האם לבני האדם יש אדפטציה לתפיסת רמאים?

בשנת 1966 המציא הפסיכולוג הקוגנטיבי פיטר ווסון, חידה לוגית שהעסיקה אנשים מאז ועד היום. החידה של ווסון, או בשמה המלא משימת הבחירה של ווסון (Wason selection task), יכולה לשמש כדוגמא (לא נטולת בעיות) לדרך החקירה של הפסיכולוגיה האבולוציונית. היא התפרסמה מאוד על ידי הפסיכולוגים האבולוציוניים ג'ון טובי ולידה קוסמידס (בעל ואישה).

טובי וקוסמידס היו מעוניינים לדעת האם הסקה אנושית הושפעה מהאבולוציה שעבר האדם. במילים אחרות, אם המוח האנושי אכן עוצב על ידי האבולוציה בצורה כזו שיתן פיתרונות אדפטיביים לבעיות שהתעוררו בסביבה שבה חיו אבות אבותינו, הגיוני שהמוח פיתח מודולים (Modules) ספציפיים להתמודד עם סביבה כזו. המודולים הללו הם אותם דומיינים מיוחדים שהזכרתי בסקירה שלי של הפסיכולוגיה האבולוציונית כאן. טובי וקוסמידס התרכזו בחיים החברתיים של אבות אבותינו, וניסו לדמיין אלו בעיות עמדו בפניהם, כאלו שיחייבו מנגנונים מוחיים מיוחדים שיוקדשו לפתרונן.

הנושא שהם התמקדו בו קשור לאינטרקציות חברתיות בין בני אדם. בני אדם עומדים כל הזמן בפני דילמות חברתיות שונות. האם לבטוח באדם שמולי או לא? לשתף איתו פעולה או לא? כל אינטרקציה (או חוסר אינטרקציה) יכולה להוביל לרווח או למחיר מסוים לאדם. סביר אם כך, שבני אדם יפתחו מנגנונים מסוימים שיתנו להם כלים להעריך את האדם שעומד מולם, והאם אינטרקציה עימו תהיה מועילה או לא.

הרבה מהאינטרקציות הללו נופלות תחת הקטגוריה של "סחר חליפין חברתי" (Social exchange). סחר חליפין חברתי הוא כל סיטואציה שבה אנחנו מנסים להעריך את כוונות הצד השני. די ברור, שנשמח לשתף פעולה עם אדם אמין, ונתרחק מאנשים לא אמינים או כאלו שמנסים לרמות אותנו. לפיכך, הציעו טובי וקוסמידס דרך לבחון, האם קיים מנגנון אבולוציוני לגילוי רמאים? לשם כך הם השתמשו במשימת הבחירה של ווסון, שבאותו זמן שהם החלו במחקריהם כבר הצטברו מספיק מחקרים בנושא כדי שיהוו בסיס טוב להשוואה.

משימת ווסון

המשימה בצורתה הבסיסית ביותר עובדת בצורה הבאה: מונחים בפניכם 4 קלפים שמסומנים בשני הצדדים. לקלפים יש אות בצד אחד ומספר בצד השני. ישנו כלל אחד: אם בקלף מסוים מסומנת האות D מצד אחד, אזי מהצד השני שלה מופיע המספר 3. על פי הכלל הזה אתה צריכים לומר אלו קלפים חייבים להפוך על מנת לוודא שהכלל עובד כמו שצריך?

הקלפים שמונחים לפניכם מראים:          D   F   3   7

תחשבו רגע על הפיתרון….

 

חשבתם? אתם בטוחים בתשובה שלכם?

 

אוקיי, התשובה הנכונה היא שחייבים להפוך את הקלפים D ו-7 כדי לוודא שהכלל נכון. אם מאחורי הקלף שמסומן ב-D לא נמצא המספר 3, הכלל מופר. אם מאחורי המספר 7 נמצאת האות D, אז הכלל גם מופר (כי מאחורי D חייב להיות המספר 3 ולא מספר אחר). אם חשבתם שצריך להפוך את הקלף עם האות F, טעיתם, מכיוון שלא נאמר לנו דבר מה יש מאחורי F. ואם חשבתם שצריך להפוך את המספר 3, שוב טעיתם, מכיוון שלא נאמר שהמספר 3 חייב להיות מאחורי D בלבד (הכלל אומר מה צריך להיות מאחורי D, ולא מה יש מאחורי המספר 3).

אם טעיתם בבחירות שלכם אתם בחברה טובה. במחקרים שעשו פחות מ25% מהנבדקים בחרו להפוך את הקלפים הנכונים. רוב האנשים טועים ומבקשים להפוך את המספר 3. אפילו סטודנטים שלקחו קורסים בלוגיקה לא מצליחים הרבה יותר טוב מאנשים אחרים.

כעת, איך זה מתקשר לגילוי רמאים? טובי וקוסמידס השתמשו במשימת ווסון ככקנה מידה להשוואה. הם בנו משימת ווסון משלהם תוך שינוי הכללים ומה שכתוב על הקלפים, אבל כשההיגיון נשאר זהה. ישנן מספר סיבות שהמשימה הזו אידיאילית לבחינת מנגנונים אבולוציוניים. ראשית, זו משימה שקל לאנשים להבין מה דורשים מהם. שנית, המבנה של המשימה נוקשה, וקל לבחון אותו בהקשרים שונים כשהתוכן משתנה. שלישית, ידוע כבר איך אנשים מגיבים למשימה בצורתה המקורית, ולכן זה בסיס מצוין להשוואה.

נבחן למשל את המשימה בצורתה הבאה. נניח שהכלל הפעם כזה: אם אדם שותה בירה, הוא חייב להיות מעל גיל 21 (כידוע, בארה"ב אסור לאנשים לשתות אלכוהול אם הם לא בני 21 לפחות). מונחים בפניכם הקלפים הבאים, בצד אחד שלהם יש גיל של אדם, ומצידו השני יש משקה שאותו הוא שותה. אתם נדרשים לומר אלו קלפים תהפכו כדי לוודא אם הכלל תקף:

 

שתיית בירה   שתיית קולה   25   16  

 

התשובה הנכונה היא שצריך להפוך את הקלפים של שתיית בירה ו-16. בדיוק על פי אותו היגיון שהראיתי קודם. לא משנה מה בני 25 שותים, ואם מישהו שותה קולה ממש לא משנה לנו מה גילו. כששואלים נבדקים בצורה הזו, רוב אלו שנכשלו בצורה המופשטת של המשימה, מצליחים בלי קושי לפתור אותה הפעם. מחקרים שונים מראים שבין 65%-80% מהאנשים פותרים אותה ללא קושי. מה שונה כאן? ההקשר שבו נשאלה השאלה. לא רק שלא מדובר בחידה מופשטת, אלא שסיפור הרקע מערב בתוכו את היכולת לחשוף רמאים (Cheater detector). זהו מנגנון חשוב מאוד שמשמש אותנו בחיי היום יום וסביר ששימש אותנו לכל אורך ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.

בסידרה ארוכה מאוד של מחקרים, בדקו טובי וקוסמידס את המשימה תוך שימוש בסיפורי רקע שונים ומשונים (חלק מהם אפשר לראות כאן). אנשים טובים יותר בפיתרון המשימה אם יש לה הקשר סיפורי כלשהוא, אבל הם טובים הרבה יותר אם המטרה היא למצוא רמאים בהקשר של אינטרקציות חברתיות. היכולת לגלות רמאים היא תכונה שמושרשת בנו, כי היה יתרון אבולוציוני למי שהחזיק בה. אנשים רגישים לסיטואציות שקשורות לאינטרקציות חברתיות, במיוחד כאלו שמערבות הערכה של אנשים אחרים.

נכון, אין פה הוכחה אבסולוטית שמנגנון כזה אכן קיים ושהוא אכן אבולוציוני. אבל יש ראיות רבות שתומכות בהסבר כזה. מעבר לעובדה שהמשימה בצורתה של גילוי שקרנים נמצאה תקפה בכל מקום שבו נחקרה (כולל לפחות בשתי תרבויות של ציידים לקטים), משימות לוגיות אחרות נבחנו לאור אותו היגיון והגיעו פחות או יותר לאותן תוצאות. מעבר לכך, יש כאן הדגמה של הצורה שבה פסיכולוגים אבולוציוניים חושבים, ואיך הם בודקים את הרעיונות שלהם במעבדה. הם מנסים לחשוב על בעיות אדפטיביות ופתרונות אפשריים שעמדו בפנינו בתקופה הפלייסטוקינית, ומעמידים אותן למבחן לעומת בעיות בהקשרים אחרים. הבדלים גדולים בין ההקשרים השונים, והקלות שבה אפשר לפתור חידות מסוימות ולא אחרות, מרמזת על פרה דיספוזיציה (מוכנות) פסיכולוגית-אבולוציונית הטבועה בנו.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • Amir A  On 07/03/2007 at 4:06 am

    הי גיל
    היכולת לזהות שקר קשורה ליכולת להבין את כיצד האחר חושב, ואם אני לא טועה המחקר של טובי וקוסמידס פורסם בקונטקסט של מחקרים בתחום זה.
    ואם זה אכן המצב נשאלות כמה שאלות:
    מה היתרון מבחינה אבולוציונית להתפתחות יכולת זו רק בסביבות גיל ארבע
    מדוע אנשים שאין להם יכולת זו (אוטיסטים) שורדים? הרי אם זה מנגנון חשוב מבחינה אבולוציונית, אנשים שאינם מחזיקים בו אמורים להיעלם. ובכל זאת שכיחות האוטיזם אם כבר נמצאת בעליה

  • גיל  On 07/03/2007 at 4:56 am

    זה ברור מאליו שבלי היכולת הזו יהיה בלתי אפשרי לזהות רמאים. לא רציתי להיכנס לעניינים יותר מדי טכניים פה.

    אני יכול לשער שהתפתחות היכולת הזו (ויכולות קוגנטיביות אחרות) בגיל 4 קשורה לעובדה שעד הגיל הזה אתה תלוי מאוד בהורים שלך. זה במיוחד נכון בחברות של ציידים לקטים שם הנקה יכולה לארוך שנים. לא היה שום לחץ אבולוציוני שיפתחו יכולת כזו מוקדם יותר.

    לגבי השאלה השנייה, שני דברים. בחברות מסורתיות, ילדים עם מוגבלויות כמעט לא שורדים. יש גם הרבה infanticide (הרג תינוקות). כיום יש עלייה במספר האיבחונים של ילדים אוטיסטיים בעיקר בגלל הגדרות רחבות יותר בDSM, וגם כי יש מודעות גדולה יותר לנושא. החברה המערבית נותנת להם סיכוי לחיות, ובמקרים מסוימים אפילו יכולה לעזור במקצת בשיפור מצבם.

  • Amir A  On 07/03/2007 at 5:07 am

    העובדה שבתרבויות שונות יש התפתחות דרמטית ביכולות קוגניטיביות בסביבות גיל 4 (כפי הנראה עקב התפתחות באונה הפרונטלית) מטילה ספק בהשערה האבולוציונית.

    לגבי האוטיזם – הרי במשך אלפי שנים התקיימו רק חברות מסורתיות. אם כן, כיצד האוטיזם שרד אותן?

  • גיל  On 07/03/2007 at 5:25 am

    הרבה מהיכולות הקוגנטיביות שלנו, או התפתחויות פיסיולוגיות שלנו מתרחשות לאורך החיים. האם למשל בגלל שההתפתחות המינית שלנו מתרחשת בגיל העשרה המקור שלה לא ביולוגי? בני אדם מאוד ייחודיים במשך הזמן שלוקח להם להיות עצמאיים והם מאוד תלויים באחרים בגיל צעיר.

    לגבי האוטיזם: זו לא ההפרעה היחידה שלא קיימת בחברות של ציידים לקטים. לא תמצא הפרעות אכילה, אישיות בי-פולארית וכו'. ועדיין, יש בסיס לחשוב שלכל המחלות הללו יש מרכיב גנטי, שבתנאים הסביבתיים של היום גורמים להתפרצות שלהן. אני לא כל כך מתמצא באוטיזם, אבל זוהו למשל גנים ספציפיים שיכולים לגרום לאנורקסיה. יש הרבה גנים נייטרליים שלא היה לחץ אבולוציוני להוציא אותם מהמאגר, אבל היום הם מזיקים בהקשרים שונים.

  • Amir A  On 07/03/2007 at 2:16 pm

    אם הבנתי נכון הרעיון בפסיכולוגיה אבולוציונית הוא לראות כיצד התפתחה ההתנהגות האנושית כתוצאה של לחצים ביולוגים אבל גם חברתיים. לגבי השונות הביולוגית הנמוכה אין לי בעיה, כי בסופו של יום כולנו התפתחנו מאותם קופים שיצאו מאפריקה. לגבי השונות החברתית הקטנה אני בבעיה. הרי היו חברות שונות ברחבי הגלובוס, מדוע אם כן אנו מוצאים את אותם שלבי התפתחות התנהגותית אצל חברות שונות?

  • ערן  On 07/03/2007 at 3:06 pm

    הי גיל,
    קודם כל ברוך הבא לרשימות. הבלוג מרתק.
    ברמה התיאורטית הטיעון הזה מרשים מאוד , אבל על פי כל קנה מידה אפשרי האמת היא שבני אדם גרועים להחריד באיתור רמייה. זה נכון הן לגבי "הדיוטות" והן לגבי מי שאמורים להיות מומחים . פול אקמן (הידוע, אני מרשה לעצמי לציין) הראה,לדוגמה, כי גם אנשי מקצוע מתחומי החוק השונים כמו שופטים, שוטרים, בוחני פוליגרף וכו' אינם מצליחים לאתר רמייה באופן מרשים במיוחד. למסקנה דומה הגיעו עשרות רבות של מחקרים (אם לא יותר). קראתי בזמנו מטא-אנליזה (לצערי אני לא מצליח להיזכר מי כתב אותה) שהעריכה ששיעורי איתור הרמייה שמציגים בני אדם רגילים אינם עולים על 55% (כלומר, סמוכים מאוד לרמה מקרית לחלוטין.)

  • גיל  On 07/03/2007 at 6:19 pm

    אין ספק שבני אדם לא טובים בגילוי כל סוג של רמייה. הטענה של קוסמידס וטובי היא שאנחנו טובים מאוד ברמייה שקשורה לאינטרקציות בין אנשים, כזו שמערבת יחסי גומלין חברתיים. זו אולי רמייה מהסוג הבסיסי ביותר, אבל עדיין יכולה להיות מאוד קריטית. הרמזים בחברה המודרנית שונים ולכן יכולים מאוד לבלבל אנשים.

  • גיל  On 07/03/2007 at 6:24 pm

    ההנחה של הפסיכולוגיה האבולוציונית היא שמבנה המוח שלכל בני האדם דומה, ולכן צורת המחשבה תהיה דומה. כמה אלפי שנים של תרבות וחיים בחברות שונות (גם אם קיצונית) לא היוו מספיק זמן לשינויים אבולוצוניים שהתמשכו על פני מיליוני שנה (וגם הלחצים היו קטנים יותר).

    הלחצים החברתיים חשובים בראי האבולוציה, רק אם הם הובילו לאדפטציות שונות. להבדיל, מה"קלט" החברתי שרלוונטי לאיך האדפציות הללו יבואו לידי ביטוי בפועל, בצורה מעט שונה אבל תוך עיקרון זהה, בכל חברה וחברה.

  • אורי  On 09/03/2007 at 10:14 am

    תזכור שעל פי הפסיכולוגיה האבולוציונית בני האדם יהיו טובים לא רק בזיהוי רמאים, אלא גם בלרמות אחרים בעצמם.
    משימת ווסון אינה מנסה להוכיח שבני אדם טובים בלזהות רמאים – היא מנסה להוכיח שהם טובים בלזהות רמאים יותר ממה שהם טובים בפתרון בעיות תיאורטיות שאינן מעורבות בזיהוי רמאים. ואת זה היא מוכיחה מצויין.

  • פיני  On 04/07/2007 at 8:21 pm

    איזה בעיות קונצפטואליות ( תיאורטיות, לוגיות,מחקריות) הופכת את ההתמודדות עם שאלת היסוד הזו בתאורית האבולוציה לקשה למענה\להכרעה ולהכרעה
    ?

  • פיני  On 04/07/2007 at 8:24 pm

    איפה ניתן למצוא את המאמר?

  • גיל  On 04/07/2007 at 9:54 pm

    של מאמרים. חפש תחת wason task ו tooby and cosmides שכתבו על זה מבחינה אבולוציונית.

%d בלוגרים אהבו את זה: