מתי עדיף לאישה להכיר בן זוג, כשהיא מבייצת באופן טבעי או כשהיא על גלולות?

הנושא של שינויים בהעדפות, רצונות והתנהגויות של נשים כתלות בשלב המחזור החודשי שהן נמצאות בו מייצר הרבה מחקרים לאחרונה, שאת חלקם סקרתי כאן בבלוג (למשל, פה, וכאן, ופה, וגם כאן, וכאן ויש אפילו קטגוריה נפרדת שמוקדשת למחקרים הללו). באופן עקרוני, המחקרים הללו מראים שנשים דרוכות יותר בשלב הפורה ביותר במחזור, דריכות הגורמת להן בין השאר לגלות העדפה מוגברת לגברים עם גנים טובים (כפי שנמדדים על ידי סימטריה בפנים, רמות טסטוסטרון גבוהות, דומיננטיות וכו’). אחת השאלות המעניינות בהקשר הזה היא מה קורה אם נשים שלוקחות גלולות למניעת הריון? במצב כזה, כל הרגישויות שקשורות למחזור טבעי נעלמות ואכן מחקרים מראים שוב ושוב על הבדלים שונים בהתנהגויות והעדפות של נשים שמבייצות באופן טבעי לעומת אלו שלוקחות גלולות.

היתרונות בלהיות גבוה

גובה הוא אחת הסוגיות שמטרידות אנשים רבים, במיוחד בהקשר של יחסים עם בן או בת הזוג אבל לא רק. הרבה פעמים ההתייחסות לגובהו של אדם מסוים נתפסת כמשהו שטחי, או משהו שלא צריך להשפיע על התפיסה של אותו אדם, אבל מה לעשות שלגובה (או העדרו) יש השפעה גדולה על כולנו, גם אם לא נודה בכך, ולפחות חלק מההשפעות הללו נובעות מסיבות אבולוציוניות.

הבדלים בין המינים במתמטיקה – החשיבות של שפה

הנושא של הבדלים בין המינים ביכולות מתמטיות הוא מקור ידוע לויכוחים מרים בנוגע להשפעות ביולוגיות מול השפעות סביבתיות. כתבתי בעבר על הנושא בהקשר של הקריירות האקדמיות של גברים ונשים, ולמה הבדלים ביכולות ובמוטיבציות משפיעים על הייצוג השונה של גברים ונשים באקדמיה. זה נושא שכאמור מעורר הרבה עניין ונתפס על ידי חלק מהאנשים כשנוי במחלוקת, אבל לפחות על דבר אחד אין כמעט ויכוח בין מדענים, וזה שאכן קיימים הבדלים בין גברים לנשים ביכולות מתמטיות שונות וההבדלים הללו קיימים מגיל מוקדם מאוד. מחקרים רבים מראים שבממוצע, בנים טובים יותר מבנות בפתרון בעיות מתמטיות, בעוד בנות טובות יותר בחישובים אריתמטיים. יש הסכמה די רחבה שהיתרון של הבנים נובע מיכולות מרחביות טובות יותר אבל עד לאחרונה לא ממש היה ברור למה בנות יהיו טובות יותר בחישובים אריתמטיים. מחקר חדש מנסה לבחון את הסוגיה הזו ולקשור אותה לעובדה שבנות (ונשים בכלל) מפגינות יכולות מילוליות גבוהות יותר מבנים (וגברים).

רצפים בלתי אפשריים בספורט ויקומים אלטרנטיביים שבו משחקים בייסבול

הפוסט הבא עוסק בספורט אמריקאי ובמיוחד בבייסבול ולכן יש אפשרות שלא יעניין רבים מקוראי הבלוג הקבועים. עם זאת, גם אם בייסבול הוא לא כוס התה שלכם, יכול להיות שתתעניינו בסטטיסטיקות השונות המוצגות פה או לפחות תעריכו את האובססיה שיש לאמריקאים עם סטטיסטיקות. אז לשני הקוראים שכן מתעניינים בבייסבול שקוראים פה, הפוסט הזה מוקדש לכם. 

תפיסת שקרנים וחשיפת האמת בחקירה ובבית משפט: מכונות אמת וסריקות מוח

זהו החלק האחרון בסדרת הפוסטים על היבטים מדעיים שקשורים לחקירה משטרתית ומשפט. הפוסט הראשון עסק בהטיות קשב והשפעתן על עדים. הפוסט השני עסק בתעתועי הזיכרון ובהשפעה שיש לצורה שבה שואלים שאלות בעיצוב זיכרונות. הפוסט השלישי עסק בכמות הלא מעטה של הודאות שווא, בסיבות שגורמות לאנשים להודות הודאות שווא, ובהשפעה האפשרית של הודאות כאלו על שופטים ומושבעים שגורמת להם להקטין בערך עדויות וממצאים אחרים. הפוסט הרביעי נכתב על התהליכים הפסיכולוגיים והקוגנטיביים שגורמים לאנשים להודות הודאות שווא כאלו, ואילו הפוסט החמישי עסק בצורה הנכונה לערוך מסדרי זיהוי. כיסיתי נושאים מרכזיים שקשורים לתחום הרחב של פסיכולוגיה משפטים והיבטים מדעיים שקשורים לחקירת משטרה ומשפט. אין ספק שיש נושאים רבים אחרים שלא כיסיתי ואשתדל בעתיד להביא מחקרים עדכניים בנושא. בפוסט האחרון בנושא אני רוצה להתמקד בנושא אולי החשוב והבסיסי ביותר בכל חקירה משטרתית ובכל משפט: הרצון לדעת מי דובר אמת ומי משקר. איך המדע יכול לעזור לנו להפריד בין השניים?

מהי הדרך הנכונה לערוך מסדרי זיהוי?

ב-14 במרץ 2006 השתתפה החשפנית קריסטל מאנגום במסיבה של שחקני קבוצת הלאקרוס של אוניברסיטת דיוק. מה שקרה במסיבה לא לגמרי ברור, אבל מה שכן ברור הוא שלאחריה האשימה מאנגום שלושה מחברי הקבוצה באונס. שלושת השחקנים היו לבנים ואילו היא שחורה, מה שהוביל לסקנדל בקנה מידה עצום ולמתח גזעי מעבר להאשמות האונס. מכיוון שהיא לא הייתה בטוחה מי אנס אותה, נערכו מספר מסדרי זיהוי שבהם הוצגו בפניה תמונות של כל שחקני הקבוצה והיא התבקשה להצביע על מי שהיא חשבה שאנס אותה. הבעייה המרכזית במסדר זיהוי מהסוג הזה היא שאין תשובות לא נכונות. אם כל השחקנים השתתפו במסיבה והיא ראתה את כולם, אזי אי אפשר יהיה לדעת בוודאות האם זיהוי של אדם מסוים נובע מזה שהוא באמת אשם באונס, או בגלל שהוא פשוט מוכר לה מהמסיבה. מסדר זיהוי מדויק יותר חייב לכלול ממלאי מקום אקראיים, מה שנקרא ‘פילרים’ (fillers). אלו הם אנשים שדומים עד כמה שניתן לחשודים הפוטנציאלים אבל שלא היו בזירת האירוע. בצורה כזו מפחיתים את הסיכוי לזיהוי שגוי וזוהי דרך מדעית אחת לוודא שהזיהוי הוא זיהוי אמת. מחקרים מראים שאם משתמשים בפילרים שלא דומים כלל לחשודים הפוטנציאליים, יש סיכוי גבוה יותר לא רק לזיהוי שגוי אלא גם לביטחון שיש לעד הראייה או הקורבן בזיהוי החשוד. כלומר, עדים בטוחים הרבה יותר שהחשוד שהצביעו עליו אכן ביצע את הפשע גם אם הוא לא. במקרה של קבוצת הלקרוס התברר בסופו של דבר שהתלונה על האונס הייתה תלונת שווא והאשמה כוזבת באונס. הזיהוי של החשודים היה שגוי והתגלו סתירות רבות בעדות המתלוננת שגרמה לחוקרים להסיק שהיא לא אמינה ואפילו משקרת ביודעין (גם התובע המחוזי בעל שאיפות פוליטיות שרצה להרוויח הון מהסיפור אחראי במידה רבה לסקנדל). השתלשלות העניינים המלאה מתוארת כאן (מאגנום מואשמת היום ברצח במקרה אחר).

מה גורם לאנשים להודות הודאות שווא? תהליכים פסיכולוגיים וקוגנטיביים שמובילים להודאות שווא

במאי 1993 יצאו שלושה ילדים בני 8 לשחק ביחד במערב ממפיס, ארקנסו. לאחר שלא חזרו בשעות הערב לביתם דיווחו הוריהם על העדרם למשטרה. המשטרה, בעזרת הציבור, החלה בחיפוש נרחב אחריהם, ולמחרת, בשעה 2 בצהריים גילו את גופותיהם העירומות של השלושה ליד נחל באחת השכונות בעיר. הגופות נמצאו כפותות בשרוכי הנעליים של הילדים ועברו התעללות קשה כולל קטיעה של איבר המין לאחד הקורבנות. סיבת המוות הייתה פציעות כתוצאה מדקירות סכין מרובות וטביעה.

חוק ואי סדר: הודאות שווא והסיכוי להרשעות סרק

הפוסט הנוכחי הוא המשך לסדרת הפוסטים האחרונים שלי שעוסקת בהיבטים מדעיים הקשורים לפיענוח פשעים, חקירות, עדויות ומשפט, וכחלק ממה שנקרא פסיכולוגיה משפטית. פוסט אחד עסק בתופעת העיוורון הקשבי של עדים פוטנציאלים, והפוסט השני נגע בהטיות זיכרון שנובעות מניסוח השאלות שגורמות לאנשים לזכור דברים שלא התרחשו בפועל, מה שכמובן בעל השפעה עצומה על תשאול עדים וחקירת חשודים. הפוסט הנוכחי עוסק בהודאות שווא וההשפעה שיש להן על הסיכויים להרשעת החשוד.

תעתועי הזיכרון ופסיכולוגיה משפטית: היבטים מדעיים בפענוח פשעים וזיהוי פושעים

כשמתבצע פשע מסוים כולם מעוניינים למצוא את הפושע ולהעמיד אותו לדין. הבעייה כמובן שבמקרים רבים לא ידוע מי ביצע את הפשע ולכן יש צורך בחקירה משטרתית מדוקדקת שתאתר אותו, ובמערכת משפטית שבסופו של דבר תרשיע אותו ותמצא אותו אשם. התהליך הזה מורכב מאוד וארוך, בנוי במקרים רבים על מידע לא שלם ולא וודאי, ומתבסס על עבודתם המקצועית של אנשים רבים. בנוסף, ישנה גם מעורבות של אנשים רגילים שהיו בזירת הפשע ויכולים לשפוך אור על המקרה. בין אם מדובר באנשי מקצוע או באנשים מן השורה, תמיד יכולות ליפול טעויות שיובילו לזיהוי לא נכון של העבריין, או לאי דיוקים שונים שמסיטים את החוקרים לכיוונים לא רצויים. הטעוית הללו אינן רק נחלתם של הדיוטות חסרי הכשרה מקצועית אלא גם של מי שאמורים להיות בעלי המקצוע הטובים ביותר, חוקרים, שוטרים, עורכי דין ושופטים. מכיוון שבני אדם סובלים מהטיות פסיכולוגיות רבות, חשוב לאתר ולזהות אותן כדי למנוע עד כמה שניתן את השפעתן המזיקה. זה בדיוק תחום העיסוק המחקרי של פסיכולוגיה משפטית, שמנסה לחקור את ההשפעות הפסיכולוגיות על כל האנשים המעורבים בפיענוח ושפיטת עבריינים. (יש גם כמובן אנתרופולוגיה משפטית שעוסקת בעיקר בניתוחים הממצאים הפיסיים מזירת הפשע, וגם ותחומים משיקים אחרים שעוסקים בהיבטים מדעיים אחרים של פיענוח פשעים).

הטיות קשב והשפעתן על עדים, עדויות והרשעות בבית משפט

בשעה 2 לפנות בוקר בחודש ינואר 1995 רדף השוטר קני קונלי אחרי חשוד בירי שקפץ מעל גדר תיל באחת השכונות בבוסטון. דקות אחדות קודם לכן, בקירבת מקום ובמסלול הרדיפה אחרי החשוד, נכח השוטר הסמוי מייקל קוקס כשהוא לבוש בבגדים אזרחיים. קוקס נעצר על ידי שוטרים אחרים שהיו באיזור והוכה קשות לאחר שבטעות חשדו בו במעורבות בפשע אחר. קונלי, שהיה עסוק במרדף אחרי החשוד, לא שם לב להכאה האכזרית של השוטר, למרות שחלף ליד האירוע. קונלי הצליח בסופו של דבר לאסור את החשוד אבל זה היה הסיפור השולי בכל העסק. הוא נתבע לדין על זה שלא עזר לשוטר במצוקה ונטען נגדו שהוא מחפה עליהם ולכן לא עצר או דיווח על המקרה. להגנתו, טען קונלי במשפט שהוא אכן חלף על פני המקום שבו הוכה השוטר הסמוי קוקס אבל לא הבחין בו או בשוטרים האחרים. החוקרים, התובעים והמושבעים במשפט הניחו שבגלל שהמכות היו במסלול הרדיפה הוא יכל וחייב היה להבחין בהן והוא משקר כדי להגן על השוטרים האחרים שהיו מעורבים בהכאה. הוא הורשע בעדות שקר וחבלה במשפט ונידון ל-34 חודשי מאסר בפועל.