האבולוציה של הדת

הנושא של דת ואבולוציה עולה תדיר בשנים האחרונות, לרוב בהקשרים פוליטיים וחברתיים. ישנם אינספור דיונים האם אבולוציה (או מדע בכלל) יכולים לדור בכפיפה אחת עם אמונה דתית, או שקבלת האבולוציה מחייבת לפחות חוסר אמונה באל, אם לא זניחת האמונה הדתית בכלל. בפוסט הזה אני מעוניין לעסוק בנושא מעט שונה, שמקבל הרבה תשומת לב מחקרית בשנים האחרונות, והוא שאלת האבולוציה של הדת. דת קיימת בצורה זו או אחרת בכל תרבות ותרבות. רוב האנשים בעולם מחזיקים באמונה דתית כלשהיא והדבר יוצר לכאורה פרדוקס מבחינה אבולוציונית. האם ניתן להסביר את מקור האמונה הדתית על פי עקרונות אבולוציוניים? איזה הגיון אבולוציוני יכול להיות לאמונה דתית? האם יש לבני אדם אדפטציה להאמין בכוחות על טבעיים כלשהם? או שמא האמונה הדתית היא תוצר לוואי של כוחות אבולוציוניים אחרים?

אין הגדרה אחת לדת והמשמעות שלה יכולה להשתנות מתרבות לתרבות וגם בתוך אותה תרבות. מרכיב חשוב בדת היא אמונה כלשהיא בכוח על טבעי. אתם יכולים לקרוא לזה אלוהים, אמונה תפלה או כמו שסקוט אטראן, אחד החוקרים הבכירים של האבולוציה של הדת קורא לזה "אמונה בתקווה שמעבר להיגיון". מחקרים אנתרופולוגיים מראים שלדתות בכל חברה בעולם יש מאפיינים על טבעיים משותפים. בכל דת כמעט נמצא מרכיב של אמונה באל לא גשמי, אמונה בעולם הבא או אמונה שתפילה או טקס דתי יכולה לשנות אירועים בעולמם של המתפללים. עם זאת, לא כל מי שמאמין באמונה תפלה כלשהיא או בכוח מיסטי יחשב לדתי, כי אחרת כל מי שהולך לאסטרולוג או קוראת בקפה, או מי שמאמין בקיומן של פיות היה דתי. אחד המאפיינים המוהבקים של כל דת היא מערכת של טקסים ומנהגים שאופיינים רק לה. זה יכול להיות הנחת תפילין, הליכה לכנסייה ביום ראשון או טקס שמאני בשבט הנבאחו. אני עוד אחזור בהמשך לאותם טקסים ומנהגים.

הדת מציבה אתגר קשה לחוקרי אבולוציה. לכאורה, מדובר בפרדוקס. כל כך הרבה היבטים של האמונה הדתית מבטאים ייחוסים שגויים או חוסר הבנה של איך העולם פועל באמת. האם אמונות שגויות כל כך לא יהיו נטל על המאמין? האם הן לא מזיקות להישרדות של המחזיקים בהן?

כשאמא היא אלוהים

ילדים מקבלים בקלות את הרעיון שיש אלוהים כל יכול שאינו טועה. בניסוי שערך לאחרונה ג'אסטין בארט (Justin Barrett), הוא הציג בפני ילדים בגילאים שונים קופסא עם תמונה של עוגיות עליה. "מה אתם חושבים שיש בתוך הקופסא?" הוא שאל, והילדים עונים: עוגיות. לאחר מכן, הוא פתח בפניהם את הקופסא והראה להם שלמעשה יש בתוכה אבנים. כעת, הוא שאל אותם שתי שאלות: אחת, מה אמא שלך תחשוב שיש בתוך הקופסא הסגורה? ושתיים, מה אלוהים יחשוב?

ילדים בגילאים 3 עד 4 ענו שהאמא תחשוב שיש בתוך הקופסא אבנים. מבחינתם, אמם היא כל יכולה ומכיוון שהם יודעים את התשובה הנכונה כך גם היא תדע. ילדים בני 5 ו-6 מבינים שהאם לא יכולה לדעת מה יש בקופסא בלי לפתוח אותה והם יענו את התשובה הנכונה שהיא עוגיות. בגיל הזה הם מפתחים את מה שנקרא Theory of Mind, כלומר היכולת לראות את העולם דרך העיניים של מישהו אחר (במקרה הזה, להבין שאפשר לשטות באדם אחר וגם שהוא יכול להחזיק באמונות שווא).

ומה אלוהים יחשוב? לא חשוב באיזה גיל היו הילדים (שכולם היו פרוטסטנטיים בניסוי הזה), כולם חשבו שאלוהים ידע שיש בקופסא אבנים. זה היה נכון גם לגבי הילדים המבוגרים יותר. הם למדו שאפשר לשטות באנשים אחרים אבל אי אפשר לבלבל את אלוהים.

מה הניסוי הזה מלמד אותנו? בשורה התחתונה, אנשים נולדים כנראה עם נטייה להאמין בכוח עליון כל יכול, ויודע כל. היכולת הזו מולדת ומובנית במוח של כולנו. כשילדים גדלים, התרבות הספציפית שבה גדלו ממלאת את המוח שלהם, שמוכן לקלוט את אלוהים, בפרטים הספציפיים שמקובלים באותה תרבות. הדבר דומה במידה רבה ליכולת שלנו לקלוט שפות. זה משהו טבעי ומולד ונעשה ללא שום קושי בכל תרבות. מה ששונה בין התרבויות זו השפה הספציפית שאנשים לומדים בהתאם למקום שבו נולדו. ההבדל המרכזי בין שפה לדת הוא ששפה היא אדפטציה ברורה בעוד שלא ברור עדיין אם דת היא כזו.

חיים לאחר המוות

רוב בני האדם מפחדים במידה זו או אחרת למות. רבים מדחיקים את הפחד הזה ולא חושבים עליו ביום יום, ועדיין פחד מוות הוא אחד הפחדים הבסיסיים ביותר של בני אדם. מוות, טבעי בדיוק כמו החיים, ובני אדם הם כנראה בעל החיים היחיד שמודע לזה שימיו על פני כדור הארץ קצובים. יש היגיון אבולוציוני רב בפחד הזה, שמהווה בעצם גורם חשוב שמניע אותנו לשרוד. ברגע שאנחנו מפחדים מהמוות, אנחנו מודעים להתנהגויות מסוכנות שיכולות להוביל אליו ולכן כדאי לנו לנסות ולהמנע מהן. גם העובדה שאנחנו יודעים שלא נשרוד לנצח, מחייבת אותנו לפשרות מסוימות. למשל, אם נהייה יותר מדי בררניים בבחירת בני זוג נקטין עד למינימום את הסיכויים שלנו להתרבות, שהיא בעצם הייעוד האבולוציוני שלנו ולא הישרדות. הישרדות היא רק אמצעי שמוביל לרבייה.

רוב הדתות מציעות פיתרון נוח מאוד לפחד מהמוות ואלו הם החיים לאחר המוות, או העולם הבא. מה יותר נוח לחשוב שהחיים הגשמיים על פני כדור הארץ זמניים, אבל לעומת זאת, לנשמה או לרוח שלנו מובטחים חיי נצח בגן עדן אם רק נקיים את המצוות הנכונות? האמונה באל ובחיים לאחר המוות הם נחמה גדולה לאלו שחיים בעולם הזה ומנוצלים היטב על ידי הדתות השונות. יש בזה נחמה לא רק לגבי עצמנו אלא גם לגבי הקרובים אלינו שנפטרו. הידיעה שהם ממשיכים לחיות בצורה זו או אחרת לאחר המוות, מקלה על הכאב שבעזיבתם, מנחמת אותנו שהם אולי לא סובלים יותר, וגם נותנת לנו תקווה שאולי נפגוש בהם שוב בעתיד.

כמובן, אין זה אומר שהאמונה בעולם הבא היא אדפטציה, וסביר יותר להניח שהיא תוצר לוואי של מבנה המוח שלנו. למעשה, קל מאוד לשכנע אותנו שהעולם הבא קיים, פשוט כי מאוד היינו רוצים שזה יהיה נכון. חלק מהTheory of Mind היא היכולת שלנו לנחש מה אנשים אחרים חושבים. זה מספיק מסובך כשמדובר באנשים חיים, אבל מאוד מתסכל כשאנחנו מנסים לחשוב מה עומד מאחורי המוות. איך בכלל אפשר לחשוב מה קורה כשאנחנו לא חושבים? מאוד קשה לנו לדמיין את עצמנו לא קיימים. הפתרון לפיכך הוא לחשוב על החיים שלנו כמשהו רציף, שבו החיים בעולם הזה הם רק שלב אחד בחיים בכלל. ניסויים עם ילדים שהציגו בפניהם בובות של חיות ואמרו להם שהם מתו, מראים שהילדים עדיין המשיכו לחשוב שמשהו מהחיות הללו עדיין ממשיך להתקיים. הילדים מבינים שחיות מתות לא אוכלות או ישנות יותר, אבל הם עדיין חשבו שהחיות המשיכו לאהוב את הוריהם, חושבות, ואפילו המשיכו לאהוב לאכול (ככל שהילדים היו קטנים יותר כך האמונות הללו היו חזקות יותר). זה אגב נכון לא רק לגבי ילדים. אנשים שאיבדו קרוב משפחה או חבר, פעמים רבות מוצאים עצמם חושבים על המת, חושבים מה אותו אדם היה עושה בסיטואציות שונות, או אפילו מנסים להתקשר לטלפון שלו כאילו הוא עדיין חי. יש לנו זיכרונות רבים מאנשים מתים ופעמים רבות ניהלנו שיחות מדומינות איתם גם כשהם היו בחיים. בנוסף, אנשים רבים מרגישים את הנוכחות הפיסית של המתים ואפילו שומעים אותם מדברים אליהם לאחר מותם.

אלוהים בצלם אדם

אחד ההסברים הפופולאריים לאבולוציה של הדת רואה בדת, תוצר לוואי של התפתחות המוח והיכולות הקוגנטיביות הגבוהות שלו, שלא קיימות אצל בעל חיים אחר. על פי התאוריה הזו, אמונה דתית "מתלבשת" על אותן נטיות שכבר קיימות במוח שלנו למטרות אחרות. למשל, לבני אדם יש  נטייה טבעית להתייחס ולזכור אירועים לא צפויים ויוצאי דופן, אבל לא מוזרים בצורה קיצונית. מחשבות על אלוהים או על כוחות על טבעיים אחרים מתאימים היטב להגדרה הזו. הם פועלים בניגוד להיגיון בצורה מינימלית, מוזרים מספיק כדי למשוך את תשומת ליבנו, אבל לא מוזרים מדי כך שנדחה אותם על הסף.

סקוט אטראן בחן את הרעיון הזה בסדרת ניסויים. הוא הציג בפני סטודנטים סדרה של יצורים דימיוניים ובלתי הגיוניים ושאל אותם מי נראה להם הכי דתי. היצורים הדתיים ביותר היו לא היצורים המוזרים ביותר, הצב שמדבר או שיש שצועק, אלא אלו שהיו מוזרים רק במידה. למשל, אצת ים שמגחכת, עץ אלון שבוכה, או סוס מדבר. בדיוק באותה מידה, אלוהים שנראה עם תכונות אנושיות נראה הגיוני לגמרי, רק שהוא יודע הכל. אלוהים שיש לו מוח אבל לא גוף נשמע הגיוני למדי. כנראה שבמידה רבה הנטייה שלנו היא לרצות אלוהים שדומה לנו במובנים רבים, מאוד אנושי, רק שיש לו כמה כוחות חריגים ביחס לבני אדם רגילים.

הנטייה להאמין באלוהים גוברת כשמעורב בה רגש. כשבני אדם מעורבים רגשית במשהו, זה הזמן שבו הכי קל להשפיע עליהם. לא מפתיע לפיכך שרבים מהטקסים הדתיים מעודדים מעורבות רגשית עמוקה. לנוע מצד לצד בזמן התפילה, לשיר או לקוד קידה בתנועות הרמוניות עם אנשים אחרים, גורמים להתעוררות פיסית גדולה. גם בזמן משבר אישי או מצוקה, אנשים נמצאים בעוררות רגשית גדולה והדת משמשת למקור נחמה גדול.  

הדת כג'אנק פוד

לבני אדם יש נטייה טבעית לחפש כוונות, או סיבתיות לכל תופעה שמתרחשת סביבם. למעשה, יש לנו נטייה לחפש משמעות בדברים מעבר למשמעות האמיתית שלהם. אנשים לא אוהבים לחיות באי וודאות והם חייבים להסביר לעצמם מה שהם רואים סביבם. כאשר ההסברים הללו נמצאים מחוץ להישג ידם או הבנתם כי הם לא יכולים לחזות במו עיניהם בסיבה שהובילה לתוצאה מסוימת, הם צריכים לחפש הסברים במקומות אחרים. המצאת אל או כוח על טבעי אחר, היא פיתרון נוח למדי שפותר כל תופעה שאין לה הסבר. כך למשל, אם אנשים לא מבינים את תופעת ליקוי החמה, הם יכולים לייחס אותם לאל "כועס" שרומז להם להתנהג טוב יותר ולא, אסון ימשמש ויבוא.

הדת משגשגת בעולם המערבי יותר מאי פעם בעבר. זו תעשייה שמגלגלת מיליארדים ויש לה מיליארדי מאמינים ברחבי העולם. הסיבה שהדת מצליחה כל כך דווקא בעולם המערבי, היא אותה סיבה שאנשים מכורים לג'אנק פוד. בחברת ציידים לקטים מאכלים שומניים וסוכריים היו נדירים יחסית. בני אדם פיתחו אדפטציה למאכלים הללו שלמעשה מורה לנו לאכול מאכלים כאלו כמה שאנחנו יכולים, ללא הגבלה. בחיים בחברות על סף הנטייה הזו מועילה מאוד מכיוון שהמאכלים הללו נדירים ועדיף לאכול כמה שניתן מהם. הצרות מתחילות בעולם המערבי שמלא במאכלים כאלו, והם גם זולים מאוד. המוח הקדמוני שלנו לא פיתח אדפטציה שתאמר לו לעצור מלאכול מאכלים משמינים וזו אחת הסיבות המרכזיות להשמנת היתר של אחוז גובר והולך של האוכלוסייה בעולם (הסיבה השנייה המרכזית היא מחסור בפעילות גופנית).

בדיוק באותה צורה הדת משגשגת היום. אנשים חשופים לכמויות מידע אדירות שלא היו קיימות בעבר, ושהמוח לא מסוגל לעכל. הפיתרון הקל הוא לברוח להסברים לא רציונליים. מדע מודרני הוא המצאה שקיימת כמה מאות שנים בלבד. המוח שלנו מתקשה להבין שחיידקים גורמים למחלות, או שתזוזות טקטוניות גורמות לרעידות אדמה. הרבה יותר קל לייחס את האירועים הללו לכוח על טבעי כלשהוא ובכך פוטרת אותנו מהמאמץ למצוא את הכוונה האמיתית או הסיבה מאחורי הדברים. כמובן, שמעולם לא הייתה הסכמה בין אנשים לגבי הכוונות האמיתיות של אותו כוח על טבעי, וכל אחד פירש אותו כרצונו. זה הוביל למלחמות בין קבוצות שכל אחת האמינה באלוהים אחר שהכוונות שלו היו ברורות לקבוצה אחת ולא לאחרת.

דת כאדפטציה

עד עתה עסקתי בהסברים אבולוציוניים שרואים בדת תוצר לוואי של תהליכים אבולוציוניים אחרים, בעיקר כאלו שמתבססים על מבנה המוח הייחודי שלנו. אבל האם לא יתכן שהדת עצמה אדפטיבית בצורה ישירה יותר? יש יותר ויותר מדענים שסבורים שכן. הסברים כאלו מתחלקים לרוב לשניים. אחד, אפשר לנסות ולבחון מה היו התנאים שבהם הדת נוצרה במהלך האבולוציה שלנו ושאולי כבר לא קיימים היום. שניים, אפשר לראות כיצד דת יכולה להיות אדפטיבית גם היום.

על פי אחד ההסברים הללו, דת גרמה לאנשים להרגיש טוב יותר, לרצות להשקיע בעצמם, להתמקד בעתיד וגם הסיחה את דעתם ממחשבות מייסרות על מוות. השייכות לקבוצה דתית נתנה לאנשים מוניטין של אנשים מוסריים יותר, צייתנים ושקטים, והמוניטין הזה הפך אותם ליותר אטרקטיביים כבני זוג פוטנציאליים.

הדת גם עובדת על הנטייה האנושית להעדפת שארים על פני זרים. לא במקרה דתות רבות משתמשות במונחים כמו אב לתאור אלוהים, או מעודדת טקסים בין "אחים" ו"אחיות". ברגע שמגדירים את מי שמחזיק באותה אמונה דתית כמו שלנו כקרוב משפחה, הנטייה הטבעית שלנו היא לחוש אליהם קירבה גדולה יותר. בעבר האבולוציוני שלנו כציידים לקטים מדובר היה במקרים רבים בהבדל בין חיים ומוות. ההישרדות שלנו הייתה תלויה במידה רבה באחדות שלנו כקבוצה, ונטישה שלה יכולה להעמיד אותנו בסיכון כי אחרת היינו ברשות עצמנו. מחקרים מראים שאנשים שיש להם תחושת שייכות לקבוצה כלשהיא, במיוחד אנשים דתיים, מאושרים יותר ואפילו מאריכים חיים יותר, מאנשים שלא מרגישים שייכים לקבוצה כלשהיא. מהם האמצעים שבהם דתות משיגות את תחושת האחדות והשייכות לקבוצה? או אם לנסח את השאלה בצורה קצת אחרת:

למה הטקסים בבית כנסת לוקחים כל כך הרבה זמן?

ריטואלים בקבוצה תורמים מאוד לשיתוף פעולה של האנשים בתוך הקבוצה כמו גם להזדהות עם הקבוצה. זה נכון לגבי טקסים בתנועות נוער כמו גם לטקסים דתיים. תחושת השייכות לקבוצה היא אחד האמצעים הכי חזקים לעודד אנשים לעזור אחד לשני. מחקרים רבים מראים שאפילו חלוקה שרירותית של אנשים לשתי קבוצות, יגרמו לאנשי כל קבוצה להגן על חברי קבוצתם ולפתח טינה כלפי הקבוצה השנייה בלי שום סיבה ממשית. אבל ריטואלים דתיים כנראה גורמים לאחדות גדולה יותר בין חברי הקבוצה, ולאמונה גדולה יותר במטרות הקבוצה בהשוואה למשל לריטואלים של אוהדי קבוצת כדורגל. הסיבה לכך נעוצה כנראה בעובדה שטקסים ופולחנים דתיים מתבססים על אמונה שלא ניתנת לבחינה רציונלית. המחויבות הדתית היא לפיכך רגשית, הרבה יותר מהגיונית, ולכן חזקה יותר וכזו שמחזיקה לטווח ארוך יותר, כל זה על פי ריצ'ארד סוסיס, אנתרופולוג מאוניברסיטת קונטיקט.

התאוריה של סוסיס מבוססת על עיקרון ההכבדה. הרעיון הבסיסי הוא שכל הטקסים הדתיים, כל החובות שאנשים לוקחים על עצמם ברגע שהצטרפו לדת מסוימת, הם למעשה ריטואלים שרירותיים שנועדו לסמן את מחויבותם כלפי חברי הקבוצה וקבלה של האמונות המרכזיות של הדת. כל הטקסים הללו הם איתותים אמיתיים לחברי הקבוצה האחרים שמראים על כוונות אמיתיות להשתייך לדת, מכיוון שמי שלא מחזיק באמונה אמיתית, יקשה עליו לקיים את כל הטקסים השרירותיים הללו. ברגע שהמאמינים האחרים בדת רואים שמישהו מקיים את כל המצוות הללו, הם מרגישים בטוחים יותר שהוא אכן מאמין אמיתי ונאמן. כך למשל, חרדים הלובשים בגדים ארוכים וחמים ביום קיץ חם, מאותתים לחרדים אחרים את מחויבותם לדת, כי אחרת למה היו מתלבשים כך? באותה מידה, תפילות בבית הכנסת אורכות זמן רב והם סימן מובהק למחויבות לקהילה. למי שאינו מחויב לדת הזמן הזה ידמה לנצח, ואדם כזה לא ימצא את ההגיון בתפילות כל כך ארוכות, וגם יתקשה מאוד לדבוק בהן. מצד שני, למאמינים, התפילות כלל וכלל אינן ארוכות.

ריטואלים וטקסים דתיים מאפשרים גם לזהות בקלות את חברי הקבוצה, וככל שהטקסים מסובכים יותר, או כוללים איסורים חריפים יותר, כך קשה יותר לזייפם ולכן קל יותר להבחין בין אלו ששייכים לקבוצה לבין אלו שלא. מעבר לכך, אנשים בקבוצות אחרות יתקשו מאוד להצטרף לדת מסוימת כאשר אין בכוונתם לקבל את עיקרי האמונה של אותה דת מכיוון שללא מאמין, הריטואלים הללו מכבידים מאוד, משעממים ונראים מיותרים לגמרי (אם אתם חילונים, נסו למשל לבלות שבת אחת בלי חשמל). ישנה חשיבות רבה לזיהוי של חברי הקבוצה, כי במאבק בין קבוצות יריבות חברי הקבוצה צריכים לדעת במי לבטוח ובמי לא. הריטואלים הללו חוסכים הרבה זמן בזיהוי חברי הקבוצה וגם בפיקוח עליהם. גם היום, שייכות לדת מסוימת מקנה הטבות אוטומטיות בקרב זרים גמורים. יהודים שנוסעים ברחבי העולם יתקבלו בברכה בקהילות יהודיות למרות היותם זרים מוחלטים לאותם חברי קהילה. יש כמובן דרגות שונות לאמון המתקבל. ככל שהקבוצה הדתית בעלת מנהגים מסובכים יותר, כאלו שלוקחים זמן רב יותר וכאלה שקשה לזייפם, כך תחושת השייכות לקבוצה חזקים יותר. חרדים למשל, ישאילו לחרדים אחרים, זרים גמורים, את מכוניתם בלי היסוס במקרים רבים, או ילוו להם כסף בלי לדעת עליהם דבר.

הוכחה לרווחים של השתייכות דתית אפשר למצוא ממחקר שערכו סוסיס וברדלי ראפל מאוניברסיטת בן-גוריון. במחקר, שהתבסס על משחק האולטימטום הם מצאו שדתיים שיתפו פעולה הרבה יותר מחילוניים במשחק, ובכך הרוויחו יותר כסף. אלו ששיתפו פעולה והרוויחו הכי הרבה כסף מקרב הדתיים היו הגברים שביקרו בבית הכנסת על בסיס יומי, ולא נשים או גברים שהקפידו פחות על הליכה לבית הכנסת. לפי סוסיס, הנקודה הקריטית הייתה הפגנה פומבית של קיום המצוות והיא זו שהובילה לתחושת האחדות והשייכות הגבוהים יותר ומכאן לרווחים גדולים יותר.

המחקר הזה מצביע על תפקיד חשוב נוסף של הדת: נטל של חובות וקשיים בטווח הקצר, שמוביל לרווחים עתידיים. לבני אדם קשה מאוד לדחות סיפוקים מיידים מכיוון שבחיים של ציידים לקטים אין הגיון רב בתיכנון ארוך טווח, כאשר לא ברור אם בכלל תשרדו כל כך הרבה זמן. עדיף לאכול אוכל מזין היום כי מי יודע מתי יזדמן לנו אוכל דומה בעתיד. האמונה הדתית היא שמאפשרת לאנשים לדחות סיפוקים מיידים ולקבל את הקושי של מנהגים. אם אתם מאמינים שתשכנו לנצח בגן עדן, צום ביום הכיפורים לא נראה כמעמסה גדולה מדי.

רווח במונחים אבולוציוניים

אחת השאלות הנשאלות בהקשר הזה, היא כיצד בעצם מתרגמים כל התאוריות הללו לרווחים אבולוציוניים? הרבה ממהסברים כאן נראים כאילו הגיעו מתאוריית ברירה הקבוצות, ולמעשה יש כאלו, כמו דיוויד סלואן וילסון, שסבורים שזה באמת ככה. הדיעה הזו די שנויה במחלוקת ולא נחשבת למקובלת בקרב חוקרים אבולוציוניים מכיוון שברירת הקבוצות עצמה לא נחשבת כתהליך אבולוציוני תקף. מה אם כך כן? כמו בכל הסבר אבולוציוני צריך לבחון האם התופעה הנבחנת תורמת לפרט (בעצם לגן, אבל לצורך ההסבר אין בכך הבדל ממשי). על מנת שתהליך מסוים יניב תועלת אבולוציונית, בוחנים עד כמה הוא תורם להישרדות של היחיד כמו גם למספר הצאצאים שלו. הזכרתי קודם שישנם מחקרים שלאנשים מאמינים יש כנראה תוחלת חיים גבוהה יותר, וגם כנראה בריאות כללית טובה יותר. מחקרים על הדת מראים גם שככל שאנשים מאמינים יותר, כך חברי הקבוצה יעמידו בממוצע מספר גבוה יותר של ילדים.

במחקר שעשה סוסיס לפני כמה שנים ושאפשר לקרוא אותו כאן, הוא ועמיתיו חקרו 83 קומונות של אנשים שחיו במאה ה-19. הם מצאו שקומונות דתיות דרשו מהחברים שלהם הרבה יותר מחויבויות מהקומונות החילוניות. קומונות דתיות דרשו למשל ויתור בעלות על נכסים, איסור על שתיית אלכוהול, דרשו להיות צמחוניים וכו'. התוצאות הראו שהמנבא החזק ביותר למשך קיומה של הקומונה היה רמת הדתיות שלה. קומונות דתיות שרדו בממוצע זמן רב יותר מהחילוניות.

מחקרים אחרים שעשה סוסיס על קיבוצים בארץ הראו בבירור שקיבוצים דתיים הצליחו כלכלית טוב יותר מקיבוצים חילוניים ושרמת שיתוף הפעולה בין האנשים בקיבוצים הללו הייתה גבוהה יותר (כמו שבאה לידי ביטוי במשחק האולטימטום שהזכרתי למעלה). הקיבוצים הדתיים גם שרדו טוב יותר את ההפרטה המאסיבית שעברה על הקיבוצים והובילה לפשיטת רגל כלכלית לרבים מהם. לא רק זה, הקיבוצים הדתיים שרדו אחרי שסירבו לקבל כל עזרה כלכלית מהממשלה, בניגוד לקיבוצים החילוניים. הנתון הזה מפתיע עוד יותר, אם לוקחים בחשבון שיש כמה מנהגים שפוגעים בפרודוקטיביות הכלכלית של הקיבוצים הדתיים, למשל האיסור לחלוב פרות בשבת (או להשתמש בחלב שימוש מסחרי). כל הנתונים הללו מצביעים על החשיבות הרבה של הסברים שמבוססים על עיקרון ההכבדה לתופעת הדתות. 

האדם הוא חיה חברתית, והאבולוציה מקדישה תשומת לב מחקרית רבה להסברים שמתמקדים בלמה בני אדם עוזרים אחד לשני ואיך זה בדיוק מתבצע. כך למשל טריברס היה הראשון שהצביע על החשיבות של אלטרואיזם הדדי לשיתופי פעולה בין אנשים. הדת משמשת הסבר מצוין להתנהגות חברתית. הדת במקרה הזה פותרת בעייה קשה של שיתופי פעולה ואחריות משותפת בין בני אדם, ומסבירה מה הרווח הספציפי שיש לאנשים ואיך הרווח הזה גבוה מהמחיר שהם משלמים בנוטלם על עצמם אמונות ומחויבויות של הדת.

להיות אתאיסט

מה כל ההסברים הללו אומרים על מי שבחר להיות אתאיסט או אגנוסטיקן? אם יש לנו נטייה אבולוציונית להאמין (ולא ממש חשוב אם היא אדפטציה או תוצר לוואי), המשמעות היא שקשה להיות אתאיסט כי צריך להילחם באותה נטייה טבעית. אין זה כמובן אומר שזה בלתי אפשרי, או שזה מוטעה להיות אתאיסט ווצריך להיזהר מהכשל הנטורליסטי הלוגי. אחרי הכל, אנחנו נאבקים כל הזמן, במקרים רבים בהצלחה רבה, בנטיות אבולוציוניות שונות שלנו. למשל, השימוש באמצעי מניעה מונע התרבות למרות הנטייה האבולוציונית הברורה להתרבות. דווקא ההיכרות עם ההסברים האבולוציוניים יכולה להפוך את חייו של המאמין לקלים יותר, כי הוא יוכל לדעת איך להתמודד טוב יותר עם נושא האמונה. זה גם יכול להסביר למשל למה גם להרבה לא מאמינים יש אמונות תפלות רבות, או למה גוברת אמונתם של אנשים ככל שהם קרובים למות.

ההסבר האבולוציוני לדת גם מסביר כנראה למה דתות פרחו תמיד ולא סביר שנראה שקיעה שלהן בעתיד הנראה לעין. הייתה, ועדיין קיימת המחשבה, שככל שהעולם יהיה מדעי ורציונלי יותר, כך תהיה פחות סחיפה של אנשים לכיוון הדתי. הטענה מתבססת על מה שנקרא God of the gaps. ההנחה היא שככל שהמדע יצליח לענות על יותר ויותר שאלות שנוגעות לעולם הפיסי, לטבע וכו', כך נזדקק פחות ופחות לאלוהים שיגשר על הפערים בין הידע שלנו לבין מה שאנחנו עדיין לא מבינים ודתות יהיו פחות ופחות פופלאריות. זה אכן קורה במידה מסוימת, אבל מדע לעולם לא יצליח לענות על כל השאלות בעולם. אין זה אומר שבהכרח חייבים להכניס את אלוהים כהסבר לתופעות שאנחנו עדיין לא יכולים להסביר את קיומן, אבל תמיד יהיו אנשים שכן יעשו את זה, והמחקרים על האבולוציה של הדת מראים שכמעט בלתי אפשר להכחיד את הדת לגמרי מהשיח שלנו. המוח הקדמוני שלנו משתוקק להסברים לא טבעיים, וזהו אולי מה שכונה על ידי אטראן כטרגדיה של ההכרה האנושית. 

 

לקריאה נוספת:

הספר In Gods We Trust: The Evolutionary Landscape of Religion, של סקוט אטראן הוא ספר המדע הפופולארי הטוב ביותר להצגת הנושא, אם כי הרבה נעשה בתחום מאז שפורסם לראשונה.

הספר Religion Explained של פסקל בויר הוא הספר הראשון שנכתב על הנושא מבחינה אבולוציונית. בויר הוא אבי הגישה שדת היא תוצר משנה של היכולות הקוגנטיביות שלנו שהתפתחו למטרות אחרות, ושהדת פשוט מתאימה עצמה אליהן.

הספר The Evolution of Religion: Studies, Theories, and Critiques, מכיל 50 מאמרים קצרים שמציגים בצורה רחבה ותמציתית את הגישות השונות להבנת הדת מבחינה אבולוציונית.

הספר Judaism in Biological Perspective: Biblical Lore and Judaic Practices, בעריכת ריק גולדברג עוסק באבולוציה של הדת דרך המקרה המיוחד של היהדות. ביקורת מקיפה על הספר אפשר לקרוא כאן.

ספר כללי יותר, Attachment, Evolution, and the Psychology of Religion , של לי קירקפאטריק עוסק בפסיכולוגיה של הדת, בעיקר בתאוריית ההיקשרות, אבל נוגע גם בשורשים האבולוציוניים שלה.

ספרו הפרובוקטיבי של דן דאנט, Breaking the Spell: Religion as a Natural Phenomenon , עוסק באבולוציה של הדת אבל אי אפשר לתמצת אותו בקצרה. מומלץ למי שמעוניין בדיעות לא שגרתיות הכתובות בחריפות רבה (ודורשות מאמץ מסוים מצד הקורא).

מי שמחפש קריאה מהירה יחסית ומבוא קצר ונגיש, יכול לגשת לאתר של ריצ'ארד סוסיס, אחד מהחוקרים הבכירים בעולם שעוסק בנושא האבולוציה של הדת. כמעט כל המאמרים שלו ניתנים להורדה ומאוד מומלצים בתור קריאה ראשונית.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  On 02/05/2009 at 12:10 pm

    1. למה בנושא השומנים והסוכרים לא הצלחנו להתגבר על ההרגל הרע, ואילו בנושא הסיפוקים המיידיים אתה טוען שסיגלנו הרגל של השקעה בטווח ארוך, שלא הגיוני בחיי הציידים לקטים?
    2. האם נעשו מחקרים לבידוד הגן של הדת כמו עם האלטרואיזם, או ההשמנה?

  • דינה ראלט  On 02/05/2009 at 1:11 pm

    למעוניינים, ב-21 למאי, בין השעות 17-21
    יתקיים מיפגש לכבוד הגיעו לגבורות של פרופ' אמוץ זהבי. זה יתרחש באוניברסיטת תל אביב בבניין בריטניה חדר 14

  • טל  On 02/05/2009 at 1:29 pm

    מאמר מרתק, תודה רבה. בעיניי, מחזק את טענתו של דן דנט, שקורא ללימודי כל הדתות מגיל צעיר, לימוד דת כחלק טבעי (ביולוגי, פסיכולוגי) מהחיים. מצוין וגם אדיר.

  • shkool  On 02/05/2009 at 2:08 pm

    באופן אישי קשה לי לתפוס פחד מוות, נראה לי הגיוני יותר שהפחד שאנשים מגדירים כפחד מוות הוא פחד מכאב, בתפיסה שלי אני לא מסוגל לפחד מהמוות מכיוון שאני לא מצליח לתפוס אותו, בחיים לא מתתי, לעומת זו כן נכוותי מאש, נפלתי, נחתכתי וכו'..

    האם באמת אפשר לדעת אם יש דבר כזה פחד מוות?

  • שאול  On 02/05/2009 at 2:29 pm

    שילדים נולדים עם נטייה להאמין? נראה לי שההסבר הפשוט יותר לתוצאותיו הוא שילדים מגיל צעיר ביותר לומדים מסביבתם שהישות האלוהית היא כל יכולה. בניגוד לכך, אני מניח, ברוב המשפחות לא מציגים את היישות האימהית ככל יכולה.

  • יוסי  On 02/05/2009 at 3:13 pm

    פוסט חשוב מאוד כי הוא מדגים היטב את הסכנות של הפסיכולוגיה האבולוציונית. כמעט ואף אחת מהתיאוריות האלו אינה מועילה להבנת הדת. התיאוריות עוסקות בעיקר בנסיון להמציא סיפורים שיסבירו איך התפתחה הדת, לפעמים כצורך אבולוציוני, אבל בדרך-כלל כתופעת לוואי של נטיות קוגניטיביות ורגשיות אחרות. מעניין וכיף, אבל, כמו הרבה הגות באבולוציה והתנהגות האדם, יותר מזיק ממועיל למדע.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 02/05/2009 at 3:53 pm

    למה אצת ים שמגכחת פחות מוזרה מצב שמדבר? מה המחקר הזה מוכיח בכלל?

  • גיל  On 02/05/2009 at 6:18 pm

    דוד, זה נכון שבחברות ציידים לקטים הצורך בתכנון לטווח ארוך קטן יותר, אבל עדיין גם שם יש צורך בתיכנונים של מעבר לסיפוק המיידי. בני אדם הם כנראה בעל החי היחיד שמתכנן מעבר לטווח קצר. אז אולי אין תיכנונים למשך שנים, אבל לתכנן לכמה שבועות בהחלט הגיוני וטוב שתדע שיש לך את הגב של אחרים.

    בקשר לגנים, אין דבר כזה גן ל..זה נכון לדת אלטרואיזם, או כל התנהגות אחרת. המוח שלנו הוא האיבר המורכב ביותר בעולם ומורכב מקשרים מורכבים ביותר. במקרה הטוב אפשר לזהות גן או חלק מהמוח שאחראים גם לתופעה מסוימת אבל זה אף פעם לא רק ותמיד יש איזורים אחרים.

    שאול, השאלה היא למה בכלל קל לשכנע ילדים שיש אלוהים כל יכול. הרעיון הוא שבגלל שזה רעיון שקל לילדים לקבלו כנראה יש לו איזה שהם שורשים אבולוציוניים.

    יוסי, כנראה שלא הבנת את הפוסט, ממליץ לקרוא בשנית. זה שהתאוריות לא מוצאות חן בעיניך אישית, לא הופך אותן למזיקות. האם לדעתך קוגניציות ורגשות באו סתם ככה משום מקום והם רק תוצר תרבותי? מעבר לכך, ההסבר שמבוסס על עיקרון ההכבדה מסביר מבחינה אבולוציונית למה בני אדם משתפים פעולה זה עם זה. התנהגות חברתית היא חלק חשוב מהאבולוציה שלנו. הדת במקרה הזה פותרת בעייה קשה של אחריות משותפת. בנוסף, היא גם מנבאה בצורה מדויקת למדי שככל שהנאמנות לקבוצה גדולה יותר, ככל שהאמונה חזקה יותר, כך חברי הקבוצה יעמידו בממוצע מספר ילדים גבוה יותר. אני אוסיף את זה למאמר עצמו.

  • דודי  On 02/05/2009 at 6:26 pm

    "מה הניסוי הזה מלמד אותנו? בשורה התחתונה, אנשים נולדים כנראה עם נטייה להאמין בכוח עליון כל יכול, ויודע כל."

    הניסוי אינו מלמד מאומה על כך שהנטייה להאמין בכוח עליון כל-יכול וכל-יודע היא מולדת. הרי הילדים למדו על אלוהים הכל-יכול וכל-יודע מהוריהם.

  • גיל  On 02/05/2009 at 7:04 pm

    שהעובדה שאתה מדבר עברית לא מוכיחה שיש לשפה בסיס אבולוציוני כי ההורים לימדו אותך את זה. חוקרים נוטים לחשוב שיש לתופעות מסוימות בסיס אבולוציוני אם הם לומדים אותם בצורה ספונטאנית ללא מאמץ מיוחד, וקשה מאוד לשנות את דעתם בנושא. לדעת שאלוהים כל יכול לא לומדים רק ילדים שחונכו בצורה דתית אלא אפילו ילדים חילוניים שהנוכחות של אלוהים הייתה קטנה בבתים שלהם. העובדה שהם מתמסרים לזה כל כך בקלות, ושזה קורה בכל תרבות בעולם ולוקח להם זמן רב (אם בכלל) להבין שזה לא כך אומרת דרשני במקרה הזה.

  • דודי  On 02/05/2009 at 9:07 pm

    שההורים הצליחו ללמד את ילדיהם שקיים אלוהים כל-יכול וכל-יודע. הניסוי לא מראה שהלימוד אירע ללא מאמץ מיוחד, לא מראה שזה קורה בכל תרבות בעולם (הרי צויין שהילדים היו פרוטסטנטים), ולא מראה שקשה במיוחד לעקור את האמונה מן הילד. כל זה אולי נכון, אך לא נובע בשום צורה מן הניסוי.

    האמונה באל יחיד כל-יכול וכל-יודע אינה אוניברסלית.

    אילו שאלו ילדים יהודים או מוסלמים (לדוגמה) כמה אלוהים יש, והם היו משיבים בתמיהה "אחד" – האם הייתה זו הוכחה לכך שיש לבני-אדם "נטייה מולדת למונותיאיזם"?

    מאד סביר שלאמונה בכוחות על-טבעיים יש "בסיס אבולוציוני" (מושג עמום משהו), הואיל ותפוצתה רחבה כל-כך בין תרבויות וחברות שונות. לשם כך לא היינו צריכים את הניסוי.

    החלק המעניין יחסית בניסוי הוא לדעתי דווקא זה הנוגע לאם. הרי טענתם של הילדים הרכים, שאמם תדע שבקופסה היו אבנים, אינה נשענת ישירות על משהו שאמרו להם.

  • דודי  On 02/05/2009 at 9:11 pm

    "הדת משגשגת בעולם המערבי יותר מאי פעם בעבר." – זו טענה מרחיקת לכת ביותר. מכמה היבטים מדידים, הדת נמצאת דווקא בשפל חסר תקדים – למשל שיעור המצהירים על אמונה דתית ושיעור המשתתפים בטקסים דתיים באופן תדיר.

    בכל אופן פוסט מעניין.

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:15 pm

    שיש אלוהים כי זו לא מטרת הניסוי וזה לא נבדק בניסוי. ההנחה שיש אלוהים כזה היא הנחת המוצא של הניסוי. זה נכון שהניסוי הספציפי הזה נעשה על ילדים פרוטסטנטיים אבל התפיסה שיש אלוהים כל יכול היא כן אוניברסלית. נכון שיש ואריציות שונות על הנושא, ולפעמים מדובר באל אחד או כמה אלים והכוחות שלו משתנים, אבל זה קיים בכל תרבות כמעט שנחקרה.

    החלק שקשור לאם כמו שציינתי מערב מה שנקרא theory of mind. היכולת לחשוב מנקודת מבט של מישהו אחר. זה יכולת שמפתחים לקראת גיל 5-6.

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:19 pm

    אני מתייחס בעיקר לארה"ב כי רוב הנתונים מגיעים משם, ולמרות עלייה גדולה במספר האתאיסטים הדת מאוד משגשגת. זו פשוט תעשייה שמגלגלת מיליארדים.

  • גלעד סרי לוי  On 02/05/2009 at 9:20 pm

    אם זה קיים, סימן שזה מועיל אבולוציונית
    אם אנחנו לא יודעים להסביר, נחפש מתחת לאדמה הסברים
    מקסימום נגיד שזה קשור לציידים המלקטים, זה תמיד הולך

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:32 pm

    בביקורת עניינית ומנומקת. משום מה נראה לי ש
    המבקרים של ההסברים האבולוציוניים לוקים באותה שטחיות שהם מאשימים אותה בה.

  • דודי  On 02/05/2009 at 9:33 pm

    הרי אם מניחים, שאמונה בקיום אלוהים זה לא משהו שההורים לימדו, אז ממילא יוצא שהוא נובע מטבע האדם (קרי, תוצר האבולוציה) ולא תלוי-תרבות. הניסוי מראה שילדים מאמינים באלוהים ומייחסים לו את התכונה של ידיעת-הכל. אבל להבנתי הוא אינו מראה, מה מקורה של אמונה זו ובפרט אינו מהווה ראייה להיותה מולדת.

    אני כלל לא בטוח בקשר לאוניברסליות של האמונה באלוהים כל-יכול וכל-יודע. אלי יוון העתיקה למשל היו אמנם רבי עוצמה לאין-שיעור בהשוואה לאדם, אך בשום אופן לא היו כל-יודעים וכל-יכולים. גם אם הנטייה הדתית עצמה היא מולדת, ההבדלים באופן מימושה (הן מבחינת פולחן והן מבחינת פרטי האמונה) רבים מאד.

  • גלי  On 02/05/2009 at 9:40 pm

    ואיך האבולוציה תסביר את הדבר הבא:
    בדתות הפאגניות, הטרום-מונותיאיסיות לנשים היה תפקיד מרכזי, הן סמלו את הפריון, והיו אלות נשים. ואז באו הדתות התיאיסטיות והאל נהפך למואנש בדמות הגבר.
    ביהדות האל, וירא אלוהים, ויעש אלוהים, ויברא אלוהים וכולי. בנצרות גם כן אלוהים הוא זכר וכמובן יש את ישו, באיסלם בא מוחמד הנביא ואללא האל וכולי.
    לימדו אותנו מילדות שאנחנו נאורים: השלכנו את הדתות הפאגניות, הפרימיטיביות לכאורה ועתה אנחנו נאורים, אנחנו מאמינים באל אחד (ולא בכמה אלילים), באל כועס וזועף, בדמות אב.
    כלומר, אם לשפוט מנקודת המבט של האבולוציה, דמות האם הרכה לא שרדה והוחלפה בדמות האב השליט שכן הצליח לשרוד. והרי באבולוציה מדובר בשורדים ומסוגלות לשרוד.
    זה לא כל כך מסתדר ההסבר הזה.
    אבל זה פחות או יותר ההסבר שהאבולוציה יכולה לספק.
    לכן אני חושבת שיש הסברים נוספים מעבר להסבר האבולוציני. לא הכל אבולוציוני. יש מעבר לאבולוצה, ביחוד כאשר מדובר בנפש האדם.
    יש מכלול הסברים לדת. כאשר האבולוציה הוא אחד מההסברים.

    • dave  On 02/06/2013 at 2:00 pm

      אחד,הם רק סיפקו לך הסבר אחד,שתיים.תרבות,שלוש,תרבותי שלנשים היה גם יותר כח כאלה כי הם ניסו לפרש את מכלול הדברים שהתקיימו ובעזרת זה לקדש את:החיות שסביבם,הרחם של האישה(גאיה,ואת אלת הפריון) ושגם עם כ"כ הרבה הסברים כלום לא נראה להם מפחיד ככה שזו אותה תצורה של האל וחוץ מזה היה להם אורגיות וחופשיות מינית,מה שמסביר את ארטמיס וונוס כסמלי סקס וסה שהם עודדו מיניות חופשית וגם כן מה שאמרת על פטריארכליות,שלעניות דעתי אנשים שחושבים שיש אל שמגן עליהם עושים את זה מסיבה פסיכולוגית של פחד מהעולם שסביבם ובמקום להתמודד עם זה ישירות הם מרגיעים את עצמם במחשבה דלוז'נלית….

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:41 pm

    שעם התפתחות היכולות הקוגנטיביות של הילדים הם מסוגלים להבחין יפה מאוד במה שאדם אחר יודע למה הוא יכול לדעת, אבל משום מה זה לא עובד באותה צורה על אלוהים. זה מראה שיש נטייה חזקה להאמין באלוהים כל יכול ובעוד שלא מהווה הוכחה לנטייה מולדת (אין כלל הוכחות במדע) אני חושב שזו ראייה חשובה ביותר ולחלוטין לא משהו טריוויאלי. תחשוב הפוך: כמה אנשים בעולם מאמינים באלוהים או ישות על טבעית כלשהיא? כמה קשה לשכנע ילדים ולא ילדים שאין איזו שהיא ישות על טבעית, למרות שאין בעצם שום הוכחה לקיומה?

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:43 pm

    אני לא חושב שמין האלוהים קשור להסבר אבולוציוני זה או אחר.

    אני בהחלט מסכים שיש הסברים לא אבולוציוניים, איפה טענתי אחרת?

  • תומר  On 02/05/2009 at 9:47 pm

    תודה על הרשימה המעניינת.

    יש לי כמה השגות (לבד מהעובדה הפשוטה, שאני בטוח שאתה מודע לה, שלא ניתן להוכיח אף אחת מטענותיך – אלו השערות בלבד, גם אם מושכלות):

    אחת קטנה: הדת משגשגת בעיקר ל-א בעולם המערבי: במזרח אסיה ובאפריקה. באירופה היא בשפל חסר תקדים, וגם בארה"ב היא לא מוסיפה מאמינים. זה קורה רק במדינות עולם שלישי.

    ואחת גדולה: אתה מדבר כאן בעצם על הדת כתופעה חברתית (ובזה אני כולל לא רק טקסים ומוסדות, אלא גם אמונות). אתה לא מדבר על מה שניתן לכנות "רגש דתי", רליגיוזיות, או אפילו תפיסה יותר אקזיסטנציאליסטית של הדת. לאלו אני חושב שיותר קשה למצוא צידוק אבולוציוני (אם כי שערי השערות לא ננעלו מעולם).

    כדי להבין על מה אני מדבר אני מזמין אותך לקרוא רשימה שכתבתי על דבריו של אינשטיין על הנושא:

    http://www.notes.co.il/tomer/29804.asp

    הוא מדבר על אותו רגש מיוחד כמקור לדתות כולן, כאשר אותם מוסדות ואמונות הם מעין אפיפנומנה שעליו.

    הרגש הזה, אם הוא קיים כפי שאינשטיין טוען (וטוען שהוא חווה), ודאי לא מעיד בהכרח על כל מציאות אונטולוגית שהוא כאילו מתייחס אליה, אבל יכול לרמוז שהדת היא יותר ממנגנון הישרדות של רמייה עצמית (לפחות באותו מובן שבו אהבה רומנטית אינה רק מנגנון כזה).

  • גיל  On 02/05/2009 at 9:57 pm

    אבל זה נכון לגבי כל טענה במדעי החברה. מה שכן, זה בוודאי לא רק השערות אלא יש כאן בסיס תאורטי ומחקרי מוצק, גם אם עדיין בחיתוליו.

    אני מסכים שדתות משגשגות בעולם הלא מערבי, אולי אפילו יותר מבעולם המערבי. הנקודה המרכזית לגבי העולם המערבי כפי שציינתי בסוף היא שלמרות החשיבה הרציונלית-מדעית שגוברת במאה האחרונה, עדיין אין שום סימנים לדעיכה של האמונה.

    נכון, אני בהחלט מדבר על דתות ממוסדות, בעלות אמונות, מנהגים, איסורים וכו'. זה מאפשר הגדרות קצת יותר מדויקות וכאלו שניתנות לחקירה מדעית. קשה הרבה יותר לחקור את מה שאתה מדבר עליו כי מדובר ברגש יותר עמום ופחות מוגדר, ואנשים שמרגישים אותו לא בהכרח עושים איתו משהו.

  • שאול  On 03/05/2009 at 1:07 am

    התשובה שלך. למה אנחנו חייבים להניח שהילדים שוכנעו לקבל את הקונספט של אלוהים? מנקודת מבט של תהליך למידה אין כל צורך להכניס אלמנט של הבנת המושג. יתכן שהיה פה תהליך פשוט של התנייה. הילדים בדרך כלל נתקלים במושג אלוהים בהקשר של כל יכול. אפשרות אחרת היא שכל גוף שלישי (אמא, אלוהים, מיקי מאוס) לגביו ישאלו, יניב את התשובה הזו פשוט מפני שזה חלק מהעדר התאורי אוף מיינד אצל ילדים. בקיצור, דווקא ההסבר של החוקר נראה לי כהסבר החלש. באיזה זורנל זה פורסם?

  • גיל  On 03/05/2009 at 2:36 am

    את התקציר למאמר אפשר לראות פה:

    http://www.jstor.org/pss/1132471

    מדובר בסדרה של כמה ניסויים שהמסקנה שלהם היא שילדים מבחינים בין אלוהים לבני אדם אחרים ושיש להם כנראהנטייה לתפוס את התכונות של אלוהים בקלות גדולה יותר מאלו של בני אדם אחרים.

  • תומר  On 03/05/2009 at 5:25 am

    ואני רק רוצה להבהיר: הויכוח שלי איתך הוא יותר מהכיוון של הנייצ'ר-נרצ'ר, ולא ממש מהכיוון הדתי-אפיקורסי. אין לי ספק שהאדם התפתח בצורה אבולוציונית, ולכן גם היום, כשהוא יצור תרבותי, הוא מושפע מכך. לדעתי פשוט לא ניתן להסביר בצורה רצינית את התרבות האנושית ואת ההתנהגות האנושית רק על בסיס דחפים אבולוציונים.

    ואגב, במדעי המוח היום מתחילים לחקור את אותו רגש עמום שדיברתי עליו. המחקר עדיין בחיתוליו, אבל יש כבר כל מני תיאוריות מעניינות. בדיוק אני קורא ספר של חוקר מוח שמנסה להסביר תובנות זן-בודהיסטיות מהכיוון הנוירולוגי:
    Selfless Insight – James H. Austin

  • גיל  On 03/05/2009 at 6:12 am

    טוען שאפשר להסביר את התרבות האנושית רק על בסיס דחפים אבולוציוניים? אני שוב חוזר למשהו שחזרתי כאן פעמים רבות: כל פעם שמזכירים הסבר אבולוציוני, מייד יש מי שטוען שזה לא הסבר מוחלט וצריך לקחת בחשבון גם את התרבות. משום מה, כאשר מוזכר הסבר תרבותי אף אחד לא מזכיר הסברים אבולוציוניים למרות שבדיוק באותה מידה שניהם, םוטנציאלית יכולים להסביר את התופעות. לא צריכה להיות עדיפות א-פריורית לשום הסבר וצריך פשוט לחקור מכל הכיוונים.

  • גלי  On 03/05/2009 at 7:01 am

    אלוהים מואנש כדמות זכר בלבד.
    תקרא את התנ"ך, למשל ואת הפירושים השונים לתנ"ך, המשנות וכולי.
    הכל כתוב בלשון זכר. אלוהים בפירוש נתפס כדמות אב. ואומרים: אבינו בשמים.
    ישנן המגילות של רות, וישנן נביאות אבל לפי הדת התפקיד שלהן הוא שולי. ואצל הדתיים הנשים המבשרות והנביאות בתנ"ך הן בעלות משמעות פחותה.
    זאת ועוד שהנביא הגבר הוא החשוב. ככה זה בדת מונותיאיסטית ובכל הדתות המונותאיסטיות: היהדות, הנצרות והאיסלם.
    אם תאמר שאלוהים יכול להיות דמות אישה זה יחשב לטריפה ממש בעיני דתי.

  • שי  On 03/05/2009 at 12:21 pm

    אבל כיצד זה קשור למאמר או לאיזה שהוא חלק מהדיו?

  • ולנסיה  On 03/05/2009 at 4:33 pm

    אין שום קשר בין הטיעונים של גיל לתגובות שלך.

    גיל מדבר פה על הנטייה האנושית הגלובלית לקבל ולהפנים בקלות סיפורים על אל כל יכול באופן כללי, לא על אלוהות ספציפית כזו או אחרת.

    במילים אחרות – את מנסה להכניס טיעונים מדיון על ההתפתחות של הדת עצמה לתוך דיון על ההתפתחות של הנטיות הפסיכולוגיות שמאפשרות קיום של דת אצל בני אדם.

    גם על מיתוס האלה יש הרבה ביקורת רלוונטית ומעניינת, אבל היא שייכת לארכאולוגים ולאנתרופולוגים, לא לביולוגים. אולי בבלוג אחר. :)

  • עדי  On 03/05/2009 at 5:49 pm

    יש קשר בין פסיכולוגיה אבולוציונית לאבולוציה? אם יש קשר אז למה לא מלמדים פסיכולוגיה אבולוציונית במחלקות למדעי הטבע והחיים, ואם אין קשר אז מה כל בלבול המוח הזה. מבלי לפגוע חס וחלילה בכותב. הכוונה היא לאלה מלמעלה. יש חיבור או אין חיבור זו השאלה. והצעתי שאם התשובה ארוכה אז תעלה את זה בפוסט חגיגי ואם לא אז תגיד פשוט לא וכולנו נבין.

    • dave  On 02/06/2013 at 2:08 pm

      מה הקשר,נוירולוגיה לא נלמדת בפסיכולוגיה…. אבל היא מאוד קשורה ונוירולוגים מאבחנים הזיות כלשהם ותסמונת צ'רלס בוני ודברים בסגנון,אז את לא יודעת כלום על זה ובמקום להתמודד עם זה שאת לא מבינה בזה כלום את מקללת את הנושא..
      חוץ מזה פסיכולוגיה אבולוציונית->הבנת התנהגות האדם על פי התפתחות האבולוציה ההתנהגותית ->פסיכולוגיה,ובמיוחד האופיאטים שמופעלים->נוירולוגיה
      אבולוציה(ביולוגיה)->הבנת התפתחות התא,המוח,מבנה הגוף,החושים של חיות כלשהן->ביולוגיה….
      אז אם לא למדת את זה או לא ראית זה כי את לא חושבת……

      • גיל  On 02/06/2013 at 4:01 pm

        דייב, אני מסכים עם מה שכתבת אבל לא סביר שהיא תקרא את התגובה…

  • גיל  On 03/05/2009 at 6:29 pm

    בארץ אולי לא מלמדים אבל הקורס הוא חלק אינטגרלי מהרבה מחלקות לביולוגיה ומדעי החיים. עם זאת, מכיוון שהוא עוסק בהתנהגויות ומחשבות של בני אדם אז המקום הטבעי לא הוא בעיקר במחלקות לפסיכולוגיה שגם בו הוא נלמד בהרבה מאוד אוניברסיטאות (או מוזכר יותר ויותר בקורסים בסיסיים). תעשה חיפוש פשוט בגוגל ותראה כמה קורסים יש.

  • עדי  On 03/05/2009 at 6:49 pm

    בארץ לא מלמדים. לא מעניין אותי מה קורה בעולם. אם בארץ לא מלמדים סימן שזה לא חשוב. תודה על תשובתך. אני לומדת בתל אביב וממה שאני יודעת וממה שלמדתי ההיפותיזה של זהבי שנויה מאוד במחלוקת. כמה מרצים שלי התייחסו אליה בביטול והם בטח מכירים את הדיעות של זהבי טוב ממך. זהבי מנהל את מחלקת הזואולוגיה באוניברסיטה. אז אתה והחברים שלך מסתמכים על ההיפותיזה שלו. שיהיה לך לבריאות וכל טוב.

  • גיל  On 03/05/2009 at 7:06 pm

    וואו, את באמת סבורה שאם לא מלמדים משהו בארץ אז הוא לא חשוב? יש כל כך הרבה תחומים שלא מיוצגים בארץ, הרבה מהם כי הם פשוט חדשים מדי ולוקח זמן שהם יתפסו.

    לגבי זהבי, הרשי לי לתקן אותך. לא מדובר בהיפותיזה אלא בתאוריה שנמצאו לה אישושים רבים בביולוגיה ומחוצה לה. זהבי נחשב לאחד הביולוגים הבכירים בעולם וזה שמרצים מסוימים התייחסו אליו בביטול מעיד בעיקר עליהם ולא עליו (מה עוד שיש רבים אחרים שמכירים בגדולתו).

    למה את חושבת אגב שהם יודעים בהכרח יותר טוב ממני? את יודעת כמה אני יודע על הנושא? בכל מקרה, זה ממש לא טיעון ענייני ואת נופלת לכשל הלוגי של פנייה לסמכות. אם את לא סבורה שעיקרון ההכבדה נכון אשמח מאוד לשמוע נימוקים מעדיים כנגדו ולא סתם טענות לא קשורות.

  • עדי  On 03/05/2009 at 7:17 pm

    בעיקר לומדים על מה שקורה בתוך התא, דבר שבטח אינך מבין בו, אבל לא משנה. במסגרת הקורס לאבולוציה רפרפנו קצת על ההכבדה. מי שמתעניין אמרו לו שיקרא את הספר. נתנו כמה דוגמאות וזהו. אני שאלתי על פסיכולוגיה אבולוציונית לא מזמן ונאמר לי שזה לא קשור למסגרת הלימודים בביולוגיה שזה משהו ערטילאי ולא ברור ובכל מקרה שזה לא מדע מוסמך. אם אתה חכם כל כך גדול תתמודד עם הביקורת במקום להיות שוביניסט ולומר שיש לי כשל. ככה אתה רוצה שייתחייסו אליך ברצינות?

  • גיל  On 03/05/2009 at 9:47 pm

    עדי, אם את מעוניינת בשיח אמיתי נא לשמור על תרבות דיון. כי תגובות לא ענייניות מהסוג הזה בטח לא עושות חשק לענות. אם יש לך ביקורת ספציפית את מוזמנת להעלות אותה, להתבסס על זה שמישהו אמר לך שזה לא מדע מוסמך (מה זה מדע מוסמך בדיוק?) זה לא ביקורת, לנסות להעליב אותי זו גם לא ביקורת וזה מעיד בעיקר עלייך.

  • תומר  On 04/05/2009 at 5:56 am

    אז לא קראתי בתשומת לב.
    מגניב אם כך.

  • גלי  On 04/05/2009 at 8:24 am

    פסיכולוגיה אבולוציונית זה לא ביולוגיה ולא חלק מהביולוגיה. זו שיטה פסיכולוגית כמו פסיכולוגית הגשטאלט, פסיכולוגיה בהביוריסטית, השיטה של מכון אדלר וכולי.
    ולכן לא מלמדים את זה בחוג לביולוגיה וגם לא ילמדו את זה אף פעם בחוג לביולוגיה, כי אין שום קשר.
    עכשיו את יכולה להתווכח האם הפסיכולוגיה היא מדע? זוהי סוגיה שיש עליה הרים של ספרות.
    את יודעת שבספרות יש זרם מבקרים שנקרא "הדרוויניסטים הספרותיים". הנה כתבה עליהם שהופיעה בניו יורק טיימס:

    http://www.nytimes.com/2005/11/06/magazine/06darwin.html?pagewanted=all

    אז את רוצה שילמדו דרויזינם ספרותי בחוג לביולוגיה? כמובן שלא!
    דרווין השפיע בהמון תחומים ואפילו על האומנות.
    יש אפילו פילוסופיה של האבולוציה. אבל לא מלמדים את זה בחוג לביולוגיה, אלא בחוג לפילוסופיה.
    ולגבי המגיבים. המגיבים באמת לוקים בחוסר פרגון משווע. ואני נתקלת בזה לא פעם גם בבלוג שלי כאן ברשימות. רק מחפשים אותך מעבר לפינה כדי להראות לך כמה שאתה טיפש ולא מבין, ואני לא פעם חושבת שאולי עדיף לנהל בלוג ללא תגובות.

  • alterk  On 04/05/2009 at 9:10 am

    פוסט מרתק. תודה.

  • אריאל  On 04/05/2009 at 4:25 pm

    גיל, מאמר חשוב ומרתק. רק לא להתבלבל מעצם העובדה שיש במוח מבנים הקשורים לדת. מבנים במוח אינם מוכיח שאין דת. כמו שעצם העובדה שיש במוח מבנים הקשורים לראיה אינם מוכיחים כי אין דברים במציאות וכי הכל בראש.

    ראה תומר פריסקו ב-NRG:

    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/077/931.html

    יתר על-כן, סקרת יפה את היתרונות שיש בדת, אך מדוע להניח כי אותם יתרונות נוצרו בידי האבולוציה ולא בידי האל המטיב עצמו?

  • גיל  On 04/05/2009 at 5:24 pm

    תופעה, אבל איזו תמיכה יש להשערת הזו?

  • אוהד  On 04/05/2009 at 9:31 pm

    איך אפשר לכתוב קטע שלם על אבולוציה של רעיון מבלי להזכיר את המילה מם?

    כמו בכל מם אחר, גם בדת אני סבור שצריך להתרכז פחות בתרומתה לאלו שמאמינים בה, ויותר בתרומתה לעצמה (כלומר, תרומת הרעיון הדתי לשרידותו שלו).

    קדושים מעונים מסוגים שונים לדוגמא, שקיימים כמעט בכל דת, בוודאי שאינם מועילים לעצמם, אבל
    תורמים רבות לרעיון שלמענו מתו.

    גם העובדה שדת היא אמונה שאינה ניתנת לעולם להפרכה מעצם הגדרתה בוודאי שאינה מזיקה לשימורה.

  • אריאל  On 04/05/2009 at 9:36 pm

    אותם מבנים במוח, אותו דמיון בדתות שזיהו אנתרופולוגים, אותן חווית מסטיות המשתופות להרבה מבני־האדם הם הם הוכחה לכך. (כפי שהם מבחינתך הוכחה לטענה ההפוכה – הטענה האבולוציונית).

    כשם שהימצאות מבנים במוח המזהים ראיה מעידה על הימצאות מציאות שניתנת להיראות. ומבנים במוח המזהים תבניות – מעידים על תבניות במציאות.

    זה אם הבנתי נכון הרעיון שמציע תומר פריסקו בסוף המאמר הניו־אייג' פופולארי שהפניתי אליו.

    אני בטוח ומשוכנע שאף אחת מהטענות "יש אלוהים" – "אין אלוהים" ניתנת להוכחה נעלה מכל ספק שהוא ע"י המציאות.
    נראה לי שהאדם בוחר או מחונך (או אולי בכלל המוח שלו מוכשר לכך מראשיתו, כפי שאתה ופריסקו בודאי תסכימו) לאחת מהן ודבק בה בעצימת עיניים.

    למאמין יהיו רגעי ספק ולספקן – רגעי אמונה.

    ואני יודע כמה חלש הטיעון שלי בסה"כ.

    רגעי ספק.

  • גיל  On 04/05/2009 at 9:43 pm

    זו אולי דרך מסוימת להסתכל על דברים אבל אני לא מוצא בה תועלת רבה.

    אריאל, להכניס את אלוהים כהסבר לא תורם שום דבר להבנה של התופעות. אם על כל דבר אומרים זה אלוהים, אז הוא מסביר הכל ובכך לא מסביר כלום.

  • דר' ברוך אליצור  On 04/05/2009 at 11:08 pm

    האדם הוא חיה חברתית. לכל החיות החברתיות יש אלפא המגן עליהם. לסמוך ולהכנע לאלפא, תורם להשרדות של הפרט.
    כיוון שהאדם הוא הנבון שבחיות החברתיות, הוא מודע שישנם מצבים שאלפא אינו מסוגל להגן עליו בפניהם כמו: רעידת אדמה, שיטפון ופצצות ממטוס. עקב מצבים כאלו, האדם יצר את האלוהים כסופר אלפא שאליו פונים בעת צרה. (ידוע סיפורים על חיילים מהשומר הצעיר שבעת הפצצה ממטוסים, שאין דרך להמלט, הם התפללו לאלוהים שיגן עליהם) מחקרים מראים שדתיים חיים יותר שנים, ופחות סובלים ממחלות פסיכיאטריות. כאשר רע להם, אלוהים תומך בהם. אני מציע לכל הקוראים להכנס לאתר שלי ולקרא על פסיכותרפיה אבולוציונית

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 04/05/2009 at 11:35 pm

    בביולוגיה של האדם אז למה לעזאזל לא הלכת ללמוד ביולוגיה. אתה עושה רושם של בן אדם פיקח ואתה עוד צעיר. לך ללמוד ביולוגיה ולא תצטער על כך. פרופסור גלי איינשטיין יודעת על מה היא מדברת. פסיכולוגיה אבולוציונית לא תהיה חלק מהביולוגיה הממסדית. זה אומר שתמיד יתייחסו אליה בזלזול. למה לך כל הבלגן הזה.

  • גיל  On 04/05/2009 at 11:57 pm

    ההסברים הכי טובים של הדת כמו עיקרון ההכבדה מבוססים על זה שאנחנו חיות חברתיות. הדת עוזרת לנו בהרבה דברים שלא היינו יכולים להסתדר איתם לבד. זה כמובן לא אומר שרק הדת יכולה להשיג את זה, אבל הריטואלים שלה משמשים לדבק חזק מאוד ביחס להתארגנויות אחרות.

  • קשת  On 05/05/2009 at 8:33 am

    שאלה: מה קורה בדתות בהן אין דמות אל כל יכול, או כוח על-טבעי שיכול לגאול אותך (כמו בבודהיזם)?
    גם הטענה כי הפחד מפני המוות, הוביל את כל הדתות ליצירת הרעיון "המנחם" שיש גן עדן לאחר המוות, אינו תואם את הבודהיזם.
    בבודהיזם, יש אכן קיום לאחר המוות, אך הוא נתפס כהמשך ישיר של הקיום הנוכחי. המעבר מקיום אחד לשני; מלידה ומוות (סמסארה), אינו מוביל ספציפית לגן עדן, וגם קיום במישור "נעים" בדומה לגן העדן המונותיאיסטי, סופו להשתנות (ממש כמו חיינו כאן).
    כלומר, קיום בלידה חדשה לאחר המוות אינו מנחם כלל, כי אם משהו מאוד בעייתי.
    לכן הרעיון בבודהיזם שונה מאוד מהרעיון המונותאיסטי: הרעיון הבודהיסטי הוא הפסקה מוחלטת של הלידה המחודשת. מאחר ואין נשמה על פי הבודהיזם, הפסקה או הכחדה זו אינה נראית במבט ראשון כתואמת את הנטייה האנושית לקבל הסברים דתיים/רוחניים "חיוביים". כלומר, הרעיון הבודהיסטי, שאינו מכיל תיאור מנחם של "גן עדן" כל שהוא, אלא הכחדה של כל מה שאנחנו מכירים, נראה לו תואם למה שתיארת (אם הבנתי נכון).
    למרות שהניבאנה היא כיבוי מוחלט והפסקה של ההתהוות בחיים חדשים, זו הפסקה שאינה "קיום" ואינה "אי קיום". מצב שאנחנו בכלל לא יכולים לדמיין, ומאוד לא מספק במובנים של נחמה דתית לפחד מפני המוות; מפני הפסקה של ה"עצמי".לכן נראה שהבודהיזם מאוד שונה מהנחמה המקובלת של "גן עדן" לאחר המוות. הבודהה נמנע מלתאר מה קורה לאדם ער לאחר מותו, ולמרות שאין בבודהיזם תיאור חיובי של המצב לאחר המוות (של אדם ער), הבודהיזם היא דת של מאות מליונים.
    אין בה גן עדן כמצב האולטימטיבי, אין בה נשמה, שיכולה להשתחרר למצב של אושר אינסופי, אין בה אלוהים כל יכול, ואין בה שום כוח שיכול לגאול אותך מיסוריך.

  • גיל  On 05/05/2009 at 9:32 am

    אין ספק שיש מגוון אדיר של דתות. הגיוני שכל אחת מתפתחת בצורה קצת שונה עם דגשים אחרים. למשל, הדוגמא שנתת בבודהיזם שאין בו גן עדן כמו בדתות הגדולות אבל מצד שני כן תופסים את החיים אחרי המוות כהמשך החיים כאן גם אם הפונקציה שלו שונה. זו הסיבה שחיים לאחר המוות אינה נחשבת לאדפציה אלא פשוט פתרון מסוים שנובע מהצורה שבה אנחנו חושבים.

    ההערכה שלי, שהסיבות החברתיות כמו שיתוף פעולה בין האנשים, והרווחים שיש לפרטים בחיים במסגרת דתית הן הסיבות האבולוציוניות המרכזיות בקיומן של דתות (למרות שפעמים רבות הרווחים החברתיים נסתרים מחברי הדת).

  • ענבל  On 06/05/2009 at 12:32 am

    קראתי חצי מהתגובות ואז פשוט התייאשתי, אז אני מקווה שלא חזרתי על משהו…
    1)אני גם לא השתכנעתי מהניסוי של קופסת העוגיות. משהו שם לא בסדר, ואני לא יכולה להצביע על מה. גם ההקבלה על ידיעת השפה לא נכונה, לטעמי, כי שפה היא משהו שיש לה בסיס ביולוגי מובהק והוא מתפתח בעצמו, רק מלהאזין לאנשים אחרים מדברים ואילו אמונה בדת היא נרכשת לחלוטין ותלויה בתרבות ובבית שבהם נולדת ואין לה ככל הידוע לנו בסיס ביולוגי-נוירולוגי.
    2)אמונה בקלות אצל ילדים לא מצביעה על דבר למעט דימיון פורה. גם קל לילדים להאמין שיש מפלצת מתחת למיטה, שקיימות פיות שיניים, שסנטה קלאוס יביא להם מתנות ויש נסיכות וחדי קרן. חלק מהאמונות האלה היו שייכות למיתולוגיות בהן האמינו מבוגרים, אולם היו רוב האנשים יודעים בבגרותם שמדובר בבדיות, למה אותו תהליך לא קרה עם אלוהים, למרות שמדובר בכל המקרים בכוחות על טבעיים?
    3)אם דת היא תוצר אבולוציוני שהיה צריך להחיל על כלל האנושות, איך מסבירים את זה שישנם חילונים רבים שיכולים לא להאמין באלוהים ודווקא נוטים יותר לרציונליזציה ולמדע ונפטרנו מהחשיבה שהכל נוצר בידי ניסים ואלוהים (גם החרדים יודעים שרעידת אדמה והתפרצות הר געש הן תופעות טבע שניתן להסביר ע"י המדע ולא רק ע"י- אלוהים כועס צריך לרצותו כמו בעבר)
    4)אם ההכרה במוות שייכת רק לבני אדם כנראה ועצם הפחד ממוות עוזר לנו לשרוד, למה המודעות הזאת לא קיימת אצל כל בע"ח ואיך זה זהן לא יודעות באופן מודע שהן עלולות למות מחר ובכל זאת נזהרות מאכילת רעלים, מגבהים, מטורפים ושאר סכנות העלולות לשים אותן בסכנת מוות??
    5)בעיניי סוס מדבר הגיוני יותר מסנה שאינו בוער או מים שנפרש לשניים ועשר מכות שונות או מזה שבשבעה ימים נברא העולם או שאדם נולד לבתולה. אז איך זה שדברים מופרכים כל כך נחשבים למספיק הגיוניים? מפריך את הניסוי השני שסיפרת עליו.
    6)אולי הדת היא בעצם שריד לסקרנות האנושית שלא היו לה כלים או קוגניציה מפותחת דיה כדי לתת תיאוריות אחרות לתופעות בעולם וברגע שהומצא המדע ואיתו ההוכחות והכלים, הדת תלך ותיעלם מהעולם כמו שכבר מתחיל לקרות?
    7)מאות שנים של מדע שקולות לאלפי שנים של אמונה בדת (ובוודאי לא מעבר לכמה אלפים בודדים) מבחינה אבולוציונית, אז איך זה הגיוני שהמוח שלנו הספיק בזמן כה קצר לפתח אדפציה לדת ולא לחוסר אמונה בדת?
    8)עיקרון ההכבדה בהקשר לדת ולשם קירוב אנשים נשמעים הכי הגיונים בכל המאמר הזה

  • גיל  On 06/05/2009 at 1:55 am

    דברים וזו בדיוק הנקודה. יש לאנשים יכולת להאמין בשטויות בקלות, וגם סנטה קלאוס זה דת. הנקודה לגבי חילונים היא שקשה מאוד להיות חילוני או אתאיסטים למרות עידן הרציונליות. היינו מצפים שבימים של אורח חשיבה מדעית לא יהיו כמעט דתיים או מאמינים בכל מיני שטויות ולעומת זאת יש המונים כאלו בכל תרבות. זה מראה שחילוניות מתקיימת למרות הנטייה הטבעית להאמין (ואפשר גם להרחיב את זה לאמונות תפלות או אחרות).

    הרבה דברים יכלו לעזור לחיות אחרות. יעזור להם למשל לדבר אחד עם השנייה בשפה סמלית בדיוק כמונו, אבל מה לעשות שהאבולוציה לא מתקיימת לפי מה שטוב מבחינה תאורטית אלא לפי תהליכים של ברירה טבעית. האמונה בחיים לאחר המוות היא חלק אחד מיני רבים של האבולוציה שלנו שמבדילה אותנו מחיות אחרות.

    אני מסכים שעיקרון ההכבדה הוא הסבר חזק בהקשר של הדת.

  • הנדרסון  On 06/05/2009 at 9:56 pm

    את הפוסט הזה :
    יש פס"ד בנושא הזיכרון המודחק.

    http://www.notes.co.il/greengross/50003.asp

    אשתדל לאתר את פסה"ד בקרוב
    כתוב לי למייל

    hagai2225@walla.co.il

  • גיל  On 07/05/2009 at 12:22 am

    זה נשמע מעניין.

    אגב, אפשר לכתוב לי דרך הלינק כתבו אליי למעלה מימין.

  • SilentMike  On 07/05/2009 at 5:29 pm

    אם כי ארוך משהו. אני מקווה שתסלח לי אבל לא היה לי כוח לקרוא את כל התגובות.

    תיקון:"אחת הסיבות המרכזית להשמנת היתר"

    צריך להיות "המרכזיות" כמדומני.

    אני חושב שהבעיה עם הפוסט היא שבגלל שהוא כל-כך ארוך ומקיף קצת קשה להתייחס אליו. יש הרבה קטעים טובים וגם כמה שאולי הייתי רוצה להעיר עליהם אבל מאיפה להתחיל ואיך לא להתעלם ממשהו שבעצם כתבת על זה בחלק אחר?

    נראה לי שההסבר המשכנע ביותר הוא הסבר תופעת הלוואי. נראה שהדתות של היום הם התפוצצות שנובעת ממבנה המוח שלנו ולא משהו אדפטיבי, פשוט מפני שהן די שונות מה-"דתות" שמקובלות בקרב ציידים לקטים. נראה לי גם שזה מוגזם לומר שאנחנו מובנים להאמין באלוהים. אנחנו אולי מובנים לחפש גורמים מודעים, ולבנות הסברים שמונחים גורמים מודעים.

  • גיל  On 07/05/2009 at 5:53 pm

    שאתה רוצה. זה נכון שדתות של ציידים לקטים שונות מהדתות של היום, אבל בכל זאת יש כמה מאפיינים דומים ברוב הדתות.

    תודה על ההערה, תיקנתי את הטעות.

  • שי  On 07/05/2009 at 7:19 pm

    אותי מעניין לדעת למה לאנשים דתיים (לצורך העניין רוב אזרחי המדינה) יש נטיה לאלימות כאשר "מעזים" לקבוע שאין אלוהים.

    אני מאמין שזה קשור לדיסונס שהם נכנסים אליו, ובמקום להתמודד עם הבעיה הם מנסים להעלים את גורם הבעיה.

  • רחמנ א ליצנ  On 08/05/2009 at 11:05 am

    עוד פוסט מרתק ו אני שנח שחלקים גדולים מהדיון הזה מעניינים לא פחות.
    אין לי מה להוסיף, הדת היא פשוט פה יש לזה הסברים אבולציונים, תרבותיים, סוציולוגיים ולמעשה אני בטוח שבכל תחום מחקר נמצא לזה הסברים, פשוט כי זה כאן ואנחנו צריכים להסביר את זה איכשהו.
    יותר מעניין אותי, סליחה, מה שאמרת בחצי הערה לגבי אי שימוש בחלב בצורה מסחרית. מה זה אומר ומאיפה זה מגיע.

  • גיל  On 08/05/2009 at 6:46 pm

    בהחלט יש הרבה הסברים לדת, ובדיוק כמו שהדת מנסה להסביר דברים בעולם, כך אנחנו מנסים להסביר אותה בצורה שונות.

  • הנץ ממלטה  On 19/05/2009 at 4:19 am

    אם היה אלוהים, היה הרבה יותר אקשן…

    רק הערה אחת
    כתבת

    "למשל, אם נהייה יותר מדי בררניים בבחירת בני זוג נקטין עד למינימום את הסיכויים שלנו להתרבות, שהיא בעצם הייעוד האבולוציוני שלנו ולא הישרדות. הישרדות היא רק אמצעי שמוביל לרבייה."

    האם אתה מאמין בייעוד אבולוצינוי? האם יש מטרה לאבולוציה? מה זו עוד דת

  • גיל  On 19/05/2009 at 4:38 am

    או מטרה ספציפית שהאבולוציה שואפת אליו. אבל כן, אבולוציה עובדת על רבייה. אם אורגניזמים לא יתרבו בכלל האבולוציה לא תתקיים.

  • עוז  On 26/05/2009 at 1:57 am

    מאמר מעולה, איתך הכי כיף להעביר זמן מת באינטרנט. וזו מחמאה, יש אנשים שמעדיפים משחקי פלאש – ואני מעדיף לחכות שתצא עוד כתבה של גרינגרוז.

    רק דבר אחד – המסקנה העגומה שאני שואב מהמאמר היא שלא נוכל לצאת ממש מתחומי הדת. אני חושב שאפשר להחליף די בקלות את האמונה בדת באמונה במערכת חוקית חילונית – שכל בני האדם נולדו שווים, שכולם חברים, שאסור לרצוח – דברים כאלה – לקחת את הטוב מהדת ו"לשחרר" את הטקסים הכבדים והאיסורים הקטנים שהשתמרו יותר מדי.המוח האנושי אמור להיות מסוגל לקבל גם את זה, באותה קלות שבה קיבל לאורך דורות של דיסאינפורמציה את הדת…

    ואין לי בעיה עם מי שרוצה להאמין – זה עניין שלו.

  • גיל  On 26/05/2009 at 2:03 am

    אני לא יודע אם זו מסקנה עגומה בהכרח. יש הרבה יתרונות לחיים בחברה וצריך פשוט לנסות למקסם אותם כמה שיותר, ובעיקר להשתמש ברציונליות שתנחה את החוקים שלנו במקום סתם חוקים שרירותיים.

  • עומר  On 03/06/2009 at 12:46 pm

    רק חצי, אולי. ואני חייב להגיד שזה מרתק. אבל יש לי שאלה אליך, גיל. זה מזכיר לי דיון שהיה בכנסת לפני כמה עשרות שנים, שבו יוסי שריד התרעם על כך שאין יוצרים לימין והאמנות היא נכס שמאלני בלעדי. כהרגלם בכנסת התחיל ויכוח קצת ילדותי עם אחד הרבנים, ושריד אמר לו שאולי הוא מבין בתנ"ך וביהדות, אבל באומנות הוא לא מבין בגרוש. הרב לא נשאר חייב והשיב באותו מטבע ואמר ששריד אולי מבין גדול באומנות ובחילונות, אבל בדת הוא לא מבין כלל.

    ואני בעצם שואל אותו הדבר, איך אפשר לנהל דיון ענייני ורציני על הדת עם הבנה כל כך מועטה בה?

  • גיל  On 03/06/2009 at 5:27 pm

    מה נחשב בעיניך להבנה בדת? האם ציטוט פסוקים מהתנ"ך או מהקוראן הם אלו שמסמיכים מישהו לדבר על הדת?

  • עומר  On 04/06/2009 at 12:07 am

    לא הבנתי את כוונתך. שאלת שאלה רטורית, בכוונה להוציא את אלה שנוהגים רק לצטט פסוקים. ו-? או שרמזת לרבנים כלשהם?

    יש אנשים מבינים בדת. אני לא יכול להעיד על אנשים שאיני מכיר, אבל אני יכול לתת לזרוק שמות של אלה שכן, כמו הרב אורי שרקי עמוס, נניח. יש ארסנל נכבד, זה לא העניין (ואפילו לא כולם רבנים:).

    אני יכול לנסות להגדיר את המבין בדת, אבל נראה לי שיחסרו לי דברים בהגדרה (שמעידים כי אני לא כזה). ומכאן ההשגה שלי- אני לא מבין בדת, אבל אני יודע שתלמיד שיעור א' ממוצע (דהיינו שנה ראשונה בישיבה גבוהה) ידע לסתור ולהתווכח עם חצי מהמאמר, ועוד לא התעכבתי על הדברים הקטנים:-).

    חוץ מזה, מה זה מסמיכים. אף אחד לא מוסמך בשם כולם. אבל מבינים יש ויש, אבל הם כנראה לומדים במקום אחר מכאן…

  • גיל  On 04/06/2009 at 8:22 am

    אם מישהו חושב שנאמרו כאן דברים לא נכונים אז הם מוזמנים להגיב. אין ספק שמי שחוקר את הדת צריך להכיר את התחום. הוא לא צריך להיות בהכרח אדם דתי אבל הוא צריך לדעת על מה הוא כותב. ריצ'רד סוסיס למשל הוא יהודי דתי ויודע מצוין על מה הוא כותב. גם אחרים כמו סקוט ארטאן מבינים מאוד. אבל כמו בהרבה תחומים, יש למושאי המחקר בעייה לקבל את העובדה שאפשר לחקור את הנושא מבחינה מדעית כפי שחלק מהתגובות כאן הראו.

  • עומר  On 07/06/2009 at 8:32 pm

    תיהיה רציני. אני הייתי רציני לגמרי. אני אינני מדען ובדיון הזה, לכאורה, כף הטיעונים נוטה אליך בגלל שאתה כן כזה. אז מותר לך לזלזל בטיעונים רציניים?

    תסלח לי, אבל עכשיו אני מבין למה פורצים אצלך ויכוחים שעברו את הטעם הטוב מלמטה.

    זה לא פייר, מה שאתה עושה. אני יכול לשבת עכשיו דקות ארוכות ולכתוב טיעוני נגד והארות שלא היית מודע אליהן. אבל למה לי? אינך מתייחס ברצינות. כך לא מתנהג מדען.

    אני מתנצל על הרוח של הדברים. אבל יצאה לי יותר מדי רוח מהמפרשים בשביל שיהיה לי כוח לעדן את זה.

  • גיל  On 07/06/2009 at 8:58 pm

    האנשים שכותבים על האבולוציה של הדת מבינים אותה טובה מאוד. חלקם דתיים וחלקם לא, וכמו שציינתי, אם מישהו חושב שהטיעונים שלהם נובעים מחוסר הבנה של הדת הם צריכים להראות מה הם בדיוק לא מבינים בה.

  • ליהן  On 16/06/2009 at 7:59 pm

    גיל שלום,
    ראיתי במספר תגובות שלך, וגם בכתבה עצמה את ההנחה / אמירה לגבי אבולוציה – אם תכונה א' קיימת, אזי יש לה יתרון אבולוציוני (לדוגמא בתשובתך לשאול לגבי קלות השכנוע של ילדים בקיומו של אלוהים כל יכול) אני לא בטוחה שהנחה זו מתיישבת עם תורת האבולוציה.
    יהיה יותר נכון אולי לנסח את ההנחה באופן הזה: אם תכונה מסויימת קיימת לאורך דורות, אזי סביר להניח שאין לה חיסרון השרדותי חד משמעי.
    מה אתה אומר?

  • גיל  On 16/06/2009 at 8:13 pm

    מה שכתבתי הוא שיש לתכונה שורשים אבולוציוניים וזה לא ממש דומה לאמירהשיש לה יתרון אבולוציוני. שורשים אבולוציוניים יכולים להיות אדפטציה (יתרון אבולוציוני) או תוצר לוואי שנגזרות מאדפציות אחרות (ולכן נכנס מה שאמרת בסוף). כל החצי הראשון של המאמר מתייחס למעשה לראיית הדת כתוצר לוואי אבולוציוני.

  • ענבל  On 19/06/2009 at 6:55 pm

    היי
    בדיוק הרגע סיימתי דיון על דת עם ידיד שלי, הסברתי לו שבני אדם ובע"ח נוטים לריב ולהילחם על משאבים קצובים כמו שטח, מים, אדמה, נשים/נקבות, משאבי טבע כנפט וכו' וברור לעין שמדובר במלחמת הישרדות.
    יחד עם זאת, מלחמות קודש למינהן, כפיות דתיות ומסעות מצלב והרג על רקע דת קיימים בדתות רבות ולאורך האנושות. בהנחה שדת מועילה לאדם כפרט ואולי אפילו לחברה, מה הסיבה האבולוציונית (שלא מצאתי) להילחם עם קבוצה אחרת על רקע דתי? מה הסיבה שאנשים מנסים לכפות את דתם על אחרים? והרי דת היא משאב אינסופי, ובפועל לא אמור להיות אכפת לX אם Y בן דתו או לא, אולי אפילו ההיפך- הדת יוצרת בידול וזהות אישית וקבוצתית

  • גיל  On 19/06/2009 at 10:11 pm

    אנשים תמיד נלחמו כנגד קבוצות אחרות. אנשים מרגישים שייכות לקבוצה ומי שלא שייך לה היה מאז ומעולם האויב. הדת מאפשרת לך להגדיר בצורה ברורה מי שייך לקבוצה שלך ומי לא אבל ההגדרות יכולות להיות גם אחרות (אתניות למשל).

  • מיכאל  On 09/07/2009 at 7:23 pm

    שלום,

    יש לי המון הגיגים בנושא אבל מפאת הזמן אתמקד בשבריר מהן.

    אני מסכים שישנה אדפטציה של המוח והדת מתיישבת דיי בנוחות בתפישת המציאות של המאמין.
    תהיתי היא, האם אותה אדפטציה היא מקום שמור לדת או שמצד שני תתיכן מציאות בה אנשים יתקימו ללא דת כלל ( ואמנות תפלות ).

    לאחרונה אני נוטה להשתכנע מתאוריות המציגות את המוח כאיבר גמיש, אשר יכול להתאים עצמו לסביבה. כך שאני סובר שהדת אמנם יושבת לה בטבעיות בתוכנו, אך במציאות תרבותית שונה היא בהחלט יכולה להיעלם.

    כאדם החושב שלא סביר שקיימת ישות כמו שהדתות מציגות אותה התחבטתי רבות בשאלה כיצד לענות לילדי על שאלות דת. החלטתי לענות תשובות ישרות אך לא מרחיבות. קרי, על השאלה "יש אלוהים?" אני עונה "לא יודע, מעולם לא נקלתי בו". ילדי הגדול (7) קרוב לוודי היה עונה בנחרצות ילדותית על מבחן הקופסה "אין אלוהים".

    ההבנה שלי מעיון ומחשבות רבות בנושא היא שכנראה למוח האנושי יהיה קל באותה מידה לסגל תפיסה "חילונית". בתחתית התגובה הוספתי קישור להרצאה של בילי גראהם על טכנולוגיה ואמונה. לדבריו הדת היא טכנולוגיה המאפשרת לבני האדם לשפר את שיתוף הפעולה וקביעת היעדים ולהשיג בכך יתרון על קבוצות אחרות. אם כך, בהינתן מסגרת מוצלחת יותר האם טכנולוגיה מיושנת תוחלף בטכנולוגיה חדשה יותר? אני מקווה שכן :)

    לגלי,

    בנושא היות האל זכר. קבלי סברה.
    יתכן והזהות המינית של האל תלויה במחזיקי הכוח בחברה. כך שבמצרים האל העליון הוא זכר כפי שרוב מוחץ של פרעונים "אלים חיים" הם זכרים. בעוד שהנשים אף על כוחם בחברה לא היו במעמד השליט הזכר.
    ואולי בעבר הרחוק כשבט של צידים מלקטים כוחה של האישה בזכות פריונה וגידול הילדים היה מרכזי יותר וכך גם השפעתה. בעוד שבתקופת הפרעונים, ילודה (אני מעריך) היתה משנית ופינתה את מקומה לשליטה בהמונים כצורך המרכזי. הרי גם כך הם היו האומה הגדולה בעולם. ואילו בעולם המלקטים כל לידה הוסיפה אחוז ניכר לכח השבט בזכות ציד/יולדת נוספים שזה כנראה ההבדל בין הישרדות להשמדה.

  • גיל  On 09/07/2009 at 7:33 pm

    חילוניות. אני מסכים שהמוח גמיש וזה אפשרי, אבל יש משהו מאוד קל בקבלת מרות דתית, בעוד תפיסות חילוניות, הומאניסטיות וליברליות דורשות מאמץ קוגנטיבי גדול יותר לדעתי וצריך להלחם בשביל להחזיק במשנה מסודרת שלהם.

  • משה  On 17/12/2009 at 8:18 am

    עניינה אותי מאוד הפסקה על הניסוי של בארט Barrett על הילדים. תוכל לספר עוד קצת אילו טיעונים יש בעד ונגד הטענה שכמו היכולת הלשונית, גם הדת היא אדפטציה?

  • רביד  On 01/03/2010 at 11:34 am

    גיל שלום. מאמר מעניין מאד. הבנתי את טיעוניך בנושא האבולוציה של הדת אבל כיצד היית מסביר, אבולוציונית כמובן, תופעות כגון דתות שמערבות פגיעה עצמית (הכוונה לפגיעה בחברי הקבוצה)?

  • גיל  On 01/03/2010 at 6:18 pm

    מאוד יתכן, שפגיעה בחברים בקבוצה שומרת על האחדות הכללית של הקבוצה. אם יש איזה חבר סורר, אחד שלא מתנהג לפי הקודים המקובלים של הדת, אז הוא מהווה סכנה לקבוצה ולכל אחד ואחד מהחברים בה ולכן צריך להענישו. דתיים מצליחים לשמור על אחדות כוללת בצורה מרשימה ביחס לקבוצות אחרות והסיפורים האחרונים מראים את זה.

  • רביד  On 02/03/2010 at 3:46 pm

    גיל שלום. כוונתי היא לשאול כיצד מסתדרת התפיסה האבולוציונית עם קבוצות דתיות המערבות פגיעה עצמית. כלומר, פגיעה גופנית בעצמם או לחילופין פגיעה בחברי הקבוצה, על מזבח האמונה הדתית?

  • גיל  On 02/03/2010 at 4:56 pm

    אני לא מכיר דת שפוגעת עצמה ממש. לרוב מדברים בריטואלים דתיים שאמורים לסמן מי שייך לקבוצה ומי לא.

  • שיר-אל  On 02/03/2010 at 5:24 pm

    סליחה שאני מתערבת אבל אני חושבת שהכוונה של רביד היא לאו דווקא לפגיעות פיזיות אלא לחיי הסגפנות שהם מסגלים לעצמם, עבודה סביב השעון, התשה גופנית. אמנם עיקרון ההכבדה מסביר חלק גדול מן הסגפנות ובכל זאת משהו חסר..

  • גיל  On 02/03/2010 at 5:28 pm

    תחשבי שאם לא היה מדובר במשהו קשה כמו סגפנות או תרי"ג מצוות. במקרה כזה, כל אחד יכול היה בקלות להצטרף לדת ולהכריז על עצמו כדתי. המטרה של הדת היא להקשות כמה שניתן על מי שרוצה להמנות עליה כדי שניתן יהיה להבחין בבירור בין מאמינים אמיתיים לסתם טרמפיסטיים. קשה להניח שמישהו שלא מאמין היה מוכן לעשות את הדברים הללו. זה דומה גם בכל מיני טקסים במאפיה שחותכים לעצמם אצבע או חייבים להרוג מישהו בשביל להיות חלק מהם. ברגע שעושים דברים מסוימים, אין אפשרות חזרה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 623 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: