פסיכולוגיה אבולוציונית – חלק ב’

לחלקים אחרים של המבוא לפסיכולוגיה אבולוציונית ראו פה ופה.

בחלק הזה אני מעוניין להתרכז בכמה דוגמאות מייצגות שנחקרו היטב בתחום של פסיכולוגיה אבולוציונית, ומדגימות את ההיגיון שעומד בבסיס ההכרה שגורמים אבולוציוניים עומדים בבסיס ההתנהגות שלנו. עיקר הדגש יהיה על הבדלים בין גברים ונשים, פשוט כי זה נושא שנחקר בצורה אינטנסיבית וגם מעניין את רוב האנשים. באותה מידה יכלתי להתמקד  בדוגמאות אחרות, ובהמשך הבלוג אני אעלה גם נושאים אחרים, פחות ידועים.

ברירה מינית

כאמור, הנושא הכי נפוץ אצל פסיכולגים אבולוציוניים וזה שתופס את מירב תשומת הלב בתחום, הוא ההבדלים בין המינים שנוצרו במהלך מיליוני שנות אבולוציה. יש לכך סיבה טובה כמובן, מכיוון שבלי רבייה אין אבולוציה. לכל אורגניזם יש לכאורה שתי מטרות עיקריות: הישרדות ורבייה. למעשה, ההישרדות היא משנית לרבייה ואפשר לראות אותה כמכשיר שמוביל לרבייה. המטרה של כל אורגניזם היא להעמיד צאצאים ושהצאצאים הללו ישרדו מספיק זמן כדי להעמיד צאצאים משלהם. שרידותו של האב או האם (ואני בכוונה מתרכז ברבייה מינית), אינה הכרחית תמיד. בן זוגה של האלמנה השחורה לא במיוחד חשוב להישרדות הצאצא, וכל תכליתו בחיים הוא להפרות את הנקבה. אחר כך הוא יכול להיטרף על ידה תוך ידיעה שהוא את שלו עשה. אצל בני אדם, זה כמובן הרבה יותר מסובך וניגע בכך בהמשך.

לפני שנגיע להבדלים בין גברים ונשים, חשוב להבין למה בעצם נוצרה רבייה מינית? מה היתרון של צאצא שהוא תוצר של אב ואם? הסיבה המרכזית היא שונות גנטית. אם הצאצא היה מקבל 100% של גנים מאורגניזם אחר, קשה היה מאוד ליצור שונות גנטית. כמות המוטאציות בסביבה מסוימת קטנה יחסית, והאוכלוסייה הייתה מאוד הומוגנית. ברגע שמישהו יורש גנים משני הורים, אז הוא דומה בממוצע ב-50% לכל אחד מהם. הוא לא בדיוק כמו האב, ולא בדיוק כמו האם, והוא יהיה שונה מכל אחד אחר בחברה שהוא חי בה (אלא אם כן יש לו תאום זהה). השונות הגנטית הזו מאפשרת לו להימנע ממחלות, מגיפות וטפילים שונים. אם יש נגיף מסוים שעושה שמות באוכלוסייה (וההיסטוריה מלאה בדוגמאות כאלו, למשל המגיפה השחורה שהייתה מגיפת דבר שקטלה רבע מאוכלוסיית אירופה במאה ה-14), אז ככל שיהיה יותר שוני גנטי באוכלוסייה, יהיה סיכוי גדול יותר שאנשים מסוימים יהיו חסינים לה. בכל מגיפה תמיד יש אנשים שעמידים לה ויש להם חיסון טבעי כנגדה. יש אנשים למשל, שחסינים טבעית כנגד נגיף האיידס. לא משנה כמה פעמים הם יבואו במגע מיני עם נשא המחלה, הם לא ידבקו (הצורה הראשונה שבה נתגלו אנשים כאלו הייתה כשגילו זונות שלא נדבקו במחלה, לא משנה כמה יחסי מין קיימו עם לקוחות נשאים). למעשה, קיים מירוץ חימוש חריף ביותר בין נגיפים וחיידקים שנעשים אלימים יותר ויותר מדור לדור, לבין בני אדם שמנסים להתגונן מפניהם. הדרך הטובה ביותר להתגונן נגד חיידקים שנעשים אלימים יותר ויותר ומשנים את צורתם, היא לשנות את צורתינו, כלומר ליצור צאצאים שונים גנטית שיהיה להם סיכוי גבוה יותר להתגנונן נגדם.

אוקיי, אז הסכמנו שרבייה מינית נותנת יתרון אבולוציוני. עכשיו נעבור להסתכל על ההבדלים בין גברים ונשים ועל הכוחות האבולוציוניים שמדגישים את השוני ביניהם. באופן כללי, האבולוציה מתחלקת לשני כוחות עיקריים: ברירה טבעית וברירה מינית. ברירה טבעית עוסקת בהישרדות בתנאי מחייה מסוימים והתגובות האדפטיביות לאותה סביבה. הברירה המינית (או הזויגית) היא התהליך שבאמצעותו זכרים ונקבות בוחרים בני זוג. כל צד מעוניין לבחור את בן הזוג הטוב או הטובה ביותר כדי להעביר בצורה המוצלחת ביותר את הגנים שלהם הלאה לדורות הבאים. ההנחה הבסיסית היא שכל אורגניזם שואף להתרבות, ותנאים סביבתיים שיגרמו לכך שאורגניזם יתרבה יותר מבני מינו האחרים, יגרמו לכך שהגנים שלו יהיו נפוצים ביותר בסביבה, והצאצאים של אותו פרט ישתלטו על האוכלוסייה (תיאוריית הגן האנוכי גורסת למעשה, שהגנים הם יחידת הברירה, ואנחנו רק "מכשיר" שדרכו הם מתרבים). הם עושים זאת בשתי צורות עיקריות: תחרות תוך מינית שבה הם משתדלים להיות הכי בולטים בתוך אותו מין, ותחרות בין מינית שבה הם שואפים "להיבחר" על ידי בן המין השני כשותף לרביה.

גברים ונשים שונים מבחינה ביולוגית מכיוון שהם עברו אבולוציה שונה. ההבדלים המרכזיים ביניהם, אלו שיהיו להם את ההשלכות מרחיקות הלכת ביותר על בחירת בו זוג, באים לידי ביטוי בשלושה תחומים עיקריים: לגבר יש תאי זרע רבים, קטנים וזריזים, ואילו האישה מחזיקה ביציות מעטות, גדולות ונייחות. לא פה המקום לדון בסיבות שהובילו להבדלים הללו, אבל כאשר אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה הזו, ההבדלים הבסיסיים הללו גורמים לאסטרטגיות מיניות שונות שיש להן השלכות מרחיקות לכת. האסטרטגיות הללו עוצבו כשחיינו בפלייסטוקין, ולמרות שהיום החיים שונים קיצונית מהחיים שלנו אז, ההשפעה התרבותית של כמה אלפי שנים לא משנה את הצורה הבסיסית בה אנו חושבים, או את הבסיס האבולציוני שכל אחד נולד עימו. לכן, מעשים שיראו מאוד לא הגיוניים היום, יראו הגיוניים הרבה יותר אחרי שנבין את השורשים האבולוציוניים האמיתיים שלהם.

בטבע, המין שמשקיע יותר בגידול הצאצא הוא זה שבררן יותר. מכיוון שנשים משקיעות יותר בצאצא מגברים (הריון, הנקה) הן תהיינה בררניות יותר מגברים בבחירת בן זוג. טעות בבחירה יכולה לעלות לה הרבה מאוד. אם הגבר שאיתה עזב אותה בזמן ההריון יהיה לה הרבה יותר קשה לגדל את הילד לבד. למרות שהקושי היום לא נראה גדול במיוחד, וכמעט בכל המקרים הילד ישרוד, החשיבות של שני ההורים להישרדות הילד הייתה גדולה מאוד בסביבה שבה המוח שלנו עוצב. אצל ציידים לקטים, אי נוכחות של האב מגדילה ב-40% את הסיכוי שהוא ימות לפני הגיעו לבגרות. בנוסף, הריון והנקה חוסמים את האפשרות להריון נוסף למשך מספר שנים (שוב, בחברות של ציידים לקטים אין תחליפי חלב אם), ולכן אם האישה בחרה בבן זוג לא מתאים, היא מקטינה מאוד את הסיכויים למצוא בן זוג אחר (שגם יצטרך לקבל על עצמו טיפול בילד לא שלו), ומכיוון שתקופת הפוריות שלה מוגבלת יחסית, היא צריכה לבחור היטב בבן זוג שיתמוך וישאר איתה.

גברים לעומת זאת לא צריכים להשקיע הרבה ברביה ולכן יש להם נטיה גדולה יותר לחפש מין מזדמן. גברי ייטה יותר לאסטרטגיה "כמותית", כלומר יעדיף לפזר את זרעו כמה שיותר גם במחיר נטישת האישה, וגם במחיר שחלק מילדיו ימותו. גם אם רק ילד אחד ישרוד בלי שהאב השקיע בגידולו מאומה, הרווח האבולוציוני של האב יהיה גדול מאוד. השקעה של מספר דקות בקיום יחסי מין, יכולה להביא לו רווח עצום. זה נשמע אולי כשיקול מאוד קר ואכזרי, אבל כשאנחנו חושבים על אסטרטגיות שבסיסן אבולוציוני לא תמיד אנשים מודעים למניעים שלהם. לרוב, מניעים אולטימטיביים לא פועלים ברמה המודעת, לעומת מניעים מקורבים שאנשים כן מודעים אליהם.

אבל כמובן שנשים יודעות את זה, ולכן הן לא תמהרנה להתחבר לכל גבר. לאישה יהיו השיקולים שלה, שבל נשכח, עוצבו בחברה שבה אמצעי מניעה מודרניים לא קיימים. האישה תעדיף אסטרטגיה "איכותית". מכיוון שהיא נושאת בעיקר הנטל של הריון, הנקה וכו', ומכיוון שהביציות שלה יקרות יותר מהזרעונים של הגבר, היא תהיה בררנית יותר בבחירת בן זוג. לפיכך, גורם אחד מאוד חשוב עבורה הוא שהגבר יהיה נאמן לה, כי המוח שלה עוצב לבחור גבר שיתמוך בה בזמן ההריון ואחרי הלידה (וגם בצאצא העתידי).

מההבדלים בכמות ההשקעה ההורית נובעות אדפטציות שונות ואסטרטגיות בחירות בני זוג שונות. גברים מתחרים בצורה חריפה יותר בינם לבין עצמם על לב הנשים. הסיבה לכך היא שאישה היא הבררנית ולכן הם מנסים להרשים אותה כך שתבחר בהם. ומכיוון שהרבה גברים ישמחו ליחסים מזדמנים איתה, היא תמיד תוכל למצוא בן זוג. יתכן שזה לא יהיה הבן זוג האידיאלי שהיא מבקשת, יתכן שאלו לא יהיה יחסים לטווח ארוך, אבל אם היא תרצה היא תמיד תוכל למצוא מישהו שיסכים לקבל יחסים איתו. גבר, לעומת זאת, יכול בקלות להישאר בלי בת זוג מכיוון שאף אחת לא תהיה מעוניינת ביחסים איתו. ואכן, תצפיות בתרבויות שונות מראות שיש שונות הרבה יותר גדולה במספר בני הזוג של גברים לעומת זה של נשים. לנשים יש מספר דומה של פרטנרים מיניים במהלך החיים, ולגברים יכול להיות ממספר קטן מאוד עד למספר עצום של פרטנרים מיניים, כתלות במידת האטרקטיביוות שלהם.

מה מושך גברים ונשים?

מה בדיוק נחשב למושך בבני זוג? אנשים נמשכים לסימני פוריות ובריאות אצל המין השני. גברים יותר רגישים מנשים לסימני פוריות מכיוון שכמות הביציות של האישה מוגבלת, ומשך הזמן שהיא פורייה קטן יחסית. גבר לעומת זאת, יכול להביא ילדים לעולם כמעט בכל גיל. זו הסיבה שהאטרקטיביות של אישה יורדת פלאים בשנות ה- 40 לחייהן, במקביל להפסקת המחזור החודשי שלה. זו גם הסיבה שגברים נמשכים לנשים צעירות יותר. ככל שהאישה צעירה יותר כך יש סיכוי קטן יותר שהיא הייתה בהריון מגבר אחר, יש סיכוי גבוה יותר להכניס אותה להריון (פוריות האישה מידרדרת עם השנים), והסיכויים שיהיו להם ביחד מספר ילדים גדול.

סימני פוריות אצל אישה כוללים סימטריה בפנים ובגוף שמעידים על בריאות טובה וגנים טובים. סימן נוסף הוא יחס מותניים ירכיים של 0.7 בערך, שנחשב לאטרקטיבי מאוד אצל אישה עבור גברים. יחס כזה מאפיין נשים שלא נכנסו להריון מעולם ונשים בגיל צעיר. מצאו גם שלנשים עם יחס כזה, יש סיכוי גבוה יותר להיכנס להריון. ממצא מעניין נוסף הוא, שלא חשוב מה משקל האישה, אם היחס מותניים ירכיים יהיה קרוב ליחס האידיאלי, היא תהיה יותר אטרקטיבית לגברים בקבוצת המשקל שלה. זו דוגמא מצוינת לשילוב בין סביבה לגנים. מחקר שנעשה על מיס אמריקה מצא שהזוכות נעשו רזות יותר ויותר עם השנים, אבל יחס המותניים-ירכיים שלהן נשאר קבוע. כלומר המשקל עצמו מושפע תרבותית. זה יכול להסביר את המשיכה שהייתה במאות קודמות לנשים עגלגלות, שסימלו למעשה את החברה הגבוהה, השבעה והנהנתנית. היום לעומת זאת, לרוב האנשים אין בעייה להשיג מזון בסיסי והבעייה העיקרית היא להילחם במשקל ולכן רזון נהפך לסמל ססטוס (בהערת אגב, אפשר להוסיף שהנטייה להשמנה כיום מקורה אבולוציוני. בחברות ציידים לקטים החיים הם לרוב על סף רעב. לאנשים יש נטייה לאכול כמה שיותר מזונות עתירי שומן וסוכר כי יתכן שלא ימצאו אוכל בימים הבאים. כיום, כשאוכל כזה מאוד נפוץ וזול, קשה לאנשים לא לאכול אותו למרות מודעות גוברת והולכת לסכנות שיש באכילת אוכל כזה בצורה מוגזמת).

אם נחזור לעניין הפוריות, אישה פחות מתענינת בפוריות של הגבר (שוב, כי הוא פורה רוב הזמן, והירידה בפוריות קטנה הרבה יותר משל האישה) ויותר חשובים לה המשאבים שיש לו. בחברה ציידים לקטים זה היה האוכל שהוא מביא לה ובחברה מודרנית זה בעיקר סטטוס וכסף. גברים בעלי סטטוס גבוה יותר נתפסים כיותר אטרקטיביים מנשים. טבועה בנשים ההכרה שעל מנת שהיא וילדיהם העתידיים יוכלו לשרוד, רצוי שלגבר יהיו משאבים כדי לתמוך בהם. לכן, ובהיפוך תפקידים מרצונם של הגברים, אישה תעדיף גברים מבוגרים ממנה, כי ככל שהגבר מבוגר יותר (עד גבול מסוים) יש סיכוי רב יותר שיהיה לו את הסטטוס והמשאבים שהיא חפצה בהם. זו גם הסיבה שיש ירידה הרבה יותר דרסטית באטרקטיביות של האישה מאשר של הגבר, שחופפת את תקופת הפוריות שלה. גברים כידוע יכול להוליד כמעט בכל גיל ולכן הירידה באטרקטיביות שלהם מתונה יותר. לכן סימני זיקנה, כמו שיער לבן, יהיו בעלי משמעות שונה לגברים ונשים. אצל גבר, שיער לבן מראה על מכובדות, ואילו אצל אישה זה מאפיין בולט של התבגרות או זיקנה.

חשוב לומר, שאין זה אומר שיופי חיצוני גברי לא ימשוך נשים. יופי חיצוני (כמו סימטריה בפנים ובגוף) נמצאים במתאם גבוה עם בריאות אצל שני המינים. סימטריה מעידה שלאדם לא היו שום מחלות, בעיות התפתחותיות, או תאונות שיפגמו בסימטריה הזו לכן הן סממן בריאותי בולט. אבל מכיוון שאצל גברים יופי יעיד רק על בריאות טובה בעוד אצל נשים יופי מעיד גם על פוריות, הגיוני שיופי נשי יהיה מאפיין הרבה יותר חשוב לגברים. לא מפתיע למצוא שיופייה של אישה נחשב לתכונה מספר אחת שגברים מחפשים באישה, בעוד שהוא נמצא במקום הרבה יותר נמוך אצל הנשים. אצל הנשים רמזים הקשורים לסטטוס נמצאים במקום הראשון.

מוסכמה ידועה היא שנשים מעדיפות גברים גבוהים מהן. תשאלו כל אישה, ורובן ככולן יאמרו שהן תעדפנה בן זוג גבוה (במקרים רבים גבוה הרבה יותר מגובהן). אם נשאל אותן לסיבה להעדפה הזו, רבות תתקשינה לשים את האצבע בדיוק על מה מפריע להן. הן יתנו תשובות כמו, זה פשוט לא נראה טבעי, זה לא מרגיש מאוד נוח וכו'. כמו בדוגמא שנתתי לשאלה למה גברים גבוהים בממוצע מנשים (ראו חלק א'), כך גם פה התשובה היא מעגלית ולא ממש מסבירה שום דבר. אם לעומת זאת מסתכלים על הנושא מבחינה אבולוציונית, אפשר בקלות לראות את ההיגיון שעומד מאחורי זה. גברים גבוהים ואתלטיים היו לרוב חזקים יותר פיסית, וגם ציידים טובים יותר. משיכה למאפיינים הללו הגיונית אצל נשים, אבל לא לגברים. נשים גבוהות ואתלטיות לא נחשבות למושכות במיוחד ובהרבה מקרים נתפסות דווקא כלא אטרקטיביות.

נאמנות ובגידות

האם להבדלים באסטרטגיות בין מיניות יש השפעה על הקנאה המינית? את הנושא הזה בדיוק יצא לחקור הפסיכולוג האבולוציוני, דיוויד באס. בשורה של מחקרים בין תרבותיים הוא שאל גברים ונשים ממה היו נפגעים יותר: בגידה מינית או בגידה רגשית של בן הזוג? הממצאים הראו תמונה חד משמעית. גברים הרבה יותר נפגעים שהאישה שאיתם בוגדת בהם מינית, ואילו נשים נפגעות יותר מבגידה רגשית של בן הזוג (דהיינו, היקשרות נפשית לאישית אחרת, ללא מין). אם חושבים על הנושא מבחינת הברירה המינית, התוצאות הגיוניות. אם אישה בוגדת בגבר מינית, אפילו חד פעמית, יש סיכון גדול שהיא תיכנס להריון והוא יגדל ילד לא שלו. זהו הפסד אבולוציוני עצום (ורווח עצום למאהב, שילד שלו גדל בלי השקעה מצידו). אישה לעומתו, תפגע יותר מבגידה רגשית, מכיוון שאז יש סיכוי שהגבר ישקיע במאהבת במקום בה ובילדים שלהם. תמיכה נוספת לזה אפשר למצוא בעובדה שנשים יותר סלחניות לבגידה מינית של בן זוגם, במיוחד אם היה מדובר במעידה חד פעמית. לגבר הרבה יותר קשה לסלוח גם על מעידה חד פעמית כזו. זה כמובן לא אומר שהן גברים והן נשים לא יפגעו מסוג הבגידה השני, אבל הפגיעה תהיה קטנה יחסית.

לסיכום, אפשר להדגים את ההבדלים בין המוח הנשי לגברי כך:

החלק הבא יעסוק בעיקרון אבולוציוני נוסף ורב חשיבות, עיקרון ההכבדה.