עד כמה צריך להיות ספקנים בחקירה מדעית?

בירחון המצוין Skeptical Inquirer, העוסק בעידוד החשיבה המדעית, התפרסם לא מזמן גיליון מיוחד שעוסק במדע ואמנות. התפרסמו שם כמה מאמרים מצוינים של מדענים מפורסמים. סטיבן פינקר, הפסיכולוג האבולוציוני הידוע (תחום התמחותו פסיכולינגוויסטיקה), כתב על איך תחומים שונים כמו מדעי הרוח ומדעי הקוגניציה מתקרבים זה לזה, ומשפיעים זה על זה. למשל, פילוסופיה של המחשבה (mind) מתמזגת עם תחומים כמו מודעות ושפה, או איך בלשנות קרובה היום מאוד לפסיכולינגויסטיקה וניורולינגוויסטיקה.

אבל הייתי רוצה להתרכז במאמר אחר שנכתב על ידי הניורוביולוג המפורסם ראמאצ'נרדאן (ספר מצוין שלו "תעתועי המוח" תורגם לעברית). ראמאצ'נרדאן כותב על מהות הספקנות במדע. אין חולק על כך, שעל כל מדען להצטייד במידה ראויה של ספקנות לפני שהוא מקבל תיאוריה מסוימת או תוצאות כלשהן כאמינות. אבל ראמאצ'נרדאן תוהה, האם לא הרחקנו יתר על המידה במידת הספקטיות שלנו, כך שאנחנו עלולים לדחות רעיונות חדשים ומבטיחים רק בגלל שהם לא נראים לנו אמינים? הוא מונה כמה בעיות במבנה של ההשכלה הגבוהה שיכולות לבלום רעיונות חדשים אלו.

לפי ראמאצ'נרדאן, עדיף לו למדען לטעות 9 פעמים מתוך 10 אבל שהרעיון העשירי שלי יהיה מהפכני, מאשר לצדוק 10 פעמים, אבל כל אחד מהרעיונות שלו הוא טריוויאלי ולא ממש חשוב. מדענים נוטים יותר ויותר (לפעמים בצורה לא מודעת), לעסוק בחיקו החמים של המדע המוכר והמוכח, היכן שהם חשים בטוחים. הם עוסקים בנושאים שעמיתים עוסקים בהם (ולכן קל להם יותר לקבל תקציבי מחקר, או לפרסם מאמרים שעוברים שיפוט של עמיתים), והגמול החברתי גדול. לכל מי שעוסק במדע מוכרת התופעה של חוקרים המפרסמים שוב ושוב את אותן רעיונות, בהתבסס על אותו סוג של מחקר (ולפעמים על סמך אותם נתונים עצמם!), בלי שום תעוזה של מחקרים חדשניים מתוך חשש שהם יאבדו את מעמדם בתחום.

התוצאה ההרסנית של זה, על פי ראמאצ'נרדאן, היא שהמדע מאבד מההתלהבות שלו. לפני מאה שנה הונע המחקר המדעי על ידי התשוקה לידע. הרבה מאוד אנשים עשירים עסקו במדע בהתלהבות, ולא היו צריכים להתפשר על מחקריהם כי לא היו להם דאגות פרנסה (למשל, קארל פירסון הסטטיסטיקאי ומדען החברה הנודע שעל שמו קרוי מתאם פירסון). אבל היום רוב המדענים אינם עשירים. תקציבי המחקר אמורים לפתור את הבעייה, אבל בפועל הם הופכים את המדע למקצועי במובן השלילי של המילה. אנשים נאבקים על תקציבי מחקר ומשקיעים זמן רב בכתיבת מענקים כאלו. גרוע מכך, הם צריכים להתאים את המחקרים שלהם למקובל כי אחרת לא ימומנו. הגיוס של חוקרים למחלקות השונות באוניברסיטאות מתבסס במידה רבה על היכולת של אותו חוקר לגייס כספים (לרוב, בצורה של מענקי מחקר). חוקרים צעירים נאלצים להתפשר על המחקר שלהם ולחקור משהו מוכר, כי בהרבה ועדות המתקצבות את המחקרים שלהם, חדשנות היא מילה גסה. הם מעדיפים לתקצב מדענים שכבר הוכיחו את עצמם, וכאלו שקיבלו מהם בעבר תקציבים גדולים.

ראמאצ'נרדאן מציע להשאיר את הספקנות לשלב האחרון של החקירה המדעית. לתת למדענים ל"התפרע" קצת יותר, גם אם זה יגרום להרבה מחקרים חסרי ערך בשלב הראשוני. השאלה היא איך נפריד בין המחקרים שמראים על ממצאים חריגים (אנומליות) שאולי מלמדים אותנו משהו מהותי, לבין סתם "רעש" שאין מאחוריו דבר?

אם אנומליה מחקרית כזו קיימת כבר עשרות שנים, מהימנה במבחנים חוזרים ואף אחד לא מצליח להסבירה, יש סיכוי טוב שמשהו מהותי עומד מאחוריה. אם לעומת זאת, החריגה היא אירוע חד פעמי, ויש בעיות מתודולוגיות בצורה שבה חקרו אותה, כדאי לזנוח את הרעיון. טלפתיה היא דוגמא טובה לכך. ככל שהמדידות שלה אמינות יותר ומבוקרות יותר, ככה האפקט שלה נעלם עד לא קיים. לעומת זאת אם יש ממצא מהותי, בדרך כלל אין בעייה לשחזרו, גם אם לא מקפידים על שיטות מחקר מהודקות. דוגמא מצוינת לכך הוא הניסוי המפורסם של גלילאו שניתן לשיחזור בקלות. אם תיקחו אבן וגרגר אפונה, ותזרקו אותם בו זמנית ממגדל, חזקה עליהם שהם יפגעו באדמה ביחד.

לא כדאי לזנוח את הספקנות המדעית, אבל המדע רק ירוויח אם יסיר כמה מהמיגבלות שיש לו על מחקרים חדשים. קל לחוקרים ותיקים בתחום מסוים, לשים ללעג חוקרים צעירים ולמצוא אלף ואחד בעיות במחקרים שלהם (כל מי ששמע הרצאה מדעית כלשהיא, מכיר בוודאי את אותם אנשים שמוצאים שלילה בכל דבר). הרבה יותר קשה לתמוך גם ברעיון של מחקרים כושלים, כי רק מהם תצמל לבסוף הישועה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אהרון  On 08/03/2007 at 1:22 pm

    הנושא אכן חשוב, ונראה שאכן יש בעיה של עידוד מחקר "פורץ דרך" מול פרסום שגרתי (ולעתים ממוחזר-עצמית) של מחקרים הניצבים על קרקע בטוחה (מדי).
    אבל זה לא ממש קשור (או לא צריך להיות קשור) לספקנות. מדובר על יצירתיות וחשיבה מקורית, שאינה סותרת ספקנות. להיפך, הספק הוא הלב של חשיבה מדעית יצירתית.
    אגב, לא הייתי מהמר על כך שגרגר אפונה ואבן שיוטלו ממגדל יפגעו באדמה בדיוק באותו זמן (אלא אם כן יסולק כל האוויר מאזור הניסוי…)

  • גיל  On 08/03/2007 at 4:53 pm

    שלפעמים מדענים מוצאים סיבות "מתחת לאדמה" לפסול כל רעיון חדש. לא כל כך מסובך (במיוחד לא בתחומים של מדעי החברה) למצוא הסברים אלטרנטיביים לכל דבר, וראוי אולי לתת לרעיונות להתבשל קצת יותר. הרבה מדענים צעירים "לומדים" מהר מאוד מה אחרים רוצים לשמוע, ומיישרים קו.

  • אהרון  On 08/03/2007 at 6:43 pm

    אני חשבתי דווקא על המדעים המדויקים.
    שמעתי פעם מישהו (מדען) שאמר, ספק ברצינות ספק בצחוק, שכל תחום שבכותרת שלו מופיע "מדעי ה…" איננו מדע.

  • מסעודון  On 08/03/2007 at 6:50 pm

    האם אתה רוצה לומר שמדעי הטבע אינם מדע?

  • אהרון  On 08/03/2007 at 7:11 pm

    לא.

  • גיל  On 08/03/2007 at 7:57 pm

    שכל תחום שמסתים ב"יזם" הוא לא מדעי (פוסט מודרניזם, סטרקטורליזם וכו').

    וברצינות: אין ספק שמדעי החברה אינם זהים למדעים המדויקים, אבל זה לא הופך אותם ללא מדעיים. ההתנהגות האנושית מאוד מורכבת, אבל עצם העובדה שניתן, בהכללות סטטיסטיות, לומר משהו על בני אדם ולא לחשוב שהכל אצלם אקראי, אומרת דרשני.

  • רפי  On 10/03/2007 at 1:19 am

    היי גיל,
    קודם כל, כל הכבוד על האתר והעל הכתבות המענינות.
    הייתי רוצה לענות לאהרון ולהוסיף עוד נושא לשיחה. לנושא זה שתי צדדים למטבע. יש חוסר ספקנות בקהילה המדעית לגבי תיאוריות שהועלו בעבר והגיעו להסכמה בקהילה המדעית ובאותו זמן ספקנות עד כדי זלזול בכל רעיון חדש.
    דוגמה קטנה אישית שלי היא במהלך התואר הייתי ספקן לגבי הקרבה הגנטית האמיתית בין בני אדם, המרצה שלי בקורס גנטיקה של האדם ביטלה את הרעיון שלי עד כדי זלזול. מפתיע שלפני כמה חודשים פורסם מאמר מבריק שמראה שוני גנטי גדול בין בני אדם.
    באמת כיום המחקר הביולוגי מתקרב יותר לתחום הרפואה שרק בודק נושאים קיימים במקום לתת פתרונות מ"חוץ לקופסא"
    שמתי לב שגם אופן הלימוד הפך להיות יותר טקסטבוק עם שאלות אמריקאיות ויוצר רובוטים שיעסקו במחקר ולא מחפש את החוקרים היצירתיים או חשיבה יצירתית.
    מצד שני צריך לומר שכמות המידע הקיים היום הוא כל כך רחב והוא דורש גם רובוטים שיבצעו עבודה זו. ביולוגיה בסופו של דבר זה שיווי משקל וגם בנושא זה חייבים לתת במה לרעיונות חדשים גם במידה והם נשמעים מגוכחים או במידה ויש כבר הסכמה מדעית בנושא. הרי בסופו של דבר רק מה שאמיתי יעמוד במבחן הזמן.

  • גיל  On 10/03/2007 at 2:19 am

    תודה על התגובה המעניינת.

    גם אני באופן אישי נתקל במקרים כאלו, אבל השאלה היא שומרים על איזון. מצד אחד היינו רוצים "חוקיות" מסוימת שתייצר מדענים בעלי יסודות איתנים בתחום שלהם, אבל מצד שני אנחנו רוצים לעודד יצירתיות. אני רואה את זה כמוך, כסוג של מטוטלת שנעה מצד לצד בעוד אנחנו מנסים לשמור על איזון מסוים.שכיום כנראה הצד ה"בטוח" בולט יותר.

    אסור לשכוח שכמות החומר שמדען צריך להשתלט עליו היא עצומה יותר מאי פעם. במיוחד כשהתחומים הופכים ליותר אינטרדיסיפלינריים ודורשים יותר ממומחיות אחת. "עודף" יצירתיות יכול לגרום לביזבוז הרבה זמן במחקרים מיותרים (וקריאה שלהם!). יש גם סכנה שיהיה הרבה יותר קשה להבחין בין מחקרים טובים ומחקרים גרועים, וקורה לא פעם שאחרי שנים "נזכרים" במחקרים מוקדמים ומסתכלים עליהם אחרת (זה בעיקר קורה בזמן משבר בדיסיפלינה).

  • תומר עמיעז  On 12/03/2007 at 8:24 am

    אנחנו מפנטזים על כך שכל מחקר יהיה פורץ דרך, אבל זה לא ריאלי ממספר סיבות:
    1. הרוב המוחלט של המדענים לא מסוגלים לעשות מחקר כזה. הם אנשים מאוד חכמים, אבל הם לא יחידי סגולה.
    2. הרבה מאוד מהתגליות החשובות קורות במקרה (מה שנקרא באנגלית serendipity). התגליות האלה קורות מזה שאנשים עושים דברים שנראים חסרי משמעות וטריוויאליים, אבל מדי פעם קורה משהו מפתיע. אם הם לא ינסו, הדברים האלה לא יתגלו.

  • רפי  On 12/03/2007 at 7:40 pm

    אחד מצווארי הבקבוק הכי גדולים שקיימים בתחום המחקר הוא כמות המידע הקיימת והפתרון בשבילו הוא שיפור תחום הביואינפורמטיקה.
    ברגע שנוכל לקבל תמונת מצב מעודכנת של מחקרים ברחבי העולם בלחיצת כפתור במחשב במקום לדלות פיסות מידע מכל מיני מחקרים המתאימים למילות החיפוש נחסוך הרבה זמן ויזע.
    זה יתן קפיצת מדרגה אמיתית לכל מחקר מדעי ואפילו לתחומים אחרים כמו כלכלה שיווק וכו..
    שלא נדבר על לנסות לתרגם איזה מאמר מסינית כי הכותרת שלו נראית ממש מתאימה לתחום המחקר שלי … 🙂

  • Amir A  On 13/03/2007 at 12:29 am

    אינפורמציה קיימת היום בהישג יד. הבעיה היא שמדענים וחוקרים כל כך שבויים בעולם הצר שהם בודקים עד כדי כך שהם לא טורחים לראות איך זה מתקשר לתחומים אחרים, או איך תחומים אחרים משפיעים על המחקר שלהם. הרי ידוע שההבדל בין מאמר שנדחה ומאמר שמתקבל לפרסום הוא בערך 10 אנשים שיטרחו לקרוא אותו.

  • גיל  On 13/03/2007 at 1:42 am

    שמפרסמים מאמרים רק בצורה מקוונת. היום גם אין בעייה לכל אחד לפרסם מאמרים אונליין בלי שום ביקורת עמיתים. יש כמה ביקורות על כל התהליך של ה-peer review, כי במקרים רבים יד רוחצת יד. אותם אנשים שיאשרו את המאמר שלך היום, יהיו אלה שאתה תאשר את המאמר שלהם מחר. למרות שהביקורות אנונימיות, במקרים רבים ובתחומים ספציפיים לא קשה לזהות מי המבקרים.

  • Amir A  On 13/03/2007 at 3:16 am

    יוצר עיוותים נוראיים. לא רק שיד רוחצת יד, הרבה פעמים אתה מוצא מבקרים שלא יאשרו לך מאמר רק בגלל שאתה מציג תיאוריה שמנוגדת לתיאוריה שלהם. וכמובן שלא חסרים אלו שהדבר היחידי שמעניין אותם במאמר זה אם ציטטו אותם או לא (מה שכמובן תורם למעמד שלהם עצמם). מצד שני, על כל מאמר אחד שראוי לפרסום יש עשרה מאמרים של זבל טהור. אבל באמת טהור. איך היית מתגבר על זה? בתור חוקר לא הייתי רוצה לבזבז זמן יקר על קריאת מאמרים רק כדי להגיע למסקנה שמדובר במשהו שלא ראוי למאכל בהמות

  • של ברמן  On 27/03/2007 at 4:17 pm

    צריך להבין שהמדע היום, על כל שלוחותיו, הוא מוסד ביורוקרטי עצום שרוב המדענים שעובדים בו מבצעים עבודה אפורה על מנת לתחזק אותו. המטרה של המוסד הזה היא שימור הידע וביסוסו ורק מעבר לכך, פיתוח שלו.
    המחשבה שכל מאמר אמור להיות פריצת דרך היא נאיבית ומתעלמת מהעובדה שהמדע צריך בסיס יציב על מנת לעבוד ממנו, ולשרת את האנושות באמצעות טכנולוגיה.
    כמות הידע היא לא הבעיה היחידה. בחזית המדע – הפיזיקה התיאורטית – יש בעיות עקרוניות אמיתיות שלא ייפתרו רק על ידי מנוע חיפוש טוב יותר. אבל זה לא יזיק, כמובן…

  • גיל  On 27/03/2007 at 5:10 pm

    הבעייה היא שחוקרים נשפטים במידה רבה על פי כמות הפירסומים ולא בהכרח איכותם, מה שמוביל לאינפלציה במאמרים שלא אומרים כלום. כמות המאמרים גדלה באופן מעריכי בעשורים האחרונים ולא בטוח שההתקדמות המדעית חופפת לגידול הזה. הרבה אנשים ממחזרים מאמרים או כותבים דברים באריכות יתר. אל שתכח שהמאמר של ווטסון וקריק על גילוי הדנא היה בקושי עמוד אחד.

%d בלוגרים אהבו את זה: