האם אימון ממושך אכן מוביל להישגים? על חוק ה-10,000 שעות

בשנת 1993 פורסם מאמר פורץ דרך שבו נטען שתירגול או אימון מובילים להצלחה מקצועית. המחקר מפורסם בזה שהוא נקב במספר, עשרת אלפים שעות, או עשר שנים בממוצע, כנוסחת הפלא להצלחה והזמן הדרוש לחובבן להפוך למומחה בתחומו. המחקר המקורי נעשה על כנרים ופסנתרנים אבל מאז הורחב למומחים מסוגים שונים כמו ספורטאים, שחמטאים ועוד. הרעיון המקורי הוא שמאמץ מכוון להשתפר הוא המפתח להצלחה. כלומר, לא מספיק להתאמן אלא צריך כל הזמן לאתגר את עצמך יותר ויותר אחרי שמשפרים את הביצועים. לדוגמא, נגנן כינור שלמד לנגן יצירה מסוימת צריך לעבור ליצירות קשות יותר לניגון, או ספורטאים צריכים להתחרות נגד יריבים טובים יותר ולנסות לשבור שיאים אישיים כל הזמן במקום להתחרות נגד יריבים חלשים. המספר 10,000 התקבע כאיזה מספר פלא וזכה לפופולאריות גדולה לאחר שמלקולם גלאדוול כתב עליו בספרו “מצוינים”. המחשבה שאם רק תשקיעו כמות כזו של זמן בכל תחום תוכלו להצטיין בכל תחום קוסמת מאוד ורבים ראו בה עובדה שלא ניתנת לערעור.

המציאות כמובן הרבה יותר מורכבת ולאחרונה לא מעט מחקרים מטילים ספק במספר הזה בפרט, ובכל הקונספט של השקעה שמובילה בוודאות למומחיות בכלל. ביקורת אחת מגיעה מדיוויד אפשטיין בספרו The Sports Gene. אפשטיין נותן דוגמאות לספורטאים מוכשרים מאוד שנדרשו להם מעט מאוד זמן כדי להגיע לרמות גבוהות של הצלחה, בעוד ספורטאים אחרים מקדישים זמן ארוך מאוד לאימונים בלי תוצאות מרשימות. הדוגמא הכי בולטת היא של דונלד תומאס, שחקן כדורסל זניח מהבאהמס שבגיל 22 החליט לנסות את כוחו בקפיצה לגובה אחרי התערבות עם חבר. עם מעט מאוד ניסיון בקפיצה לגובה הוא ניצח חודשים ספורים לאחר מכן בתחרות מישהו שהתאמן לפי הערכות 20,000 שעות. אחרי שנה אחת בלבד של אימונים (הרבה פחות מעשרת אלפים שעות) תומאס התקדם כל כך בתחום עד שקפץ 2.35 מטר וזכה באליפות העולם. די ברור שבמקרה שלו כמו במקרים אחרים בספורט ובענפים אחרים הגנים משחקים תפקיד חשוב, ולכן חוק ה-10,000 הוא יפה על הנייר אבל בלי כישרון מולד בתחומים מסוימים לא חשוב כמה אימונים תתאמנו זה לא יעזור.

דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הבדלים בין אישיים גדולים מאוד שקשורים גם לגנים ולכישרון טבעי כמו גם לגורמים אחרים. במחקר המקורי ובמחקרים רבים אחרים, 10,000 הוא המספר הממוצע שיוצא בכל החישובים אבל הוא מסתיר מאחוריו הרבה שונות בין אנשים. עבור אנשים מסוימים חצי מזה מספיק, ואילו עבור אחרים כפליים זמן לא מניב שיפורים רבים. מחקר חדש שפורסם לאחרונה מציג כנראה את החותמת הסופית נגד התאוריה הזו.

המחקר הוא מטא אנליזה שכוללת 88 מחקרים שונים עם 111 מדגמים בלתי תלויים. המחקרים שנסקרים עוסקים בתחומים שונים החל מספורט, מוסיקה, למידה אקדמית וגם משחקים שונים כמו שחמט וגו. אפילו מומחיות בשיפוט משחקי כדורגל הייתה שם. התוצאות שלו מראות שאכן, יש קשר בין אימון להצלחה וביצועים. הבעייה היא שהקשר הזה חלש למדי. המתאם שנמצא היה בממוצע 0.35 מה שאומר שאימונים מסבירים בערך 12% מהשונות בהצלחה ו-88% מההצלחה מוסברים על ידי גורמים אחרים. אחד הגורמים שמשפיעים על הצלחה הוא התחום שבו מדובר. משחק היה התחום שבו אחוז השונות המוסברת הוא הגבוה ביותר (26%), כלומר בערך רבע מהצלחה של שחקן מוסברת על ידי אימון מכוון. זה נשמע די הגיוני כי משחקים לא דורשים יכולות פיזיות מיוחדות ובמשחקים מורכבים כמו שחמט או גו או במשחקי מחשב די ברור שאימון משפר את הביוצעים. מצד שני, אפילו במשחקים רוב הביצועים מוסבר על ידי גורמים אחרים. בתחום כמו מוסיקה גם היה אחוז גבוה למדי של שונות מוסברת על ידי אימון בסך כולל של 21%. בספורט המספר היה 18%. לעומת זאת בתחום החינוך רק 4% הוסבר על ידי תירגול.

המסקנה הכללית היא שאימון חשוב אבל בלי כישרון בסיסי או אינטליגנציה גם אימונים אינסופיים לא יביאו מישהו להיות מומחה בתחומו. גורמים נוספים שמשפיעים הם זיכרון עבודה והסביבה שבה גדלים או חיים, כולל הגיל שבו מתחילים להתעסק בתחום. ישנם תחומים רבים שקיימות בהן תקופות קריטיות ללימוד. למשל, קשה מאוד להיות מוסיקאי מצטיין אם לא מתחילים ללמוד מוקדם ושחקן טניס לא יכול להתחיל לשחק בגיל 15 ולהפוך לשחקן מצטיין ברמה עולמית. אם לא מתחילים להתאמן בגיל המתאים אז פשוט אי אפשר להדביק את הפער מאחרים שכן התחילו מוקדם. זה גם מעלה את השאלה של בחירה של תחומים. ילד בן חמש לא סתם מתחיל לנגן בכינור אם ההורים שלו לא דחפו אותו לזה או שהיה כינור בסביבה. לרוב זה קורה כשאחד ההורים מוסיקאי בעצמו ואז הילד נחשף לנושא. במצב כזה קשה להפריד גם בין הסביבה שמציגה בפני ילדים אפשרויות מסוימות והגנים של ההורים שמשפיעים. אם ההורה מוסיקאי מצטיין אז יתכן שהוא מוריש לילד גנים טובים להצטיינות במוסיקה.

עם זאת, צריך לזכור שגם אם אימונים רבים אינם מסבירים הרבה מהשונות בהצלחה של המומחים השונים הם עדיין תנאי הכרחי ובסיסי ברוב המקרים. מי שמחפש קיצורי דרך וחושב שבלי אימונים רבים אפשר להגיע רחוק שיחשוב שוב. תמיד יש מקרים יוצאי דופן שעם כישרון טבעי מגיעים רחוק מאוד, כמו הקופץ לגובה שהזכרתי קודם, אבל בתחומים רבים כישרון לבדו לא יספיק. בשחמט למשל, בלי אלפי שעות אימון ומשחק אי אפשר להצטיין. אסור גם לשכוח שאלו שכן מגיעים לטופ בתחומם הם מעטים ולכן ברור שיש הרבה מאוד אנשים שמשקיעים הרבה עבודה ועדיין לא מגיעים לרמות הכי גבוהות במקצוע שלהם. להיות הכי טוב יכול להיות רק אחד בסופו של דבר והכי טובים הם מעטים מעצם ההגדרה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ido2267  On 28/07/2014 at 12:42 am

    ידוע לי על שחקן טניס עולמי שבגיל 16 לא היה מתאים אפילו להיות מחזיר כדורים במגרש כי היה שמן מדי. כרגע שמו ברח מזכרוני.

  • ido2267  On 28/07/2014 at 12:44 am

    ראיתי פעם כתבה בטלויזיה על טניסאי עולמי שבגיל 16 היה מגושם מכדי להיות אפילו תופס כדורים. שמו ברח מזכרוני אבל זה היה מזמן כי הכתבה הייתה בשחור לבן.

  • ido2267  On 28/07/2014 at 12:44 am

    אופס

  • יאיא  On 28/07/2014 at 1:17 am

    אני זוכר שראיתי סרט על הנדריקס שניגן בגיטרה הראשונה שלו במשך שעות כל יום. והוא בעצם כמעט לא עזב אותה ואפילו לקח אותה לשירותים…

    • גיל  On 28/07/2014 at 7:22 am

      הרבה מצטיינים בתחומם היו אובססיביים אליו מגיל צעיר. אני מניח שמוטיבציה ואהבה של התחום עוזרים מאוד פה.

  • YossiN  On 28/07/2014 at 1:38 am

    אני מניח ששם המשחק הוא מה שבמתמטיקה קוראים "תנאי הכרחי אך לא מספיק"
    כמובן שהשונות בין אנשים עצומה, אבל נסיון חיי כעובד ומעביד אומר שיש בזה משהו ולוקח 3-4 שנים עד שבוגר אוניברסיטה מבריק הופך להיות בעל מקצוע טוב

    • גיל  On 28/07/2014 at 7:21 am

      אין ספק שניסיון עוזר אבל לכל אחד יש תקרה שונה. אל תשכח שאלו שכבר הלכו לאוניברסיטה וסיימו אותה בהצלחה גם עברו סינון מסוים.

  • ג.  On 28/07/2014 at 2:44 am

    מעניין. יש פה אמירה קצת שונה שמצאתי במקרה:

    http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3489881,00.html

    • גיל  On 28/07/2014 at 7:26 am

      האמת ששם מדברים על כדורגל שם באמת צריך להתחיל מוקדם כדי להצטיין אבל בענפים אחרים זה לא בהכרח ככה. למשל טים דאנקן, אחד משחקני הכדורסל הכי גדולים אי פעם לא נגע בכדור עד גיל 13 (הוא דווקא היה שחיין מצטיין קודם). הרבה ספורטאים בארה"ב משחקים ענפים שונים בתיכון ורק אז מתמחים. הוא גם מדבר בכתבה על אפקט הגיל שמי שנולד מוקדם יותר באותו שנתון נהנה מיתרון כי הוא חזק יותר פיסית משחקנים אחרים וזה נותן לו יתרון.

  • שלומית לוי  On 28/07/2014 at 8:36 am

    זנ מעודד. כי אני רוקדת בלט קלאסי, התחלתי לרקוד בגיל קרוב ל30 (אל תשאל) ואני ממשיכה ומתאמנת וממשיכה להתקדם עד כמה שזה נשמע מופרך. (אני באמת גדולה:))
    אגב בעקבות הפוסט שלך על גברים ונשים בNBA הבנתי שאני צריכה להוריד קצת מהאינטנסיביות של האימונים שלי כדי לשמור רזרוות לעתיד. (הבנתי אבל לא הפנמתי עד כה…)

    אתה מעניין. תודה.

    • גיל  On 28/07/2014 at 8:43 am

      שלומית, לכבוד לראות אותך פה. דווקא אצל נשים הירידה קטנה יותר בWNBA כך שיש לך עדיין תקווה. וחשוב גם לזכור שהרבה אנשים עוסקים בתחביבים ומתאמנים לא בשביל להיות הכי מצטיינים בתחומם אלא בשביל הכיף או הכושר. למעשה, רוב האנשים הם כאלו כי בצמרת יש רק בודדים בכל מקרה.

  • אופיר  On 13/09/2014 at 2:33 am

    אני לא כל כך מסכים אם מה שנאמר, במיוחד כי קראתי את הספר של מלקולם גדוול. 10000 שעות זה רעיון, יותר מאשר מספר מדויק… הרי זה ברור שזהו לא מספר קוסמי, מגיעים אל היעד, ובום! הארה. ובכלל, עתה מציג את הקונספט של מומחה בצורה שגויה לדעתי. מומחה זה לא אלוף העולם בתחום. אלא שם את האדם ברמה שהוא מקצוען. הרי אם היה כך הדבר, כל אחד היה מתאמן 10000 שעות, ואז היו לנו 7473 אלופי עולם. מלקולם גם לא מתעלם ממדד האינטילגניציה… נהפוכו. הוא מבין את הסינרגיה של מכלול התנאים שצריכים להתקיים בשביל שביל גייטס חדש יגיח אל העולם. חלק מהמשתנים הם אפילו הסתברותיים גרידא, כמו למשל טיימינג, לוקיישן, סביבה, נגישות של אמצעים טהרשימה עוד ארוכה. אני אסכם ואומר, שהוא טוען, שבהינתן כל אותם תנאים, בשביל להיות מומחה ברמה עולמית, צריך גם שעות לא מבוטלות של אימונים. בהקשר לאלוף העולם בקפיצה… שהוא נהפך לאלוף אחרי שנה של אימונים, נקודת המוצא שלו לא הייתה גבר שמןנטול כושר! הוא היה אתלט! שחקן כדורסל בן 22 ואמי בטוח שהוא צבר מספר לא מבוטל של שעות אימונים. גנטיקה מוערכת יתר על המידה. היא קיימת, היא משפיעה, אבל חשוב להבין שגם מערך הגנים שלנו משתנה במהלך החיים, הוא אינה סטטי.

    • גיל  On 13/09/2014 at 8:58 am

      היי אופיר, תודה על התגובה. אני מסכים עם מה שאתה כותב ואבל שים לב שלא תקפתי את גלאדוול אלא רק ציינתי שהוא זה שפירסם את הנושא לציבור הרחב. המספר הזה היה קיים לפניו והתקבע ככזה בקרב חוקרים אבל אחרי הספר הוא הפך לאיזה כלל זהב אצל אנשים שרובם לא קראו את הספר. הרבה פעמים תוקפים את גלאדוול על דברים שהוא כותב בלי לקרוא אותו ואני מוצא אותו די זהיר בכתיבה שלו בסך הכל. גלאדוול מכיר בזה שצריך כישרון בסיסי ובהחלט מדבר על גורמים נוספים ואפילו על מזל שמשחק תפקיד חשוב בהצלחה של האנשים.

      לגבי מומחיות אני מסכים שזה לא חייב להיות אלוף עולם אבל הנקודה היא שאפילו להיות בטופ 10 או 100 לא מובטח לך עם אימונים רבים.

      • גיל  On 13/09/2014 at 8:59 am

        אגב, דבר אחד אתה טועה והוא שהגנים משתנים בההלך החיים. אני גם לא חושב שגנטיקה מוערכת יתר על המידה אלא להפך, כמעט כולם נוטים להתעלם ממנה וההשפעות שלה כפי שאפשר לראות בשפע המחקרים שאני סוקר בבלוג.

  • אופיר  On 13/09/2014 at 2:37 am

    מצטער על השגיאות הייתה ל פרסומת קופצת באייפד ולא ראיתי מה אני רושם חחח
    אתה* והרשימה* שמן נטול* אינו*

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 672 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: