון היה הראשון שהצית את האש כשהציע ב-1975 בספרו "סוציוביולוגיה" לקחת מידי הפילוסופים את האחריות להסברים מוסריים ולהעביר אותם לידי ביולוגים.

לקח לביולוגים עצמם כמה שנים טובות להיענות לאתגר, אבל כשעשו זאת, התפתח תחום מחקר חדש.
שנה שעברה, הביולוג מארק האוזר מהרווארד פירסם ספר שנקרא "Moral Minds", ובו הוא טען שלמוח יש בסיס גנטי לקליטת כללי מוסר, בדיוק באותה צורה שיש לו בסיס ביולוגי לקליטת שפה.

הפרימאטולוג ההולנדי פראנס דה ואל, הוא אחד החוקרים הבולטים בתחום. הוא אינו טוען שפרימאטים אחרים מחזיקים בעקרונות מוסריים כמו בני אדם, אלא שמוסר חייב להתבסס על בסיס רגשי כלשהוא, שללא ספק אפשר לראות אצל פרימאטים עליוניים אחרים, בעיקר שימפנזות. למשל, אחרי מאבק בין שתי שימפנזות, ניצפו שימפנזות אחרות שבאו לנחם את השימפנזה שירדה מנוצחת. לכל מין של קופים יש דרך שונה לצנן מתיחויות בין יריבים. אצל שימפנזות למשל, אם שני זכרים לא ישלימו לאחר קרב, שימפנזות נקבות יעסקו בתיווך עד הפיוס המיוחל (שיכול להתבטא בסילוק אבנים מידיהם). הן חשות, בצדק, שחוסר פיוס כזה גורם למתחים מיותרים בקבוצה, שיכול להפוך אותם לפגיעים יותר להתקפות מצד קבוצות אחרות. התנהגויות כאלו נעשות לטובת הקבוצה, והן הבסיס המקדים למוסר אנושי.

התנהגויות נוספות שמאפיינות פרימאטים עליוניים הן הדדיות ביחסים ותחושת הוגנות. קופי מקק למשל, זוכרים היטב מי עשה להם טוב ומי לא, ומתגמלים אותם בהתאם. הם מביעים חוסר שביעות רצון אם קיבלו תגמול קטן יותר מחבריהם על אותה עבודה. שימפנזות יחלקו יותר אוכל אם מי שעזר להם להתנקות מטפילים. הם גם לומדים את הכללים החברתיים במהרה, ויודעים בדיוק את מקומם בהיררכיה החברתית. כל ההתנהגויות הללו מהוות את היסודות הבסיסיים להיווצרות חברות.

אצל בני אדם הדברים כמובן מסובכים הרבה יותר. בדרך כלל, הקודים המוסריים נוקשים יותר. חברה אנושית מענישה הרבה יותר על התנהגות לא נאותה, אבל גם מיטיבה ומתגמלת יותר. בני אדם יכולים גם להשתמש בתבונה האנושית ולהפעיל שיקול דעת בכל אחד מהמקרים.

ישנם חוקרים שמרחיקים לכת וטוענים שהבסיס למוסריות הוא גם זה שמוביל בצורה עקיפה לסיכסוכים ולמלחמות. הבסיס המוסרי שלנו עוצב כלפי אנשים בקבוצה שלנו, על מנת לחזק קשרים קיימים. הוא עוצב על מנת להרחיק סכנות מקבוצות זרות שעלולות לפלוש אלינו. תחושת הקהילתיות היא זו שגורמת לנו להגדיר בצורה חדה, מי איתנו ומי נגדנו.

כמובן שרעיונות כאלו לא נשארים בלי תגובה של ביולוגים, פסיכולוגים ואחרים. הביולוג האבולוציוני הידוע ג'ורג ויליאמס, סבור שמוסריות היא רק תוצר לוואי של האבולוציה ולא אדפטציה בפני עצמה. פסיכולוגים לא אבולוציוניים טוענים כהרגלם שאי אפשר לייחס רגשות לבעלי חיים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דינה ראלט  On 24/03/2007 at 7:10 am

    "חיזוק לבסיס האבולוציוני של המוסריות אפשר למצוא על ידי התבוננות בחיות אחרות"
    מאיפה הסקת את זה?
    הלוואי שהיינו לומדים מהם…הם לפחות לא הורגים את בני מינם…
    שבת שלום, דינה

  • ג'וד ש.  On 24/03/2007 at 8:23 am

    נותנים שוקים חשמליים לקופים ומרעיבים אותם כדי לפאר את עצמך בתיזה מפגרת על מוסריות.
    צריך להשליך את החוקרים האלה לבית הכלא, וזה עוד יקרה, כשנתקדם עוד טיפה מבחינה מוסרית.

  • תומר  On 24/03/2007 at 8:35 am

    אבל לי זה נשמע כמו קשקוש פסאודו-מדעי.

    צריך לשים לב טוב אם המסקנות שאנחנו גוזרים מצפייה בכל מני פרימטים הם לא אנתרופומורפיזם פשוט, צריך לשים לב אם הנטיות הפוזטיביסטיות-רדוקציוניסטיות שלנו לא השתלטו עלינו עד עיוורון, וצריך לשים לב לכל מני תחביבים אנושיים שקשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לתת להם ערך אבולוציוני.

    "אין תחום שנוגע לבני אדם שלא יכולה להיות לו נגיעה פוטנציאלית לאבולוציה"

    באמת? גם כבישת מלפפונים? גם תספורות אופנתיות לפודלים? גם אספנות כפייתית של גליונות "לאשה"? גם עישון?

    השאלה היא אפילו לא אם יש לדברים האלה ערך השרדותי (ולי לא נראה שיש להם, אבל נניח שאפשר למצוא איזה משהו דחוק). השאלה היא האם יש להם ערך השרדותי מספיק גדול כדי שברירה טבעית של מיליוני שנים תבחר בהם על פני דפוסי פעולה אחרים, ל-מ-ר-ו-ת המחיר הכבד שהאורגניזם משלם עבורם (בזמן, אנרגיה, בריאות נפשית ופיזית). והתשובה לשאלה הזאת היא לדעתי שלילית בזנטית.

    יכולנו לשרוד טוב מאוד גם בלי השטויות האלה, מלקטים פירות יער בסוואנה. אם הגנים שלנו אחראיים לכל הקשקושים האלה אז הם פועלים בצורה שהיא בפירוש חסרת הגיון כלכלי ואפילו טפשית מבחינה השרדותית. וזה לא מתאים לגנים.

  • אבי  On 24/03/2007 at 9:07 am

    השאלות "האם אפשר ללמוד מחיות?" ו"האם נכון ללמוד מחיות?" הן בעצמן שאלות מוסריות שקודמות לכל הדיון שלך.
    כדי שאפשר בכלל יהיה ללמוד מהאבולוציה, צריך בסיס מוסרי כלשהו, ואותו אי אפשר לבסס על האבולוציה עצמה.

  • נינה  On 24/03/2007 at 9:26 am

    ראשית – ברוך הבא לרשימות.
    באשר למוסר – מוסר הוא בסך הכל כללי התנהגות בחברה. ומהבחינה הזו – גם לחתולים יש מוסר, כי יש להם קודי התנהגות משלהם בחברה. לדוגמה – חתול בוגר ימנע מלפגוע בגור, גם אם האחרון מנסה לגזול ממנו אוכל. הבעייה היא שאנחנו מערבים מוסר עם ערכים. הסברתי זאת במאמר על אתיקה ומוסר, אם כי בהקשר שונה.
    http://www.notes.co.il/nina/27513.asp
    נראה לי שלנסות לעשות רדוקציה של מוסר רק לגנטיקה זה קצת תמוה, ומעוות את התמונה הכוללת.
    ובהמשך לתגובה של ג'וד ש. – לא רק שיש אמת בדברים אלו, אלא יתרה מכך: לא ברור לי איך מצד אחד אנחנו מחשיבים עצמנו כנזר הבריאה, עליונים על חיות אחרות, ומצד שני מנסים ללמוד על עצמנו באמצעות ניסויים עליהם???
    יש כאן סתירה ברורה. וכן. הניסויים האלו אינם מוסיפים לנו נקודות.
    מכיוון שאנחנו מזהים מוסר עם ערכים, ההתנהגות הזו שלנו איננה ערכית.
    ואולי הגיע הזמן שנלמד משהו מבעלי חיים אחרים.

  • אזרח.  On 24/03/2007 at 5:57 pm

    https://www.earendil.ath.cx/radical/downloads/morality_of_anarchism.pdf

    נוסע אחר מספר על דבר מסעו ושהייתו בברזיליה. פעם נטה אהלו בעבי היער ושכב לנוח. חבורת קופים באה
    להתבונן אל אהלו והפריעוהו משנתו בצעקותיהם. כשבא לכלל כעס תפס את רובהו וירה בהם. אחד מהחבורה
    מת. הוא משכהו לתוך אהלו. ההרוג היה בעל צורה נאה והוא רצה להפשיט את עורו מעליו. הקופים התגודדו
    סביב אהלו ודרשו ממנו את חברם. הם צמחה נאנקו ונאנחו, יללו וקפצו ולא נתנו לו מנוחה. הוא גער בהם, איים
    עליהם, הראה להם רובהו, כל זה ללא- יועיל. לבסוף נדחק ונכנס אל תוך אהלו זקן הקופים והתחנן בפנים מביעות
    צער ויגון שישיב להם את השבוי. הנוסע נאלץ להחזיר להם את החלל. בני החבורה תפשוהו ונשאוהו כשהם
    נאנחים וצווחים, לתוך היער.
    הקופים עשו זאת משום השתתפותם בצערו של אחי המומת. הם לא ידעו שהוא כבר מת, הם חשבוהו אך לשבוי
    בתוך אהלו של הנוסע. הם הכירו ביתרון כוחותיו של הרוצח וידעו שהוא יכול להמיתם, אבל רגש החמלה היה
    אצלם גדול וחזק כל כך והוא הטרידם כל כך עד שהם שכחו על דבר הסכנה הצפויה להם. רגש ההשתתפות בצערו
    של אחי- הנרצח הביא אותם עד דכא ואנס אותם לסכן חייהם לשם השקטתו וסיפוקו.
    הנמלים משליבות עצמן אל תוך האש, בשעה שהחייה היותר נוראה בתבל, האדם, מצית את קינן. לאלפים הן
    מקריבות את חייהן לשם הצלת "גוריהן" מתוך הדליקה. הן מסכנות חייהן חלף התענגות שנותנת להן מעשה
    הצלת ילדיהן וביציהן. הן מטפלות בהם ודואגות לשלומם יותר הרבה מהבורגנים שלנו.

    אבל לו התבוננו אל ארחם ורבעם של בעלי- החיים
    ו"תהלוכות" הנטעים, כי אז נוכחנו בנקל שלבעלי- החיים והנטעים ישנה תורת-מדות מעולה מזו ושונה לגמרי.
    הזקנים שבאבות הכנסיה כבר עמדו על – זה. אוגוסטין הקדזש שנה: להחיות אין נשמה. כל מעשיהן נעשים בעל-
    כרחן, כצורך טבען ומשום זה אין להן לא מדות טובות ולא רעות, והן אינן יודעות כלום לא על דבר גן-העדן
    והגיהנם, ולא על דבר שכר ועונש. הן עושות את הטוב והמטיב להן. אוגוססין הקדוש, כמו כל מורי-הדת,
    הנוצרים, המוסלמניים והבודאים אשר האמינו שלאדם יש נשמה ושהוא עומד למעלה מכל בעלי-החיים, לא היה
    יכול לבאר באופן אחר מעשיו הטובים והרעים של הילוד-אשה אלא על ידי השפעתו של אלהים או על ידי אכפו
    של השטן. הפילוסופים והמוסרנים שלא האמינו באלהים ובשטן, בראו להם מלים חדשות כמו "המצפון", ה"צו
    המוחלט" וכדומה….
    מורי-הדת, הפילוסופים והמוסרנים לא למדו זואולוגיה. הם לא התבוננו אל התנהגותם של בעלי-החיים
    החברתיים כמו למשל הדגה, העופות החרקים ודומיהם. בעלי-החיים יודעים להבחין בין מעשה טוב ורע. ועוד
    יתרה, יש להם אותם המושגים על המעשה הטוב והרע שפותחו על ידי בני האדם.
    חוקרי הטבע של המאה הי"ח כבר השגיחו בעובדה המתמיהה הזו. הם צפו וראו את תהלוכותיהם של בעלי-
    החיים, וכתבו על נושא זה ספרים כבדי-משקל וערך. אבל הם לא הסיקו שום מסקנות מהעובדות האלו.
    והעובדות כשהן לעצמן לא הובילו לשום מטרה ומעט מעט נשתכחו. אך במאה הי"ט החלו להשוות אורח חייהם
    של בעלי-החיים, הנהגותיהם, אל החיים והמעשים של בני-האדם, ואז מצאו שהרגש המוסרי מפותח יותר אצל
    בעלי-החיים.
    􀂐
    􀂐
    􀂐
    פורל, חוקר הטבע המפורסם שבלה עשרות שנים בתצפיות חייהן ומדותיהן של הנמלים, מוסר לנו עובדות אלו
    שהוא צפה אותן פעמים רבות.
    ישנו סוג נמלים הנקראים בשם נמלי-הדבש. הן יוצאות השדה ומלקטות שם מיץ הפרחים ממש כמו שנוהגים
    הדבורים. אלא שהדבורים מלקטות את הדבש בכפות רגליהן והנמלים – בקיבה מיוחדת, היינו בכיס מיוחד
    הנמצא בתוך הקיבה. בשעה שנמלות רעבות פוגשות בנמלה בעלת-כיס מלא דבש והן מבקשות ממנה אוכל,
    הנמלה השבעה סוחטת כיסה וטפת דבש נוטפת והרעבות אוכלות לשובע. הנמלה השבעה חושבת לחוב קדוש
    להאכיל את הרעבות.
    שאלו נמלה זו אם רע הוא מעשה מניעת היתר מהרעבות, והיא בוודאי תענה ותאמרי רע הוא שלי יהא יותר מדי
    צרכי והזו תהא רעבה, עלי ליתן מהשפע שלי. היו מקרים, – אף כי נדירים, – שנמלה אחת מאנה לנהג ככה. היא
    לא רצתה ליתן מ"הונה הפרטי" שעלה לה ביגיעה יתרה: ועל זה גרשוה מהסתפח בנחלת חבורתם, בקנם. עוד
    עובדה מפתיעה אחת.
    פעם קשרו מלחמה שתי חבורות נמלים. הנמלים הן עם עז ואוהבות קרבות. לפתע השגיחו שנמלה אחת שבעה
    מסרבת להאכיל נמלה רעבה שפגשה. שני מחנות הנמלים הפסיקו התגוששוהן וכולן התנפלו על הנמלה המושחתת
    וקרעוה אברים, אברים.
    עמוד 7 מתוך 14
    הצפרים הקטנות, האנקורים, מעמידות זקיפים, צופים המודיעים לעדה על כל הנעשה סביבותיהן. אם יש
    שזורקים לפניהם פרוסות לחם אחדות והצופים משגיחים בהן, מיד הם מוציאים קול צפצוף שפירושו קריאה לכל
    בנות העדה לבוא ולהשתתף בסעודה שפלוני הכין בעדם.
    אם הצופים לא הודיעו כלום, או אחת מהן באה ולקחה לה את כל הפרוסות לבדה, כולן מתנפלות על הרשעה הזו,
    הן מוציאות אותה, בחרפת גירושים, מתוך העדה.
    החפרפרה היא חיה קטנה, היא חופרת מערות בתוך הטודמה, ובהן היא אוגרת מזונותיה לימות החורף.
    כשחפרפרה אחרת באה אליה, היא נותנת לה הרשות להכנס לתוך מערתה, ומרשה לה לאכול כאוות נפשה. שאלו
    חפרפרה זו מדוע היא מתנהגת ככה ומוחלת על זכות רכושה הפרטי, והיא תלעג לכם. היא לא תבין שאלתכם, הכי
    אפשר כלל להתנהג אחרת, כלום אפשר לה למנוע לחמה מחברתה הרעבה?

  • גיל  On 24/03/2007 at 7:02 pm

    קודם כל תודה על התגובות המעמיקות שלכם.

    דינה ואבי: אני בהחלט חושב שניתן ללמוד מחיות אחרות, כי האבולוציה פועלת עליהם בדיוק כמו שהיא פועלת עלינו. אבל מכאן ועד להסיק שכל דבר אפשר להסיק מהם, או שההשוואה היא אחת לאחת, רחוקה הדרך. כמו שכתבתי, הטענה היא לא שפרימאטים מחזיקים בעקרונות מוסריים כמונו, אלא שהבסיס למוסר קיים אצלם. כמובן שאצל בני אדם זה מורכב הרבה יותר, אבל זה לא אומר שבתחומים מסוימים כמו התרת מתיחויות בקבוצה שלך אנחנו פועלים בצורה דומה.

    לנינה: אני מסכים איתך לגבי ההגדרה הפורמאלית של מוסר. לא רציתי להיכנס בכלל לנושא ההגדרה של מה זה מוסר ואני בטוח שאת יודעת על זה הרבה יותר ממני. השתמשתי כמו שאמרת, במשמעות העממית של המושג. כמו שהזכרתי במאמר, יש חוקרים שחושבים שהבסיס האבולוציוני של המוסר (מה שאת תקראי לו ערכים) יכול להוביל גם לרצח ומלחמות. אין כאן ניסיון לעשות רדוקציה לגנטיקה, ובהחלט יש לנו בחירה מה לעשות ומה לא. כמו כל דבר באבולוציה, כפי שהזכרתי במאמרים קודמים, אנחנו מדברים על נטיות מסוימות שטבועות בנו. איך הן באות לידי ביטוי בפועל זה תלוי בכל אחד ואחד מאיתנו, בסביבה בה הם גדלו, בחברים, משפחה וכו'. אני לא יודע מי מחשיב עצמו בדיוק כנזר הבריאה, אני לא מחשיב את עצמי ככזה, ואני לא חושב שרוב מוחלט של המדענים שעוסקים באבולוציה יחשיבו. אפשר ללמוד הרבה מניסויים על בעלי חיים, אבל כמובן שצריך לצמצם אותם להכרחיים ביותר ולאלו שלא גורמים סבל לחיות.

    לגוד: אכן, יש משהו בעייתי בניסויים מהסוג הזה ואלו ניסויים שהיום כבר לא עושים אותם. ועדיין, מהעדויות הללו ומתצפיות על קופים אפשר ללמוד הרבה מאוד.

    לתומר: אין פה עניין של אנתרופומורפיזם. אני מסכים שיש מקרים שאנשים מייחסים אנושיות לרגשות של בעלי חיים, אבל במקרה הזה מדובר על תצפיות די ברורות של ההתנהגויות שלהם שלא משאירות הרבה מקום לספק לגבי הכוונות המקוריות. אני בהחלט עומד מאחורי האמירה שלי שלכל התנהגות אנושית יש בסיס אבולוציוני כלשהיא. חשוב לזכור עם זאת כמה דברים: זה שיש להתנהגות מסוימת בסיס אבולוציוני לא אומר שזו בהכרח אדפציה. זה יכול להיות תוצר לוואי של דברים אחרים. דבר שני, בסיס אבולוציוני לא אומר שזה בסיס מוחלט ואין פה גם השפעות תרבותיות. התייחסתי לנושא של מהו בסיס אבולציוני בחלק ג' של ההצגה לנושא. דבר אחרון: ההישרדות באבולוציה אינה מטרה בפני עצמה. מה שחשוב הוא רבייה. ההישרדות חשובה כל עוד היא משרתת את המטרה הזו. לכן הנושאים שהזכרת יכולים בהחלט ליפול תחת ההגדרה הרחבה של ברירה מינית שכוללים ניסיון לרכוש סטטוס, ניסיון להרשים את בני המין השני וכו'. יש גם כמובן דברים שהם מה שנקרא מאלאדפציות, כלומר הפעלת המוח הקדמוני שלנו על גירויים שלא היו קיימים בעברנו האבולוציוני ולכן גורמים לנו צרות היום. עישון, אכילת יתר של שומנים וסוכר, בהחלט יכולים לענות על ההגדרה הזו. לא כל מה שקשור לאבולוציה בהכרח טוב לנו בחברה המודרנית היום. ההיגיון הכלכלי שאתה מדבר עליו, חייב להיות תקף מבחינה היסטורית ולא שהוא הישרדותי בהכרח היום.

  • תומר  On 24/03/2007 at 9:08 pm

    מצטער שקצת צעקתי קודם.

    בכ"א, נראה לי שהסבר טוב להתנהגויות כאלה, כולל מוסר, יצטרך לכלול (אם אנחנו לא רוצים להיכנס לכל מני עניינים רוחניים, ואני מבין שאתה לא רוצה) תיאוריות משלימות לברירה גנטית, כמו תיאוריית המימטיקה של סוזן בלקמור. לדעתי זה נותן השלמה תיאורטית שחסרה בהסבר גנטי גרידא.

  • גיל  On 24/03/2007 at 9:21 pm

    כשאני מדבר על הבסיס האבולוציוני של תופעה מסוימת אני אף פעם לא חושב שרק האבולוציה תסביר את זה, זה נראה לי מובן מאליו. משום מה, כשאנשים ששומעים את המילה אבולוציה מייד אוטמים את אוזניהם ונראה להם שמי שהזכיר את המילה מתכוון שהכל ביולוגיה. מעניין שאין להם בעייה להניח שהכל תרבותי כאשר הסבר תרבותי מסוים מוצג.

    ממטיקה היא אכן תיאוריה מאוד מעניינת אבל גם איתה צריך לנהוג בזהירות, כי היא נוטה להיות על גבול הפסבדו מדע לפעמים.

  • עותי ר.  On 24/03/2007 at 10:49 pm

    שלום גיל
    בתשובתך לתומר ציינת שההשרדות באבולוציה אינה מטרה בפני עצמה אלה רביה היא המטרה. שאלתי היא כיצד מגדירים את מטרת האבולוציה ועל סמך מה בעצם? לי נשמע יותר הגיוני שהישרדות היא מטרת הפרט וגם מטרת המין כולו ורביה היא אמצעי (אחד)להשיג את המטרה

  • גיל  On 24/03/2007 at 11:43 pm

    לאבולוציה עצמה אין מטרה במובן של תיכנון לטווח ארוך. על פי תיאוריית הגן האנוכי (זו שמקובלת היום), הגנים הם יחידת השיכפול והם אלו שמתקיימים לנצח. אנחנו, במובן הזה הם הנשאים של הגנים והם כביכול "משתמשים" בנו להעביר את עצמם הלאה.

    כעת, מה זה אומר להעביר את עצמם הלאה? הכוונה היא שהגנים שמסתגלים לסביבה בצורה הטובה ביותר, ומסוגלים להתרבות הכי מהר, הם אלו שישרדו לטווח הארוך. במובן הזה, הנשא (קרי: בני אדם או כל חיה אחרת) טובים כל עוד הם מתרבים. אם אנחנו שורדים אבל לא מתרבים אז הגנים שלנו לא עוברים הלאה. כלומר זה בדיוק הפוך ממה שאמרת: שרידה הכרחית כל עוד היא משרתת את מטרת הרבייה. לדוגמא, האלמנה השחורה טורפת את בן זוגה אחרי ההזדווגות. הבן זוג לא נחוץ אחרי שהוא עשה את שלו. אם הישרדות הייתה המטרה אז הוא היה נמנע מהזדווגות נכון? אצל בני אדם זה כמובן שונה. שני ההורים חיוניים מאוד להישרדות של התינוק (לפחות בעבר זה היה נכון), והתינוק לא ישרוד לבדו. לכן האבולוציה עיצבה אותנו ככה, שנמשיך לחיות עד שהילדים שלנו יוכלו לעמוד בפני עצמם.

  • יונתן.ק  On 25/03/2007 at 6:28 pm

    ההבדלים בינינו והשינויים בפנינו חושפים ביטויים פיסיים ונפשיים של פגיעות.

    גם אם נימנע מעצמנו או נעטה מסכות לא תעלם הפגיעות.

    כשיש לנו רגש כלפי משהו או מישהו
    הפגיעות שלנו דוחה את או מתחברת עם הפגיעות שלו.

    אם מוסיפים או גורעים ממידת הפגיעות,
    מתקשחים או מתרככים.

    הפגיעות משותפת לנו וחוצה בינינו,

    מקטבת את היחסים
    בינינו לבין
    השאר
    .

    במאמץ ל.., נסחפים,
    בשמירה על.., שוקעים.
    בבחירה ומכורח נמשיך
    לשמור על הרצף הפנימי,
    במאמץ לעמוד במקצב חיצוני.

  • Amir A  On 27/03/2007 at 3:38 am

    קודם כל לדינה – בעלי חיים הורגים גם הורגים את בני מינם. הרי ידוע שאם אריה צעיר מצליח להדיח את מנהיג הלהקה המעשה הראשון שהוא עושה זה להרוג את כל גורי האריות של המנהיג הקודם.

    קיימים גם נחשים שאוכלים נחשים אחרים.

    ונא לא לשכוח את האלמנה השחורה שאוכלת את הזכר בזמן האקט המיני.

    וסביר שקיימות עוד ועוד דוגמאות שאין צורך להזכירן. מספיק בדוגמאות שהבאתי על מנת להפריך את הטיעון שחיות לא הורגות את בני מינן.
    לגבי מוסר ואבולוציה –
    המוסר הידוע לנו הוא התפתחות של השנים האחרונות. יהיו אלו שיטענו כי הבסיס המוסרי הוא עשרת הדיברות ויהיו אחרים (כמוני) שיטענו שמקור מה שאנחנו תופסים כמוסר הוא הצורך לווסת את כוחות החברה ותו-לא (המגנה כרטא היא דוגמא נפלאה למסמך שאמור להיות מוסרי אבל הוא בסך הכל הסכם כלכלי שהמלך הוכרח לקבל). בכל מקרה הגיל הכרונולוגי של המוסר האנושי נראה לי צעיר מדי מכדי שיתאפשר לשייך אותו לתהליך אבולוציוני.

    ולבסוף, לכל אלו הטוענים מצד אחד לצורך בערכים מוסריים גבוהים ומצד שני כמהים לכך שנלמד מהחיות – המוסר הוא מה שמפריד בין בני האדם לבעלי חיים, למעט המקרים שגיל ציין. לבוא ולטעון שרמה מוסרית גבוהה תאופיין בלמידה מעולם החיות היא טענה, אעפס, בעייתית.

  • אריאל  On 27/03/2007 at 6:38 am

    אני לא משוכנע לגבי הטענה שלך שהמוסר הוא התפתחות של השנים האחרונות. כלומר, ברור שהמוסר משתנה עם הזמן אבל זה נדמה שישנם ערכים מסוימים שנשארים מאז תחילת התיעוד האנושי, כדוגמת איסורים שקיימים כבר מתקופת התנ"ך כמו לא תרצח או לא תגנוב או לא תנאף, שבצורות שונות קיימות בחברה האנושית לפחות כמה אלפי שנים ואפשר להניח שיש להם אולי בסיס אבולוציוני. גם איסורים על גילוי עריות או קניבליזם, שמקובלים בכמעט כל חברה, אפשר לקרוא להם מוסריים ויש להם יסודות עמוקים.
    בקיצור, לא כל חוק מוסרי התחיל בקאנט או שפינוזה

  • Amir A  On 27/03/2007 at 1:12 pm

    כמו שכתבתי בתגובה שלי, יש כאלו שיטענו שמקור המוסר הוא בתקופת האבות. כך או כך אין לי עם זה בעיה, כי גם 5000 שנה זה לא תקופת זמן ארוכה במונחי זמן אבולוציונים.

  • אריאל  On 27/03/2007 at 6:22 pm

    זה נכון, אבל אין לנו תיעוד על תקופות קדומות מתקופת האבות כך שאין סיבה לא להניח שמוסר היה קיים אף לפני כן

  • אורי  On 10/04/2007 at 7:00 pm

    אין ספק שעיסוק בנושא המוסר גורר תגובות נרגשות מצד אנשים רבים, כמו חלק מן המגיבים כאן.
    אני אישית מסכים עם גיל במאה אחוזים, ומקבל את הטענות שהועלו בכתיבתו.
    אנשים מסרבים להאמין כי המוסר הכל כך קדוש שהם אוחזים בו קיים גם אצל קופים, מאותן סיבות עתיקות שמנעו מהם להאמין שכדור הארץ מקיף את השמש ולא ההפך…
    שאלתם את עצמכם פעם למה אף אדם בעולם עוד לא התנגד לתורת היחסות של איינשטיין? לתורת הקוואנטים? לחוקי מאקסוול? לחשבון האינטגרלי של ניוטון?
    ולעומת זאת – למה תורת האבולוציה והעקרונות הנגזרים ממנה ממשיכים לעורר כל כך הרבה מחלוקות קשות? למה הכנסייה רצתה לצלוב את גליליאו על שטען כי כדור הארץ מקיף את השמש?
    הסיבה היא, מכיוון שלאנשים קל לקבל תיאוריות שלא נוגעות בהם ובאגו שלהם במישרין. ברגע שצצה לה תיאוריה מדעית שבמקרה מזיזה את האדם סנטימטר ימינה ממקומו כתפארת הבריאה, מייד קופצים להם כל מני אנשים שיודעים שלל מילים מסובכות בלועזית (רדוקציה וכדומה), ומנסים לסתור את התיאוריה, גם כשכל הממצאים בשטח מצביעים על נכונותה.

    ועכשיו כמה תיקונים לכותבים שמעלי:
    1. המוסר אינו מפריד את האדם מבעלי חיים. אין שום דבר שמפריד את האדם מבעלי חיים. האדם הוא בעל חי עם מוח מפותח במיוחד, כמו שהפיל הוא בעל חי עם חדק (אף) מפותח במיוחד. קצת צניעות לא תזיק…
    2. המוסר לא התפתח רק בשנים האחרונות, אלא אם כן כוונתכם לכמה מיליוני השנים האחרונות.
    3. הטיעון שאנחנו צריכים ללמוד מבעלי החיים איך להיות מוסריים הוא… איך נאמר את זה בעדינות? ילדותי, תמים, נובע מבורות רבה, וכמו שאמר פעם פיזיקאי זוכה פרס נובל שאיני זוכר את שמו – הוא אפילו לא מוטעה, הוא פשוט לא נכון לחלוטין.
    4. ברירת צאצאים גנטית אכן יכולה להוביל אנשים לקחת את הפודלים שלהם למספרה, לחטט באף, לכתוב את הסימפוניה השמינית, ולפצח את האטום. מי שמעוניין לדעת, אני מוכן להפנות אותו אל הספרים המתאימים.
    5. למעשה כל המושג "מוסר" הוא אינו מוגדר כמו שצריך כשמדברים על בעלי חיים. האם האלמנה השחורה היא מוסרית כשהיא אוכלת את בעלה? גם כשמדברים על בני אדם, המושג הזה מלא בסתירות פנימיות, ובסיטואציות שבהן אדם עומד בפני בחירות שאף אחת מהן לא מוסרית. המושג הוא גם תלוי תרבות, תלוי נקודת השקפה, לפעמים גם תלוי מין… וכשמדברים על מוסר בין מדינות זה המון פעמים מעוות את הפוליטיקה העולמית ויוצר מסך של מראית עין, שמאחוריו מסתתרים האינטרסים הישרים. למעשה, כל התפיסה של ההגינות והמוסר האנושי מקורה באבולוציה של חיים בקבוצות, כמו שמקורה של האהבה הוא בגנים אנוכיים שרוצים להשתכפל.
    6. לגבי השוקים לקופים אני מסכים איתכם. אני לא חושב שהמחקרים האלה שווים שוקים לקופים, ומקווה שכבר הפסיקו עם דברים כאלה…

%d בלוגרים אהבו את זה: