תיסמונת מלחמת המפרץ – דוגמא להיסטריה המונית?

תיסמונת מלחמת המפרץ (Gulf War Syndrome), היא השם הכולל לאוסף של סימפטומים שחוו חיילי ארה"ב כתוצאה ממלחמת המפרץ הראשונה. בין הסימפטומים הללו אפשר לכלול נדודי שינה, עצבנות, אובדן שיער, עייפות כללית, כאבים בשרירים, פריחה על העור, אובדן זיכרון, כאבי ראש, סחרחורות, קוצר נשימה, כאבים לא מוסברים ועוד. חלק מהחיילים סבורים שהתסמינים אחראים גם לסרטן או לידה של עוברים פגומים, ואחרים גורסים שזו מחלה המועברת במגע מינית.

כפי שניתן לראות הסימפטומים רבים ומגוונים. מעריכים שבערך 60,000 מתוך 700,000 החיילים ששירתו במלחמה דיווחו על בעיות בריאות בחודשים ובשנים שאחרי המלחמה.

והנה, מחקר חדש של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב מטיל צל גדול על הקביעה כי התסמינים הללו קשורים למלחמה, ואם המקור שלהם זהה.

שלא יהיה ספק, האנשים המדווחים על התסמינים הללו סובלים, אבל השאלה היא האם ניתן "להאשים" את המלחמה בסבל שלהם. התופעה הזו יכולה לשמש כמקרה מבחן לצורה שבה אנשים מקבעים בתודעתם סיבה ותוצאה, ואיך בשיתוף פעולה עם התיקשורת יוצרים מצג שווא שיש בו סימנים רבים המעידים כי מדובר בהיסטריה המונית לא מבוססת.

מה יש לנו פה? צורת הסקה שמבוססת על כשל לוגי. אם מאורע מסוים קורה אחרי מאורע אחר, אנשים נוטים להסיק כי הוא קרה בגללו. כשל הסיבתיות הוא כשל מאוד ידוע לפסיכולוגים. מתאם בין שתי תופעות לא מעיד על זה שאחת גורמת לשנייה. בגלל שהחיילים חוו את התסמינים אחרי מלחמת המפרץ, הם (והרופאים שטיפלו בהם) מיהרו להסיק שהמלחמה היא שגרמה להם. בעוד שתיאורטית הדבר אפשרי, אין זה אומר שזה הכרחי. התסמינים המתוארים יכולים להיגרם בגלל אלף ואחת סיבות אחרות. חלק מהבעייה נעוץ בעובדה שיש כל כך הרבה תסמינים שונים, והתסמינים הללו מאוד כלליים וכאלו שנחווים על ידי הרבה מאוד אנשים בחיי היום יום שלהם.

בידוד הגורמים למחלה מסוימת אינה תופעת קלה כלל ועיקר. ניקח לדוגמא את הקשר בין עישון לסרטן ריאות. הרבה מאוד מעשנים כבדים לא חולים בסרטן, בעוד הרבה לא מעשנים כן. ולמרות זאת, הקשר בין עישון לסרטן ידוע ומקובל על הכל.

במקרה של תיסמונת מלחמת המפרץ, אף אחד לא הצליח לבודד שום גורם ספציפי שאחראי לכל התופעות שנחוו על ידי החיילים. ב-1996, ועדה שהקים הנשיא קלינטון קבעה שמתח נפשי (stress) הוא הגורם לתופעה. לחץ נפשי הוא גורם מאוד בעייתי ויכול לשמש כחרב פיפיות. המסקנה שלחץ נפשי גורם לכל הבעיות יכולה להיות נכונה, אבל צריכים להיות מאוד ספקנים כששומעים הסבר כזה. ראשית, לא ברור מה מקור הלחץ. הלחץ יכול לנבוע מהמלחמה אבל גם מהרבה גורמים אחרים, החל מפקקי תנועה ועד פרידה לא נעימה מבן או בת הזוג. שנית, בעוד שידועות ההשפעות הפסיכולוגיות של גורמים נפשיים על הבריאות הפיסית של האנשים, המילים מתח נפשי מאוד לא ברורות וקשות להגדרה. הן יכולות להכיל בתוכן הרבה מאוד גורמים אחרים שקשה להבחין ביניהם. הרבה אנשים משתמשים במילה סטרס כהסבר למגוון תופעות פיסיות ונפשיות כאחד. בנוסף לכך, אנשים משתמשים במונח לתיאור דברים שונים בתכלית, כשכל אחד מגדיר אותו בצורה שונה וסובייקטיבית. מה שנחשב למלחיץ עבור אדם אחד, לא בהכרח יהיה מלחיץ עבור אדם אחר ולהיפך. הרבה פעמים מחלות שנחשבו בעבר כנגרמות על ידי לחץ נפשי, התגלו בסופו של דבר כנגרמות על ידי גורם אחר. למשל, כיב קיבה (אולקוס) נחשב במשך שנים כמושפע מלחץ נפשי עד שהתגלה שלא כך הדבר.

בין הסיבות שהוזכרו בעבר כגורמים לתיסמונת מלחמת המפרץ היו שימוש בנשק כימי על ידי העיראקים, חשיפה לגזים רעילים בזמן המלחמה, ואפילו רגישות יתר למסיכות האב"כ שהחיילים השתמשו בהן כאמצעי הגנה בזמן הפלישה הקרקעית. אחת הבעיות בקביעת הגורמים לסימפטומים השונים היא שמכיוון שאין שום סטטסיטקות על מצבם הרפואי של החיילים לפני המלחמה, לא ברור האם המלחמה דירדרה את מצבם הבריאותי או שהתסמינים היו שם כל הזמן ורק התגלו לאחריה.

כמובן שכמיטב המסורת האמריקאית אי אפשר גם להתעלם מתיאוריות קונספירציה שונות. על פיהן, הצבא האמריקאי מסתיר ומטייח את הסיבות לתסמינים שידועות לו כדי לא לגרום לעוד יותר היסטריה, או כדי לא לחשוף מידע רגיש (למשל, שימוש באמצעי לחימה לא קונבנציונאליים). המחקר החדש לא מצא שום עדויות לטענות הללו. הוא כן מצא הרבה בעיות מתודולוגיות במחקרים שבדקו את החיילים שדיווחו על התסמינים. בעיות כמו מדגמים לא מייצגים של החיילים שהשתתפו במלחמה, הסתמכות על דיווחים עצמאיים של החיילים במקום לערוך להם בדיקות רפואיות אובייקטיביות, היענות נמוכה להשתתף במחקרים הללו, ומעקב קצר מועד שלא יכל לבדוק השלכות ארוכות טווח של התסמינים (למשל, האם הם גרמו לסרטן).

למרות כל המיגבלות הללו סקירה של המחקרים שנעשו על חיילים שחזרו מהמפרץ לא מצאה שום תיסמונת ייחודית ומובחנת. בנוסף, לא נמצאה שום עלייה במקרי הסרטן של החיילים, מחלות לב, או כל מחלה פיסית אחרת שניתנת לאיבחון. מה שכן מצאו, וזה תואם ממצאים של מחקרים ממלחמות אחרות, זו עלייה במקרי הדיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder).

רבים מהחיילים זועמים על המחקר החדש, בגלל שהם בטעות חושבים שאם תיסמונת המפרץ אינה אמיתית, אנשים מטילים ספק בסבל שלהם. אין בהכרה שהתיסמונת לא קיימת כדי להקל ראש במה שהחיילים מרגישים. במקום זה, כמו בכל היסטריה המונית, אלו שבאמת סובלים צריכים להבין שהם פשוט מייחסים את הסבל שלהם לגורם הלא נכון.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • באנדר  On 15/03/2007 at 9:43 am

    גם במקרה זה לא נימצא שום קשר, לא סיבתי ואפילו לא הסתברותי בין המקרים.

  • גיל  On 15/03/2007 at 3:11 pm

    מיטב הסטטיסטיקאים ישבו ומצאו שהסבירות של הצוללים לחלות בסרטן לא הייתה שונה שונה מהסבירות באוכלוסייה. הבעייה שם שהמדגם קטן יחסית ואולי בגלל זה החליטה הממשלה לפצות את משפחות הנפגעים למרות חוסר הקשר. גם לא ממש מצאו למה הצוללים צריכים היו לחלות בסרטן, למרות שאנשים חושבים שמים מזוהמים=הגברת הסיכוי לסרטן.

  • Amir A  On 15/03/2007 at 3:17 pm

    חשוב לציין שהעובדה שלא נמצא קשר סיבתי אינה מספיקה על מנת לדחות את האפשרות שקיים קשר כזה. כל מה שניתן לטעון זה שבמידה ואכן קיים קשר סיבתי, המחקרים האמורים נכשלו בחשיפתו. וכמו שגיל ציין, ההחלטה על הפיצוי היתה, סביר להניח, שילוב של יחסי ציבור ועלות כספית נמוכה יחסית

%d בלוגרים אהבו את זה: