ביבי צדק. למה צריך להפסיק לצלם כל כך הרבה?

לפני כמה שבועות התפרסם וידאו שבו נראה ראש הממשלה נתניהו מעיר הערות לא רשמיות לפני ראיון כלשהוא. בוידאו (שנמצא למטה) מביע ביבי את דעתו שכולנו עבדים לגאדג’טים שלנו ושואל-תמה (תוך אינספור קליקים של מצלמות שמצלמות אותו) למה אנחנו מצלמים כל כך הרבה? צריך לחיות ולא ולצלם הוא טוען. הטענה המובלעת שלו היא שמי שמצלם לא ממש חווה את החיים. באופן מפתיע או לא, הוא גם צודק ויש ראיות מדעיות שתומכות בדבריו.

אם פעם היה צורך בפילם ומצלמה כדי לצלם, העשור וחצי האחרונים ייתרו את שניהם. המהפיכה הראשונה הייתה המצאת המצלמה הדיגיטלית שייתרה לחלוטין את הצורך בפילם היקר, שדרש גם פיתוח (מה שהגביל כמובן את כמות התמונות שיכלנו לצלם). אם התפתחות הסמארטפונים כבר אין צורך יותר במצלמות ייעודיות. הסמארטפון מכיל מצלמה כל כך טובה היום שהרבה אנשים כבר לא מחזיקים ברשותם מצלמה רגילה. מכיוון שאין שום מחיר ממשי לצילום (מעבר לזיכרון שהתמונה תופסת), ומכיוון שכל כך קל לצלם, אין פלא שאנשים מצלמים כל כך הרבה. רק בשביל לסבר את האוזן, 300 מיליון תמונות מועלות לפייסבוק מדי יום בלבד. אלו שחיו בשתי התקופות של הפילם והיום מודעים היטב לכמות הצילומים העצומה שאנשים מצלמים היום. אך האם יש מחיר לכל כך הרבה תמונות? איך כל הצילומים הללו מעצבים את החוויות שלנו ובעיקר הזיכרונות? מחקר חדש שהתפרסם לא מזמן מנסה לענות על השאלה.

אחת המטרות הברורות של צילום היא לתעד חוויות שונות שעברנו על מנת לחזור ולהתענג עליהן בעתיד. מחקרים מראים שמעבר על תמונות שצילמנו אכן תורם לשימור הזיכרון. הבעייה המרכזית היא שרוב האנשים לא עוברים על התמונות שצילמו אלא פשוט צוברים אלפי תמונות על הדיסק הקשיח שלהם כאבן שאין לה הופכין. אנחנו מאוד טובים בלצלם אבל פחות טובים בלשבת מול המחשב ולהסתכל על התמונות (שלא לדבר על סידור התמונות באלבום). מה קורה לאלו שלא מסתכלים על התמונות שצילמו?

המחקר הקיים התחלק לשני חלקים. במחקר הראשון שכלל 27 סטודנטים, שישה גברים ו-21 נשים, הלכו הנבדקים לסיור במוזיאון. נאמר להם שהם יתבקשו לצלם חלק מהמוצגים, ואילו על חלק אחר הם צריכים רק להסתכל. את המוצגים שצילמו הם התבקשו לצלם בתשומת לב ולצלם את התמונה הטובה ביותר שהם יכולים להוציא תחת ידם ושגם כוללת את האובייקט בשלמותו. המוזיאון הכיל ציורים, פסלים, תכשיטים ועוד. בסך הכל הנבדקים עברו על פני 30 מוצגים.

למחרת התבקשו המשתתפים להזכר במוצגים השונים. הם נשאלו לגבי שם המוצג ואם לא זכרו אותו לפחות לתאר אותו. הם גם נשאלו שאלות ספציפיות לגבי המוצגים שזיהו. תוצאות המחקר הראו שצילום המוצגים השונים פגם בזיכרון שלהם והם גם זכרו פחות את המוצגים שצילמו ויותר את מה שראו. בנוסף, הם גם זכרו פחות פרטים מאותם מוצגים שצילמו, שוב בהשוואה למוצגים הנראים. ההבדלים היו מובהקים אבל חשוב לציין שהפערים לא כל כך גדולים. הירידה הכללית באיחזור הזיכרונות הייתה בין 5%-10%. עם זאת, המחקר מראה שצילום לא תורם לשיפור הזיכרון בניגוד למה שחושבים.

אז למרות שמקדישים יותר זמן לאובייקט כשמצלמים אותו, הזיכרון ממנו חלש יותר בהשוואה למה שלא מצלמים. אבל יתכן שעצם הצילום עצמו גרם לנבדקים לא להסתכל בעיון על המוצג במוזיאון ולכן נערך מחקר המשך. במחקר הזה, כדי לנטרל את העובדה שאולי הצילום עצמו היווה הסחה מהסתכלות במוצג עצמו, לכן הם זכרו פחות פרטים לגביו ,התבקשו הנבדקים לבחון כל מוצג למשך 25 שניות בין אם צילמו אותו או לא. 46 נבדקים, 36 מהן נשים השתתפו במחקר.

תוצאות המחקר שיחזרו את הממצאים מהמחקר הראשון והראו שצילומים אכן משבשים את הזיכרון לגבי המוצג עצמו בהבדל אחד מעניין. כשנתבקשו הנבדקים להתמקד באספקט אחד של האובייקט, נניח לצלם רק את הראש של הפסל, הזיכרון שלהם למוצג היה זהה למוצגים שהם לא צילמו. יותר מזה, הבקשה להתמקד בחלק מהמוצג עזרה לזיכרון של המוצג כולו ולא רק של החלק שהתמקדו בו. ההסבר לכך קשור אולי לעובדה שמיקוד יתר גורם לקשב שלנו להיות טוב יותר ואנחנו מפעילים את המוח יותר, מה שגורם גם לזליגה לזיכרון הכללי מהמוצג. כשמצלמים באופן כללי בלי התמקדות מיוחדת בפרטים אנחנו פשוט לא מקדישים לעניין יותר מדי משאבים קוגנטיביים וזה גורם להחלשת הזיכרון של האובייקט.

המסקנה מהמחקר הזה הוא שכמו שאמר ביבי, צריך לחיות ולחוות במקום לצלם. אנשים מבלים טיולים שלמים מעבר לעדשה של המצלמה (בין אם זו מצלמה רגילה או מצלמת וידאו) וכמעט לא מסתכלים החוצה להנות מהנוף. הם חושבים שאם הם מצלמים אז אין צורך לראות ולחוות את המציאות בצורה ישירה, כי הרי התמונה תזכיר להם הכל בעתיד. הבעייה היא שהרבה אנשים לא חוזרים בכלל לצפות בתמונות שצילמו ואז כל האפקט שלהן נעלם. רצוי לצלם פחות באופן כללי אבל אם כבר מצלמים, לפחות לחזור לתמונות מדי פעם, אולי אפילו לערוך אותן באלבום יפה ומודפס. הכל כל כך קת היום ולא עולה כסף ואולי זה חלק מהעניין. המאמץ של צילום בפילם ופיתוחו לאחר הטיול, ההתרגשות בציפייה לפיתוח ולראות איך התמונות יצאו, הידיעה שיש מספר מוגבל של תמונות ולכן צריך להיות מידתיים עם הצילומים, כל אלו נעלמו ואולי פגמו שלא במודע בהנאה שלנו מתמונות בכלל. בגלל שתמונות הפכו לכל כך זניחות, הערך שלהן (הכספי אבל גם הרגשי) קטן. לא ממש עוזר שיש אלפי תמונות ששוכבות בדיסק הקשיח אם לא עושים איתן כלום, שלא לדבר בכלל על אלו שמצלמים אינסוף תמונות של אותו נוף כדי לנסות לתפוס את התמונה המושלמת.

והנה ביבי ברגע של אמת:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר  On 23/05/2014 at 1:01 am

    אבל אם מעלים את התמונה לפייסבוק היא מקבלת חיי-נצח במרחב הוירטואלי :)

    • גיל  On 23/05/2014 at 1:02 am

      נכון, אבל אף אחד לא יזכור אותה. מה שאולי עוזר קצת לשכך את הפחד שיש לאנשים מהעלאת תמונות ואיך זה ישפיע על העתיד שלך. רובן לא מעניינות אף אחד.

      • יאיר  On 23/05/2014 at 10:00 am

        יש סיטואציות בחיים שבהן זה דווקא יכול להשפיע מאד על העתיד. למשל אתה מנסה להתקבל למקום עבודה, מגגלים אותך ומוצאים התמונות שפוסלים אותך מסיבות שונות ומשונות…

      • גיל  On 23/05/2014 at 11:07 am

        ברור, אבל ברוב המקרים זה חסר חשיבות. פשוט צריך לדעת לא לפרסם דברים שיכולים להזיק לך.

  • Mosheshy  On 24/05/2014 at 12:57 am

    פספסת את רגע האמת של ביבי. ביבי סיכם ואמר את מה שהוא באמת חושב על ההמונים. ביבי אמר: I COULDN'T CARE LESS .ביבי,שהוא מומחה להתנהגות הוואספית המזוייפת של הוואספים מצפון אמריקה ,פשוט ניהל שיחת מעלית ׁ(ELEVATOR TALK ) סתמית ובלתי מחייבת (ויוכיחו זאת ארבע המילים האחרונות שנאמרו ע"י ביבי ) עד להגעה לדבר שלשמו התכנסו .

    http://www.haokets.org/2014/05/17/%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%95-%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%9D/

    • גיל  On 24/05/2014 at 9:31 am

      משה, הוא אמר את זה לגבי הגאדג'טים בסוף, לא צריך להוסיף לזה פרשנויות פוליטיות.

  • Mosheshy  On 24/05/2014 at 1:03 am

    הספרים מאחור, הדגל בצד ,מגולגל כראוי, התמונה המשפחתית בצד השני ,סידור השיער המוקפד,צבע החולצה וצבע העניבה (כחול ולבן) ושאר השטויות והשטיקים שיובאו מארה"ב. מזה את השרלטן ממרחקים.

  • Mosheshy  On 24/05/2014 at 1:04 am

    אצל ביבי,(ורבים אחרים) ה כל זו ההצגה. ספין. ראה את הסרט ספין מ1992 .

  • hiladg  On 24/05/2014 at 7:56 am

    הוידיאו הזה זכה לתפוצה בין לאומית רחבה, ולכן הכתוביות
    בן זוגי שבכלל לא עוקב אחרי החדשות מישראל קיבל את זה בפידים שהוא קורא

    • גיל  On 24/05/2014 at 9:33 am

      כן, אני יודע, ככה גם אני ראיתי את זה בפייסבוק. אני חושב שזה נובע מכך שאולי בפעם הראשונה רואים אותו מדבר בצורה עממית על עניינים לא פוליטיים.

  • פלוני  On 17/07/2014 at 12:04 am

    למיטב זכרוני אדם זוכר את מה שהוא צריך לזכור,
    כלומר מלבד הפרטים של הזכרון מתווספים לאבייקט מאפיינים המגדירים את חשיבותו לזכירה ומטפלים במעבר שלו לזכרון ארוך טווח,
    ולכאורה פשוט הוא שאובייקט מצולם אינו דורש זכירה הלא אפשר תמיד לראותו בתמונה,
    כך שעולה שלא החוויה שונה אלא סיווגה לגבי הזיכרון גרידה (קראתי באיזה ספר למחקר המוח, לא זוכר כעת את שמו)

    • גיל  On 17/07/2014 at 9:32 am

      פלוני, למה הכוונה מה שהוא צריך לזכור? מי קובע מה הוא צריך לזכור בדיוק ואיך זה מסתדר עם העובדה שכולנו מנסים להזכר בדברים שחשובים לנו ולא מצליחים לפעמים? הבעייה עם תמונות שהקישורים שנעשים אליה הם לפחות בחלקם קשורים לעצם הצילום ולא לחווייה ולכן כנראה נוטים לשכוח יותר כשמצלמים.

      • פלוני  On 18/07/2014 at 6:27 am

        לגיל
        מי שקובע את הצורך הוא האדם עצמו בשעה שהוא אוסף את המידע
        למה לא מצליחים לזכור?
        עולות לי כעת שתי אפשרויות: האחת משום שבשעת איסוף המידע האדם לא ראה את חשיבות הצורך הנל והשנית משום שהמידע עבר תהליך סינון בין שעת הזכירה לאותו זמן שעלה הצורך במידע ומידע זה סווג כדבר שאיבד את חשיבותו
        כל זה כמובן מלבד קושי פשוט להעלות את המידע בגלל בעיות כמו ריכוז וכד'
        תודה על ההבהרה אכן מוכרח שהחוויה שונה אבל אינה פחותה כלומר הנוהגים לצלם אינם נהנים פחות/ חיים פחות , אלא נהנים מחוויות אחרות
        והסיבה שאינם זוכרים את האובייקט היא משום שלא הוא היה מרעז החוויה אלא לדוגמא אתגר הצילום וכד'

      • גיל  On 18/07/2014 at 7:41 am

        פלוני, הזיכרון האנושי פשוט לא עובד ככה. כמה אנשים היו רוצים לזכור איפה שמו את המפתחות של האוטו או את רשימת המכולת אבל בסוף שוכחים? רוב התהליכים לא נעשים גם בכלל במודע. יש המון מחקרים בנושא הזה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 656 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: