למה יש כל כך מעט סטנדאפיסטיות?

אחת השאלות המסקרנות ביותר, וגם השנויות במחלוקת ביותר, בכל הנוגע לסטנד-אפ היא מדוע יש כל כך מעט סטנדאפיסטיות? זו שאלה שאין עליה תשובה מוסכמת וכמספר האנשים שתשאלו, ובמיוחד הסטנדאפיסטים, כך מספר התשובות שתקבלו. אני מעוניין לספק כמה הסברים אפשריים שאחרים הציעו וגם להציע את המחשבות שלי בנושא. זהו פוסט ארוך, אז קחו אוויר (או קראו אותו בכמה חלקים). הפוסט המקורי באנגלית נמצא כאן.

אין שום ספק שסטנדאפיסטיות הן מיעוט. כמה מעט סטנדאפיסטיות עובדות במקצוע זו שאלה שאין עליה תשובה מדויקת, מכיוון שאין שום מאגר מידע רשמי של סטנדאפיסטים והם גם לא חברים בשום איגוד מקצועי (כמו שחקנים למשל). גם אם היה לנו מאגר כלשהו של סטנדאפיסטים התשובה עשויה להשתנות ולהיות תלויה במי שאנחנו מחשיבים כסטנדאפיסט. האם למשל אנחנו כוללים סטנדאפיסטים חובבים ומיקרופונים פתוחים, או שאנחנו רק מתמקדים בסטנדאפיסטים מקצועיים? יחד עם זאת, כל הסימנים מראים בבירור שיש באופן גורף יותר סטנדאפיסטים גברים מאשר סטנדאפיסטיות. מחקרים קודמים מצביעים על כך שאחוז הסטנדאפיסטיות סובב סביב 10%-15%. במחקר שלי על סטנדאפיסטים מתוך 31 סטנדאפיסטים, רק שלוש היו נשים, כמעט 10%.

המספר הלא פרופורציונלי הנמוך של סטנדאפיסטיות הוא רק דוגמא אחת שבה יש פחות נשים במקצוע הקשור ליצירת הומור. מחקר מקיף על קריקטוריסטים מקצועיים, שבו החוקרים עשו כל מאמץ כדי לכלול כמה שיותר קריקטוריסטיות כולל חיפוש מדוקדק במגזינים, ספרים, כתבי עת, מאגרי מידע באינטרנט וכל מי שיכל לעזור להם לאתר קריקטוריסטיות, מצא כי מתוך 1519 קריקטוריסטים מ-61 מדינות, רק 9% היו נשים, אחוז דומה למחקר שלי ולמחקרים אחרים בנושא.

למה אם כך יש כל כך מעט נשים העוסקות בסטנד-אפ? אין שום ספק שישנם סטריאוטיפים מסוימים ומחסומים תרבותיים שמשפיעים על השתלבותם של נשים במקצוע. כריסטוף היצ'נס הביע במאמר מפורסם את אחד הסטריאוטיפים הנפוצים ביותר על נשים והומור כשכתב ש”נשים לא מצחיקות", תפיסה שרבים עדיין מחזיקים בה, רובם גברים. אין שום ספק שהתפיסה הזו שגויה כפי שמעידות קיומן של סטנדאפיסטיות מצחיקות ומצליחות רבות כגון טינה פיי, שרה סילברמן, קת’י גריפין, ג'ואן ריברס, לוסיל בול, פיליס דילר, צ'לסי הנדלר, וונדה סייקס, והרשימה ארוכה. אז ברור לגמרי שנשים יכולות בהחלט להיות סטנדאפיסטיות מוצלחות, ועדיין, מספרן נמוך מאוד ולא קרוב למספר הגברים בעסק. למה זה קורה?

גורמים תרבותיים וסקסיזם

ישנם גורמים מסוימים בעסק של סטנד-אפ שפועלים לרעת נשים ויוצרים מכשולים שלא עומדים בפני רוב הגברים. ג'ורג' קרלין ניסח את זה יפה כשאמר: “Specifically, an individual woman is as funny as any specific individual man. The difference is in the enculturation and conditioning that people go through, and for a long time there weren’t many female stand-up because it was somehow too masculine a job, too aggressive job” (כל הציטוטים בפוסט מבוססים על הסרט התיעודי “History of the joke”). איישה טיילר אמרה דברים ברוח דומה רק בצורה בוטה יותר: “Women are not socialized to be aggressive. We are very much kind of told by culture to be precious, be pretty, be cute, and comedy is not precious, or pretty, or cute”.

אלו הן כמה תצפיות מעניינות מסטנדאפיסטים שמבינים דבר או שניים בנוגע לאופן השונה בו נתפסים גברים ונשים בסטנד-אפ, דרכים שיכולות להשפיע על ההופעות שלהם כמו גם על איך שהם נתפשים על ידי הקהל. אם התרבות שלנו מרתיעה נשים מלהיות אגרסיביות, אבל מצד שני מתגמלת הומור אגרסיבי, אז נשים מראש ממוקמות בעמדת נחיתות ביחס לגברים. חשוב לציין כי גברים הם באופן טבעי יותר אגרסיביים מאשר נשים בממוצע, מה שיכול להגביר את ההטייה.

אבל גם אם גברים משתמשים הרבה יותר בהומור אגרסיבי וגסויות בהשוואה לנשים, יש הרבה סטנדאפיסטים גברים שמשתמשים בהומור נקי, ובכלל, לא מעט סטנדאפיסטים וסטנדאפיסטיות משתמשים בהומור הנוגד את הסטריאוטיפ של המגדר שלהם. הבעיה היא שאנשים מגיבים שונה לקומיקאי גבר שמספר בדיחות “נקיות” לעומת סטנדאפיסטית אישה המשתמשת בגסויות במופע שלה. נשים הפונות להומור אגרסיבי שנתפס כגברי יותר תוך שימוש בהומור מיני או תוקפני, לא מצליחות כמו מקביליהן הגברים והן גם נתפסות בצורה אחרת על ידי הקהל. זה נחשב פחות מתאים לאישה להתנהג כמו זכרי אלפא, והן נתפסות כחוצות איזה קו אדום דימיוני, בעוד סטנדאפיסטים גברים יכולים לעשות מה שבא להם ולספר אלו בדיחות שהם רוצים, בלי שאף אחד יטיל ספק בבחירות שלהם. למעשה, הומור אגרסיבי וגסויות נחשב הרבה פעמים למשהו טבעי ורצוי אצל הגברים, או אפילו חתרני (ראו המקרים של ריצ’ארד פריור, אנדי קאופמן, לני ברוס וג’ורג’ קרלין ו-7 המילים שאסור לומר בטלביזיה).

תשוו לדוגמא את ג'רי סיינפלד עם המופע המאוד נקי שלו שלא רק שלא פגע בפופולאריות שלו אלא היא חלק מסוד הצלחתו, לשרה סילברמן שמנבלת את הפה על ימין ועל שמאל ברוב ההופעות שלה. יש קסם רב כנראה בהופעה של קומיקאית יפה ועדינה כמוה (ועוד יהודייה) שמקללת, כי זה לא מה שמצופה כביכול ממנה. אבל בזמן האחרון השימוש שלה בשפה גסה גרם ללא מעט ביקורות כלפיה. מבקר הטלביזיה בריאן לירי ביקר בחריפות את מה שהוא תופס כניסיון שלה לחקות הומור של “גברים”,באמצעות גסויות והומור גס בספיישל המיוחד האחרון שלה בערוץ HBO, וטען שהוא מזיק לקריירה שלה. סביר להניח שהוא לעולם לא היה אומר דבר דומה על גברים שמשתמשים כביכול בהומור “נשי” (אם יש בכלל דבר כזה). הדיעה שיש סגנונות הומור שמתאימים יותר לשימוש על ידי גברים אך לא על ידי נשים היא סקסיסטית ומגוחכת. סטנדאפיסט הוא או מצחיק או לא, ולא משנה אם הוא או היא מקללים או מספרים בדיחות גסות. אתה יכול להיות מאוד מצחיק עם מופע מלא בניבולי פה כמו הקלאסיקות של אדי מרפי, או שאתה יכול להסריח. ואתה יכול להעלות מופע נקי לחלוטין ולהיות מצחיק או משעמם בלי קשר למין שלך. זה לא אומר שאין סגנונות הומור שפונים יותר לגברים או נשים. קהל נשים אולי יעדיף מופע נקי יותר ופחות אגרסיבי, אבל ברוב המקרים זה לא קשור למין המבצע. כל הנושא הזה קשור גם לטענה ששמעתי ממספר רב של סטנדאפיסטים שההומור של סטנדאפיסטיות פונה הרבה פעמים רק לקהל נשי ואילו ההומור של סטנדאפיסטים פונה לשני המינים. אני לא ממש בטוח עד כמה הטענה הזו נכונה.

המחשבה שסטנדאפיסטיות לא צריכות לקלל היא רק דוגמא אחת של עמדות סקסיסטיות וסטנדרטים כפולים בעולם של הסטנד-אפ. בעייה נוספת שיש לסטנדאפיסטיות היא שהן נתפסות ככאלו שמייצגות את כל הנשים בעולם בעוד סטנדאפיסטים גברים מייצגים רק את עצמם. אם סטנדאפיסטית אינה מצחיקה, יותר אנשים יטענו שכל הנשים בעולם אינן מצחיקות בעוד שאם סטנדאפיסט גבר לא יהיה מצחיק, אנשים ייטו לומר שמשה כהן לא מצחיק אבל לא יכלילו שכל הסטנדאפיסטים הגברים אינם מצחיקים. קתי גריפין סיכמה את זה יפה כשאמרה: “When you get heckled as a woman, it’s never just ‘you suck’, it’s ‘you suck’ and ‘show me your jugs’ combined. And that just doesn’t happen to guys. No one is going to heckle them and say ‘show me your balls’, because nobody wants to see them”.

בעיות עם סגנון החיים של הסטנדאפיסטים

לצד סקסיזם וגורמים תרבותיים שמשפיעים לרעה על נשים ישנם גם מכשולים אחרים שעומדים בפני הנשים, אובייקטיביים יותר אבל לא פחות מזיקים למי שמחפשת קריירה בסטנד-אפ. אחת הבעיות הגדולות ביותר עם קריירה של סטנד-אפ, המשפיעה על נשים יותר מאשר גברים, היא הנסיעות המרובות. על מנת להיות סטנדאפיסט מוצלח, קומיקאי חייב לנסוע כל הזמן ולהופיע במקומות שונים. ההופעות מול קהל מגוון עוזרת לסטנדאפיסטים לחדד את המופע שלהם, להתנסות בחומרים חדשים ומול קהל שונה ועוד. זה חשוב במיוחד בשלב המוקדם של הקריירה כאשר סטנדאפיסטים רוצים לבסס את עצמם בעסק ולבנות את הזהות שלהם כסטנדאפיסטים. סטנדאפיסטיות רבות לא אוהבות לנסוע למקומות מרוחקים כיוון שהנסיעות הללו מציבות סיכונים מסוימים שלא עומדים כמכשול בפני סטנדאפיסטים גברים. לדוגמא, לנסוע לבד מעלה את הסיכון להטרדות ותקיפות מיניות, בעייה בלבדית כמעט לנשים. ברוב המקומות שטסנדאפיסטים מופיעים בהם הם גרים ביחד בדירה שהמועדון שהזמין אותם שוכר. מכיוון שיש יחסית מעט סטנדאפיסטיות, רוב הסיכויים שאישה תגור עם שני גברים שהיא לא בהכרח מכירה, מצב לא נעים במקרים רבים.

ויש כמובן את נושא המשפחה. באופן כללי, הרבה יותר קל לגברים לנסוע למסע הופעות מחוץ לבית כשיש להם בת זוג בבית מאשר לאישה עם בן זוג. גורמים תרבותים וביולוגים מגבילים את כמות הזמן שאישה יכולה לנסוע עם תינוק, ואילו גבר סטנדאפיסט יכול ברוב המקרים לסמוך על עזרתה של בת הזוג בבית שתטפל בתינוק, מה שיוצר הזדמנות לא שווה לאמהות להצליח בסטנד-אפ. התוצאה הסופית של כל האילוצים הללו היא שיותר נשים מאשר גברים מעדיפות להופיע במועדונים מקומיים ולא לנסוע למועדונים רחוקים, דבר שמעכב את התפתחות הקריירה שלהן. קתי גריפין סיכמה זאת היטב: “It’s definitely harder for a woman on the road, and guys will never admit this, but what do they know?”

הבדלי מין מולדים שמשפיעים על סטנדאפיסטים

אי אפשר להכחיש שקיימים סטריאוטיפים וחסמים חברתיים המונעים מנשים להצליח בסטנד-אפ. עם זאת, אחוז הסטנדאפיסטיות הוא כל כך קטן ביחס לגברים שעולה השאלה, האם יש גם גורמים אחרים, מלבד התרבות, שמשפיעים על מספרן הנמוך. כמו שהזכרתי קודם לכן, ישנו אחוז נמוך של נשים בכל המקצועות שקשורים ליצירת הומור. אחוז הקריקטוריסטים והסטנדאפיסטיות דומה מאוד, כ-10% (ורוב הגורמים שהזכרתי למעלה כפוגעים בנשים בסטנד-אפ לא אמורים לפגוע בקריקטוריסטיות), אז אולי יש גורמים נוספים המעורבים בעניין?

פסיכולוגיה אבולוציונית היא תחום המחקר שמסביר התנהגויות אנושיות, העדפות, ורגשות המבוססים על מנגנונים אבולוציוניים ידועים. חלק מהבדלי המין הבולטים בסטנד-אפ עולים בקנה אחד עם הכוח האבולוציוני החשוב ביותר הידוע כמעצב הבדלים בין המינים בהתנהגויות, רגשות והעדפות, תאוריית הברירה המינית.

על פי תיאורית הברירה המינית, לזכרים ונקבות יש היסטוריה אבולוציונית שונה שסייעה לעצב את העדפות בני הזוג שלהם כמו גם התנהגויות שונות, כולל כאלו שקשורות לצורה שבה גברים ונשים משתמשים בהומור כיום. הבדלים אלה נובעים מאסימטריה בעלויות הרבייה ומכמות הזמן והאנרגיה המוקדשת להשקעה הורית. בבני אדם, כמו עם רוב היונקים האחרים, נשים הן אלו שנושאות בעלויות הכבדות של רבייה, כמו הריון וגידול ילדים, והן גם פוריות פחות זמן מהגברים לאורך החיים. זה מוביל את הנשים להיות בררניות יותר מהגברים בבחירת בן זוג שכן ההשלכות של בחירת בן זוג לא נכון יכולה להיות הרבה יותר יקרה (למשל, גידול ילד לבד). לכן, נשים צריכות להיות קשובות יותר לרמזים המצביעים על ערך זוויגי גבוה של בן הזוג, בעוד גברים ינסו לאותת שיש להם איכות גנטית גבוהה.

לפעמים, אפשר לדעת שבן הזוג הוא בעל איכות גבוהה מתצפית ישירה עליה או עליה, למשל כשחשים משיכה לאנשים עם מבנה גוף ופנים סימטריים – אינדיקטורים ישירים של בריאות ופוריות. פעמים אחרות, אי אפשר לקבל מידע על בן זוג פוטנציאלי באופן ישיר וצריך להסתמך על סימנים (אינדיקטורים) בלתי ישירים. הומור עשוי להיות אינדיקטור עקיף כזה, סממן מתוחכם שמעיד על איכות גנטית של הנושא אותו. אפשר להשוות הומור לזנב הטווס הצבעוני שמהווה קישוט כבד מאוד שחושף אותו לטורפים, וגם דורש הרבה אנרגיה כדי לגדל ולשמר אותו ולכן מכביד על הנושא אותו. טווסים עם זנבות גדולים וכבדים יותר וכאלו שהם צבעוניים יותר, הם אלו שמושכים טווסות להזדווגות במה שידוע כעיקרון ההכבדה. מה שחשוב בזנב הוא שקשה לזייף אותו. מי שאין לו את הגנים המתאימים לגדל זנב גדול וסימטרי, אין לו את האנרגיה המתאימה והבריאות הנדרשת לגדל זנב גדול (חוסר סימטריה בגוף ובפנים קשור קשר הדוק לבעיות בריאות התפתחותיות), פשוט לא יוכל לגדל זנב שימשוך נקבות. אמינות היא תנאי חשוב על מנת שאינדיקטור יעבוד בצורה מוצלחת. אם אפשר יהיה לחקות אותו בקלות אז הוא לא יהווה סממן מוצלח שנשים תוכלנה להסתמך עליו בבחירת בן זוג.

מנגנון דומה עשוי לפעול על חוש ההומור. הומור יכול להיות דרך טובה לפרסם את האינטליגנציה של האדם המצחיק ולסמן בכך את איכותו הגנטית מכיוון שגם הומור וגם אינטליגנציה עוברים בתורשה. בגלל שנשים בררניות יותר מגברים, אנחנו צריכים לצפות שגברים ישתמשו בהומור לעיתים תכופות יותר, ינסו להיות יצירתיים יותר איתו, ובמיוחד כשנשים נמצאות בסביבה – כל זאת על מנת לאותת שהם בני זוג איכותיים וכדאי לנשים לבחור בהם כבני זוג. נשים לעומת זאת, צריכות להיות רגישות יותר לגברים שיוצרים הומור באיכות גבוהה בעת בחירת בן זוג.

מחקרים רבים על הומור תומכים בכל אחד מהשלבים הללו. גברים מנסים להיות מצחיקים יותר מנשים ונשים הן אלו שצוחקות יותר ושופטות גברים בין השאר על פי חוש ההומור שלהם (אחד משלוש התכונות הכי חשובות לנשים בבחירת בן זוג). בשיחות רגילות למשל, גברים נוטים הרבה יותר לספר בדיחות במיוחד כאשר נשים נמצאות בסביבה, ואילו נשים נוטות לצחוק יותר במיוחד בתגובה לגברים. מודעות הכרויות, שהן שדה מחקר אידיאלי לנושא כי אנשים חושפים בהם העדפות אמיתיות, מראים שגברים נוטים הרבה יותר מנשים לפרסם שיש להם חוש הומור מעולה, וגם מנסים הרבה יותר להשתמש בהומור במודעות. נשים לעומת זאת ייטו לכתוב מודעות שמחפשות גבר עם חוש הומור. מחקרים מראים שגברים שהשתמשו בהומור במודעות ההכרות היו בעלי סיכוי גבוה יותר למצוא דייט. לעומת זאת לא היה שום קשר בין יצירת מודעות עם הומור אצל נשים ולסיכויי שלהן למצוא דייט. לגברים פשוט לא איכפת במיוחד אם האישה מצחיקה, אבל כן חשוב להם שהיא תצחק מהבדיחות שלהם כי זהו סימן טוב שהיא מעוניינת בהם. הדגש ההפוך ששני המינים שמים על יכולות ייצור ההומור בבחירת בן זוג, הוא עדות לחשיבות של הומור בבחירת בן זוג ובכך שהוא סממן חשוב המעיד על איכות הדובר.

המחקר שלי, שתואר בפירוט כאן, מראה כי בממוצע, גברים ייצרו הומור ברמה גבוהה יותר מאשר נשים, ממצא ששוחזר על ידי אחרים. הומור נמצא גם במתאם עם אינטליגנציה, ואנשים עם חוש הומור מושכים יותר בני זוג, מקיימים יותר יחסי מין, גיל התחלת יחסי המין אצלם נמוך יותר ועוד. כל הממצאים הללו מצביעים על אוותה מסקנה: הומור הוא מכשיר רב עוצמה למשיכת בת זוג פוטנציאלית וכלי שעוזר להצלחה רבייתית. בגלל שגברים יודעים שחוש הומור הוא גורם חשוב במשיכה שלהם, יש להם מוטיבציה גדולה יותר להצחיק וזה גם מסביר את הכוח האבולוציוני שגורם לגברים להיות יותר מצחיקים בטווח הארוך (הם פשוט מתאמנים ומתאמצים יותר להצחיק). קל לכן לראות למה גברים בולטים יותר ביצירת הומור באופן כללי. למעשה, הנטייה הזו של הגברים להשתמש בהומור כדי להצחיק אחרים מתחילה כבר בילדות ובגיל התבגרות, ויש למשל יותר גברים מאשר נשים שמדווחים שהם היו ליצני הכיתה.

עכשיו, בואו נחזור לסטנד-אפ. איך ההסבר האבולוציוני להומור מסביר למה יש יותר גברים מנשים בתחום? יש כמה צורות להסתכל על זה. אחד, גברים עשויים להשתמש בסטנד-אפ כדי לשפר את סיכויי ההזדווגות שלהם, באופן ישיר או עקיף. אין לי נתונים על תדירות יחסי המין בעולם הסטנד-אפ, אבל ממה ששמעתי סטנדאפיסטים גברים נהנים מחיי מין פעילים ביותר, במיוחד בהופעות שלהם בדרכים כשאין שום מחויבות בינם לנשים המקומיות. למעשה, סקס מזדמן עם שותפים רבים ושונים משתלב היטב בפסיכולוגיה האבולציונית של הגבר, נושא שכתבתי עליו רבות פה בבלוג. עבור נשים, העלות של סקס מזדמן יכולה להיות גדולה והן צריכות להיות מאוד זהירות עם מי הן שוכבות. זו הסיבה מדוע סטנדאפיסטיות ייטו הרבה פחות לשכב עם זרים לסקס מזדמן למרות שיש להן אינספור הזדמנויות לכך. זה פשוט לא עולה בקנה אחד עם הפסיכולוגיה האבולוציונית שלהן. למעשה, סטנדאפיסטית אחת אמרה לי פעם שאם סטנדאפיסטית שכבה עם סטנדאפיסטים אחרים, שמועות על זה יתפשטו במהירות ויתנו לה מוניטין רע. סטנדאפיסטים גברים לא צריכים לדאוג בקשר לזה ולעיתים אף מתחרים על מי שוכב עם יותר נשים. אז נכון שיש כאן סטנדרטים כפולים שהם בחלקם חברתיים אבל צריך גם להבין מאיפה הם באו ושהם לא שרירותיים לגמרי.

דרך נוספת שסטנד-אפ מתאים יותר לפסיכולוגיה האבולציונית של הגבר היא שלהיות סטנדאפיסט מוצלח יכול לשפר את הסטטוס או המעמד של אותו אדם. סטנדאפיסטים גברים ייטו יותר לרצות בהשגת מעמד גבוה דרך סטנד-אפ כי זו דרך מצוינת להשיג פרטנריות מיניות רבות ולמין מזדמן. נשים נמשכות לגברים עם סטטוס גבוה וגם זה חלק מהברירה המינית. מעמד גבוה מועדף על ידי נשים אצל בן זוג כי הוא מאפשר להם גישה למשאבים רבים יותר שיכולים לעזור להם ולצאצאים שלהם לשרוד ולהיות בעלי בריאות טובה יותר. לכן, המרדף של גברים אחרי סטטוס גבוה והרצון של נשים למצוא בן זוג עם סטטוס גבוה יכולים להסביר למה יותר גברים מנשים יחפשו קריירה של סטנדאפיסט. עבור נשים, קריירה בסטנד-אפ לא תעזור להן הרבה במציאת בן זוג כי לגברים לא חשוב כמעט הסטטוס של הנשים (למעשה, נשים עם סטטוס גבוה מרתיעות גברים). ראוי לציין שעצם זה שהומור קשור לתכונה אחרת נחשקת יכול לבדו להגביר את האטרקטיביות של ההומור. במחקר שערכתי לפני מספר שנים מצאתי כי אנשים במעמד גבוה שמשתמשים בהומור, מעלים עוד יותר את האטרקטיביות שלהם, בהשוואה לאנשים ממעמד נמוך שהשתמשו בהומור, במיוחד בעת שימוש בהומור עצמי אשר ניתן לראותו כסוג של הכבדה בדומה לזנב הטווס. סטטוס, אם כך, הוא מנגנון אבולוציוני רב עוצמה שנותן יתרון לגברים במקצוע הסטנד-אפ מכיוון שגברים הם אלו שבעיקר מעוניינים בסטטוס גבוה והיתרונות שהוא נותן.

גורם נוסף שיש לו השפעה על המספר השונה של גברים ונשים במקצוע הסטנד-אפ הוא מידת התחרותיות השונה של גברים ונשים. גברים יותר תחרותיים מנשים, ויש לזה סיבות אבולוציוניות ברורות. סטנד אפ קומדי הוא מקצוע מאוד תחרותי ולא כולם מוכנים להשקיע הרבה כדי להצליח בו. יותר גברים למשל יהיו מוכנים לנסוע למקומות נידחים על מנת להופיע כשהם רחוקים מהמשפחה והחברים רק בשביל לקדם קצת יותר את הקריירה שלהם. חלק מזה קשור לחתירה של הגברים לסטטוס גבוה וליתרונות שהוא נותן. האופי התחרותי של גברים מוביל אותם גם לקחת יותר סיכונים בהשוואה לנשים ולשאת יותר בקלות את המהמורות בדרך לתהילה. יותר גברים מנשים מוכנים לאורח חיים שכולל ביטחון תעסוקתי נמוך לתקופה ארוכה של זמן, לנסיעות ארוכות ולא מתגמלות, לאי הוודאויות הגדולות של קריירה בסטנד-אפ, שכר נמוך, תחרותיות של המקצוע, ההמתנה הארוכה לפריצת דרך, וכו’ – כל אלה מאפיינים שמתאימים יותר לפסיכולוגיה האבולוציונית של גברים ופחות לזו של הנשים.

נושא נוסף שהפסיכולוגיה של גברים מותאמת יותר אליו, או לפחות משהו שהם מוכנים יותר לקבל, הוא הבדידות של קומיקאים והשעות הארוכות שהם נמצאים רק עם עצמם. סטנדאפיסטים כותבים את החומרים שלהם לבד, מתאמנים לרוב לבד, ואם תוסיפו לזה את הנסיעות הארוכות לבד תראו שזה אורח חיים מאוד מבודד עם מעט מאוד אינטרקציות בינאישיות. נשים הן יצורים חברתיים יותר מאשר גברים ומעדיפות להיות בחברת אנשים אחרים, בין אם בעבודה או במצבים חברתיים. סטנד-אפ לא מספק הרבה קשרים אנושים חמים עם יוצא מן הכלל אחד גדול, שהוא כמובן המופע עצמו. התגמול החברתי למופע מוצלח הוא גבוה אבל יתכן כי פחות נשים מוכנות לשלם את המחיר שנדרש כדי להגיע אליו, ול נשכח גם שרוב הסטנדאפיסטים אינם מצליחים בקריירה שלהם.

לבסוף, יש את הנושא הרגיש שלא אוהבים להזכיר כי הוא אינו פוליטקלי קורקט, אבל מחקרים רבים תומכים בו, והוא יכולת יצירת הומור שבממוצע גבוהה יותר אצל הגברים. אם גברים אכן מוצלחים קצת יותר ביצירת הומור, הגיוני לחשוב שגם בקצה העליון של יצירת הומור יהיו יותר גברים מנשים. מכיוון שסטנדאפיסטים מייצגים את הרמה הכי גבוהה של יצירת הומור, סביר לחשוב שיהיו יותר גברים מנשים במקצוע. דבר דומה קורה בתחומים קוגנטיביים אחרים כמו מתמטיקה למשל. במתמטיקה דווקא הממוצע של גברים ונשים זהה אבל השונויות לא, מה שגורם לייצוג גבוה יותר של גברים בקצוות. מחקרים רבים הראו כי ב-1% העליונים של יכולת המתמטית, יש 8 גברים על כל אישה אחת. זמעניין שזהו בדיוק אותו היחס שאנו מוצאים בין סטנדאפיסטים. זה לא שנשים הן לא מצחיקות, אבל ברמה הכי גבוהה של הצחקה יש יותר גברים מאשר נשים. אם נסתכל ברמה הגבוהה ביותר האפשרית של ייצור הומור, זו הכוללת את הסטנדאפיסטים הגדולים של כל הזמנים, התמונה היא בדיוק אותו הדבר. לדוגמא, ברשימה של 100 הסטנדאפיסטים הגדולים ביותר אי פעם שפורסמה על ידי קומדי סנטרל לפני כמה שנים, רק תשע היו נשים (למי שמעוניין לקבל הסבר רחב יותר על הנושא בהקשר המתמטי יכול למצוא כמה פוסטים שלי בנושא).

בסך הכל, נראה שאורח החיים של מקצוע הסטנד-אפ מתאים יותר למבנה הפסיכולוגי אבולוציוני של הגברים. אבל יש כמה דברים שצריך לזכור. גם אם גברים מתאימים יותר לחיי סטנד-אפ וגברים גם יותר מצליחים במקצוע, זה לא אומר שנשים לא יכולות להיות סטנדאפיסטיות מוצלחות כפי שמעידות הצלחתן של נשים רבות בתחום. אפשר לעשות כמה התאמות שיהפכו את התחום לידידותי יותר לנשים וכולם יצאו נשכרים מכך. מצד שני, לא צריך לצפות כי מספר הנשים בסטנד-אפ יהיה שווה לזה של הגברים ואי שיוויון מספרי לא בהכרח מצביע על בעייה.

כמו כן צריך לזכור את המספר הרב של אנשים שנכשלים להיות סטנדאפיסטים מוצלחים. רוב האנשים שמנסים להיות קומיקאים לא יהיו קומיקאים מפורסמים ויכולים לצפות להצלחה מתונה ביותר במקרה הטוב. רק מעטים יכולים להיות מאוד מוצלחים ומפורסמים, וזה טבעו של כל מקצוע. אבל בדיוק כמו שיש יותר גברים שמצליחים בסטנד-אפ בהשוואה לנשים, יש גם הרבה יותר גברים שנכשלים ועל זה אף אחד לא מדבר. רק בגלל שגברים נוטים להיות אלו שלוקחים סיכונים גדולים, להיות בעלי מוטיבציה גבוהה יותר להצליח, יותר קל להם לנסוע בדרכים וכו’, לא מבטיח שהם יצליחו במקצוע. בסופו של הדבר, על כל ג’רי סיינפלד יש אלפים שנכשלו.

יש אפילו כמה יתרונות אפשריים לנשים בתחום הסטנד-אפ. בגלל שנשים הן מיעוט במקצוע הן פעמים רבות מקבלות שכר גבוה יותר ממנהלים שרוצים למשוך קהל נשי או שפשוט חושבים שזו אטרקציה גדולה יותר להביא סטנדאפיסטית. הקהל בדרך כלל מחולק באופן שווה בין גברים ונשים, ונשים מעוניינות לראות יותר סטנדאפיסטיות מופיעות.

לסיכום, ישנן כנראה סיבות רבות מדוע יש פחות נשים בסטנד-אפ קומדי, שילוב של תרבות והבדלים ביולוגיים. אבל כמו שאמר לואיס בלק "לנשים בסטנד-אפ יש עבודה קשה יותר מאשר זו של הגברים". חלק מהבעיות טמונות במחסומים תרבותיים וגישות סקסיסטיות, אבל גורמים אחרים עשויים להיות קשורים יותר למנגנונים אבולוציוניים שונים שעיצבו את חייהם של גברים ונשים כאחד. לדעתי, מדובר בדוגמא מצוינת לאינטרקציה בין תרבות וביולוגיה. אין ספק כי יותר יש צורך במחקר בנושא זה, ואני מקווה שיהיה כזה בקרוב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Shuki Weiss  On 29/03/2014 at 4:37 am

    הי

    הפוט שלך אודות מיעוט סטנדאפיסטיות משכנע.

    אני מכיר את רוב הבעיות שעומדות על דרכו של סטנדאפיסט בדרך לשוק.

    אך לדעתי, נשים הינן בעלות פוטנציאל זהה ואולי אף גבוה יותר להומור מילולי מאשר
    גברים.

    שלל החסמים שהצבעת עליו דווקא מכיוון הסקסיסטי והטיית התפקיד האבולוציונית של
    נשים להיות אמהות

    ולהמשכת הדור, מספיקים להסבר זמינותן הנמוכה של נשים בעולם הסטנדאפ.

    כל נסיון כמו זה שעשית לדרג הומור כגבוה או נמוך יותר יכלול לא מעט בעיות
    מתודולוגיות, פילוסופיות, והתכחשויות פסיכולוגיות- כדי להפיל את עצמו.

    בהצלחה

    פסח שמח וכשר

    שוקי וייס

    _____

    • גיל  On 29/03/2014 at 9:17 am

      שוקי, לא הבנתי למה הכוונה בהומור גבוה או נמוך. זה משהו שלא כתבתי עליו. האם אתה מתכוון להומור מתוחכם, סטייל החמישייה הקאמרית לעומת סלפסטיק? אני מדבר על סוגים מסוימים שנחשבים ליותר גבריים ושחלק מהאנשים חושבים שנשים לא צריכות להשתמש בו מה שהוא כמובן שטויות.

  • ניצן  On 29/03/2014 at 6:35 am

    לא הבנתי את העניין של הנסיעות, זה נכון לאזורים כמו מרכז ארה"ב , בארץ למשל אפשר לחזור הבייתה אחרי נסיעה קצרה, וגם בארה"ב סטדנאפיסט יכול לעבוד רק בניו יורק למשל יש מספיק קהל.

    • גיל  On 29/03/2014 at 9:18 am

      כל הפוסטים שלי מתייחסים לארה"ב שם נסיעות הם מרכיב מרכזי בזהות של הסטנדאפיסט. בארץ זה באמת פחות רלוונטי. לגבי ניו יורק או אפילו לוס אנג'לס, זה נכון שיש שם מספיק מועדונים להופיע, אבל גם הם פונים לאותו הקהל ואם אתה רוצה להצליח רצוי שתסע למקומות אחרים.

  • ניצן  On 29/03/2014 at 7:18 am

    ולגבי ההקבלה למתמטיקה, אני לא חושב שאפשר לכמת "חוש הומור" ויכולת להצחיק.
    כמו שכתבת בפוסט קודם מה שמצחיק קהל מסוג מסוים יכול לא להצחיק את השאר.

    • גיל  On 29/03/2014 at 9:21 am

      למה אי אפשר לכמת? עובדה שאני ורבים אחרים עושים את זה ובהצלחה לא מבוטלת. המדדים אולי לא מושלמים אבל אין מדדים כאלו בפסיכולוגיה וגם יכולת מתמטית ואינטליגנציה קשה לכמת ועושים את זה. יש אכן סוגים מסוימים של הומור שעובדים על קהל אחד ולא אחר אבל אני מדבר על הומור מקומי. אני לא אתן למישהו מסין לשפוט הומור ישראלי ולהפך. תחשוב גם על אנשים שאתה מכיר, אתה רוצה לומר לי שאתה חושב שלכולם יש חוש הומור זהה ואתה לא יכול לומר לי מי בעל חוש הומור טוב יותר מאחרים ומי חסר חוש הומור?

      • ניצן  On 01/04/2014 at 7:11 am

        אתה צודק שאנשים יודעים למי יש חוש הומור טוב ולמי לא.
        העניין שהתחושה האיכותית קשה לכימות בגלל פערי תרבות, קהילה ומצב רוח ספציפי של אדם.
        אני חושב גם שיהיו (אנשים) מצחיקים שחלק מאנשים יחשבו שאינם מצחיקים ולהפך.
        לכן, קשה להסכים כמותית על מידת ההומור של האדם.

      • גיל  On 01/04/2014 at 9:01 am

        אבל זהו, שלא שופטים אנשים בלי להיות חלק מהתרבות שלהם וגם להכיר אותם קצת. אבל גם אם אתה לא יודע כלום על אחרים, אני די בטוח שתוך זמן קצר אתה יכול לדעת אם מישהו זר הוא בעל חוש הומור או לא גם אם לא תבין את כל הבדיחות שלו. בכל מקרה, עובדתית זה כן ניתן למדידה כמותית ומשיגים הסכמה די נרחבת בנושא. אתה צודק שתמיד יש אנשים שיאהבו הומור מסוים ולא יסכימו עם אחרים מי מצחיק ומי לא אבל מהמחקרים שלי אני יכול לומר שלך ששופטים בלתי תלויים הגיעו לבערך 70%-80% של הסכמה על מי מצחיק שזה גבוה מאוד.

  • תרצה הכטר  On 30/03/2014 at 3:19 am

    תודה על הפוסט המעניין. כמי שעוסקת בחקר ההומור ועסקה בהוראת ההיבט האנתרופולוגי, הסוציולוגי והפסיכולוגי של ההומור קראתי את מחקרך בעניין רב.
    אים ספק שמחקר על תחום הסטנד אפ ואחוז הנשים שבו והסיבות לריבוי/מיעוט נשים בתחום מתבקש לאור ההתפתחויות שחלו בעשורים האחרונים.
    אם נתייחס לתקופות קדומות יותר יתברר שהצורך בהומור מן הסוג הזה, דהיינו סטנדט אפ, היה שייך בראש ובראשונה לעולם החשיבה הגברי. הצורך לפרוק מתח, הצורך לבטא גסויות, וכן הלאה, בלט מאוד בעולם הגברי. ספציפית, גסויות היו חלק נכבד בכל מופע סטנד אפ גברי.
    נשים שניסו לחדור לתחום אימצו את מודל הגסויות (ויש לכך דוגמאות רבות), וכמובן שזה נתפס כ"לא שייך".
    הדברים מבוססים על מחקרים אנתרופולוגים.
    אבל – מאז תחילת עידן הסטנדט אפ עד היום חלו שינויים משמעותיים בתפיסות לגבי סטנד אפ, וחלו גם שינויים בהגדרה של מה פוליטיקלי קורקט ומה לא, ועוד הרבה שינויים סביבתיים ותרבותיים שייתכן שהשלכותיהם על תחום הסטנד אפ הנשי משמעותיות.
    אולי השאלה הרלבנטית לימינו היא מדוע נשים בוחרות/לא בוחרות בתחום הסטנד אפ…..

    • גיל  On 30/03/2014 at 8:34 am

      תרצה, עולם הסטנד-אפ בהחלט עבר שינויים משמעותיים מאז שהוא למעשה הומצא בתקופת הפוסט וודויל בשנות ה-30. הוא היה אכן גברי כמעט לגמרי אבל מאז שנות ה-70 וה-80 הוא עבר מהפיכה ובעשור האחרון בעקבות האפשרויות הגלומות באינטרנט הוא עבר עוד מהפיכה משמעותית שלמעשה פתחה אותו לכל אבל גם היום יש מעט מאוד נשים שמעוניינות בו. אני חושב שהסיבה העיקרית נובעת כנראה מזה שזה מקצוע שיש לו שוליים צרים מאוד של הצלחה ולרוב האנשים הוא לא מתגמל ונשים פשות לא אוהבות את האי וודאות שבו והמחשבה שישקיעו שנים בלי שיצא להם מזה משהו.

  • ניצן  On 22/04/2014 at 9:52 am

    כידוע לי % הנשים נמוך במקצועות בידור דומים כמו קוסמים למשל.
    האם התופעה קורית מאותן הסיבות?

    • גיל  On 22/04/2014 at 10:56 am

      נכון, וזה לא רק קוסמים אלא ברוב מקצועות האמנות כמו ציור או פיסול. בתור מבצעות בלבד יש ייצוג שווה פחות או יותר לנשים כמו שאפשר לראות במשחק ושירה אבל כשזה נוגע ליצירת דברים חדשים יש בבירור יותר גברים וזה נובע בחלקו ממנגונים דומים של ברירה מינית ורצון לפרסם את הגנים על פי תאוריית האינדיקטורים המנטליים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 661 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: